JavaScript is required for our website accessibility to work properly. ד"ר אמיר מזור: קובי סבסטיאן באך – על אמנות ואומנות ביצירתו של קובי אשרת | זמן ישראל

קובי סבסטיאן באך – על אמנות ואומנות ביצירתו של קובי אשרת

המוזיקאי הישראלי קובי אשרת, 7 במאי 2024 (צילום: משה שי, פלאש90)
משה שי, פלאש90
המוזיקאי הישראלי קובי אשרת, 7 במאי 2024

יום הולדתו של המוזיקאי קובי אשרת, מלחין "הללויה", שחל השבוע (15 ביולי), הוא הזדמנות לעמוד מעט על הייחודיות שבדמותו ובאופי יצירתו.

דומה כי לא היה גיבור מוזיקלי גדול יותר עבור ילדי שנות ה-70 וה-80 מאשר המלחין קובי אשרת. הוא ליווה אותנו עוד בשחור-לבן בתכניות הטלוויזיה "ראש כרוב", "הצריף של תמרי", ו"קרוסלה".

דומה כי לא היה גיבור מוזיקלי גדול יותר עבור ילדי שנות ה-70 וה-80 מאשר המלחין קובי אשרת. הוא ליווה אותנו עוד בשחור-לבן בימי תכניות הטלוויזיה "ראש כרוב", "הצריף של תמרי", ו"קרוסלה"

לצלילי השירים שהלחין לפסטיבלי הילדים ("היפו היפי", "טינטן", "גלי", "אמת או חובה") חווינו את אהבות הילדות הראשונות; עם להיטיו הגדולים ל"חלב ודבש" וגלי עטרי ("גלגל ענק", "יחד", "אולי עוד קיץ", "ולנטינו") התוודענו לחסד המלודיה והתזמור המפוארים; כשראינו אותו מנצח על תזמורת האירוויזיון ("הללויה", "עולה עולה", "כאן") – רעדנו מהתרגשות; כששמענו את "דרך ארוכה" בסוף הסרט "דיזינגוף 99" – הזלנו דמעה, וגם למדנו דבר או שניים על אהבה.

השם קובי אשרת היה עבור בני דור ה-X כמו שוקולד. הוא עורר תגובה רפלקסיבית של ציפייה להנאה חושית (היום קוראים לזה דופמין). ידענו שצמד המילים "קובי אשרת" מביא אתו תמיד איזו מלודיה מתוקה וכובשת. בהיותו "מר אירוויזיון", אשרת נראה לנו מעין באך או מוצרט. איש התווים והמנגינות, השולט ביד רמה על עשרות נגנים ומפיק את הפלא הזה שנקרא מוזיקה.

אלא שקובי אשרת, בשונה מיוהן סבסטיאן באך וולפגנג אמדאוס מוצרט, לא קיבל חינוך מוזיקלי נוקשה. למעשה, אשרת מעולם לא רכש השכלה מוזיקלית שיטתית. ייחודו כאדם שניחן בחוש מוזיקלי כה נדיר – לא הותיר לגורלו כל ברירה זולת העיסוק המבורך במנגינות. הוא למד את רזי המקצוע "תוך כדי תנועה". הוא הבין כי "הכל בראש", והצליח לתרגם את המלודיות וההרמוניות שבדמיונו – עד הניואנסים הדקים ביותר – הלכה למעשה לכדי עיבודים תזמורתיים עשירים.

מצד שני, כמו המלחינים הקלאסיים, אשרת הוא אמן שהוא גם אומן, מי ששוקד על יצירותיו בהתאם להזמנה. ואמנם הטריגר הראשון לעיסוקו המוזיקלי היה הצורך בפרנסה. בדומה למלחינים האירופאים הגדולים, שכתבו את יצירותיהם עבור פטרונים בחצרות האצולה, כך אשרת. משזכה להכרה בכישרונו הגדול, קיבל עוד ועוד פניות להלחנה מצד מפיקים, אמרגנים, גופים או מארגני אירועים שונים. כך באו לעולם, למשל, שירי האירוויזיון שכתב, ובראשם "הללויה" הנצחי, ועוד רבים וטובים.

השם קובי אשרת היה עבור בני דור ה-X כמו שוקולד. הוא עורר תגובה רפלקסיבית של ציפייה להנאה חושית (היום קוראים לזה דופמין). ידענו שצמד המילים "קובי אשרת" מביא אתו תמיד מלודיה מתוקה וכובשת

באוטוביוגרפיה המוזיקלית שפרסם לא מכבר, "דרך ארוכה" (אופיר ביכורים, 2025), מספר אשרת כי היה זה כבר שירו הראשון – "העולם כולו נגדנו" – שהלחין לפי הזמנה. דני ליטאי, שחיפש שיר ל"סופר-גרופ" החדש שהקים ("להקת פיקוד דיזינגוף"), אמר לו:

"אני מחפש חומרים ואני רוצה שתלחין לי שיר. קלטתי אותך כבר בלהקה. יש לך חוש מוזיקלי טוב מאוד. לכן, אני רוצה ממך שיר בהזמנה. הנה טקסט של יורם טהרלב. תלחין לזה בבקשה מנגינה בסגנון רוסי" (דרך ארוכה, עמ' 89).

בהמשך באו פניות רבות לאורך השנים. כך למשל, השיר "בת שישים" שהוזמן לרגל חגיגות ה-60 לקיבוץ גבע (שם, עמ' 48), השיר "קופסת הצבעים" שהוזמן ממשרד החוץ עבור טקס הענקת פרס נובל לשלום ליצחק רבין ולשמעון פרס (עמ' 161), ההמנון "יחד", שבמקורו נכתב לעמותה חדשה שהוקמה  – קרן לב"י (עמ' 111), או השיר של לילך גליקסמן – "זהירות בדרכים" – שנכתב לבקשת המועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים (עמ' 105). אשרת נתבקש גם להלחין יצירות "כבדות" יותר, בעלות משמעות עמוקה ושליחות, כמו יצירה סימפונית שתנציח את חסידת אומות העולם אירנה סנדלר, מחזמר לרגל 3000 שנה לעיר ירושלים, או לחן לתפילה לשלום המדינה (שם, עמ' 164, 186-187).

האם יש ייחוד למוזיקה של אשרת? דומה כי ניתן לזהות איזו נוסחה מוזיקלית ברבים משיריו. המלודיה האשרתית הקלאסית מחולקת לפראזות הבונות מתח, כשהפראזה האחרונה – שהיא ארוכה יותר – יוצרת קתרזיס מוזיקלי וסוגרת מעגל, בדרך כלל בירידה בטון. השיר "הללויה", מבחינה זו, הוא דוגמה מאלפת: המלודיה מתחילה בפראזה קצרה שמיד תופסת את האוזן ("הללויה – לעולם"). לאחריה השתהות קלה, ואז פראזה נוספת שמפתחת את קודמתה ויוצרת ציפייה להמשך ("הללויה – ישירו כולם"), לאחר מכן תבוא פיסקה ארוכה ופתלתלה המסיימת את המחזור המוזיקלי ("במילה אחת בודדה/ הלב מלא בהמון תודה/ והולם גם הוא איזה עולם נפלא").

דומה שניתן לזהות נוסחה מוזיקלית ברבים משיריו. המלודיה האשרתית הקלאסית מחולקת לפראזות הבונות מתח, כשהפראזה האחרונה – ארוכה יותר – יוצרת קתרזיס מוזיקלי וסוגרת מעגל, בדרך כלל בירידה בטון

תבניות דומות ניתן למצוא למשל בלהיטים כמו "ילדונת", "גשם בעתו", "דרך ארוכה", "שיר לשירים", "בת שישים", "ראש כרוב", "שמש אדומה", או "מים מתוך הבאר".

"ילדונת", מילים: תלמה אליגון
"שיר לשירים", מילים: חמוטל בן זאב
"שמש אדומה", מילים: שמרית אור
"ראש כרוב", מילים: תלמה אליגון

השפעתו של אשרת על המוזיקאים הבולטים של ימינו ניכרת לכל מי שאוזנו כרויה למנגינה. לצד דמויות נוספות ששלטו בזירת הפופ הישראלי בעת ההיא (למשל מתי כספי, יאיר רוזנבלום, צביקה פיק), אשרת היווה מקור השראה לרנסנס המלודי-הרמוני שחל בפופ הישראלי בעשור הראשון של המילניום.

לא בכדי מבשריו הגדולים הם מוזיקאים בני דור ה-X דוגמת עידן רייכל, קרן פלס, גיא מזיג, ועילי בוטנר. בשיחה עימו העלה אשרת את התובנה לפיה אמנים אלה עוד הספיקו לספוג כילדים משהו מההרמוניות המורכבות ההן, שלו ושל חבריו, והם פיתחו אותן משבגרו, כל אחד לכיוונו האומנותי.

בעניין זה, ניתן לומר כי רייכל משך יותר לכיוון מוזיקת עולם, בוטנר לכיוון הרוקי, פלס לכיוון הפופ, ומזיג לכיוון הדיסקו והסול. אשרת הביע את הערכתו לאמנים כמו רייכל, פלס, בוטנר ואביב גפן, והוסיף כי רבים מיוצרי הפופ הצעירים יותר, בני דור ה-Y וה-Z, אמנם מוכשרים מאוד, אך יצירתם מונעת מחישובים קצרי טווח, של "מה יתפוס עכשיו". הם מתבססים על "הוק" מוזיקלי או איזה ביטוי לשוני, ויצירתם נובעת פחות ממניעים אומנותיים, ויותר לשם הצלחה רגעית. לכן סביר שהשפעתם לא תאריך ימים, בניגוד לשירים של בני דורו, אשר פעלו מתוך חדוות היצירה לשמה.

השפעת אשרת על המוזיקאים הבולטים של ימינו ניכרת. לצד דמויות נוספות ששלטו בזירת הפופ הישראלי בעת ההיא, אשרת היה מקור השראה לרנסנס המלודי-הרמוני שחל בפופ הישראלי בעשור הראשון של המילניום

כשמדברים על אשרת קשה להתעלם מאישיותו וקסמו. דמותו הייצוגית ורבת החן והיותו איש רעים להתרועע, הובילו לכך שבנוסף להופעותיו בתחרויות בינלאומיות שונות, הוא אף כיהן כקונסול תרבות בלוס אנג'לס.

ביטוי לחינניותו ניכר במשובותיו בהופעות האירוויזיון. באופן ספונטני, החליט לרקוד – בעודו מנצח – על "הללויה", לנשק את ידה של המנחה השוודית באירוויזיון בשנת 85', או להרכיב משקפי שמש בעמדו על פודיום המנצח בשיר הבטלנים ("הופה הולה").

"הללויה" – הביצוע האירוויזיוני בניצוחו (וריקודו) של אשרת, מילים: שמרית אור. קובי רוקד החל מדקה 2:07.

"ההשגחה העליונה", כפי שמעיד אשרת בספרו, הייתה שם בשבילו באירועים הגדולים בחייו. למעשה, עצם הפיכתו לאחד מגדולי המוזיקאים של ישראל היה גורל קבוע מראש שלא ניתן לחמוק ממנו. למזלו ולמזלנו הטוב.

קובי אשרת לא רק הנעים את שנות ילדותינו והיווה מקור השראה לטובי המוזיקאים הבולטים של ימינו. הוא סמל מובהק של תור הזהב המלודי בישראל, שחפף לתקופה קצרת ימים שבין הסכם השלום עם מצרים למלחמת לבנון הראשונה. מבחינה זו ואחרות, הוא משקף בפועלו את דברי ימיה של המדינה.

ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,071 מילים ו-1 תגובות
סגירה