מלחמת "עם כלביא" באיראן יכלה להיות רגע של חסד עבור שר הביטחון ישראל כ"ץ, שמונה לאחר פיטוריו של יואב גלנט כדי לרפד בעלי ורדים את השביל עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שאפילו קציני המטכ"ל הרציניים ביותר יתקשו לעבור תדרוך איתו בלי לזוע באי נוחות בכיסאם או להחניק בת־צחוק.

במקביל למתקפה המוצלחת של חיל האוויר הישראלי 1,500 קילומטר מהבית, ועל גבם של אזרחי ישראל מרוטי העצבים ומוכי החרדה שנדרשים לרוץ מדי לילה לממ"ד ולשמוע קולות נפץ והדף בלתי פוסקים – מנהל כ"ץ מערכה תקשורתית נפרדת ומופרכת במיוחד בשלל אמצעי התקשורת.

אין בינה לבין המערכה באיראן דבר והיא אינה תורמת לעם היושב בציון דבר: לא מידע, לא הערכה, לא הבנה של המצב, לא אסטרטגיה ואף לא טקטיקה. כ"ץ פשוט מלהג את עצמו לדעת בהיבריס מטופש כמעט מדי שעה – והוא היחיד שמרוצה מכך.

נתניהו ממילא מפקד על המבצע בפועל ומה שנותר לשר הביטחון הליצני שלו הוא בעיקר שרשרת ארוכה של תדרוכים מפרכים הכוללים מטאפורות ריקות וציוצים טראמפיסטים

שרי ביטחון בהיסטוריה של מדינת ישראל ידעו בדרך כלל להקפיד על ארשת מקצועית, והשאירו את הפוליטיקה – אם היה בה צורך – לראש הממשלה. הפעם נתניהו ממילא מפקד על המבצע בפועל ומה שנותר לשר הביטחון הליצני שלו הוא בעיקר שרשרת ארוכה של תדרוכים מפרכים הכוללים מטאפורות ריקות וציוצים טראמפיסטים (רק בלי ההומור).

כשראש המוסד, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן וקצינים בכירים אחרים יושבים משני צדיו, מקפיד כ"ץ להפוך את ההצהרות לציבור למפגן של עילגות תמוהה, שבינה לבין המציאות אין דבר: "תמשיכו, הרמטכ"ל, לקלף את עור הנחש", הנחה כ"ץ את רב־אלוף אייל זמיר, כמו היה ילד קטן שקיבל חוברת צביעה ומבקש הסברים איך לא לצאת מהקווים.

הערכת מצב של בכירי צה"ל ומשרד הביטחון, 15 ביוני 2025 (צילום: משרד הביטחון)

"זה ראש הנחש, תמשיכו לקלף פיסה־פיסה את עור הנחש, תִּקְלְפוּ (העילגות במקור, א"ה) את הגרעין, תקלפו את הטילים, תקלפו את הגנ"א (הגנה אווירית), תקלפו את כל המטרות – וגם מטרות משטר בטהרן.

"ומי שבא ומנסה באמצעות העורף הישראלי להכניע אותנו ולפגוע בנו הוא יבין שלמרות המחיר הכבד הוא לא יצליח. אבל הוא בעצם הופך את טהרן לביירות ואת תושבי טהרן הוא הופך לבני ערובה. וגם כאן תתבצע פעילות כמו שכבר הנחיתם […]"

כשראש המוסד, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן וקצינים בכירים אחרים יושבים משני צדיו, מקפיד כ"ץ להפוך את ההצהרות לציבור למפגן של עילגות תמוהה, שבינה לבין המציאות אין דבר

את ההשוואה התמוהה לביירות סחב עימו הגנרל כ"ץ גם אל חשבון ה־X שלו. "הדיקטטור האיראני הופך את טהרן לביירות ואת תושבי טהרן לבני ערובה לטובת שרידות שלטונו", צייץ אתמול, ושעה אחר כך, למקרה שלא הבנו, צייץ שוב: "דין טהרן כדין ביירות".

הוא לא טרח להסביר למה, מדוע ואיך או לנמק מה הקשר בין בירת איראן לבירת לבנון. הוא לא פירט (אולי גם לא ידע) לאיזו ביירות הוא מתכוון שטהרן תהפוך – של שנות ה־70, ה־80 או של העשור האחרון.

שר הביטחון ישראל כ"ץ באזור ציר פילדלפי, 25 בדצמבר 2024 (צילום: שלומי אמסלם, משרד הביטחון)

האם זה בכלל אינטרס ישראלי שטהרן תהפוך לביירות? האם זו הדרך הטובה ביותר של שר הביטחון להסביר את המלחמה הצודקת מול משמרות המהפכה ותוכנית הגרעין שמאיימת להשמיד את מדינת ישראל – להבטיח שבירת המדינה תהפוך לעיי חורבות וגן עדן לטרוריסטים, כנקמה על הפגיעה באזרחים בישראל? האם אנרכיה בלב איראן היא חלק ממטרות המבצע, חלק מנשל הנחש שהחייל האמיץ כ"ץ מבטיח להשיל קליפה אחר קליפה? לא נדע לעולם כנראה.

כ"ץ יכול היה כמובן לדבר על דברים אחרים, לו רצה. הוא יכול היה לשבח את העורף על עמידותו ואומץ ליבו; הוא יכול היה להכות על חטא בעקבות מסע השיסוי של הממשלה, שהוא אחד מראשיה, נגד הטייסים שמביאים לנו את הניצחון; הוא יכול היה לקרוא לאחדות בעם ישראל ולעמידה איתנה ומשותפת.

הוא יכול היה לומר מילים של השראה לעם שנלחם על עתיד ילדיו ובדרך משלם מחירים קשים. אגב, הוא אפילו יכול היה להזכיר את החטופים שהמתקפה המוצלחת לא החזירה הביתה, וכנראה גם לא תחזיר בשלב זה

הוא גם יכול היה להביע צער על חפים מפשע שיקיריהם נהרגו בהתקפות בטמרה, בבת ים וברמת גן, להשתתף בצערם של המשפחות, ולהביע הזדהות עם מי שביתו קרס; הוא יכול היה לחבק את האוכלוסייה הערבית, שאינה נהנית אפילו ממיגון מינימלי.

כמו כן, הוא יכול היה לומר מילים של השראה לעם שנלחם על עתיד ילדיו ובדרך משלם מחירים קשים. אגב, הוא אפילו יכול היה להזכיר את החטופים שהמתקפה המוצלחת לא החזירה הביתה, וכנראה גם לא תחזיר בשלב זה.

שר הביטחון ישראל כ"ץ וראש הממשלה בנימין נתניהו במסדרון נצרים, 19 בנובמבר 2024 (צילום: איתי בית־און, לע"מ)

אבל כל האמירות האלה אינן משדרות "עוצמה", ואצל כ"ץ זה מה שחשוב כרגע. להראות שהוא הגבר־גבר שלוחץ על השלט (גם אם הוא אפילו לא מתקרב אליו מילימטר). לכן הוא מוציא הודעה על כך ש"טהרן בוערת" ומתקף אותה בציוץ. וואלה, טהרן בוערת? תודה שאתה מעדכן אותנו, אדוני שר הביטחון, כי אנחנו לא מסוגלים לראות לבד.

אפשר היה להתייחס לצ'ארלי צ'פלין המגודל הזה בתור סאטירה, אלמלא היה לקח עצוב מההתנהגות שלו. עם ישראל, על אף הפילוג העצום שבו, משווע לרגעים של קורת רוח, הסכמה, פרגון ומקצוענות

בתוך יומיים בלבד הוא שיחרר בקצב מסחרר שורת הודעות על כך שמשטר האייתוללות "ישלם מחיר כבד מאוד", פטפט על "מסר חזק וברור", עדכן על "סקירות מקיפות" שקיבל מפיקוד העורף, המתיק סוד על "דריכת הצבא", הזכיר את "כוחותינו שתוקפים", הצהיר על "מטרות אסטרטגיות", התפאר ב"גרימת נזק כבד ליכולות האיראניות" – ועוד כהנה וכהנה: "הסרת איומים", "הישגים מבצעיים", "ראש התמנון האיראני" וכו'.

ואחרי שהמטאפורות ההיסטריות נגמרות, כ"ץ עובר לחריזה:

הדיקטטור הרברבן מטהרן הפך לרוצח פחדן שיורה ירי מכוון לעבר העורף האזרחי בישראל כדי להרתיע את צה"ל מהמשך המתקפה שמקריסה את יכולותיו.

תושבי טהרן ישלמו את המחיר ובקרוב.

— ישראל כ"ץ Israel Katz (@Israel_katz) June 16, 2025

אפשר היה להתייחס לצ'ארלי צ'פלין המגודל הזה בתור סאטירה, חבר נוסף בפאנל של הפטריוטים שבא לשתות ולחגוג בחפלת איספהאן הגדולה עם צאת השבת, עם שוטים של טקילה על השולחן וקהל משולהב ביציע. אפשר, אלמלא היה לקח עצוב מההתנהגות שלו. עם ישראל, על אף הפילוג העצום שבו, משווע לרגעים של קורת רוח, הסכמה, פרגון ומקצוענות.

בניגוד לרושם שמנסים לצייר בממשלה, רוב "הקפלניסטים" (אם בכלל יש דבר כזה) הם אנשים שמשרתים במילואים וחרדים באמת לגורל המדינה שלהם. רובם היו רוצים מכה קצרה ואימתנית על איראן שתבטיח שילדיהם יגדלו במדינה עם פחות חרדות ואיומים. רובם גאים ביכולות של המוסד ורחוקים מלהיות פציפיסטים המאמינים בהושטת הלחי השנייה לאויב.

בהתנהגותו המתישה, הגרנדיוזית והפתטית, מוכיח שר הביטחון שהפילוג בין פוליטיקה עכורה למקצוענות טהורה חיה וקיימת גם כשהצבא והמודיעין עושים חיל בחזית

בהתנהגותו המתישה, הגרנדיוזית והפתטית, מוכיח שר הביטחון שהפילוג בין פוליטיקה עכורה למקצוענות טהורה חיה וקיימת גם כשהצבא והמודיעין עושים חיל בחזית.

כ"ץ מזכיר לנו שבסוף, עם כל ההישגים המרשימים ("הבינלאומיים" כפי שהוא מגדיר אותם בעילגותו), אנחנו חיים בלבנט. וכשכלי הטיס המרהיבים ישובו מעקיצת הדבורה המדויקת שלהם בנתנז, איספהאן או פורדו – נישאר באותו המקום, עם שר ביטחון מגושם שמנהל על גבנו פריימריז נצחי כדי לשמר בידיו שלטון שלא רואה אותנו, האזרחים, ממטר.