ב-1984, זמן לא רב לאחר הוצאתם לאור של ספרי חזון הבלהות/דיסטופיה מאת עמוס קינן ובנימין תמוז, פורסמו שני מאמרי-מסה בעיתון "הארץ". המחברים היו הפרופסורים אוריאל טל וישעיהו ליבוביץ. הכותבים ביקשו להתריע מפני תופעות שפושות בעם ובארץ ומפני השלכותיהן.

המאמר החתום בידי פרופ' ליבוביץ הכיל שורה של טיעונים, שהכותב הציג בהתמדה מאז תום מלחמת ששת הימים עד סוף ימיו. עם זאת, במאמר זה הופיעה אימרה שציטט מדברי פראנץ גרילפארצר, איש רוח וינאי בן המאה ה-19, וייחדה אותו – התרעה מפני "הדרך המובילה מן האנושיות דרך הלאומיות אל החייתיות". הכותב ציין, כי הידרדרות בכיוון זה עלולה להתרחש בשל אימוץ דעותיהם וכוונותיהם של אנשי "המחנה הלאומי" – גוש מפלגות ותנועות הימין.

מאמרו של פרופ' ליבוביץ הכיל שורת טיעונים, שהכותב הציג בהתמדה מתום מלחמת ששת הימים עד סוף ימיו, אך התרעה אחת שציטט שם ייחדה אותו – מפני "הדרך המובילה מן האנושיות דרך הלאומיות אל החייתיות"

ליבוביץ ראה התפתחויות בלתי נמנעות אם כוונות אלה ימומשו: "עיקרה של הלאומיות האינטגרלית של 'המחנה הלאומי' הוא – 'ארץ ישראל השלמה'. זו לעולם לא תוכל להיות מדינה יהודית, אפילו לא במובן של מדינת היהודים משום ש[…] קיימים בארץ הזאת שני עמים [יהודי וערבי]".

לפיכך, "ארץ ישראל השלמה לעולם לא תוכל להיות אלא מנגנון שלטון יהודי אלים על עם אחר, וקיומו של שלטון זה יהיה תלוי בחוט הנמשך מן הבית הלבן – עד שאחד הנשיאים האמריקנים ינתקו".

והוא הוסיף: "ארץ ישראל השלמה אף לא תוכל להיות דמוקרטיה אם ממהותה של המדינה היא שלילת הזכויות הפוליטיות ואפילו האזרחיות [מן האוכלוסייה הערבית]". ויש פן שלישי שלא יקוים: ישראל "גם לא תוכל להיות מדינת חוק, משום שמעבר לקו הירוק לא יוכל להתקיים שלטון ישראלי חוקי אלא רק שלטון האגרוף היהודי עטוף בכפפה של פלדה אמריקנית".

וחמור מכול:"בכל המתרחש ב'מחנה הלאומי' […] אין דבר מתועב יותר מאשר התופעה של לאומיות ממלכתית המתעטפת בעטיפה של קדושה דתית: האמונה נותנת חיפוי ליצרי ההשתלטות והכיבוש". ואופן ביטויה של האמונה הוא חילול ייחודה של האמונה היהודית: "המונותאיזם הבסיסי של היהדות נהרס: את אמונת הייחוד מחליפה אמונת השילוש – 'קדושת השם, קדושת העם, קדושת הארץ': האלהת מה שאיננו אלוהים".

באורח לא מקרי, פרופ' ליבוביץ סיים את תוכחתו בציטוט מדברי הנביא יחזקאל, שהסביר את הסיבה לגירוש העם מן הארץ בידי הבבלים: "בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם" (יחזקאל, ל"ו, י"ז).

ישראל , לפי פרופ' ליבוביץ, "גם לא תוכל להיות מדינת חוק, משום שמעבר לקו הירוק לא יוכל להתקיים שלטון ישראלי חוקי אלא רק שלטון האגרוף היהודי עטוף בכפפה של פלדה אמריקנית"

לפני פרסומו של מאמר זה, הודפסה ב"הארץ", בערב ראש השנה תשמ"ה, הרצאה, שפרופ' אוריאל טל נשא במרץ 1984, באוניברסיטת תל-אביב. הייתה זאת הרצאת שכיב-מרע שהפכה למעשה לצוואתו הרוחנית של פרופ' טל. בדבריו, הוא התריע מפני קבוצה מסוימת, תורתה המשיחית, ומפני ההשלכות הרות-הסכנה שינבעו מיישומה של תורה זאת.

בראשית הרצאת הדברים, טל הסביר, שהנחת היסוד של המשיחיות הפוליטית אומרת, כי מראשית המפעל הציוני בכלל, "ובפרט מאז ניצחון מלחמת ששת הימים" אנחנו נתונים בתוככי עידן משיחי, "שבו משתחררת ארץ ישראל […] מן הסיטרא אחרא" – הכוח המיסטי, המגלם את הרע ואת הטומאה – ונכנסת לעידן במסגרתו הקדושה שורה בכל העולם הגשמי. כלומר, "המקום הפיסי, העצים והאבנים, הקברים והחומות […] קדושים הם כשלעצמם".

הדוגלים בכך מוסיפים אזהרה: אם "נחזיר אפילו שעל אחד […], תהא הסיטרא אחרא חוזרת למקומה". זוהי התורה המשיחית, שמקורה בהגות של הרב צבי יהודה קוק (הרצי"ה), אשר הונחלה בישיבת "מרכז הרב" לתלמידיו, מנהיגי תנועת "גוש אמונים".

עקרון "אף שעל" בא לביטוי גם בהחלטת הרבנות הראשית, תשל"ט-1979 (מן הסתם, שלמה גורן, הרב הראשי האשכנזי, הכתיב קו זה): "החזרת שטחים […] יש בה משום עבירה על איסור 'לא תחנם' (דברים ז', ב'): אין לתת לגויים חניה בקרקע בא"י 'ושום נימוק של פיקוח נפש אין בכוחו להתיר איסור חמור זה'".

תורתו של הרב צבי יהודה קוק (רצי"ה), הקובעת שמדינת ישראל היא "מלכות שמיים עלי אדמות", מוסיפה ומלמדת כי "חסד גדול עשה לנו הקדוש ברוך הוא שזימן לנו מלחמות, כי הן צורבות ומטהרות את הנשמה, וככל שהטומאה תיצרף, כך – בכוחה של המלחמה – תיצרף גם נפש ישראל".

בהרצאת שכיב-מרע שנשא פרופ' טל במרץ 1948, והפכה למעשה לצוואתו הרוחנית, הוא התריע מפני קבוצה מסוימת, תורתה המשיחית, ומפני ההשלכות הרות-הסכנה שינבעו מיישומה של תורה זאת

על-פי טל, מדובר במשנה סדורה, "המובילה בהכרח למדיניות שאינה יכולה לסבול את מושג זכויות האדם והאזרח". עם זאת, בקרב הדוגלים בעמדה המשיחית, יש שלוש גישות, שונות בחומרתן, באשר לסוגיית זכויות האדם והאזרח של הלא-יהודי. גישת המקלים בנדון מסתפקת באמירה: "העיקרון של שוויון זכויות […] אינו מחייב בהתייחסותנו לערבים תושבי הארץ", ומסיקה מכך את שלילת זכויות האזרח מהם, אך מותירה אותם בארץ במעמד של "גר תושב".

גישה מחמירה יותר מביאה גם לשלילת זכויות האדם מן הערבים, "היות ומימוש קיומנו בארץ ישראל תלוי ומותנה בהגירתם של הערבים מן הארץ". כלומר, מדובר באוכלוסייה שמלכתחילה אין לה מקום בארץ, ולכן בימי מלחמה אין להבחין בין אזרח ללוחם, שהרי "שניהם בגדר אויבים לישראל", ותפיסה זאת כשרה, כי "מצוות כיבוש הארץ היא מעל השיקולים המוסריים-אנושיים", כדברי הרב שלמה אבינר.

העמדה הקיצונית ביותר דורשת "מחיית זכר עמלק", על-פי הפירוט המופיע בשמואל א', ט"ו, ג'. הרב ישראל הס, שהיה אז רבה של אוניברסיטת בר-אילן, הביע זאת ללא כחל וסרק: "עוד יקרב היום בו ניקרא כולנו למצוות מלחמת מצווה זו של השמדת עמלק", שהרי הניגוד בין ישראל לעמלק הוא "הניגוד בין אור לחושך, בין טהרה לטומאה, בין עם ה' לכוחות הרשע". יש לממש את מצוות "מחיית זכר עמלק" גם לגבי צאצאי עמלק לדורותיהם, כשהיום "אלה אומות ערב".

פרופ' טל סיכם באומרו, שלפנינו משיחיות פוליטית המתייחסת ליהודים בלבד, "אשר בה היחיד, העם והארץ באים לידי איחוד אורגאני תחת כנפיה של קדושה מוחלטת", ובמסגרתה אין מקום "לקיומן של זכויות האדם והאזרח הלא-יהודי".

הייתה זאת צוואה רוחנית שעוררה מועקה אצל המאזינים והקוראים. הוא ופרופ' ליבוביץ היו תמימי דעים, הגם שלא התנבאו באותה לשון, כי מרכיבי "המחנה הלאומי", ובראשם הגורמים המשיחיים, עוסקים מצד אחד בקידוש הגשמי וב"האלהת מה שאיננו אלוהים", ומן הצד האחר –בדיכוי הערבים שבשטחי "ארץ ישראל השלמה". הם מתכוונים לשלול מהערבים זכויות אזרח ואף זכויות אדם, שהרי על ישראל לא חלים כללי המוסר "המקובלים על כלל האנושות […] שכן הוא נבחר להיות למעלה מהם", על-פי הרב אבינר.

הייתה זו צוואה רוחנית שעוררה מועקה אצל המאזינים והקוראים. טל וליבוביץ היו תמימי דעים כי מרכיבי "המחנה הלאומי", ובראשם המשיחיים, עוסקים בקידוש הגשמי ובדיכוי הערבים בשטחי "ארץ ישראל השלמה"

ומאז, במשך 40 שנה הארץ לא שקטה. אף-על-פי-כן, ב-1984, וגם בשנים שלאחר מכן, ליברלים וסוציאל-דמוקרטים ישראלים הגיבו במנוד-ראש ובשוויון-נפש לדברי התוכחה של טל ושל ליבוביץ ולהתרעותיהם, ולתוהו-ובוהו שתואר בחזון הבלהות שרקח בנימין תמוז ב"פונדקו של ירמיהו". הרי "לנו זה לא יכול לקרות".

לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים