הסרט Healing From Hate: Battle For The Soul of a Nation רוצה הרבה מהצופים שלו: הוא מבקש מאיתנו לקבל שאנשים יכולים להשתנות באמת. וכשזה נוגע לאנשים המכוסים בקעקועים של צלבי קרס, מדובר בבקשה לא קטנה בכלל.
הסרט התיעודי הנוקב הזה, שהוקרן החודש לראשונה בפסטיבל DOC NYC בניו יורק, עוקב אחרי קבוצה של גלוחי ראש לשעבר, שהחליטו לכפר על עברם בדרך ייחודית: לעזור לאחרים לעזוב את תנועת הלאומנות הלבנה האמריקאית.
הסרט מלווה חברים מ-Life After Hate, ארגון שעורך ביקורי בית אצל גלוחי ראש בניסיון להחזיר אותם לחברה. הסיפורים בסרט עשויים לגרום לכם לזעם בתחילה, אבל ייתכן שתגיעו לסוף הסרט עם תקווה – ואולי אפילו עם קצת הבנה.
חומר קשה לצפייה
הבמאי, פיטר האצ'יסון, לא מכחיש שמדובר בחומר קשה לצפייה. הצילומים מכנס שארלוטסוויל – שם אירע פיגוע דריסה שבו נפגעו מפגינים אשר מחו נגד האירוע הגזעני – הם מדכאים. כך הם גם הדברים המתנשאים שאומרים מלבי שנאה מקצועיים, כמו ריצ'רד בי. ספנסר, מנהיג תנועת "הימין האלטרנטיבי" בארה"ב.
מצב הגזענות בארה"ב רע, והוא הולך ומחמיר. אבל כשפעילי האנטי-שנאה נכנסים עם מישהו לשיחה של אחד על אחד, הסרט מראה איך האנושיות יכולה עדיין להתגנב לליבותיהם של רבים, אף שבמבט ראשון הם נראים חסרי תקנה.
הסרט יוצג בפסטיבלים לפני שיגיע לאחד משירותי הסטרימינג. שוחחתי עם האצ'יסון זמן קצר לאחר ההקרנה בניו יורק.
הסרט שלך מציע הרבה חמלה בתגובה לשנאה שמשתוללת כיום בעולם, ובארצות הברית בפרט. איך הגזענות במערב הצליחה להרים שוב את ראשה?
"אנשים בתפקידים פוליטיים בכירים ליבו באופן ודאי את הלהבות, ולא עשו מספיק כדי לעזור לאומה להתמודד עם הנושאים האלו. הרבה שבטיות מתרחשת כאן עכשיו. הסרט הזה מנסה להיות נוגדן כלשהו לדיאלוג של 'אנחנו נגדם'.
"אין הרבה תוצאות אופטימיות או מלאות תקווה כשמדברים על אנשים בתנועת הלאומנות הלבנה. גיבורי הסרט שלי נמצאים בקו האש. אלו פעילי אנטי-שנאה העושים עבודת שטח בדרך רחומה ולא שיפוטית. זו גישת אולד סקול.
"אנחנו במרחק שנה מבחירות בארצות הברית, וזו עומדת להיות שנה של ויכוחים בלתי נלאים. הליגה נגד השמצה הכריזה לאחרונה על השנה החמישית ברצף בה פשעי שנאה נמצאים בעלייה. לא הייתה הפוגה, והשנה הבאה עשויה להיות הדבר האמיתי והנורא. הגישה המוצגת בסרט היא אחת מקומץ גישות שבאמת עובדות".
"אחד הגיבורים בסרט מדבר על חיפוש תחושת קהילה לאחר שעזב את התנועה ועל הקושי למצוא זאת. בפאב המקומי או בכל מקום אחר, מישהו היה מגלה בשלב מסוים מה העבר שלו, ובעל הפאב היה מבקש ממנו לא לחזור לשם.
השורה שהכתה בי בסרט היא "כדי לעצור רעל אתה צריך אנטי רעל". האם הדרך היחידה להתחבר עם אדם המאמין בעליונות לבנה היא להבין את האמונה הזו?
"האנשים האלה מחזיקים בתבונה הזו משום שהם יודעים איך אנשים מגויסים ושהדרך למשוך אותם היא רק לעתים רחוקות אידאולוגית. לרוב, מדובר בצורך של אדם צעיר לזהות ושייכות למטרה נעלה יותר. האידאולוגיה מגיעה לאחר מכן.
"בנוסף, אותם אנשים מבוגרים יותר עזבו את התנועה הגזענית בעצמם. זו הסיבה לכך שהם יצרו את הארגון הזה. לכולם יש סיפורים קשים על עזיבת התנועה – תקופה ארוכה לבד, ניסיונות התנקשות. הם התרחקו מהכל.
"יש דיון על כך שכאשר האנשים האלה רגילים לכך שמסתכלים עליהם בתור ניאו-נאצים וחרא של בני אדם, קשה להם להסתכל על עצמם אחרת.
"טוני, אחד הגיבורים בסרט, מדבר על חיפוש תחושת קהילה לאחר שעזב את התנועה ועל הקושי למצוא זאת. בפאב המקומי או בכל מקום אחר, מישהו היה מגלה בשלב מסוים מה העבר שלו, ובעל הפאב היה מבקש ממנו לא לחזור לשם.
"זה מה שחלק מהאנשים לא מבינים. האנשים האלו השאירו הכל מאחור כשעזבו את התנועה הגזענית, את דרך החיים ואת הזהות שלהם. יש למהלך הזה שלהם קווים דומים לאלה של רשתות גמילה מסמים ואלכוהול".
האם קיבלת משוב מאנשים שלא היו מוכנים אפילו לחשוב על מחילה?
"ברור. יש הרבה קבוצות שתהיה להן בעיה עם הסרט הזה. לא כולם מעוניינים לתת הזדמנות שנייה או להכיר באנושיות של אדם אחר.
"לדעתי, זה מותיר אותנו באפלה ובמקום חסר תקווה, בין אם מדובר במכור לסמים, חבר כנופיה או אסיר לשעבר. אתה מוצא אנושיות בעצמך כשאתה מוצא חמלה עבור מי שקיבל החלטות גרועות או התקשה למצוא את הזהות שלו".
התמכרות לשנאה
הסרט של האצ'יסון מתאר את השנאה כמו הרואין, ואת הגיבורים שלו כמו מכורים שצריכים את המנה שלהם. "בכולנו יש כעס", הוא אומר. "אבל כולנו צריכים למצוא דרכי פורקן יצירתיות וחיוביות לכך. כעס יכול להיות חשוב. אנחנו צריכים להקשיב לכעס, אבל העניין הוא איך אנחנו פועלים בעקבותיו.
"כמו בהתמכרות, גם כאן יש טריגרים של התנהגות. הכל נוגע לקהילה ועם מי אתה מסתובב, מה נותן לך תחושה של שייכות. צריך להתרחק מכל זה".
אחד מהגיבורים של הסרט הוא ריצ'רד בי. ספנסר, מנהיג הימין הקיצוני, שלאחרונה ניסה לאמץ תדמית ממלכתית ומכובדת יותר, למרות שהוא עדיין מחזיק בדעות חשוכות וגזעניות. לדברי האצ'יסון, "הוא מרתק. הוא במידה רבה האבולוציה של האלט-רייט, דמות המפתח, אם יש כזו. טוני מדבר בסרט על המעבר מנעלי דוקטור מרטנס וראש מגולח והכנסת מכות רצח, למי שלובש חליפה ועניבה והולך לתכניות אירוח. ספנסר הוא ההופעה הזו בהתגלמותה".
וזה מתחבר לטראמפ.
"בהחלט".
נשיא בעל עמדות פרו-ישראליות, שלדעת רבים לא עושה מספיק כדי להילחם בגזענות ובשנאה בארצות הברית, ואף מלבה אותן. לך יש דעה בנושא?
"יש לי, ואני מתאפק שלא להיכנס עמוק מדי לנושא עם גוף חדשות ישראלי. אבל יש קונפליקט גדול בקרב יהודים-אמריקאים התומכים בטראמפ. באופן ברור, טראמפ מוצג כבעל נטיות גזעניות שלא מיהר לגנות את הפעילות האנטישמית בארצות הברית. זה מטריד. אבל יש פוליטיקה בעניין. טראמפ הוא חבר של מדינת ישראל, מנקודת מבט אסטרטגית. זה פרדוקס. אבל זה מה שקשה בנושאים האלו, יש פרדוקסים בכל מקום. שום דבר בחיים או בהיסטוריה הוא לא כל כך פשוט".
אתה לא יהודי, נכון?
"נכון. אבל אשתי יהודייה ולכן גם הבן שלי".
"מרואיין בסרט אמר לי 'לא הייתי גזען כשנכנסתי לכלא. היו לי חברים שחורים מחוץ לכלא', אבל הוא היה חייב להצטרף לאנשי ה'כוח הלבן' מתוך לחץ. ואז אתה מסתובב איתם, ובסוף מתחיל לחשוב כמותם"
הסרט נוגע בנקודה נוספת, שהיא ה"חינוך" לגזענות בתוך בתי הכלא בארה"ב.
"משיחה עם אסירים לשעבר הבנתי שזה מאוד מובנה ושלא נעשה הרבה כדי לטפל בזה. אחד המרואיינים אפילו אומר שאם היה חוזר לכלא הוא היה חייב להצטרף שוב ל'שבט'. זו הייתה הדרך היחידה שלו לשרוד. זה מקום אידאלי לגיוס.
"מרואיין אחר אומר בסרט 'לא הייתי גזען כשנכנסתי. היו לי חברים שחורים מחוץ לכלא', אבל הוא היה חייב להצטרף לאנשי ה'כוח הלבן' מתוך לחץ. ואז אתה מסתובב איתם, הולך כמותם, מדבר כמותם ובסוף אתה מתחיל לחשוב כמותם. האידאולוגיה מגיעה מאוחר יותר. זו קהילה, הזהות קודם, ואז אידאולוגיה".
וכל כך הרבה מרואיינים בסרט מגיעים מבתים הרוסים, או שעברו התעללות.
"לרוב מדובר באנשים צעירים ופגיעים. חלקם בעלי מזל והם מצליחים למצוא מסלול כמו מוזיקה וספורט. נער מחפש את החבורה שלו, ואז נופל לארגון כזה. אותו צעיר היה יכול להצטרף לחוג שחמט אם האיש הנכון היה מופיע בחייו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם