זה קרה לפני כשלושים שנה.

ניהלתי אז את החממה ההידרופונית של יד-חנה. עבדנו מול מגוון של משתלות שגידלו עבורנו שתילים צעירים בטוף גרוס, כך שיכולנו לשטוף את השורשים בקלות ולהתאים את הצמחים להמשך גידול בשיטה ההידרופונית.

אחת המשתלות הללו הייתה במושב בדרך לירושלים. הבעלים והמגדל שבה היה אדם בן גילי אז, בשנות הארבעים שלו. קרה המקרה ותקופה ארוכה לא הזמנתי ממנו צמחים, וכשהזמנתי לבסוף, הוא הביא אותם אלינו בטנדר שלו.

כשירד מהרכב הבטתי בו בקנאה.

"וואו", אמרתי בהתפעלות. "כמה ירדת מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך! תלמד אותי איך עושים את זה, כי אני לא מצליח לרדת גרם".

הוא הביט בי במבט עצוב, "אשתי עזבה אותי", הוא אמר.
"וואו," אמרתי שוב, ולא ידעתי איפה לשים את עצמי. "מצטער לשמוע".

כשירד מהרכב הבטתי בו בקנאה. "וואו", אמרתי בהתפעלות. "כמה ירדת מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך! תלמד אותי איך עושים את זה, כי אני לא מצליח לרדת גרם". הוא הביט בי במבט עצוב, "אשתי עזבה אותי"

"מסתבר שכמה חודשים לפני שעזבה אותי היה לה מישהו מהצד", הוא אמר בפנים כבויות. "זה הפך לסיפור אהבה גדול עם המישהו הזה, ולפני חצי שנה היא עזבה אותי והלכה לחיות אתו. מאז אני בדיכאון. לא מצליח לאכול כלום, לא מצליח לישון בלילות".

ואז הוא אמר: "ירדתי עשרים קילו בחצי שנה.  אתה בטוח שאתה רוצה לנסות את זה?"

*  *  *

אז הנה הבעיה בירידה במשקל, בעיקר כשאתה בן גילי, כמו שכתבתי כאן פעם ואכתוב את זה שוב: כשמישהו בן גילי יורד במשקל ירידה משמעותית, סופו של דבר שהוא נראה כמו חולה במחלה סופנית, בין שהוא באמת חולה ובין שהוא סמל של בריאות כתוצאה משינוי הרגלי התזונה.

אף שיכול גם להיות, כמסתבר, שאשתו עזבה אותו והוא בדיכאון.

בכל המקרים הללו המרזה נראה בדיוק אותו דבר: עור  לחייו נפול ותלוי על פניו וצבעו אפרפר וחסר-חיים.

המכנסיים נראים תמיד תלויים על בלימה, כאילו עוד רגע יחליקו מטה למרות שבחגורה כבר נוספו שלושה חורים, והיא נאחזת בשארית כוחותיה בכמה בליטות ושקעים בגוף למנוע מהמכנסיים להחליק מטה. 

וזה לא בגלל שלאיש שירד במשקלו אין כסף לקנות עכשיו מכנסיים חדשים, בגודל המתאים למשקלו ולהיקפו החדש – אדרבא, צמצום התפריט, לפעמים אחת מתוצאותיו היא שחלק מההוצאה על אוכל ועוגות ומיני מתיקה השתחרר עכשיו, והוא פנוי בין השאר גם לקניית בגדים חדשים.

אלא שכל מי שירד פעם במשקל יודע, שלעולם לא מגיע הרגע הנכון לקנות בגדים חדשים – כי תמיד ברור לך שאתה נמצא רק בתחנת ביניים בירידה מההר. אין לך כל ספק שאחריה תגיע תחנה חדשה, נמוכה יותר, במשקל ממש-ממש נמוך, אז למה לבזבז עכשיו כסף על בגדים חדשים אם עוד שלושה חודשים תצטרך לקנות בגדים אחרים במקומם.

כל מי שירד פעם במשקל יודע, שלעולם לא מגיע הרגע הנכון לקנות בגדים חדשים – כי תמיד ברור לך שאתה נמצא רק בתחנת ביניים בירידה מההר. אין לך כל ספק שאחריה תגיע תחנה חדשה במשקל ממש נמוך

בגלל זה, אגב, יש לי בארון ערימה של ג'ינסים מ-2008, כשירדתי לתקופת-מה עשרים קילו ממשקלי: ברור לי שיום אחד אכנס אליהם חזרה, זו רק שאלה של זמן. 

אבל למרות שאין כל הבדל במראה בין ירידה במשקל מתוך בריאות מופלגת או מתוך מחלה סופנית או עקב דיכאון קשה ומורכב, החלטתי לאחרונה – והפעם סופית ובאורח בלתי משתמע לשתי פנים – שאני יורד במשקל ויהי-מה. 

שיישרף העולם וכל הדגים יעלו על העצים – הפעם אני יורד במשקל. 

זה לא שאני רוצה להתחיל לחזר אחרי בחורות וזקוק למראה מצודד – מהמראה המצודד התייאשתי כבר בגיל התיכון. אלא שאפילו התחשבות בנושאי הארון בלוויה שלי היא סיבה מספיק טובה לעשות זאת.

שלא לדבר על כך שאם נופל לי משהו מהיד, נמאס לי לחכות שיעבור מישהו בסביבה שיכול להתכופף ולהרים לי אותו.

אז הפעם דעתי נחושה וללא כל פשרות – הפעם אני יורד במשקל. לא כמו בשלוש מאות עשרים וארבע הפעמים הקודמות. הפעם זה אמיתי. 

והעובדה שחניה זוגתי לחיים ארוכים הצטרפה להחלטה שלי ועושה את המהלך יחד אתי ובמקביל אלי, רק מבטיחה את ההצלחה הפעם.

כישלון הוא לא אופציה. אז פתחנו שנינו בדיאטה קטוגנית.

*  *  *

אני יודע שאין לכם מושג מה זה "קטוגני" – גם לי אין.

"קטוגני" זה כמו  "האלגוריתם של פייסבוק" – כולם מדברים על זה ולאף אחד אין מושג מה זה.

זה לא שאני רוצה להתחיל לחזר אחרי בחורות וזקוק למראה מצודד – מהמראה המצודד התייאשתי כבר בגיל התיכון. אלא שאפילו התחשבות בנושאי הארון בלוויה שלי היא סיבה מספיק טובה לעשות זאת

אז הנה:

לפי צ'אט GPT הגוף מפיק אנרגיה בדרך כלל מפחמימות, שאותן אנחנו מכניסים לגוף ממאכלי בצק וקמח בכללו, כמו גם מסוכרים שונים, כולל פירות, וכל מה שהגוף הופך לגלוקוז ויונק ממנו אנרגיה.

באין פחמימות כאלה לגוף, הוא נכנס למצב הקרוי "קטוגני", שמבטא מצוקת פחמימות, ומתחיל לפרק שומנים בגוף כדי להפיק מהם אנרגיה. שומנים, אם לא ידעתם, הם מה שמצוי בהיקף של הגוף שלי, ובשפע. בעיקר באזור הבטן והישבן, אבל לא רק.

איך מזהים פחמימות?
השיטה הכי מדעית היא זו שאני נוקט בה: פחמימות זה כל מה שטעים.

למעשה, בסולם הדי בן-עמר לזיהוי מה שלא טוב לגוף שלכם אפשר בקלות לבנות את המדרג הבא: מה שהכי טעים – הכי לא בריא לכם, וזה כולל את כל הדברים הטובים כמו עוגות, בורקסים, פיצות עבות-בצק, לחם טרי וריחני וממתקים. מה שפחות טעים אבל עדיין נסבל נקרא חלבונים ושומנים, ואת אלו האחרונים, השומנים, אוכלים הכי הרבה בדיאטה הקטוגנית. הקרויה בקיצור גם "קיטו".

הבאים בתור בסולם הדי בן-עמר למאכלים בריאים הם אלו שהכי בריאים, ואותם ניתן לזהות בקלות לפי אמצעי הזיהוי הבא, שהוא הכי מדעי: הם הכי לא טעימים.
חסה ירוקה טרייה, למשל.

הפירות כולם גם הם כלולים אצלי בשורה הראשונה במדרג, שורת המזונות הטעימים, ואני משוגע עליהם. זה משום שהם מפוצצים בסוכר – סוכר פירות, אמנם, אבל זה עדיין סוכר לכל דבר.

כלומר – פחמימות.
שהן כזכור אויב האנושות מספר אחת – אם אתה רוצה לרדת במשקל.
אז גם פירות אסור לי לאכול בקיטו.
באסה.

באין פחמימות הגוף נכנס למצב הקרוי "קטוגני", שמבטא מצוקת פחמימות, ומתחיל לפרק שומנים בגוף לשם הפקת אנרגיה. איך מזהים פחמימות? השיטה הכי מדעית היא זו שאני נוקט בה: זה כל מה שטעים

שלושת אבות המזון שמהם נבנה הגוף שלי במהלך חיי, אם אתם תוהים, הם אלו: קמח לבן, סוכר וצבעי מאכל.

אז מטבע הדברים הגוף שלי מתקשה להסתגל לחומרים לא מוכרים כמו חלבונים, ויטמינים ומינרלים בריאים, והתהליך קצת מורכב. אבל מכיוון שחלבונים כוללים גם חתיכת אנטריקוט מסוג "אנגוס" 400 גרם, כולל השומן שמשייש אותו, הקיטו הזה כמעט נסבל.

בשלושת השבועות הראשונים שעשיתי את הקיטו האמור, ירדתי שלושה וחצי קילו, וגם למדתי את שתי העובדות הבאות:

1. אני אף פעם לא רעב.
2. אני אף פעם לא שבע.

העובדה השנייה שמניתי כאן קצת מבאסת, במיוחד כשהיא גרמה לי קשיי הירדמות בלילות הראשונים, ואחר כך גם בלילות השניים, ואז גם בלילות האחרונים, ובעצם בכל לילה ולילה, עד הרגע שמצאתי פתרון של פשרה:

בלילה אני מתגנב למקרר, בחושך ובחשאי, כדי שהפחמימות לא יראו, ולוקח אפרסק או שניים, וטורף אותם בתאווה רבה.

אחר-כך אני נרדם כמו תינוק, ובחלומי מרחפת בחלל העולם הנוסחה הבאה: Cn(H2O)n, שכמו שניחשתם היא הנוסחה הכללית של אויבי האנושות הגדולים – הפחמימות.

שלושת אבות המזון שמהם נבנה הגוף שלי במהלך חיי הם אלו: קמח לבן, סוכר וצבעי מאכל. אז מטבע הדברים הגוף שלי מתקשה להסתגל לחומרים לא מוכרים כמו חלבונים, ויטמינים ומינרלים בריאים

תוצאה נוספת להתגנבות הזו היא שהפסקתי לרדת במשקל, אבל אחרי שני אפרסקים עסיסיים מלאים במיץ וסוכר פירות – למי אכפת?

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.