בקיץ 1937 רכש רוברט איינשטיין – בן-דודו של המדען המפורסם בעולם, אלברט איינשטיין – את "איל פוקרדו", וילה אלגנטית בציפוי סטוקו בצבע בז', מוקפת עצי זית ושדות חיטה, במרחק 15 מייל מדרום-מזרח לעיר האיטלקית פירנצה.

עבור רוברט, רעייתו ובנותיו, החיים באחוזה ששטחה 250 אקרים היו, כפי שאחייניתו נזכרה לימים, "גן עדן".

אלא ששבע שנים לאחר מכן, בשעות הסיום של הכיבוש הנאצי, התרסק הקיום המאושר של המשפחה כאשר יחידת חיילים גרמנים רצחה באכזריות את משפחתו של רוברט.

בשעות הסיום של הכיבוש הנאצי, בזמן שבעלות הברית מתקרבות, יחידת חיילים גרמנים רצחה באכזריות את משפחתו של רוברט איינשטיין, בן-דודו של המדען המפורסם בעולם

הרצח עומד במרכזו של הספר "הנקמה באיינשטיין", ספר חדש מאת הסופר הבריטי עטור השבחים תומאס הרדינג. הספר בוחן כיצד, בשעה שכוחות בעלות הברית התקרבו במהירות, חיפשו הגרמנים את המשפחה באידיליה הכפרית והמבודדת שלהם – ולמה.

רוברט איינשטיין עם משפחתו בכניסה לביתו איל פוקרדו, תאריך לא ידוע (צילום: באדיבות Anna Maria Boldrini)

הסבים-רבא היהודים-גרמנים של הרדינג היו ידידים של אלברט איינשטיין ורעייתו בברלין של שנות ה-20. החיבור האישי הזה, יחד עם "הסיפור המרתק" של מה שאירע למשפחתו של רוברט, היה הסיבה לכך שהרדינג החליט לכתוב את הספר, כפי שסיפר לזמן ישראל בראיון.

שנאתם של הנאצים לאלברט איינשטיין – היהודי המפורסם ביותר בגרמניה – לא הייתה סוד. בתוך חודשים ספורים מעלייתם לשלטון, הידיעה שממשלת גרמניה קבעה פרס על ראשו של איינשטיין – בסך 1,000 ליש"ט, או 430,000 ליש"ט (כשני מיליון שקל) בערכים של היום – עיטרה את עמודי השער של העיתונות הבריטית. הנאצים המשיכו לשלול את אזרחותו, לשרוף את ספריו ולהחרים את נכסיו בגרמניה.

שנאתם של הנאצים לאלברט איינשטיין לא הייתה סוד, וגם לא פגה עם השנים. הנאצים קבעו פרס על ראשו, שללו את אזרחותו, שרפו את ספריו והחרימו את נכסיו בגרמניה

שנאת המשטר לאיינשטיין גם לא פגה עם השנים. נטישתו של איינשטיין את אידיאל הפציפיזם שלו והמעבר לתמיכה פעילה במאמץ המלחמתי של בעלות הברית – הוא תרם בפומבי את כתב היד של תורת היחסות לטובת קמפיין אג"ח מלחמה אמריקאי – משמעותה ש"יש כל סיבה לחשוד… ששנאתם של הנאצים לאלברט איינשטיין הייתה אף גדולה יותר מזו שב-1933", אמר הרדינג.

למעשה, שמו של איינשטיין הופיע ב"רשימה השחורה" של הנאצים – רשימת אויבים שסומנו להתנקשות. אלא שמאז עליית היטלר לשלטון, איינשטיין – שכבר הפך לאזרח אמריקאי ואת שנות המלחמה העביר בפרינסטון, ניו ג'רזי – היה מחוץ להישג ידם. כך גם אחותו, מאיה, שחיה אף היא בארה"ב, ובניו וגרושתו שחיו בשווייץ הניטרלית.

אלברט איינשטיין עם אחותו מאיה וינטלר־איינשטיין, ניו יורק, 1939 (צילום: Heritage Images / TopFoto)

לרוברט ולמשפחתו לא שפר גורלם. הם נפלו בפועל לידי הנאצים ב-1943, כאשר לאחר הדחתו של בניטו מוסוליני וניסיונה של איטליה לעבור צד, פלשו הגרמנים לבעלת בריתם לשעבר. מוסוליני, שהוצל מן המאסר, הועמד בראש משטר בובות – הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית – בצפון איטליה הנתון לכיבוש נאצי.

אלברט ורוברט היו קרובים. "הוא היה בן-דוד ראשון, אבל הוא היה כמו אח עבורו", אמר הרדינג. בילדותם, אבותיהם ניהלו עסק יחד, ובמשך תקופה חלקו שתי המשפחות בית במינכן. בסך הכול חיו רוברט ואלברט, שהיה מבוגר ב-4 שנים מבנו של דודו, יחד 11 שנים.

אלברט ורוברט היו קרובים. "הוא היה בן-דוד, אבל הוא היה כמו אח עבורו", אמר הרדינג. בילדותם, אבותיהם ניהלו עסק יחד, ובמשך תקופה חלקו שתי המשפחות בית במינכן. גם כאשר התיישב רוברט באיטליה החברות שרדה

גם כאשר רוברט התיישב לצמיתות באיטליה לאחר מלחמת העולם הראשונה עם אשתו האיטלקייה, נינה, החברות שרדה. מאיה ובעלה גרו בפירנצה, ואלברט, שכינה את בן-דודו "בובי" – "ילד קטן" – במכתביו, נהג לבקר את משפחתו באיטליה. ביום הולדתו ה-60 של אלברט במרץ 1939, שלח רוברט מברק ובו נכתב: "איחולים אינסופיים וזיכרונות".

חודש קודם לכן, הגיעה מאיה לארה"ב כדי להצטרף לאחיה. היא הייתה חלק מגל ההגירה של יהודי פירנצה בעקבות הצגת החוקים הגזעיים החדשים בנובמבר 1938 על ידי מוסוליני. בעשור הראשון לשלטונה, איטליה הפשיסטית העניקה סביבה יחסית מתונה ליהודים.

תומאס הארדינג, מחבר הספר The Einstein Vendetta (צילום: Christian Jungeblodt)

שקט מנופץ

אלא שבריתו ההולכת ומתהדקת של מוסוליני עם היטלר הגיעה לשיאה בחקיקת החוק בסגנון נירנברג. על הנייר, משפחת איינשטיין הושפעה מן החקיקה החדשה. רוברט ושתי בנותיו, צ'יצ'י ולוצ'ה, איבדו את אזרחותן האיטלקית. נינה, שכמו בנותיה הייתה נוצרייה מאמינה, שמרה על אזרחותה מאחר שנולדה באיטליה.

עם זאת, כפי שהרדינג מציין, "החוקים הגזעיים לא נאכפו באמת באופן שיטתי", והרבה הותנה בגישתם של ראשי המפלגה המקומיים ומפקדי המשטרה. צ'יצ'י, למשל, המשיכה את לימודיה בתיכון, בעוד לוצ'ה, שלמדה רפואה בפירנצה, יכלה להמשיך בלימודיה.

הפלישה הגרמנית בספטמבר 1943 והקמת משטר הבובות החדש של מוסוליני ימים אחדים לאחר מכן הפכו את מצבה של משפחת איינשטיין למסוכן בהרבה, ונתיבי הבריחה האפשריים היו רצופי סכנות

הפלישה הגרמנית בספטמבר 1943 והקמת משטר הבובות החדש של מוסוליני ימים אחדים לאחר מכן הפכו את מצבה של משפחת איינשטיין למסוכן בהרבה. באוקטובר התקיימה הראציה הראשונה של יהודים ברומא. עד מהרה הגיעו פעולות דומות גם לפירנצה ולמוקדים נוספים בטוסקנה. בדצמבר 1943 הכריז שר הפנים ברדיו כי המשטרה נדרשת לעצור את כל היהודים ולהחזיקם במחנות ריכוז.

רוברט ונינה דנו במצוקתם, אך כל נתיבי הבריחה האפשריים היו רצופי סכנות. מצפון נראתה האפשרות להגיע לביטחון יחסי בשווייץ, אך כל הדרך לשם עברה בשטח בשליטה נאצית. בדרום, היה עליהם שוב לחמוק מכוחות גרמנים וכנופיות פשיסטיות שנותרו נאמנות למוסוליני, לפני שיוכלו להגיע לקווי בעלות הברית המתקדמות.

הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני (במרכז) עוזב את בית המלון גראן סאסו בהרי האפנינים שמצפון לרומא, 2 באוקטובר 1943 (צילום: AP Photo)

האם משפחת איינשטיין הייתה צריכה לנסות לעזוב מוקדם יותר? "אלו החלטות קשות ומורכבות באמת", אמר הרדינג, שמציין כי עד לכיבוש הגרמני, היה נפוץ למדי שיהודים ינסו להימלט לאיטליה, שנחשבה בטוחה יותר משכנותיה הנשלטות בידי הנאצים.

תשעה חודשים לאחר הפלישה, ביולי 1944, הגיעו הגרמנים אל דלת משפחת איינשטיין ודרשו לראות את רוברט. הוא עבד בשדות, ובמזל הצליח להימלט. המשפחה החליטה להתפצל: נינה, צ'יצ'י ולוצ'ה – יחד עם אחותה של נינה, סבה, ושלוש אחייניותיהן, אנה מריה, לורנצה ופאולה – נותרו בווילה, בעוד רוברט יצא להסתתר ביערות הסמוכים.

תשעה חודשים לאחר הפלישה, ביולי 1944, הגיעו הגרמנים אל דלת משפחת איינשטיין ודרשו לראות את רוברט. הוא עבד בשדות, ובמזל הצליח להימלט ולהתחבא ביער

שבועיים התחבא רוברט, לעיתים ישן בשטח פתוח, לעיתים אצל איכרים מקומיים, אך מעולם לא נשאר באותו מקום יותר מ-24 שעות. הוא לא פסק מלהתחבט בהחלטתו, ושקל אם נכון יותר לשוב לווילה.

"הוא המתין בצללים, משותק מחרדה, מקווה שמשהו ישתנה", כותב הרדינג. מלבד פגישות מתואמות מזדמנות עם נינה, נחמתו היחידה היו רעשי מטוסי בעלות הברית, ירי וארטילריה, שהעידו כי ההצלה קרבה.

רוברט ונינה איינשטיין (צילום: באדיבות Anna Maria Boldrini)

המשפחה כמעט וניצלה. בבוקרו של ה-3 באוגוסט, כאשר ה-BBC דיווח שבעלות הברית נמצאות במרחק של פחות מ-20 מייל מפירנצה, הגיעו לווילה שבעה חיילים גרמנים חמושים היטב ופרצו את הדלתות. הקצין המפקד, גבר בשנות ה-30 לחייו, דרש לדעת היכן רוברט. נינה שמרה על שתיקה.

ב-14 השעות הבאות החזיקו הגרמנים את הנשים בבית – תחילה במרתף יחד עם פועלי החווה, ובהמשך בחדר שינה בקומה העליונה. הן יכלו לשמוע את החיילים מחפשים בבית, צוחקים בקול גדול ומנגנים על הפסנתר.

המשפחה כמעט וניצלה, אך בבוקרו של ה-3 באוגוסט, כאשר ה-BBC דיווח שבעלות הברית נמצאות במרחק של פחות מ-20 מייל מפירנצה, הגיעו לווילה שבעה חיילים גרמנים חמושים היטב ופרצו את הדלתות

מאוחר יותר הוליכו הגרמנים את הנשים דרך הווילה המושחתת, וטענו שמצאו דינמיט במרתף והאשימו אותן בסיוע לפרטיזנים. נינה, לוצ'ה וצ'יצ'י נלקחו כל אחת בתורה ונחקרו.

הודאתה של נינה כי בעלה נמצא ביער וטענתה השקרית של לוצ'ה כי היא הבעלים של הדינמיט – שכפי שידעו היטב, הגרמנים עצמם שתלו אותו – לא יכלו להציל אותן. מהקומה העליונה שמעו סבה ואחייניות איינשטיין צרחות ויריות.

נינה מצטי איינשטיין עם בנותיה לוצ'ה וצ'יצ'י (צילום: באדיבות Anna Maria Boldrini)

למחרת בבוקר, כאשר כומר מקומי צפה בזירה "המחרידה והנוראית", הגיעו חיילים בריטים לווילה. בבית נמצאו מודעות מודפסות שהשאירו הגרמנים, ובהן נאמר כי משפחת איינשטיין אשמה בריגול והוצאה להורג כדין.

מכור לאשמה – הוא חזר ושאל את עצמו בלי סוף מה היה קורה אילו כל המשפחה הסתתרה ביער – היה רוברט אובדני. כאשר פגש יחידת פרטיזנים, ביקש ממפקדה אם יוכל לשאול אקדח כדי להתאבד.

למחרת בבוקר, כאשר כומר מקומי צפה בזירה "המחרידה והנוראית", הגיעו חיילים בריטים לווילה. בבית נמצאו מודעות מודפסות שהשאירו הגרמנים, ובהן נאמר כי משפחת איינשטיין אשמה בריגול ו"הוצאה להורג כדין"

בפעם ההיא לא הצליח, אך פחות משנה לאחר מכן, ביולי 1945, שם רוברט קץ לחייו בגיל 61 כשבלע 23 כדורי שינה. כומר מקומי שהיה מקורב למשפחת איינשטיין אמר לאחר מכן כי במותו של רוברט "הושמדה המשפחה כליל על ידי אכזריות הנאצים".

מצבת הקבר של נינה מצטי איינשטיין ובנותיה לוצ'ה וצ'יצ'י איינשטיין

ספונטני או מתוכנן?

ספרו של הרדינג מתמודד עם השאלה האם רצח בני משפחת איינשטיין היה, כפי שקבע היסטוריון איטלקי שחקר את המקרה מאוחר יותר, "אפיזודה ספונטנית של אלימות שרירותית", או שמא היה זה מעשה מתוכנן היטב ונקמני נגד בני המשפחה היחידים של המדען המפורסם שהנאצים הצליחו לשים עליהם את ידם.

כמו המשפחה ותושבי האזור, גם הרדינג מאמין כי מדובר היה באפשרות השנייה. הוא מצביע על כך שהמודעות שהשאירו הגרמנים בווילה, שבהן הואשמה המשפחה בריגול, שוכפלו והודפסו עוד לפני שהגיעו לבית – מה שמעיד כי הרצח היה "מתוכנן מראש".

ספרו של הרדינג מתמודד עם השאלה האם רצח בני משפחת איינשטיין היה "אפיזודה ספונטנית של אלימות שרירותית", או שמא היה זה מעשה מתוכנן היטב ונקמני נגד בני המשפחה היחידים של המדען המפורסם

מעניין לציין, מציין המחבר, כי רק בני המשפחה שנשאו את שם המשפחה "איינשטיין" נחקרו ונרצחו בידי הגרמנים. "הלוגיקה המעוותת של מעשה אלים ספונטני", הוא סבור, הייתה מובילה לטבח גם של גיסתו של רוברט ושל אחייניותיו.

עדי ראייה גם העידו כי בשבועות ובחודשים שלפני הרצח חיפשו חיילים גרמנים את רוברט. יתרה מזו, עדויות מצביעות על כך שהנאצים לא ערכו מצוד אחר יהודים בפירנצה בקיץ 1944 – ובוודאי שלא בימים האחרונים של הכיבוש – ויהודים אחרים שחיו באזור לא היו מטרות באותה תקופה.

הודעה שהותירו הנאצים ובה האשמות בריגול נגד משפחת איינשטיין והכרזה על הוצאתם להורג, נבדקת באמצעות טכנולוגיית לייזר (צילום: באדיבות National Archives and Records Administration)

דבר זה מעלה, כמובן, אחת התעלומות הגדולות סביב הרצח. "מדוע, דווקא כאשר בעלות הברית דחקו את רגלי הנאצים מהאזור, יצאה יחידה קטנה של חיילים גרמנים בדרכם לווילה מבודדת מחוץ לפירנצה כדי לאתר את רוברט איינשטיין ומשפחתו?", תהה הרדינג.

חקירות רשמיות שביצעו תובעים גרמנים ואיטלקים בעשרים השנים האחרונות הסיקו כי החיילים היו מגיעים לווילה אך ורק בהוראה ישירה ממפקדיהם. מומחים מסכימים עם כך. ההיסטוריון כריסטיאן ג'נינגס, למשל, טוען כי ההוראה לרצוח את בני איינשטיין "כמעט בוודאות" הגיעה מברלין. "הייתה בזה יעילות, בהירות ודיוק", אומר הרדינג על הרצח. "זה מרגיש לי כמו פקודה".

ההיסטוריון כריסטיאן ג'נינגס טוען כי ההוראה לרצוח את בני משפחת איינשטיין "כמעט בוודאות" הגיעה מברלין. "הייתה בזה יעילות, בהירות ודיוק", אומר הרדינג על הרצח. "זה מרגיש לי כמו פקודה"

השאלה אם הפקודה ניתנה על ידי היטלר עצמו או אחד ממקורביו, כגון הימלר או סגנו של ראש ה-SS, ארנסט קלטנברונר, נותרה בגדר תעלומה. כך גם שמו של הקצין הגרמני שפיקד על היחידה בווילה.

ברמז לכך שגם בעלות הברית סברו כי מדובר במעשה נקמה פוליטי שמכוון נגד אלברט איינשטיין, הן שלחו חוקרי פשעי מלחמה לזירה זמן קצר לאחר הרצח. הם גבו עדויות מרוברט וסבה, והתיק הועבר בהמשך לרשויות האיטלקיות. אולם הרקורד העלוב של איטליה באכיפת הדין נגד פושעי מלחמה הותיר את הפרשה ללא טיפול רציני עד ראשית המאה ה-21.

אלברט איינשטיין נשבע אמונים כאזרח ארה"ב עם בתו מרגוט (מימין) ומזכירתו הלן דוקאס, טרנטון, ניו ג'רזי, 1 באוקטובר 1940 (צילום: AP Photo)

שלושה חשודים אפשריים – מפקד גדוד הפאנצר קפטן קלמנס טייס, מפקד חטיבת צנחנים מייג'ור אוגוסט שמיץ וסמל יוהאן ריס – נחקרו על ידי תובעים גרמנים ואיטלקים בשני העשורים האחרונים.

ריס זוהה באופן חד-משמעי על ידי לורנצה ואף הורשע בבית משפט איטלקי במעורבותו בטבח סמוך לפירנצה, שבו נרצחו 174 אזרחים ימים אחדים לאחר רצח משפחת איינשטיין.

הרדינג מקבל – אם כי בתסכול – את העובדה שחלוף הזמן משמעו שסביר להניח שזהות הקצין שפיקד על הרצח לעולם לא תוכח ולא ייעשה צדק. תחת זאת, הוא טוען, חשוב להתמקד בתמונה הרחבה יותר

ובכל זאת, הרדינג מקבל – אם כי מתוסכל – את העובדה שחלוף הזמן משמעו שסביר להניח שזהות הקצין לעולם לא תוכח ולא ייעשה צדק. תחת זאת, הוא טוען, חשוב להתמקד בתמונה הרחבה יותר. 

"יש לנו אובססיה להבין מי היו המבצעים באופן אישי, מסיבות מובנות", אמר. "אבל אולי חשוב יותר… מנקודת מבט של הקורבנות, מה שחשוב כאן הוא שהגרמנים היו האחראים. הם עשו מאמץ מיוחד כדי להגיע למשפחה".

ספרו של תומאס הרדינג, The Einstein Vendetta (צילום: כריכת הספר)

בהיעדר צדק, חוותה משפחת איינשטיין פצע נוסף מאז יציאת הספר. לפני שנתיים הגישה בתה של פאולה, אווה קוסלוסקי, תביעה לפיצויים בסך 250 אלף אירו (284 אלף דולר) מקרן שהקימה ממשלת איטליה בשנת 2022 כדי לפצות קורבנות פשעי מלחמה נאציים.

עם זאת, בחודש שעבר נדחתה בקשתה של קוסלוסקי בנימוק שאינה יכולה להגיש תביעה בשם דודתה ובני הדודים מדרגה שנייה.

קוסלוסקי אמרה כי התביעה לא נסובה סביב הכסף, אלא סביב כך ש"ממשלות איטליה וגרמניה יכירו סוף-סוף בפשע המלחמה הנורא הזה… ובנזק המתמשך שהוא גרם למשפחתי".