היום לפני 80 שנים, ב-6 באוגוסט 1945, התרחש אירוע משנה סדרי עולם: ארצות הברית הטילה פצצת אטום על העיר הירושימה ביפן. הייתה זו הפעם הראשונה שפצצה כזו הוטלה על ריכוזי אוכלוסייה, בגרמה להרג ולהרס שלא נודעו עד אז.
כעבור שלושה ימים הטילו האמריקאים פצצה שנייה על העיר היפנית נגסקי וזירזו את כניעת היפנים ואת סיומה הפורמלי של מלחמת העולם השנייה. מאז ועד היום לא קרה כדבר הזה וארה"ב נותרה המדינה היחידה שהטילה פצצות גרעין בשעת מלחמה. מאות אלפי הקורבנות של שתי הפצצות הפכו לסמל במאבק העולמי נגד השימוש באטום כנשק מלחמתי.
מאז ועד היום לא קרה כדבר הזה וארה"ב נותרה המדינה היחידה שהטילה פצצות גרעין בשעת מלחמה. מאות אלפי הקורבנות של שתי הפצצות הפכו לסמל במאבק העולמי נגד השימוש באטום כנשק מלחמתי
ואולם, בעולם כמעט לא זוכרים כי הקורבנות הגרעיניים הראשונים לא היו בהירושימה – ונשכחו בתהום הנשייה. זה קרה שלושה שבועות לפני כן, ב-16 ביולי, כשנערך הניסוי היחיד של הפצצה בטרם הטלתה, במדבר ניו מקסיקו באתר שכונה "טריניטי".
הניסוי היה סיומו של פרויקט מנהטן לפתוח הפצצה, אשר לאורך שנות המלחמה אפפה אותו חשאיות מוחלטת. האתר נבחר משום שהוא מרוחק מריכוזי אוכלוסייה, למרות שמאות חיו באזורים שהיו קרובים כ-40 ק"מ מהאתר, ועשרות אלפים חיו ברדיוס של עד 100 ק"מ.
הפצצה הופעלה ברומו של מגדל ייעודי בגובה כ-30 מטרים בשעה 05:29 לפנות בוקר. באותו זמן, במרחק של כ-60 ק"מ משם, נמצאה במחנה קמפינג ליד פלגי נהר קבוצה של בנות 13. ביניהן אחת, ברברה קנט, שתספר את שאירע (במרכז התמונה).
לשמע הפיצוץ שאותו חשבו במחמם המים, מיהרו הבנות לצאת החוצה. הן ציפו לחשכה, אבל לנגד עיניהן נגלה הבזק אור נדיר בעוצמתו כמו של עשרות שמשות. אחר הצהריים, בהיותן במגוריהן הן שמו לב שממעל נופלים פתיתים לבנים. המחשבה הראשונה הייתה כי זה שלג ביולי. הן מיהרו לקפוץ למימי הנהר ועלזו ללקוט את הפתיתים, לטעום מהם ולמרוח על הפנים. "אבל במקום שזה יהיה קר כמו שלג, זה היה חם. חשבנו שזה חם כי היה קיץ. היינו רק בנות 13". בהגיעה לגיל 30 ברברה קנט תישאר היחידה בין תריסר חברותיה והיא גם תאריך חיים למרות שלאורך חייה פקדו אותה מחלות סרטן שונות.
אחר הצהריים, בהיותן במגוריהן הן שמו לב שממעל נופלים פתיתים לבנים. המחשבה הראשונה הייתה כי זה שלג ביולי. הן מיהרו לקפוץ למימי הנהר ועלזו ללקוט את הפתיתים, לטעום מהם ולמרוח על הפנים
עקב החשאיות המוחלטת, שום גורם ממשלתי לא הזהיר את האוכלוסייה לפני הפיצוץ וגם לא אחריו. לא ננקטו אמצעי זהירות כלשהם, אפילו לא פינויים. בתוך ימים לאחר הניסוי הנשורת הרדיואקטיבית התפשטה למדינות המערב התיכון ואף לחוף המזרחי של ארה"ב. נפגעי טריניטי ילמדו על מה שעבר עליהם רק עם היוודע על הפצצת הירושימה.
בשטחים נרחבים בניו מקסיקו זוהמו הקרקע, מקורות מים, גידולי חקלאות ובשרם של בעלי חיים. כאשר בקהילות החלו לדווח על התפרצויות של מחלות ממאירות, מומי לידה ומחלות אחרות, הרשויות המשיכו לטעון לאורך שנים כי לא נשקפה כל סכנה לתושבים. למרות כל התופעות האמורות, שפגעו גם בצאצאים, הם לא נענו לפניות להכיר בנפגעים ולספק להם טיפול רפואי.
הנפגעים הללו יהיו הראשונים שיזכו להיקרא Downwinders, נפגעי הנשורת הרדיואקטיבית, כי חיו קרוב או בכיוון הרוח מאתר הניסוי. מספרם המדויק של הקורבנות לא נקבע מעולם, והכינוי הפך לתעודת זיהויים. עם השנים יזוהו כך גם אחרים שחיו ליד אתרי הניסויים הגרעיניים.
מבחינת נפגעי טריניטי – לזיהוי לא הייתה כל משמעות מועילה. לאורך עשרות שנים הממשל לא הכיר בהם ולא סייע בידם, למרות שמדובר היה באוכלוסייה קשת יום ברובה, ובאנשים חסרי יכולות כספיות לממן טיפולים רפואיים או נטולי אפשרויות לתעסוקה.
הגיעו הדברים לידי כך שבשנת 1990 חוקק הקונגרס את חוק הפיצוי לחשיפה לקרינה שלא הכיל אותם. החוק התייחס רק למי שנחשפו לקרינה במכרות אורניום וניסויים גרעיניים באטמוספרה. בשנים 1951-57 ארה"ב ערכה מאות ניסויים כאלה במדבר נבדה, צפונית ללאס וגאס. אלה יופסקו בהסכם ראשון מסוגו עם ברית המועצות בשנת 1963.
בשטחים נרחבים בניו מקסיקו זוהמו הקרקע, מקורות מים, גידולי חקלאות ובשר בעלי חיים. כשבקהילות דיווחו על התפרצות מחלות ממאירות, מומי לידה ושאר מחלות, הרשויות המשיכו לטעון שלא נשקפה סכנה לתושבים
ב-2011 אישר הסנט פה אחד את ה-27 בינואר כיום הזיכרון הלאומי ל-Downwinders, נפגעי הנשורת הרדיואקטיבית, בהתייחסות מפורשת לנפגעים בנבדה. ב-2022 האריך הקונגרס לשנתיים את המועד שאפשר להם לקבל פיצויים לפי חוק החשיפה לקרינה.
וכך, למרות היותם הראשונים שנחשפו לקרינה רדיואקטיביות, נפגעי טריניטי לא נספרו בכל האמור בפיצויים ובתמיכה אחרת. הנימוק הפורמלי לאורך כל השנים היה כי לא נמצאה "עדות מדעית" או הכרה פדרלית בזמן אמת לפגיעותם.
בשנתיים האחרונות הסנאט העביר תיקונים לחוק החשיפה, שיכלול גם את צאצאי נפגעי טריניטי. אלא שבית הנבחרים עיכב את התיקונים מסיבות פוליטיות ותקציביות. לפני כחודש, 80 שנים אחרי, האריך הקונגרס את חוק הפיצויים והרחיב את הקריטריונים לזכאויות על פיו. אולי עכשיו יבוא התיקון המיוחל.
וגם זאת ראוי לדעת: הנשורת הרדיואקטיבית בהירושימה הייתה פחותה בהרבה מזו שפקדה את טריניטי. הסיבה נעוצה בכך שהפיצוץ בהירושימה בוצע באוויר, באמצעות הטלה ממטוס, שצמצמה את כמות הנשורת אשר הגיעה לקרקע.
בטריניטי ובניסויים רבים לאורך עשרות השנים, שבוצעו קרוב לפני הקרקע, נוצרה הנשורת הגדולה כתוצאה מהחום העצום שיצר הפיצוץ וגרם להתכה ולהתאדות פני הקרקע וכל המצוי מעליה, עלייתם לאטמוספירה בענן הפטרייה, התקררותם והתלכדותם לחלקיקים רדיואקטיביים ונשירתם חזרה לקרקע וזיהומה.
למרות היותם הראשונים שנחשפו לקרינה רדיואקטיביות, נפגעי טריניטי לא נספרו כזכאים לפיצויים ותמיכה אחרת. הנימוק הפורמלי היה כי לא נמצאה "עדות מדעית" או הכרה פדרלית בזמן אמת לפגיעותם
רק בשנת 1953 יוכרז המרחב סביב טריניטי כנקי מהזיהום הרדיואקטיבי.
בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם