לאן כולם רצים

בתוך עשור הפכה הריצה לספורט העממי הפופולרי בישראל ● ב-2008 נרשמו בישראל 834 רצים למרתון היחיד שפעל באותה שנה, בטבריה ● במרתון תל אביב שהתקיים בפברואר השנה כבר התקרב מספר המשתתפים בכל המקצים ל-40 אלף ● אבנר הופשטיין, עם רקורד של 8 מרתונים על אף גילו המקליש, מסביר למה הריצה מתאימה כל כך לישראלי הממוצע, שרוצה לגמוע את החיים מהר ● סוגרים עשור: כתבה רביעית בסדרה

אצן מרתון מגיע לקו הסיום במרתון ירושלים ב-2019 (צילום: יניב נדב/פלאש90)
יניב נדב/פלאש90

בתוך עשור הפכה הריצה לספורט העממי הפופולרי בישראל ● ב-2008 נרשמו בישראל 834 רצים למרתון היחיד שפעל באותה שנה, בטבריה ● במרתון תל אביב שהתקיים בפברואר השנה כבר התקרב מספר המשתתפים בכל המקצים ל-40 אלף ● אבנר הופשטיין, עם רקורד של 8 מרתונים על אף גילו המקליש, מסביר למה הריצה מתאימה כל כך לישראלי הממוצע, שרוצה לגמוע את החיים מהר ● סוגרים עשור: כתבה רביעית בסדרה

"אז רוץ לקראת סופך
בריא ורענן:
ידיים הרם, שלוש, ארבע
עיניים עצום, שלוש, ארבע
והופ, הופ, הופ, הופ – ודי!"
(מתוך "התעמלות בוקר"/ חנוך לוין)

ביוני 2006 שהיתי בארה"ב בשליחות מטעם ידיעות אחרונות. ערב אחד, חבר תקע לידי כמתנת יום הולדת חולצת טריקו מנדפת זיעה עם כיתוב של מרתון סן-דייגו ואמר "זהו, עכשיו אתה חייב להתחיל להתאמן. נפגשים בשבת בשבע ליד החוף".

שנה אחר כך כבר רצנו יחד במרתון סן-דייגו 26.2 מייל, שהם 42.195 קילומטרים, שהם "או מיי פאקינג גוד כמה שזה ארוך". ובכל זאת רצנו וסיימנו. ושנה אחר כך עשינו זאת שוב. ושנה אחר כך שוב.

שמונה מרתונים אחרי זה, אני מוצא את עצמי בגיל המקליש 48 עדיין רץ ביחד עם אחי הצעיר והפזיז אחת לשנה וחצי במרתון כלשהו מסביב לעולם.

אבנר הופשטיין
אבנר הופשטיין

הכללים ברורים וחדים כתער: מרתון רצים רק בחו"ל (כי אם צריך לקום בארבע ולמצוא חניה בתל אביב, כבר עדיפה טיסה לוינה); כל פעם מנסים לרדת מארבע שעות (לא קרה, אבל עוד יקרה. בטוח שיקרה. כאילו ברור!); מתאמנים רק בחוץ, באחו (חדר כושר זה ללוזרים. ואנשים עם כסף מיותר); לא עושים שום פעילות ספורטיבית אחרת, ולעזאזל שרירי פלג הגוף העליון (ניסיתי פילאטיס. תעשו אתם פילאטיס); אחרי המרתון אוכלים סטייק גדול ויקר בניכר; דואגים לא למרוח קרם שיזוף, כדי שכל שנה ניראה אחרי הריצה כמו גזר גמדי צלוי.

אה, וכמעט שכחתי: בלי גאדג'טים. לא שעוני-עצר, לא דוגמיות-דופק, לא מכנסונים-מחטבים. רצים עם בגדי ספורט פשוטים ונעליים מעולות. פותחים את הדלת ורצים לאן שהרוח נושאת אותך.

לאן אני רץ? אני רץ כדי לסיים. ואיפה אני מסיים? בדיוק איפה שהתחלתי. אז למה רצתי? נו, כבר אמרתי. רציתי לסיים. אז עד מתי תרוץ? עד שאסיים

בינתיים אני לא הרץ המהיר בישראל, לא הרץ המהיר בשכונה, לא הרץ המהיר במשפחה. ובכל זאת, מדובר בתחביב שהתמדתי בו הכי הרבה זמן, הגעתי להכי הרבה הישגים, ושיש בו הכי פחות תכלית.

לאן אני רץ? אני רץ כדי לסיים. ואיפה אני מסיים? בדיוק איפה שהתחלתי. אז למה רצתי? נו, כבר אמרתי. רציתי לסיים. אז עד מתי תרוץ? עד שאסיים.

זה נכון שספורט טוב לנפש וטוב לגוף. אבל ריצה אינה כזאת בהכרח, בוודאי לא כשמדובר במרחקים גדולים מאוד. חלק גדול מחבריי רצים. חלק גדול מהם פצועים. ברך דפוקה, דורבן מטריד בעקב, מיניסקוס זערורי, כאב בגב התחתון, מתח בצוואר.

ובכל זאת כולם רוצים לרוץ. ללכת זה לקשישים, לרוץ זה כמו לשתות מים איזוטוניים ממעיין הנעורים הנצחי.

אבנר הופשטיין (מימין) ואחיו יריב (צילום: אבנר הופשטיין)
אבנר הופשטיין (מימין) ואחיו יריב (צילום: אבנר הופשטיין)

כולם רוצים לרוץ

כשהתחלתי לרוץ מרתונים בארצות הברית ב-2007 לא הכרתי כמעט ישראלים שרצים. הרגשתי אקזוטי, מכונן, על גבול האוונגרד.

בביקוריי בארץ נהניתי לענות לשאלות של ילידי המקום, בהתנשאות קלילה ואגבית: כמה זה מרתון? "42.2 קילומטר". תמיד? "כן תמיד". כמה מתוך זה אתה רץ? "42.2 קילומטר". אתה רץ את הכל?? "ברור, זה הרעיון". זה קשה? "חבל"ז. בעשרה האחרונים אתה רוצה למות". אז למה לסבול? "כדי שיהיה לך מה לשאול".

הבלוגר דני בורישינסקי עידכן בכתבה באתר "שוונג" שב-2008 נרשמו בישראל 834 רצים למרתון היחיד שפעל באותה שנה, בטבריה. עשור אחר כך, ב- 2017 כבר השתתפו 4,792 רצים בשלושה מרתונים: ירושלים, טבריה ותל אביב. זהו גידול של כ-500%. בינתיים התווספו לחגיגה גם המרתון המדברי באילת, והמרתון בים המלח.

הריצה מתאימה מאד לישראלי הממוצע שרוצה לגמוע את החיים מהר, שתמיד נחרץ ואסרטיבי, ושלא יכול לשבת רגע בשקט במקום. אחרי ריצה מרגישים תחושת סיפוק בבחינת "עשיתי משהו היום"

2,868 רצי מרתון שלם השתתפו במירוץ תל אביב ב-2018. פי-שלושה השלימו חצי מרתון באותו מירוץ, ויחד עם רצי ה-10 ק"מ וה-5 ק"מ התקרב מספר המשתתפים באותו מירוץ ל-30 אלף.

סקר שפירסם מכון TNS לקראת אותו מירוץ גילה כי כ-40% מהציבור רצים באופן קבוע, לפחות פעם בשבוע. כחמישית מהנשאלים הצהירו כי הם רצים בין 5 ל-10 ק"מ, ורוב מכריע (81%) רצים עצמאית, ללא קבוצה, הכוון או לוח זמנים מתוזמר.

במירוץ שהתקיים בפברואר השנה, המספר הכולל של משתתפים במרתון תל אביב כבר התקרב ל-40 אלף רצים. בסקר שהתקיים לקראת המירוץ הזה, הצהירו 33 אחוז מהנשאלים על עיסוק קבוע ומתמיד בריצה, 70% מתוכם בחוץ ורק 12% במכון כושר או על מסילה בבית.

הנתונים האלה מתיישבים היטב עם התפיסה שריצה היא פעולה בריאה, שמוציאה את הפדלאות מהמשרד ומהבית (גם אם בחלק מהמסלולים נושמים בעיקר אוויר אגזוזים).

מדובר במספרים גדולים בכל קנה מידה, שהרי 33% הם שליש מאזרחי מדינת ישראל, והם הופכים את הריצה לספורט העממי הפופולרי ביותר בישראל, וגם אחד השוויוניים שבהם: 35% מהנשים הצהירו שהן רצות, אל מול 48% מהגברים, והעלייה במספר הרצות נמשכת כל הזמן. ב-2011 נרשמו 27% נשים למרתון, וב-2019 זינק שיעורן ל-41% מהמשתתפים. בארה"ב כבר יש יותר מרתוניסטיות מאשר מרתוניסטים.

בניגוד לאימוני שחייה, אתלטיקה, משחקי כדור או אמנויות לחימה, שבהם מתאמנים ומתחרים נשים וגברים בנפרד, מבחינות רבות הריצה היא פעולה א-מגדרית באופיה: אין יתרון גדול לשרירים, משקל וגובה נמוכים יכולים דווקא לסייע ולהגן מפני פציעות, ואין כל בסיס להפרדה מגדרית באימונים, במרוצים ובכללי המשחק.

ייתכן שזאת גם הסיבה שאת התוצאות הגבוהות ביותר באמריקה ובקנדה רושמות בשנים האחרונות דווקא נשים.

צריכה מהירה של קפאין ופחמימות

עשרות מירוצים רשמיים מתקיימים מדי שנה בישראל (בדצמבר החורפי ספרתי 12, במרץ כשהאביב מבצבץ המספר כבר עולה ל-16 – וזו בהחלט לא רשימה מלאה).

בכל אחד מהמירוצים מוציאים רבבות אנשים סכום של 90-200 שקל על ההשתתפות במירוץ, ועוד כמה מאות שקלים על ביגוד, נעליים, ג'לים מגעילים לצריכה מהירה של קפאין ופחמימות, משקאות איזוטוניים עם כמות מוגברת של מלחים וסוכרים ועוד.

הרישום, ההשתתפות, ההתמדה – כל אלה גובים תג-מחיר מהרץ הממוצע. אבל עדיין, הריצה זולה מאופניים או שחייה, והלו"ז שלה גמיש יותר מאימונים בחדר כושר או בילוי במועדוני ספורט. אפשר לצאת לרוץ מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה בלי לקבל אישור מאף אחד. וזה הופך את הריצה לספורט הכי נוח לאנשים שעובדים קשה.

אבנר הופשטיין (מימין) ואחיו יריב
אבנר הופשטיין (מימין) ואחיו יריב

ספורט לעיתונאי הממוצע

באמצע כתיבת הכתבה הזו יצאתי לריצה כדי לנסות ולהבין למה בעצם אני אוהב לרוץ. נזכרתי שהמושג "מרתון" מבוסס על שמה של העיר שממנה רץ, על פי האגדה, השליח פידיפידס לעבר אתונה ב-490 לפני הספירה, כדי להעביר את הבשורה אודות הנצחון היווני נגד הכובש הפרסי.

האגדה מספרת שהמרחק בין העיר מרתון לאתונה אותו רץ פידיפידס היה 34.5 ק"מ, כך שלא לגמרי ברור איך ובאיזו זכות הגדילו את הריצה ל-42.2 ק"מ. אבל באגדה שלנו, פידיפידס נפל ומת אחרי שהביא את הבשורה, רחמנא.

אז אם האגדה הזאת נכונה, הרי רץ המרתון הראשון היה בכלל עיתונאי להוט לספק סקופים, ובעל אופי של מתאבד שיעי שמוכן למסור את חייו על מזבח הדיווח העיתונאי. הנה עוד סיבה טובה בשבילי לרצות לרוץ.

במהלך הריצה הראש עובד על טורים גבוהים. הרץ חש חזק, עוצמתי, בעל יכולות, דינאמי, וינר, שולט בעצמו ובגורלו, צעיר מגילו, חזק מכפי שהוא באמת, ושאקל באופן כללי.

הרבה אנשים מצהירים כי הם רצים למען הבריאות, אבל סביר שלא מעט עושים זאת גם כדי לטעון את עצמם באנרגיות, להזרים הורמונים טובים לגוף, ולעורר מחשבות (שרובן נשכחות אחרי הריצה, כמובן).

הריצה מתאימה מאד לישראלי הממוצע שרוצה לגמוע את החיים מהר, שתמיד נחרץ ואסרטיבי, ושלא יכול לשבת רגע בשקט במקום. אחרי ריצה מרגישים תחושת סיפוק בבחינת "עשיתי משהו היום". נדמה לי שלא מרגישים את אותה תחושה אחרי פילאטיס, יוגה או שחייה.

במהלך הריצה הראש עובד על טורים גבוהים. הרץ חש חזק, עוצמתי, בעל יכולות, דינאמי, וינר, שולט בעצמו ובגורלו, צעיר מגילו, חזק מכפי שהוא באמת, ושאקל באופן כללי.

רוב התחושות הללו מתפוגגות שעות ספורות אחרי ריצה (ולעיתים מתחלפות בעייפות או בשרירים תפוסים), ואולי משום כך רצים נוטים להתמכר לתקופות שבהן הם חשים בצורך לרוץ מדי יום ביומו – כמו מכורים הדורשים את הפיקס שלהם.

אז ישראל מלאה במירוצים, קבוצות ריצה, מועדוני ריצה, חנויות לנעלי ריצה, מרתונים מצפון ועד דרום, ומלא חוכמולוגים (כמו כותב שורות אלה) שחושבים שהם גילו את אמריקה. אבל יש לי תחושה שעדיין לא הגענו אל השיא כאומה, ושיש בהחלט מצב שבסוף העשור הבא אנשים יתביישו להגיד שהם לא רצים. האם עדיין ארוץ מרתונים ב-2030? על זה לא הייתי שם כסף.

עוד 1,181 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 18 בפברואר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

"ביבי השתתף בקמפיין שלנו, לא אנחנו בקמפיין שלו"

השעייתו של אראל סג"ל מתאגיד השידור הציבורי הגיעה אתמול, כך נראה, לסיומה הסביר ● הפרשייה עצמה הצליחה להזריק מעט אדרנלין למערכת הבחירות המתישה והמיותרת בתולדות המדינה ● רגע לפני שהסיפור גווע ונשכח, סג"ל עצמו מסכם את מסקנותיו בשיחה עם אמיר בן-דוד ● "הכוונה שלנו הייתה להרים את הדבר הזה, לנו, בשבילנו. פנינו לכל מיני פוליטיקאים. גם אם היינו מצטלמים עם בני גנץ או עם יאיר לפיד היינו פועלים באותו אופן בדיוק״

עוד 637 מילים

ספינות המשלוחים החיים עלולות להיות מחוללות הקורונה הבאה

כששמעתי על התפרצות הקורונה בשוק החיות למאכל בעיר הוואן, ראיתי את הכלובים של בעלי החיים הלכודים בהם ועיניהם מביעות ייאוש ותחושה של מה שצפוי להם, לא יכולתי שלא לחשוב שזו דרכו הצינית של הטבע להחזיר במטבע קשה ואכזרי למי שרואים בכל יצור ביולוגי שהוא לא בן אדם – חומר למאכל.

כששמעתי על התפרצות הקורונה בשוק החיות למאכל בעיר הוואן, וראיתי את הכלובים של בעלי החיים הלכודים בהם ואת היאוש בעיניהם, חשבתי שזו דרכו הצינית של הטבע להחזיר במטבע קשה ואכזרי למי שרואים בכל יצור ביולוגי שאינו אדם – חומר למאכל

שנים שפעילים למען זכויות בעלי חיים מעלים צילומים מחרידים מפסטיבל יולין  בסין, בו נהנים החוגגים מאכילת בשר כלבים בליצ'י. הטענה של חובבי הפסטיבל הזה כי אכילת בשר אינה שונה מאכילת פרה, חזיר או כבש והאמת שהצדק עימם.

בעיני  ובעיני כל מי שנפרד מאכילת בשר, אין שום הבדל בנטילת חיים מבעל חי לשם אכילתו. האכזריות, תהליך ההובלה ואימת המוות, השחיטה, הדם, צרחות החיה ופרפורי המוות שלה- אינם שונים בין כלב, עגל, חזיר ותרנגולת.

ספינת התענוגות המושבתת ביפן ועליה אלפי נוסעים בהסגר מבודד, היא חלום בלהות של מי שחשבו לצאת לטיול נפלא ומצאו עצמם לכודים בתופת ומחכים להוראות בלי לדעת מה ילד יום.

שנים שפעילים למען זכויות בעלי חיים מעלים צילומים מחרידים מפסטיבל יולין  בסין, בו נהנים החוגגים מאכילת בשר כלבים בליצ'י. לטענת חובבי הפסטיבל – אכילת בשר אינה שונה מאכילת פרה, חזיר או כבש, והאמת שהצדק עימם

למשמע הדיווחים אודות מצב האנשים הסגורים בספינת התענוגות, ללא ידיעה מה ילד יום, לא יכולתי שלא לשוטט במחשבותי לספינות המשלוחים החיים עמוסות הצאן והבקר הדחוסים ושרויים בהפרשותיהם. חום הקיץ המבשל יצורים חיים למוות. הרעב, האכזריות והניתוק המוחלט משדה המחיה השגרתי, גם אם הוא בית גידול לא טבעי.

מחלון ביתי המשקיף אל נמל חיפה, אני רואה את הספינות הללו מגיעות לנמל המספנות ושם הן פורקות את הסחורה החיה שלהן. פעילי ופעילות בעלי החיים מתעדים מעת לעת את המהלך המלווה באכזריות של עובדי הספינה, המכים את החיות האומללות והמבוהלות, בועטים בהן כדי שיזדרזו לעלות על המשאיות המובילות אותם למפטמות ולתהליך הסופי בו ישחטו.

את הפגרים והחולים השליכו בלב ים והם מגיעים לפעמים כגוויות נפוחות ומיוסרות לחופי ישראל, המשמשות תזכורת לאכזריות האינסופית בתעשיית הבשר.

למשמע הדיווחים אודות מצב האנשים הסגורים בספינת התענוגות, ללא ידיעה מה ילד יום, לא יכולתי שלא לשוטט במחשבותי לספינות המשלוחים החיים עמוסות הצאן והבקר, הדחוסים ושרויים בהפרשותיהם. עם חום הקיץ המבשל יצורים חיים למוות

אניות אלו הן כר בלתי נדלה לוירוסים וחיידקים, להתפרצות קשה של תופעות בלתי צפויות, ולמפגש ביניהם לבין עובדים מהדרג הכי נמוך ומבוזה בידי מי ששוכרים אותם לעבודה כל כך קשה בה אין מקום לחמלה ולצלם אנוש.אין לדעת מה הם נושאים עימם ואם עברו בדיקות המונעות העברת חיידקים בין בני אדם לחיות.

האוניות הופכות למצבור זוהמה, שפכים, הפרשות וכל מיני דברים שלעולם לא נוכל לצפות אותם. כשם שלא צפינו את הקורונה, לפניה את הסארס, ואת מחלת הפרה המשוגעת, שפרצה בעקבות האכלת חיות משק המיועדות לשחיטה וחלב בקמח העשוי מבשר מבעלי חיים חולים – בקר או כבש. רצו לחסוך באוכל וכפו מעין קניבליות על בעלי חיים האוכלים את בני מינם ובדרכו הצינית הטבע הראה מה קורה כשפועלים באופן כל כך לא הגיוני.

מי שנפגעים בסוף הם בעלי החיים התמימים שהומתו בהמוניהם, אבל האיום על בני האדם התרחש והמחיש כמה האדם הוא מסוכן לעולם, לטבע ובראש ובראשונה- לעצמו.

האוניות הן כר לוירוסים וחיידקים, מצבור זוהמה, שפכים, הפרשות ודברים שלא נוכל לצפות. כשם שלא צפינו את הקורונה, לפניה את הסארס, ואת מחלת הפרה המשוגעת, שפרצה בעקבות האכלת חיות משק בקמח העשוי מבשר בע"ח חולים

שפעת העופות התפשטה בקרב עופות הלול, המוחזקים בתנאי צפיפות קשים שנועדו לחסוך עלויות גידול. פגרי עופות מתים ועופות חולים הנמצאים במחיצת עופות בלולים אינם מחזה נדיר, והנושא תועד רבות כולל רמת הזיהום הקשה בלולים אלו.

מעבר לפגיעה ביצורים הנתונים בידי בני האדם ומקבלים בהכנעה את גורלם, נפגעים בני אדם והדבר קרה גם בשפעת העופות שגבתה מחיר של חיי בני אדם ברחבי העולם.

יכול  להיות שהחיפוש אחר תרופה למגפה המאיימת יניב בסופו של יום פיתרון ויבלום לעת עתה את הקורונה, שמעולם לא שמענו עליה לפני כן. כמו שנבלמו מגפות אחרות, אולם מי ערב לנו שלא תתפרץ מגפה נוספת?

שפעת העופות התפשטה בקרב עופות הלול, המוחזקים בתנאי צפיפות קשים כדי לחסוך עלויות גידול. מעבר לפגיעה ביצורים הנתונים בידי האדם, נפגעים בני אדם, וגם בשפעת העופות נגבה מחיר של חיי אדם ברחבי העולם

מתי תתבסס ההבנה שלתאוות הבשר הבלתי נתפסת בהיקפה יש מחירים קשים ומי שמשלמים אותם הם לא רק החיות אלא בני האדם?

לא רק בחיידקים ובמגפות אלא בשעבוד המרחב הגלובלי, כריתת יערות המובילים לשרפות, דלדול החמצן, גזי חממה, זיהום סביבתי  רחב של אדמה ומים – לטובת גידול והובלת בעלי החיים הללו לסופם במשחטות ובשווקי הבשר.

בינתיים ספינות המשלוחים החיים שטות להן לארצות היעד, כשהן מגיעות לישראל, אין לדעת אלו נגיפים רדומים נמצאים עליהם כתוצאה מהחיבור של בעלי חיים מעונים הנמצאים בתת תנאים, טובלים בצואה ושתן, במגע צמוד עם פגרי חיות שמתו כמהלך המסע, במגע צמוד עם בני אדם שאין לדעת אלו נגיפים הם נושאים עליהם וכל זאת הוא כר להתפרצות של מגפה שתקבל שם ומאפיינים ותגבה את המחירים שלה. ברמת הפרט  וחיי אדם ובהשפעה על כלכלת העולם.

מתי תתבסס ההבנה שלתאוות הבשר הבלתי נתפסת בהיקפה יש מחירים קשים ומי שמשלמים אותם הם לא רק החיות אלא בני האדם? לא רק בחיידקים ובמגפות אלא בשעבוד המרחב הגלובלי

גם אם קריאה זו אינה יוצאת בדרג ממשלתי, זו חובתם של כל ראשי ערי הנמל שלשטח השיפוט שלהם מגיעה פצצה מתקתקת בדמות ספינות משלוחים חיים, לבלום ולאסור את הגעתן וכך לשמור על חיי תושבי ערי הנמל ותושבי מדינת ישראל בכלל. לא מחמלה על בעלי החיים אלא מדאגה אמיתית לשלומם של בני אדם שיפלו קורבן לפוטנציאל המחלות המסוכנות שיש במשלוחים אלו ועלול להתפרץ בכל רגע נתון. כמו שקרה עם הקורונה.

גילה לבני זמיר, חיפאית, יוצרת וכותבת תוכן, יועצת תקשורת וקידום מדיניות ציבורית. הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים: הסרת חיץ הרכבת בחזית הים בחיפה, המאבק במפעלים המזהמים, הבית ברחוב חיים, שינוי המציאות הפוליטית בחיפה ועוד. בוגרת המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית ויצ"ו חיפה, BA בתקשורת, רוח וחברה. יו"ר תנועת ״יאללה חיפה״. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-2.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 894 מילים

השרים אלקין ושטייניץ נפגשו הבוקר והחליטו: ישראל לא תיתן יותר רשיונות לחיפוש והפקת נפט מבטן האדמה ● המדובר בהישג לאחד המאבקים הסביבתיים המשמעותיים שהתנהלו בעשור האחרון, נגד הליך אגרסיבי שפוגע בסביבה וכרוך בפליטות של גזים מזהמים ● מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה: "אין הגיון שמדינה שיש לה גז, שנפרדת מהפחם ושהולכת לכיוון אנרגיות מתחדשות, תמשיך להפיק פצלי שמן" ● ועדיין, בימים אלה מקודם בדרום מפעל פצלי שמן שקיבל רשיון לא מזמן

עוד 550 מילים

משפט נתניהו יתחיל ב-17 במרץ במחוזי בירושלים

איילת שקד לחקלאים: נבטל פנסיה לעובדים זרים שלא מקבלים אותה בארץ המוצא ● נדחתה עתירה נגד אפליקציית "אלקטור" ● נתניהו: לחשוף עכשיו את כל המידע על אשכנזי ● אולמרט ביקש מחיקת רישום פלילי ● עובדת הוראה שהשליכה תפוח לעבר נתניהו זומנה לבירור במשרד החינוך ● שחקני קט-רגל הוזהרו, שאם ייעדרו מאירוע בהשתתפות נתניהו, יורחקו מהליגה

עוד 20 עדכונים

להחתים את חברי ועדות הקלפי על "תצהיר אמונים" שהכין דן אריאלי

פרסום ראשון התנועה לטוהר המידות פנתה לוועדת הבחירות המרכזית בבקשה להחתים את בעלי התפקידים בקלפיות על התחיייבות אישית לדווח על הפרת נהלי הבחירות ● בתצהיר שהכין פרופסור דן אריאלי נכתב: ״אני מתחייב לשמור על החוק, ולעשות הכול במסגרת תפקידי על מנת לשמור על טוהר הבחירות״

התנועה לטוהר המידות פנתה אתמול (יום שני) לוועדת הבחירות המרכזית בבקשה להחתים את המזכירים וחברי ועדת הקלפי וכן את המשקיפים בקלפיות על מסמך שבו יתחייבו ויצהירו באופן אישי על מחויבותם לשמור על טוהר הבחירות ולדווח על זיופים ואי-סדרים בקלפי.

הבקשה הגיעה על רקע מידע המעלה חשש לזיופים נרחבים בבחירות הקרובות במרץ, כפי שנחשף אתמול בזמן ישראל.

"מהתנהלות ועדת הבחירות עולה שהיא לא ממהרת לחייב באופן אישי את בעלי התפקידים בקלפיות באחריות על הנעשה שם", אמר לזמן ישראל אמיר חרמוני, פעיל התנועה לטוהר המידות שיזם את המהלך.

"גם התלונה שהגשנו למשטרה על עבירות פליליות בבחירות קודמות לא טופלה. לכן פניתי לפרופסור דן אריאלי, שהכין את 'הצהרת האמונים' הזאת, שאם תתקבל תחייב אישית את בעלי התפקידים בקלפיות. אם היוזמה לא תתקבל אנחנו נשקול לעתור לבג״ץ״.

יו״ר ועדת הבחירות ניל הנדל (צילום: Hadas Parush/Flash90)
יו״ר ועדת הבחירות ניל הנדל (צילום: Hadas Parush/Flash90)

במסמך שנשלח ליו"ר ועדת הבחירות השופט ניל הנדל ולמנכ"לית הוועדה אורלי עדס נכתב:

"ידוע לי כי טוהר הבחירות הינו אבן יסוד של הדמוקרטיה וכי עבירה על טוהר הבחירות מנוגדת לחוק. אני מתחייב לשמור על החוק, ולעשות הכול במסגרת תפקידי על מנת לשמור על טוהר הבחירות.

"אני מתחייב כי אדווח לממונים עלי על כל הפרה של החוק או כוונה להפר את החוק על ידי אחרים, בכל הקשור לתפקידי במערכת הבחירות. ידוע לי כי במידה ולא אבצע את תפקידי כיאות ואם אפר את החוק או לא אדווח על הפרת החוק או אפגע בטוהר הבחירות, אהיה צפוי לעד חמש שנות מאסר וקנס כספי".

לכל הסעיפים הללו אמורים בעלי התפקידים לצרף את שמם המלא וחתימתם.

קלפי (צילום: Aharon Krohn/Flash90)
קלפי (צילום: Aharon Krohn/Flash90)

כפי שנחשף אתמול בזמן ישראל בבחירות הקרובות צפויות להיות מאות קלפיות שבהן לא תהיה נציגות לאופוזיציה. יצוין כי בבחירות הקודמות התגלתה בקלפיות שבהן לא היתה נציגות לאופוזיציה אי-התאמה חריגה בין נתונים שונים.

עוד נחשף כי המשטרה סגרה אחרי ארבעה ימים בלבד תלונה על זיופי בחירות במאות קלפיות, וכי בוועדת הבחירות מסרבים לאפשר לפעילי "משמר הבחירות" לצלם את ספירת הקולות ואת הפרוטוקולים של הוועדות, ומתעלמים משורת דרישות לתיקון ליקויים שהתגלו בבחירות קודמות.

מוועדת הבחירות המרכזית נמסר בתגובה: "הפונים יקבלו תשובה כמקובל ללא מתווכים".

עוד 306 מילים

למקרה שפיספסת

כשאתה אומר "Electability", למה אתה מתכוון?

כל מי שעוקב אחרי הפריימריז הדמוקרטיים שמע את המושג הזה – "Electability" – שוב ושוב. תרגום מסוגנן לעברית יהיה אולי "בחירות", אבל המשמעות היא אותה משמעות – "האם המועמד יכול להיבחר?"

בוחרים דמוקרטיים רבים אומרים באופן מפורש שהתכונה הכי חשובה להם בקרב המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות היא היכולת להביס את הנשיא טראמפ. כיוון שהם רואים בנשיא ה-45 של ארה"ב לא רק מדינאי גרוע אלא אדם מסוכן ממש, שיכול לפרק את היסודות הדמוקרטיים של ארצות הברית, רבים מוכנים להתפשר בבואם לבחור את האיש או האישה שיתמודדו מולו בנובמבר.

בוחרים דמוקרטיים רבים אומרים במפורש שהתכונה הכי חשובה להם בקרב המועמדים הדמוקרטים לנשיאות היא היכולת להביס את טראמפ. כיוון שהם רואים בו לא רק מדינאי גרוע אלא אדם מסוכן ממש, הם מוכנים להתפשר בבחירת המתמודד מולו

כמובן, כמו פוליטיקאים טובים, המועמדים קוראים את המפה ואת השטח, וכל אחד מהם מנסה לבסס תזה שתסביר מדוע דווקא הוא יכול לנצח את הנשיא. בפוסט הזה אני מנסה לקחת את התזות המובילות, לסדר אותן מבחינה לוגית על החוזקות והחולשות של כל אחת, ו"להצמיד" כל תזה למועמד שמקדם אותה.

1

היונים מול הנצים
בשלוש מערכות הבחירות האחרונות בארה"ב התמודד מועמד אחד נצי – תקיף בזירה הבינלאומית ותומך התערבות ברחבי העולם – ומועמד אחד יוני – סקפטי יותר לגבי התוחלת שבפעלתנות בינלאומית ומעדיף להטות את המשאבים האמריקניים לזירה הפנימית.

Embed from Getty Images

בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, המועמד היוני ניצח: אובאמה וטראמפ אולי שונים זה מזה בסגנונם ובאישיותם, אבל הם קראו היטב את הרתיעה הבסיסית בארה"ב מהקזת דם ברחבי העולם. בהתאם, שניהם אימצו מדיניות חוץ שבה יש להם הרבה יותר במשותף ממה שנראה לעין (כמובן שיש ביניהם גם מחלוקות: אובאמה האמין בחשיבות של בריתות וטראמפ הוא חסיד של פעולות חד-צדדיות, למשל).

בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, המועמד היוני ניצח: אובאמה וטראמפ אולי שונים זה מזה בסגנונם ובאישיותם, אבל הם קראו היטב את הרתיעה הבסיסית בארה"ב מהקזת דם ברחבי העולם

התזה הזו גורסת שעל מנת לנצח, על הדמוקרטים להעמיד בראש מועמד שיבטיח שלא יגרור את ארה"ב למלחמות מיותרות. הבעיה של הדמוקרטים בהקשר זה היא שטראמפ הוא בעצמו יונה (התבטאויות כמו "בסוריה אין כלום חוץ מחול ומוות", או הנכונות המופלגת שלו להיכנס למו"מ עם אויבים כמו מנהיג צפון קוריאה קים, משקפות זאת היטב), וגם הסמנים השמאליים ביותר במפלגה כמו הסנאטור ברני סנדרס יתקשו לעקוף אותו בנושא זה.

2

"הראויים" מול "המתאימים"
מאז סוף המלחמה הקרה, העמידה המפלגה הדמוקרטית חמישה מועמדים לנשיאות. לאל גור, ג'ון קרי והילארי קלינטון היה הרבה במשותף – וותיקים, יקירי הממסד, בעלי שנים רבות של "ניסיון וושינגטון" שנתפסו כבחירה ה"ראויה", כמעט במובן הנורמטיבי של המילה, למועמדות לנשיאות ולתפקיד הנשיא. הדבר הנוסף שיש להם במשותף הוא ששלושתם הפסידו.

לאל גור, ג'ון קרי והילארי קלינטון היה הרבה במשותף – וותיקים, יקירי הממסד, בעלי שנים רבות של "ניסיון וושינגטון" שנתפסו כבחירה ה"ראויה" לתפקיד הנשיא. הדבר הנוסף שיש להם במשותף הוא ששלושתם הפסידו

זו התזה האהובה על פיט בוטג'ג': ראש עיריית סאות' בנד לשעבר בן ה-38 רואה עצמו – וטורח להציג את עצמו – כבן דמותם של שני המועמדים האחרים שהעמידה המפלגה, ביל קלינטון וברק אובאמה. כמוהו, הם היו אנונימיים למדי טרם הפריימריז; הם היו צעירים (קלינטון נבחר בגיל 46, אובאמה בגיל 47); והיה להם ניסיון מועט. בכל זאת הם ניצחו מועמדים וותיקים ורבי ניסיון. לא משום שנתפסו כ"ראויים" לתפקיד – ואולי בגלל זאת.

במקום, הם בנו את עצמם כמי שהפרספקטיבה החדשה, החוץ ממסדית, שהם מביאים הופכת אותם ל"מתאימים" לרגע המדויק בהיסטוריה האמריקנית: כך, קלינטון מיצב עצמו כמי שיוביל את אמריקה לקראת האלף החדש והעידן החד-קוטבי ואובאמה הבטיח לשקם את הכלכלה האמריקאית שנפגעה במשבר. בוטג'ג', בתורו, טוען שיוכל לאחות את הקרעים של עידן טראמפ ולהוביל את אמריקה להתמודד עם האתגרים המחכים לה, מאוטומציה ועד שינויי אקלים.

3

"הממקסמים"
איך מנצחים בחירות? התשובה פשוטה – מקבלים יותר קולות (או, במקרה האמריקאי, יותר אלקטורים). השאלה האמתית היא איך מקבלים יותר קולות?

כאן, בגדול, יש שתי אסטרטגיות – הראשונה מדברת על "מקסום פוטנציאל הצבעה", במסגרתה המועמד פועל להגדיל את אחוזי ההצבעה בקרב תומכיו, לרוב ע"י פנייה לאיזשהו "בייס" מיתולוגי (בהקשר הישראלי, זו האסטרטגיה האהובה על נתניהו).

במסגרת אסטרטגיית "מקסום פוטנציאל הצבעה" – המועמד פועל להגדיל את אחוזי ההצבעה בקרב תומכיו, לרוב ע"י פנייה לאיזשהו "בייס" מיתולוגי (בהקשר הישראלי, זו האסטרטגיה האהובה על נתניהו)

ביסוד האסטרטגיה הממקסמת עומדת התפיסה שלפיה לגרום לבוחרים לשנות את דעתם זה קשה ומורכב, ולכן עדיף לגרום לבייס לנהור לקלפיות. בארה"ב, הצד הפרוגרסיבי של המפלגה – בהובלת סנדרס, ועם הסנאטורית אליזבת וורן ככינור שני – הוא הדוגל המרכזי באסטרטגיה זו, בטענה ש"הרעיונות הנועזים" של הפרוגרסיביים יגרמו למספיק אנשים לצאת להצביע.

הקושי באסטרטגיה הזו, שעם ההתחזקות של סנדרס הולך ונראה כקושי מציאותי יותר ויותר, הוא שרעיונות נועזים לרוב מעוררים התנגדות בצד השני, וטראמפ יוכל בקלות יחסית להניע את בוחריו ללכת להצביע (ואליהם עשויים להצטרף בוחרי מרכז שחוששים מהמדיניות הפרוגרסיבית של סנדרס).

4

"הממירים"
האסטרטגיה השנייה פועלת בדיוק בכיוון ההפוך – למרות הקושי, היא מבוססת על "המרת" קולות מהמחנה השני. התפיסה הבסיסית מאחוריה היא שיש דבר כזה "בוחר מתנדנד" ושקיימים אנשים שמשנים את דפוסי ההצבעה שלהם בין סבב בחירות אחד למשנהו.

האסטרטגיה השנייה פועלת הפוך – למרות הקושי, היא מבוססת על "המרת" קולות מהמחנה השני. התפיסה מאחוריה היא שיש דבר כזה "בוחר מתנדנד" ושקיימים אנשים שמשנים את דפוסי הצבעתם בין סבבי בחירות

כיוון שבארה"ב "המנצח לוקח הכל" ומספיק לנצח מספר קטן של מדינות מפתח גם בהפרש זעום, אם יצליח המועמד הדמוקרטי "להמיר" מספיק "מאוכזבי טראמפ" באוהיו, מישיגן, פנסילבניה, ויסקונסין ופלורידה – זה יהיה מספיק כדי להגיע ל-270 האלקטורים הנכספים.

סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן והכוכבת העולה הסנאטורית איימי קלובאשר הם חסידיה של אסטרטגיית ההמרה. הם שמרנים למדי מבחינה כלכלית ובעלי רקורד עשיר בעבודה עם רפובליקנים, ובהתאם משוכנעים שיוכלו לגנוב מצביעים שנתנו את קולם לטראמפ ב-2016.

את החשש המובנה באסטרטגיית הטריפה – לפיו מדיניות מרכזית מדי תגרום להם לאבד קולות שמאליים – הם מפיגים לאור הססמא הפושטת בקרב דמוקרטים ברשתות החברתיות: Vote Blue, No Matter Who.

ג'ו ביידן והסנאטורית איימי קלובאשר הם חסידי אסטרטגיית ההמרה. הם שמרנים למדי מבחינה כלכלית ובעלי רקורד עשיר בעבודה עם רפובליקנים, ובהתאם משוכנעים שיוכלו לגנוב מצביעים שנתנו את קולם לטראמפ

ביידן וקלובאשר בטוחים שגם מצביעים פרוגרסיביים שהיו מעדיפים את "הנשיא סנדרס" או "הנשיאה וורן" יצאו להצביע להם במטרה להביס את טראמפ, ולא יסתכנו בלהישאר בבית או בלהצביע למפלגה שלישית.

5

להביס את טראמפ במגרשו
הקלף החזק של טראמפ הוא הכלכלה – ב-2016 הוא מיתג את עצמו כאיש עסקים מצליח שבהתאם יוכל להצעיד את הכלכלה האמריקאית קדימה, ובארבע השנים שחלפו מאז הקמפיין הכלכלה האמריקאית אכן חזקה ויציבה (אמנם כרגע סימני מיתון הולכים ומתקדרים כמו עננים באופק, וכן ישנה גם השאלה עד כמה תרמה מדיניות טראמפ לצמיחה הכלכלית – שני נושאים שלא אגע בהם הפעם).

בהתאם, קיימת התפיסה שעל מנת לנצח את טראמפ יש להתעמת איתו דווקא על הנושא שנחשב למגרשו הביתי, ולהציג איך הכלכלה האמריקאית רחוקה מלהיטיב עם האזרחים האמריקאיים.

קיימת התפיסה, שעל מנת לנצח את טראמפ יש להתעמת איתו דווקא על הנושא שנחשב למגרשו הביתי, ולהציג איך הכלכלה האמריקאית רחוקה מלהיטיב עם האזרחים האמריקאיים

המיליארדר טום סטאייר, שנחשב מועמד חסר סיכוי, הוא ממייסדיה של התזה הזו – בניגוד לטראמפ הוא לא ירש דולר מהוריו אלא בנה את עצמו במו ידיו, ובהתאם טוען שיוכל להתעמת איתו בנושא הכלכלי.

מייקל בלומברג בתורו, שהולך וצובר תאוצה כמועמד מרכזי, לקח את התזה של סטאייר והעלה אותה הילוך: הוא לא רק עשיר בהרבה מטראמפ (הונו של בלומברג מוערך ב-60 מיליארד דולר) ובעל ניסיון פוליטי רב כראש עיר, אלא גם בעל סגנון רטורי תקיף כמו של טראמפ, כולל נכונות להיכנס לעימותים חריפים בטוויטר. בלומברג מקווה שהבוחרים יתרשמו, שבשביל להביס את הניו-יורקי העשיר והתקיף על במת העימות הנשיאותי – ובקלפיות – צריך להציב מולו ניו-יורקי עשיר ממנו ותקיף לפחות כמוהו.

רותם אורג הוא חוקר פוליטיקה ומדיניות חוץ אמריקאית, יוצא אגף המודיעין בצה"ל, סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים ומחבר הספר "לב ארי".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,169 מילים

תגובות אחרונות

עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תצילו אותי!

בלעדי במשך תשע שנים, "בנימין פיליפ" עבד, לדבריו, עבור המוסד וסייע לו במלחמה נגד חיזבאללה ● לטענתו, הוא אף גייס עבור המוסד לוחם לשעבר ב"כוח רדואן", יחידת העילית של חיזבאללה, אשר סיפק מידע מודיעיני מכריע ● עכשיו פיליפ ניצב בפני גירוש ללבנון, וישראל אינה עונה ● גורם ביטחוני: "זה עולם קר שם בחוץ" ● במשרד ראש הממשלה סירבו להגיב

עוד 3,520 מילים

שקד: סבבי הבחירות החוזרים - בגלל כתבי האישום של נתניהו

בחוג בית באורנית, הדפה שקד טענות נגד שיטת הבחירות והצהירה: "אנחנו נמצאים במצב אנומלי בגלל כתבי האישום של ראש הממשלה. אם לנתניהו לא היו כתבי אישום, הוא היה מרכיב בשנייה קואליציה" ● היא האשימה את ליברמן בתיקו הפוליטי אבל לא פסלה ממשלת אחדות בהשתתפות ימינה ● ובעיקר נראתה מודאגת כשכמה ממשתתפי הערב העידו כי הם מתלבטים דווקא בין כחול-לבן לימינה

עוד 1,182 מילים ו-1 תגובות

נתניהו מציג: אריזה חדשה להבטחות בחירות מ-2015

ברקת הציג את החזון הכלכלי שלו ליום אחרי הבחירות שכלל הוזלה דרסטית במחירי המזון, השקעות ענק בנגב, מתן תמריצים לעסקים קטנים, וכמובן שחרור סיטונאי של אדמות מדינה כדי להוריד את מחיר הדיור ● ומאיפה יגיעו עשרות המיליארדים שיממנו את כל הטוב הזה, במדינה שבה הגירעון בשמיים? ● בשלב הזה עלה נתניהו לבמה והסביר שהכסף יגיע מ״צמיחה צמיחה וצמיחה״ ● מה שהוא לא סיפר זה שהכלכלה הישראלית חיה על חובות שלקחו על עצמם משקי בית, ואלה תורגמו לצריכה, שיצרו גרפים של צמיחה ● פרשנות

עוד 631 מילים

תלונות טויוחו, חשש לזיופי ענק בבחירות הקרובות

בדיקת זמן ישראל תלונה שארגון "משמר הבחירות" והתנועה לטוהר המידות הגישו למשטרה על מאות זיופי בחירות נסגרה אחרי ארבעה ימים ● מכתב שנשלח לפני שבוע לוועדת הבחירות המרכזית עם התראות ממוקדות על פוטנציאל לזיופים לא נענה ● ב-333 קלפיות לא יהיו נציגים של מפלגות המרכז והשמאל ● פעילים למען טוהר הבחירות: "הזייפנים יודעים שלא יעשו להם כלום, למה שלא יזייפו?"

עוד 1,851 מילים

מיכל הלפרין, המקורבות והחשש לניגוד עניינים במיזוג הבנקים

הממונה על התחרות מיכל הלפרין התעקשה לייצג את הציבור במיזוג של אגוד ומזרחי אף על פי שבתחילת התהליך נמנעה להתערב בשל הסדר ניגוד עניינים ● הלפרין ניצבה מול מי שעבדה תחתיה בעבר והובסה בסוף ללא קרב ● את פרוטוקול ההחלטה היא מסרבת לפרסם

עוד 1,044 מילים

בוועדת הבחירות בוחנים כיצד יצביעו אזרחים שיהיו בבידוד עם שובם ממזרח אסיה

ברוב של 62 תומכים מול 43 מתנגדים אישרה הכנסת את בקשת החסינות של חיים כץ; עתירה נגד ההחלטה הוגשה לבג"ץ ● נתניהו הפר את התחייבותו להתקזז עם תמר זנדברג והצביע במליאה ● הוועדה לבדיקת מח"ש תתכנס רק לאחר הבחירות ● גבי אשכנזי על חשיפת שיחותיו כרמטכ"ל: "אין בהקלטות האלה שום דבר חדש" ● הסתיימה השעייתו של אראל סג"ל מתאגיד השידור כאן

עוד 61 עדכונים

ליברמן דורש להדיח את הראשון לציון, ויש לזה תקדים

יו״ר ישראל ביתנו הגיש אתמול עתירה לבג״ץ בדרישה לחייב את שר המשפטים לפתוח בהליך הדחה נגד הרב הראשי יצחק יוסף, בעקבות שורה של התבטאויות גזעניות נגד יוצאי בריה״מ לשעבר ● אפשר לחשוד בעתירה שהיא נגועה במניעים פוליטיים, אבל זה לא אומר שאין לדרישה שליברמן מעלה בסיס משפטי מוצק ● פרשנות

עוד 916 מילים

"בבל"ד תופסים את ישראל כביריון חסר גבולות"

מומחים לפוליטיקה הערבית בישראל סבורים כי למרות דברי יזבק, היא וחברי מפלגתה אינם תומכי טרור, ולכן המהלכים לפסילתם הם "משחק באש" ● לצד זאת הם מבקרים את הבדלנות של בל"ד, שהובילה אותה להיחלשות ושקיעה ● "מצביעי בל"ד חוששים מישראליזציה, והאיימניזם הפך למיינסטרים", אומר החוקר אמיר פאח'ורי

עוד 1,751 מילים

"ללא תכנית המאה, ישראל תשגשג והפלסטינים יסבלו"

ראיון ג'ייסון גרינבלט נחלץ להגנת תכנית המאה - שלא התקבלה בהתלהבות בעולם ● בראיון מיוחד לזמן ישראל הוא מדגיש את יתרונותיה עבור הפלסטינים אך קובע כי הסכסוך יוכל להיפתר רק במשא ומתן ישיר בין הצדדים ● הוא גם נערך לאפשרות שהדמוקרטים יחזרו לבית הלבן, וימהרו להיפטר מהחזון המדיני שהיה שותף מרכזי לניסוחו

עוד 1,325 מילים

ניכור הורי מעל 30 אלף ילדים לא בקשר עם אבא או אמא

זו אחת מתופעות הלוואי הכואבות והמושתקות של סכסוכי גירושים ● עשרות אלפי ילדים בוחרים לנתק קשר עם אחד ההורים, לעתים בלחץ ההורה האחר ● המדינה מתקשה להתמודד עם התופעה, וחלק מההורים המוחרמים נקלעים למשברים קשים ● עמותה הנאבקת בתופעה: "הניכור ההורי פוגע בכולם: גברים, נשים, דתיים, חילוניים, יהודים, ערבים, פרופסורים ופועלים. אף אחד לא חסין"

עוד 1,763 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה