מלחמת "עם כלביא" אמנם הסתיימה, אבל המלחמה בעזה עדיין נמשכת ואיש לא מבטיח שקט עתידי. במדינה שבה ילדותם של ילדים רבים מלווה לא פעם בצלילים צורמים של אזעקות, דפיקות לב מואצות בממ"דים ושהייה ממושכת בין קירות הבית – עולה השאלה: מה קורה להם באמת?

כיצד נראים חייהם של הילדים בישראל בעיצומה של לחימה מתמשכת? השפעותיה של הלחימה חורגות מעבר לסכנת חיים פיזית – הן פוגעות ברקמות עדינות יותר: בריאות הנפש, התפתחות רגשית, תפקוד קוגניטיבי והרגלים גופניים.

איך נראים חיי הילדים בישראל בעת לחימה מתמשכת? השפעות הלחימה חורגות מעבר לסכנת חיים פיזית – הן פוגעות ברקמות עדינות יותר: בריאות הנפש, התפתחות רגשית, תפקוד קוגניטיבי והרגלים גופניים

הילדות שנחטפה: פחד, הסתגרות וחוסר שגרה

ילדים בגיל הרך אינם מבינים את המשמעות המדויקת של "ירי טילים", אך מבינים היטב את עוצמת הפחד בעיניה של האם, את הלחץ בקולה של הגננת ואת הרעד בברכיים כשהאזעקה נשמעת. כשהחיים נקטעים שוב ושוב – הלמידה, המשחק, השינה והאכילה מתערערים.

מחקרים שנערכו בעקבות מבצעי לחימה קודמים, מצביעים על עלייה חדה בשכיחות של תסמינים פוסט-טראומטיים בילדים, הכוללים סיוטים, הרטבת לילה, עצבנות יתר, הסתגרות ודיכאון. ילדים גדלים כשהחוץ נראה מסוכן, והפנים – לעיתים סוער ומנותק.

במקומות שבהם הפגיעה הישירה קשה, תחת אש, מורי הדרך של הילדות הופכים להיות אזעקות, קולות נפץ, סגר ומחסור במסגרת. מערכת העצבים של הילד, שמתפתחת בגמישות ועדינות, עלולה להישאר במצב מתמיד של דריכות – מעין "כוננות חירום" פיזיולוגית ורגשית.

הגוף מגיב למלחמה: מה קורה במערכת העיכול, בשרירים ובמוח של ילדים בזמן מצוקה

הגוף, ממש כמו הנפש, אינו נותר אדיש. רמות הקורטיזול – הורמון הסטרס – עולות, ומשפיעות על תיאבון, על הוויסות רגשי ועל הקשב. יש ילדים שיחוו אובדן תיאבון, אחרים יאכלו מתוך צורך רגשי. ילדים רבים מפסיקים לזוז – אם בשל פחד לצאת, ואם בגלל השהות המתמשכת במקלטים. התוצאה: ירידה בפעילות גופנית, עלייה במשקל, ירידה בחשיפה לאור שמש (ולכן למחסור בוויטמין D) ולעיתים פגיעה במערכת החיסון.

מחקרים שנערכו בעקבות מבצעי לחימה קודמים, מצביעים על עלייה חדה בשכיחות של תסמינים פוסט-טראומטיים בילדים, הכוללים סיוטים, הרטבת לילה, עצבנות יתר, הסתגרות ודיכאון

חוקרי מוח מציינים, שבילדות המוקדמת, טראומה מתמשכת משנה את דפוסי ההתפתחות המוחית. חלקים במוח הקשורים ללמידה, ריכוז ואמפתיה נפגעים. ילד שחי תחת לחצים כרוניים, עלול לפתח בהמשך דפוסי התנהגות של הימנעות, אימפולסיביות או חרדה. מחקרים שנעשו לאחר מלחמת לבנון השנייה ומבצע צוק איתן – הראו עלייה בשימוש בתרופות פסיכיאטריות בקרב ילדים, ירידה בהישגים בלימודים, ושיעורי נשירה מוגברים.

ומה אנחנו יכולים לעשות? חוסן הוא לא רק מילה יפה

הבשורה החשובה היא שחוסן ניתן לבנייה. ילדים – כשהם עטופים בביטחון רגשי, בהקשבה ובהמשכיות – מסוגלים לשקם את עולמם הפנימי. המחקרים מצביעים על כך שדווקא המשפחות ששמרו על שגרה, על גבולות רכים אך יציבים, על משחק, תנועה, ומפגשים רגשיים – גידלו ילדים בעלי חוסן גבוה יותר. השיח הוא קריטי: לא להסתיר, אלא להסביר בגובה העיניים, לא להפחיד אך גם לא לטשטש. לתת שם לפחד, לחבק אותו – ולאפשר לו לעבור דרך.

על הרופאים, אנשי החינוך ואנשי בריאות הנפש מוטלת שליחות כפולה: גם לזהות את הפגיעות בשלב מוקדם – וגם לפעול בשיקום מיידי ומתמשך. ילדים הסובלים מהתפרצויות זעם, בעיות שינה, נסיגה התפתחותית או הימנעות מחברים – זקוקים לאבחון, התייחסות ולעיתים גם טיפול רגשי מותאם.

הילדים הם החזית האחורית – אך לעיתים גם החזקה מכולן

בתוך השבר, נולדים גם רגעים של גדלות נפש. ילדים שמכינים שלטים לחיילים, שרים שירי תקווה במקלטים, או שומרים על אחיהם הקטנים כשהוריהם בלחץ. יש בהם כוח, והכוח הזה זקוק לאדמה יציבה לנחות עליה. הורים, צוותים רפואיים, אנשי מקצוע – כולנו נקראים כעת לבנות עבורם את אותה הקרקע: בטוחה, אוהבת, סבלנית ומחבקת.

לפי חוקרי מוח, בילדות המוקדמת, טראומה מתמשכת משנה את דפוסי ההתפתחות המוחית. חלקים הקשורים ללמידה, ריכוז ואמפתיה נפגעים. ילד בלחצים כרוניים עלול לפתח דפוסי הימנעות, אימפולסיביות או חרדה

לא נשכח, שבסופו של דבר, אנחנו ניבנה מהאופן שבו נבחר לטפל בילדינו – גם כשהטילים נופלים וגם כשהשקט חוזר.

ד״ר אסנת רזיאל היא מומחית בכירורגיה, מנהלת המרכז הרב-תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל.