אם מישהו היה זקוק להוכחה לפריכות של שלטון אחמד א־שרע בסוריה, הוא קיבל אותה ביומיים האחרונים. גורמים ישראלים בכירים טוענים כי א־שרע תעתע בכל הצדדים, ועצם עין בידיעה שמה שקרה במובלעת העלווית יקרה גם במחוז א־סווידא הדרוזי.
גורם ישראלי אמר אתמול (רביעי) כי לאורך זמן התקיימו הבנות עם א־שרע שלפיהן הכניסה להר הדרוזים תהיה מבוקרת ושקטה, וכי הצדדים ניהלו משא ומתן להסדרת מעמדו של ההר במשטר החדש. לדבריו, א־שרע שידר "מתק שפתיים" ואף שכנע את האמריקאים שהוא פועל לשם ביסוס משילות. בפועל, טוען הגורם, הוא ידע בדיוק את מי הוא שולח – ולאן.
זה הפך כמעט מייד ל"טבח דאעשי", כאשר אנשיו של א־שרע, לא פסחו על אף מרכיב אתני בניסיונם להשפיל את הדרוזים: גזיזת שפמים, הוצאות להורג מול בני משפחה, אונס, חטיפות ושאר מעשי זוועה.
השאלה כעת היא כיצד ניתן להחזיר את השד לבקבוק. מי שחשב שסוריה נמצאת בתהליך של התהוות מחודשת, קיבל אתמול הוכחה לכך שהשבטיות גוברת על הכול
הבעיה היא שבישראל איחרו לזהות את זה. התקיפות של חיל האוויר שלשום הרחיקו זמנית את הפורעים הג'יהאדיסטים, ובישראל סברו שהאירוע נבלם. אך כאשר חיל האוויר חזר לתקוף אתמול – הטבח התעצם, והדרוזים בישראל מצאו עצמם, תרתי משמע, על הגדרות.
השאלה כעת היא כיצד ניתן להחזיר את השד לבקבוק. מי שחשב שסוריה נמצאת בתהליך של התהוות מחודשת, קיבל אתמול הוכחה לכך שהשבטיות גוברת על הכול. אלה סימנים מעוררי דאגה לעתידו של א־שרע, שמאתמול אולי צריך לחזור לכנותו אותו אל־ג'ולאני.
"זה אירוע מנוהל, לא מקרי", אומרים גורמים ישראלים המצויים במגעים עם המשטר הסורי, ומודים כי גם אותם תפס האירוע לא מוכנים. המחשבה שלפני פחות משבוע נפגשו גורמים ישראלים עם בכירים במשטר הסורי בבאקו, ודנו איתם בצעדים בוני אמון – נראית כעת דמיונית.
ישראל נקלעה בימים האחרונים לפינה בעייתית במיוחד. מצד אחד, יש לה מחויבות רשמית וערכית כלפי המיעוט הדרוזי במדינה – עדה שהתייצבה ללא היסוס להילחם ב־7 באוקטובר ושילמה מחיר כבד. אך לנוכח הזוועות בסווידא, משהו באמון ההדדי בין הדרוזים למדינת ישראל נשבר.
מרחב האפשרויות של ישראל במצב הנוכחי – בין המחויבות לעדה הדרוזית לבין הקשרים המתהווים עם המשטר הסורי החדש – צר מאוד, ודורש התנהלות עדינה וזהירה
ישראל מנהלת בשבועות האחרונים מהלכים מדודים מול א־שרע, מתוך רצון שלא לקרוע את הקשר הקיים – ולא להפוך את המיעוט הסוני בסוריה לאויב מיידי. אלא שהמדיניות הזו, בעיקר בחודשים האחרונים, הייתה לצנינים בעיני הדרוזים – במיוחד בקרב אלה המתגוררים בגולן ונמצאים בקשר הדוק עם אחיהם בהר הדרוזים.
מרחב האפשרויות של ישראל במצב הנוכחי – בין המחויבות לעדה הדרוזית לבין הקשרים המתהווים עם המשטר הסורי החדש – צר מאוד, ודורש התנהלות עדינה וזהירה.
לכך מצטרפת גם גישתה של ארה"ב, שלמעשה "הלבינה" את א־שרע באופן סופי בפגישתו עם הנשיא דונלד טראמפ. האמריקאים אינם מבינים עד תום את המורכבות של ישראל. דוגמה לכך היא דבריו של מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, אתמול: "אנחנו מודאגים מהאלימות בדרום סוריה – זהו איום ישיר על המאמצים לסייע בבניית סוריה שלווה".
גורם ישראלי, בתגובה מתוסכלת, אמר אתמול: "זו לא הפעם הראשונה שה־CIA טועה בבחירת שותפים".
קשה – ואסור – להישאר אדישים למראות הטבח הדאעשי בסווידא, בדיוק כפי שלא ניתן להישאר אדישים למראות ולזיכרונות מ־7 באוקטובר. הדרוזים צודקים כשהם מתייחסים לשני האירועים כמקשה אחת: זו מראה של מציאות עקובה מדם, בכל מקום שבו יש חיבור מסוכן בין אסלאם קיצוני, נשק ויכולת לפעול בכסות שלטונית.
המסקנה ברורה: ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שכוחות אסלאמיסטיים קיצוניים יתבססו קרוב לשטחה. לא לאחר 7 באוקטובר – ובוודאי לא לאחר טבח סווידא
מעבר להיבטים ההומניטריים והביטחוניים, טבח סווידא מהווה גם מבחן יסוד למדיניות הישראלית המוצהרת של פירוז רמת הגולן. במובנים רבים, מדובר במיקרוקוסמוס של מה שהיה עלול להתרחש אם ישראל הייתה מאפשרת לכוחותיו של א־שרע להתקרב לגבול.
המודל שישראל בנתה לניהול דרום סוריה, תוך איזון בין הפלגים והעדות השונים, עמד אתמול למבחן דמים. המסקנה ברורה: ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שכוחות אסלאמיסטיים קיצוניים יתבססו קרוב לשטחה. לא לאחר 7 באוקטובר – ובוודאי לא לאחר טבח סווידא. גם אם הדבר מחייב, לעת עתה, להרחיק אותם באש.
השאלה עתה היא כיצד יגיב א־שרע להריסת בניין המטכ"ל שלו בלב דמשק ולירי האיתות המדויק לעבר ארמון הנשיאות. המובלעת הדרוזית מהווה מקרה בוחן. א־שרע מתעקש לשלוט באזור באמצעות כוחותיו הנאמנים – וזה מתכון לטבח נוסף.
אפשרות אחרת היא לגייס את הדרוזים המקומיים ככוח של הצבא שיפעל בהר הדרוזים באופן אוטונומי. כך ניתן יהיה להרחיק את פעילי דאעש, בעוד שא־שרע יוכל להציג מצג של שליטה אזורית. פתרון ביניים נוסף שנבחן הוא להשאיר מובלעת קטנה שבה ישרתו רק חיילים מהצבא הסורי הישן – לא מאנשיו הנאמנים של א־שרע, שרבים מהם הם אסלאמיסטים רדיקליים, שטופי מוח.
כמו בעזה, באיראן ובלבנון, גם במקרה הסורי מידת הקשיחות והפרגמטיות האמריקאית תעצב את הפתרון. התקווה היא שמראות סווידא – ולא חליפות, חיוכים וזקן מהוקצע – הם שיכתיבו את העתיד
איזה מהפתרונות הללו יתקבל? עדיין לא ברור. אך מבחינת ישראל, מדובר בסטירת לחי מצלצלת וקריאת השכמה לקראת כל הסכם עתידי עם סוריה. הבעיה, כך נראה, עשויה להתעורר דווקא מול האמריקאים, כאשר הנשיא טראמפ נכבש בקסמו של "הבחור הנאה".
כמו בעזה, באיראן ובלבנון, גם במקרה הסורי מידת הקשיחות והפרגמטיות האמריקאית תעצב את הפתרון. התקווה היא שמראות סווידא – ולא חליפות, חיוכים וזקן מהוקצע – הם שיכתיבו את העתיד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לישראל יש בעיה מובנית. כל רוצח אכזר ומרושע שעושה הצגה של אינטליגנט ומדבר יפה. גורם לישראלים לאבד את הראש. ומתחלף להם ג'ולאני בג'וליאני. למרות שמזהירים אותם. זה לא עוזר. והבעיה השניה. הם אף פעם לא לומדים לקח. מתייחסים לחלום כאל מציאות.
ןבואו גם לא נשכח את ההתנערות של הדרוזים בגולן ממדינת ישראל, הויתור על האזרחות ועל ההשתתפות בבחירות (של רובם), ההתעקשות לא לדבר עברית אלא ערבית ואנגלית, וההצהרות של מנהיגים מביניהם על כך שהם סורים, ומחכים לשובם אל חיקו של אסד.