שנתיים וחצי חלפו מאז שהעם בישראל החל במחאה – תחילה נגד ההפיכה השלטונית ובהמשך למען החזרת החטופים. ההפגנות המתמשכות והמתרבות, בהן משתתפים רבבות אזרחים זועמים, מכל קשת החברה – לא מצליחות להביא לשינוי. על אופי המאבק להשתנות באופן רדיקלי.

*  *  *

ההפגנות במתכונתן עד כה לא הועילו. די למצגים, די לזהירות ולפחד מבנימין נתניהו ומעושי דברו; די לשחיקת כוחות בני משפחות החטופים – אלו שיקיריהם עדיין במנהרות עזה ואלו שמותם נגרם כתוצאה מהתמשכות המלחמה, ללא יעדים ברורים ואסטרטגיים אשר יובילו לעתיד טוב ומבטיח.

ההפגנות במתכונתן עד כה לא הועילו. די למצגים, די לזהירות ולפחד מנתניהו ומעושי דברו; די לשחיקת כוחות בני משפחות החטופים – אלו שיקיריהם עדיין במנהרות ואלו שמותם נגרם מהתמשכות המלחמה

העסקה הצפויה אינה מסתמנת כרע במיעוטו, והיא בטח לא תמימה. היא צינית, אכזרית ואנוכית. נראה שהיא נועדה להשאיר מספר חטופים חיים, לא רק כשבויים בידי חמאס אלה גם בידי נתניהו ומממשלתו, כאמתלה להמשך ''מצב המלחמה'', מה שמאפשר להם לשרוד בשלטון.

די עם הפעימות. די עם הפקרת אזרחינו הנמקים במנהרות חמאס, די עם ההתעללות במשפחות החטופים. די עם הסלקציה בין אלו שעדיין שורדים למרות מצבם הקשה מנשוא. הממשלה חייבת להצהיר לאלתר על נכונות לנסיגת צה"ל לנקודות אסטרטגיות לאורך הגבול ולסיום המלחמה, בתמורה לשחרורם של כל החטופים, החיים והחללים, בפעימה אחת.

לנתניהו ישנה היום הזדמנות לשפר את דימויו בארץ ובעולם. עליו להכריז על סיום המלחמה בעזה ולבצע מהלך להחזרת כל החטופים, בין אם מדובר בחיים או במתים, בעסקה אחת.

אם ימשיך בדרכו הצינית והאנוכית, על משפחות החטופים, השורדים ששבו מהגיהינום והמשפחות שאיבדו את יקיריהם להוריד את הכפפות ולשנות את אופי מאבקם.

עליהם להגיש עתירה לבג"ץ נגד כל 68 חברי הקואליציה, כל אחד בזהותו האישית, בגין סבלם של כל אלו שהופקרו בשבי חמאס ובשל מותם של אלו שלא שרדו. "הלכת הציפיות" קובעת כי ראייה מראש של ההתרחשויות ותוצאותיהן הקטלניות, כהיתכנות, והתעלמות מכך – כמוה כניסיון לגרום לאותן תוצאות; כאשר הם אמורים היו לדעת, ברמת סבירות קרובה לוודאי, שאם הם פועלים כפי שהם פועלים – ייפגעו החטופים באופן חמור ואף ימותו – הם לא פטורים מאחריות לפגיעה. כל שכן כאשר הם קוראים בפועל למהלכים אשר מובילים למוות שניתן היה למנוע.

די עם הפעימות. די עם הפקרת אזרחינו הנמקים במנהרות חמאס, די עם ההתעללות במשפחות החטופים. די עם הסלקציה בין אלו שעדיין שורדים למרות מצבם הקשה מנשוא

''קואליציית ההפקר", שבמשמרתה אירע הפוגרום של "השבת השחורה", ממשיכה להתעלם מזעקתו של העם, ומפקירה את החטופים הנמקים במנהרות חמאס ואת המשפחות לגורלן המר. לא נמצאו בה ולו חמישה "צדיקים" להצלת המדינה ובעיקר להצלת החטופים והחטופות.

האחיזה בשלטון קודמת לטובת העם שבחר בקואליציה הזו. שיקולים אנוכיים, לאומניים, פוליטיים, חנפניים וחסרי חמלה קודמים. לזה קוראים פשע שלטוני, הדורש העמדה לדין של כל חברי הקואליציה שממשיכים לשלול כל הסדר שיביא להחזרת החטופים, החיים והחללים.

החוק הישראלי, ובטח החוק הבינלאומי, מחייב את נבחרי הציבור להגן על אזרחי המדינה; קוראים לזה "הלכת הציפיות". חוק זה הופר מזמן על ידי כל חברי הקואליציה; הם אחראים ישירות למותם של אזרחים שהיו יכולים להינצל אם רק ממשלתם הייתה חפצה בכך.

אם תביעתם לא תיענה, וכל חברי הקואליציה הנוכחית לא יוכרזו כאשמים וייענשו, העותרים רשאים ואף חייבים, בלית ברירה, לפנות לערכאות בינלאומיות בדרישה להוצאת צווי מעצר נגד כל אחד ואחד מ"קואליציית ההפקר" והעמדתו למשפט. בהזדמנות זו, העותרים יידרשו להימנע מכל רדיפה אחר חיילים ומפקדיהם שנלחמו בצו מנהיגיהם.

אמנם, בית הדין הבינלאומי ידוע בעוונותיו כלפי ישראל, אך זו הערכאה היחידה בעלת סמכות מעשית אליה ניתן לפנות כברירה אולטימטיבית. יימצאו, לבטח, עורכי דין ישראלים מוכשרים שידעו להוביל הליך זה תוך שמירה על שמם הטוב של המדינה ואזרחיה, אשר הם ברובם שוחרי שלום, אולם שבויים בידי שלטון ימני קיצוני העומד בראש המדינה. יש לקוות שלא נגיע עד כאן.

אחרי הבסת חזבאללה, ריסוק חמאס, הרחקת איום הגרעין של איראן ועוד, נתניהו וממשלתו יכולים, סוף סוף, לגלות קצת חמלה מבלי לקחת סיכון להפלת שלטונם. לעת עתה נראה שידו של נתניהו על העליונה. ככל שנתרחק מהחזרת החטופים ונמשיך לספור קורבנות בקרב חיילי צה''ל הלוחמים בעזה ללא מטרה ברורה, הישגיו יפלו לטמיון.

החוק הישראלי, ובטח החוק הבינלאומי, מחייב את נבחרי הציבור להגן על אזרחי המדינה; קוראים לזה "הלכת הציפיות". חוק זה הופר מזמן על ידי חברי הקואליציה; הם אחראים למות אזרחים שהיו יכולים להינצל

אם חברי הקואליציה ימשיכו בדרכם המתנכרת למשפחות החטופים ולעם, אולי סוף סוף הפחד מפניה לבית הדין הבינלאומי יוביל נמושות לפרוש על מנת להציל את עורם. הרי סופו של כל משטר רודני מועד לנפילה, לעיתים בתנאים קטלניים. נזכיר רק את סופם של הזוג ניקולאי ואלנה צ'אושסקו מרומניה, סלובודן מילושביץ' מיוגוסלביה, סדאם חוסיין מעיראק, מועמר קדאפי מלוב, זין אל עאבדין בן עלי מתוניסיה וחוסני מובראכ ממצרים – כולם שילמו בחייהם על רודנותם באופן טרגי ומשפיל.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.