הגשתי ערעור במחוזי באר-שבע. הערעור דווקא התקבל. הדיון התקיים בצהריים. שמחתי. הייתי מתוח בשעות הבוקר שלפני הדיון. לקוח שעבר תהליך טיפולי ולכן הרכב השופטים הסכים לבטל את חמשת חודשי עבודות השירות שהוטלו עליו בבית משפט השלום. הוא ממשיך לעבור תהליך טיפולי. אני מרוצה. הוא מרוצה. עכשיו צריך לנסוע מבאר שבע הביתה.

אני חוזר הביתה אחר הצהריים. אבל אני חייב להתיישב מייד לשולחן העבודה. לעבות בקשה מטעם מי שהיו קצינים בכירים בצבא ונשות אקדמיה ואיש חינוך ותעשיין. בקשה שצריך לשלוח עד חצות לוועדה המייעצת למינויים בכירים בראשות השופט בדימוס אשר גרוניס. בקשה שמקיפה קצת יותר מ-13 עמודים. הבקשה היא בעצם התנגדות מנומקת. התנגדות מנומקת למועמדות של דוד זיני לראש השב"כ.

אני חייב להתיישב מייד לשולחן העבודה. לעבות בקשה שיש לשלוח עד חצות לוועדה המייעצת למינויים בכירים בראשות השופט בדימוס גרוניס. הבקשה היא בעצם התנגדות מנומקת למועמדות זיני לראש השב"כ

אז לקראת ערב אני עובד בלחץ. גומר בשעה 21:00. שולח את המכתב לוועדת גרוניס. לישון לא אצליח. רואה כדורגל. אבל המחשבות נודדות. מה יהיה? כמעט חצות. יש מעוכבת במשטרת לב ת"א. הפעם לא תיק פרטי אלא ייעוץ מטעם עוטף עצורי המחאה. אני מתכתב עם בן הזוג שלה. מדבר עם אימא שלה. מדבר עם המשטרה. בסוף מאפשרים לה להתייעץ איתי. מייעץ לה לפני החקירה. אבל לא אצליח להירדם. אני מחכה שהיא תשוחרר.

עכשיו 2:00 בלילה. העיניים בוערות מעייפות. שוב קורא על הזוועה. מאמר על חיילים שמתאבדים לאחר שירות ברצועת עזה. עדויות חיילים על כך שירו למוות בילדים. סרטונים מהפגנת משפחות החטופים מול בית המפקיר המרושע בירושלים. הנה שוב תמונה של אביתר דוד.

ואז סרטון שבו רואים פצועים ומתים מהפצצה מהאוויר ליד בית החולים שיפא בעיר עזה. מול הדם והצרחות והמוות והגופות השכובות, כל הדיבורים נראים מטומטמים.

הנה סרטון של ילדה מתוקה שלכודה תחת ההריסות של בניין שהופצץ. היא שוכבת שם 10 שעות. ליד הגופה של אימא שלה. בסוף מחלצים אותה. ועוד סרטונים. כתוב שנמנו 98 הרוגים מהפצצות היום. וכן דווח על 4 מתים מרעב במקביל. רק היום. חיי אדם. בזיל הזול. בעצם, כל יום. זה קבוע.

סרטון של תינוק שמת. אני מנסה לאזן בין קריאת נתונים, עובדות ועדויות לבין צפייה בסרטונים. אבל אין שום איזון. צפייה בדברים האלה היא דבר נורא. דבר שהוא כלום בהשוואה לזוועות עצמן. אבל דבר נורא.

עובד בלחץ עד 21:00. שולח את המכתב לוועדת גרוניס. לישון לא אצליח. רואה כדורגל. אבל המחשבות נודדות. מה יהיה? כמעט חצות. יש מעוכבת במשטרת לב ת"א. הפעם לא תיק פרטי אלא מטעם עוטף עצורי המחאה

קורא על המפולת המדינית. על המפולת הכלכלית. על הדהירה המופרעת לדיקטטורה. המשטר בישראל כבר השתנה. בגדה ממסדים משטר אפרטהייד אכזרי. ואני חוזר לרצועה.

כל המוות והאכזריות והמעגליות המטומטמת והסבל הבלתי אפשרי, כך מסבירים לנו, אמורים למנוע את השבעה באוקטובר הבא. אמורים להביא לשחרור החטופים. הכול שקר נורא כמובן. יש כאן מניעים פוליטיים וקנאיים. זה הכול.

הנה בצלאל סמוטריץ' היום. אני קורא מה אמר שר האוצר והאפרטהייד וחושב על סרטון התינוק המת ועל סרטון ההרוגים והפצועים מההפצצה ועל סרטון הילדה הלכודה במשך 10 שעות ליד גופת אימא שלה. ככה סמוטריץ' אמר:

הוא אמר שיש תכנית שמונחת על שולחנו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. תכנית זו מפרטת כיצד "רצועת עזה הופכת לבוננזה של נדל"ן". זה ציטוט מדויק של דבריו. אלו מילותיו. אלו דבריו בכנס ההתחדשות העירונית של "מרכז הנדל"ן" שנערך בתל אביב.

סמוטריץ' ציין שם כי החל במשא ומתן עם האמריקאים על תכנית עסקית לעזה. כלשונו: "שילמנו המון כסף על המלחמה, אז אנחנו צריכים להחליט איך מחלקים את הרווחים מהקרקע בעזה. את שלב ההריסה עשינו. עכשיו צריך לבנות". 

את שלב ההריסה עשינו. עכשיו חמאס הפך את החטופים למגנים אנושיים, כך נטען. מאות אלפי עזתים אינם יכולים או אינם מסוגלים להתפנות עוד. אין לאן. או שאפסו הכוחות. ויש קשישים ונשים בהריון וחולים וילדים וחלשים. לאן ילכו? ואיך ילכו?

וחיילים מתאבדים או מנסים להתאבד. עדויות על פשעי מלחמה. הנפש של רבים אינה יכולה לעמוד בפער המבעית בין הסיפור שאתה מספר לעצמך (אני עדיין מגן על הבית) לבין מה שקורה במציאות (אני יורה בפקודת הקצינים לעבר המון מצטופף, לעבר מי שעובר קו השמדה עליו החלטנו, לעבר ילדים מזי רעב).

בוננזה של נדל"ן. ככה אמר סמוטריץ'. ממשלת כהנא חי. תקופה של נס. נחלוק קרקע עם ארצות הברית. הקרקע תהיה נקייה. מטוהרת. בלי אף אחד שיפריע לחזון הבוננזה. זו התכנית. זו המטרה. לכן כל המוות והסבל האיומים. בוננזה למשקיעים. והפלסטינים? יגורשו. והחטופים? בעיה שלהם. לא היו צריכים להיחטף.

בוננזה של נדל"ן. תקופה של נס. נחלוק קרקע עם ארה"ב. הקרקע תהיה מטוהרת. איש לא יפריע לחזון הבוננזה. לכן כל המוות והסבל האיומים. והפלסטינים? יגורשו. והחטופים? בעיה שלהם. לא היו צריכים להיחטף

בעיה שלהם ושל ההורים שלהם שעומדים לבדם מול ביתו של בנימין נתניהו בירושלים. אני שוב נזכר בעונש שנגזר על ז'איר בולסונרו, 27 שנות מאסר, בגין ניסיון הפיכה. אותו בולסונרו, נשיא ברזיל לשעבר, שאמר פעם לנתניהו: "אנחנו כמו זוג שהתארס". לא נראה לי שאצליח להירדם הלילה.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.