ביום שלישי בשבוע שעבר נדרשו ישראל וסוריה למבחן ראשון ומהותי. לראשונה מאז נפילת משטר אסד ועלייתו של הנשיא הסוני החדש אחמד א-שרע, נורו לעבר ישראל שתי רקטות מדרום רמת הגולן.
התגובה הישראלית לא איחרה לבוא: תקיפה ארטילרית של אזורי השיגור ומאוחר יותר תקיפה אווירית של מה שדובר צה"ל הגדיר "אמצעי לחימה של המשטר בדרום סוריה".
לא בכדי הנוסח הזה מינימלי. ישראל הרי שחקה את כל המערכים האסטרטגיים של הצבא הסורי כבר לפני מספר חודשים, כולל את אלה שהיו מוצבים קרוב לגבול. לכן, לא מן הנמנע שמה שהותקף היו מחסני נשק משניים ומבנים ישנים בבסיסים של המשטר הישן.
לא בכדי הנוסח הזה מינימלי. ישראל הרי שחקה את כל המערכים האסטרטגיים של הצבא הסורי כבר לפני מספר חודשים, כולל את אלה שהיו מוצבים קרוב לגבול
הזהירות הישראלית בתגובה בולטת לעין לא רק בניסוח אלא גם בביצוע, ולכן יש לשים לב לסימטריה המשונה: על פגיעה של כוחות המשטר החדש בדרוזים-סורים על אדמת סוריה, ישראל תקפה קרוב מאוד לארמון הנשיאות בדמשק ואותתה לנשיא א-שרע מה הם הקווים האדומים שלה.
על הפרת ריבונותה בירי משטח סוריה, לעומת זאת, ישראל הסתפקה בתקיפה מינורית בדרום רמת הגולן, אזור שהמשטר החדש מתקשה מאוד לשלוט בו וכמעט לא נוכח שם.
זה ללא ספק נוגד את פי הגיון מדיניות התגובה הישראלית שאחרי ה-7 באוקטובר. התגובה של צה"ל הייתה צריכה להיות חריפה הרבה יותר – כמו בלבנון או עזה – אלא שעם הנשיא הסורי החדש רב הנסתר על גלוי.
זה ללא ספק נוגד את פי הגיון מדיניות התגובה הישראלית שאחרי ה-7 באוקטובר. התגובה של צה"ל הייתה צריכה להיות חריפה הרבה יותר – כמו בלבנון או עזה – אלא שעם הנשיא הסורי החדש רב הנסתר על גלוי
אחת הסיבות האפשריות לאיפוק הזה היא העובדה שמעשית, ישראל מנהלת את סדרי הכוחות הסורים שנמצאים קרוב לגבול. מדיניות פירוז דרום רמת הגולן מתבצעת הלכה למעשה בשקט. הנשק האסטרטגי הושמד זה מכבר וישראל היא זו שלא מאפשרת הגעה של כוחות ביטחון גדולים של המשטר החדש לכיוון הגבול.
זה נעשה כנראה בשתי דרכים: הראשונה ישירה, כפי שפורסם על ידי העיתונאי חיים לוינסון ב"הארץ", בשיחות של בכירים ישראלים עם מקבילים סורים; והאחרת נאכפת (אמנם לעיתים רחוקות יחסית) באש צה"ל על ידי ירי הרחקה של הכוחות הסורים בתוך אזורי החיץ.
במקומות מסוימים ישראל מאפשרת לגורמי המשטר החדש בסוריה לנהל את חיי היום-יום. בחלק מהכפרים צמודי הגדר, הניהול כמעט כולו הוא עצמאי בפיקוח ביטחוני של צה"ל, כולל שיח ישיר בין הנהגה המקומית וקצינים ישראלים.
עד כמה החיכוך עם האוכלוסייה צמוד, יעיד הסיפור הבא. במהלך תהליך חפיפה שנערך לאחרונה בין שתי יחידות בתוך סוריה, לקראת החלפת כוח אחד באחר, שאל אחד הקצינים החדשים את הקצין הוותיק שאותו הוא אמור היה להחליף, אם הוא רוצה שיביאו לו משהו מהארץ. התשובה הפתיעה מאוד: "תביא לי הרבה ממתקים לחלוקה". מתברר שילדי הגולן הסורי אוהבים מאד את פסי הגומי החמוצים שמיוצרים בישראל.
אלא שלצד התהוות המציאות הזו לאורך הגבול, נותרה בעינה המתיחות מול טורקיה. גורם מדיני שמצוי במגעים בין המדינות מעיד שלמרות השיח הרציף – שעיקרו כרגע מניעת חיכוך בין הצבאות – אין התקדמות של ממש. הבכיר הישראלי האחרון שנפגש בעניין הזה בבאקו עם נציגים טורקים הוא ראש אגף המבצעים, האלוף עודד בסיוק.
טורקיה תכננה לתפוס את שדה התעופה הצבאי T4 ליד העיר תדמור. ישראל אותתה כי היא לא תסכים לנוכחות טורקית כזו כה סמוך לגבול שלה, והפציצה את שדה התעופה עד כדי הוצאתו משימוש
גורם ישראלי המצוי בפרטים סיפר כי הרושם הוא שטורקיה לא עומדת לוותר על נוכחות פיזית במרכז סוריה. כך, למשל, טורקיה תכננה לתפוס את שדה התעופה הצבאי T4 ליד העיר תדמור. ישראל אותתה כי היא לא תסכים לנוכחות טורקית כזו כה סמוך לגבול שלה, והפציצה את שדה התעופה עד כדי הוצאתו משימוש.
מבט על בסיס חיל האוויר T4, השוכן במחוז חומס שבסוריה, אשר היה יעד לתקיפות אוויריות ישראליות. באפריל 2025. (צילום: Anadolu via Getty Images)
בינתיים המציאות הביטחונית בסוריה לא מאתגרת את הצדדים, מלבד ירי הרקטות לעבר ישראל בשבוע שעבר. ארצות הברית מצידה נמצאת על הגדר ולא מתערבת, אם כי באזור מסתובב שליח מטעם הממשל, תומאס ברק.
טורקיה לא הגיבה על התקיפות הישראליות, וזה אולי סימן טוב, אם כי למדנו כבר שאת הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן צריך לקחת בערבון מוגבל מאוד, וסוריה היא מבחינתו מבחן חשוב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם