בארבעה ביולי 1776 אושרה ונחתמה מגילת העצמאות של ארצות הברית, הנחשבת אחד המסמכים המכוננים בתולדות החברה האנושית. היא נוסחה על ידי "ועדת החמישה", שהדמות המרכזית בה ומי שניסח את עיקרי המסמך היה תומס ג'פרסון, לימים הנשיא השלישי של ארצות הברית.

גדולתה של המגילה בכך שהיא מצהירה על שלוש זכויות אשר הן טבעיות ואוניברסליות לבני האדם – לפחות לדעת מחברי המסמך – ואינן ניתנות לערעור: הזכות לחיים, הזכות לחירות והשאיפה לאושר.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

הייתי ילד מגושם.

אם זה היה קורה היום, אין לי ספק שהוריי, כזוג צעיר, עכשווי, מעודכן ודואג, היו לוקחים אותי ליועצת תזונה וליועצת תנועה, ובגן הגננת הייתה ממליצה להם על מטפלת בעיסוק שמתמחה במגושמות של ילדים, ואולי גם היו לי כמה פגישות עם פסיכולוג ילדים שהתמחותו בילדים מגושמים, ואולי בעד סכום ממש סמלי של כמה מאות או אלפים גם היו מתייעצים עם מורה רוחני המתמצא גם בעניינים גשמיים, עניינים גשמיים כמו תעריפים רצחניים, למשל.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

אנשים עם בינה טבעית שמו ודאי לב שהרשומה הזו קרויה: "בינה מלאכותית וטיפשות טבעית – חלק שני", מה שמרמז על כך שזהו חלק שני של הטור "בינה מלאכותית וטיפשות טבעית – חלק ראשון". על כן אני ממליץ שאם לא קראתם אותו, ואתם רוצים להבין על מה הוא מדבר – תמצאו אותו כאן ותקראו אותו.

כך או כך, חלק א' פתח בגילוי המרעיש שלאחרונה עשיתי קורס שימוש בבינה מלאכותית, ועל כן הצטרפתי לאותם אנשים היודעים לנענע בראשם בהבעה רצינית ולומר: "נו, כן, כן, בינה מלאכותית זו המילה האחרונה בהתפתחות הטכנולוגיה האנושית – והיא תעשה את האנשים למיותרים".

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

עברתי לאחרונה קורס בינה מלאכותית.

מטבעי אני אוהב להישאר מעודכן ולהיות מצוי בחידושים האחרונים ובטרנדים הלוהטים של המין האנושי, על כן זה רק עניין של זמן מהרגע שבו אני שומע על חידוש כלשהו ועד שאני מנסה אותו בעצמי – והזמנים הולכים ומתקצרים.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

יש לי בארון הבגדים שמונה-עשרה חולצות טריקו שחורות עם שרוולים גזורים. ובמספרים – 18 חולצות. הסיבה שיש לי שמונה-עשרה חולצות טריקו שחורות עם שרוול גזור היא שנוח לי בהן, אני מרוצה מהן, והן מספקות לי את כל מה שחולצה אמורה לספק.

אני קונה אותן אצל טי-מקס חולצות, מפעל להדפסת חולצות-לוגו לבתי ספר, חברות מסחריות, איגודים, ועדי עובדים ועוד. את מקסי הבעלים של טי-מקס אני מכיר עוד מהימים שהמפעל היה ביד-חנה, ואני הייתי מרכז-המשק שהשכיר לו את המבנה. המפעל ישב ביד-חנה עד שרשות מקרקעי ישראל ציוותה לפנות אותו משם, במסגרת מבצע ארצי שכל תכליתו הייתה למרר את החיים להתיישבות העובדת, וכך עבר המפעל לאזור התעשיה בקיסריה.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

ב-1971 יצא למסכים סרט מינורי של במאי צעיר ולא מוכר, שזה היה סרטו העלילתי הראשון. שמו של הבמאי היה סטיבן שפילברג. ככל שהסרט, שצולם בשלושה עשר יום בלבד, נחשב מינורי, עדיין הוא צבר מוניטין ונעשה מוכר וידוע. 

עד כדי כך היה הסרט מוצלח, עד שמבקרי קולנוע היללו את הבמאי הצעיר שהפך סרט בתקציב זעום לאחד מסרטי האקשן המותחים של תקופתו. אני לא ממש זוכר אם מישהו מהמבקרים ניבא לבמאי הסרט הזה עתיד גדול.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

פעם בשבוע אני ממלא לוטו באינטרנט. השבוע הפרס הראשון בלוטו עומד על שלושים מיליון שקל, מה שאומר שלמי שממלא דאבל לוטו הפרס הראשון עשוי להגיע לששים מיליון.

ריבונו של עולם, מה אעשה בכל הכסף הזה אם חלילה אזכה בפרס הראשון?

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

משחר קיומו של האדם על פני כדור הארץ הוא תהה – בכל העמים ובכל השפות – על ייעודו בעולם הזה ועל ייעודם של החיים שאותם הוא חי, כמו גם על משמעות קיומו בתוך היקום האינסופי שבו הוא מצוי.

על פי פרשני תורת הקבלה, כל אדם שואל את עצמו: "מה אני עושה כאן?" כשהקבלה נותנת לכך תשובה על פי תפיסתה, וזו היא: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר אצל האדם מה חובתו בעולמו… והנה, מה שהורנו חכמינו זכרם לברכה הוא: שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם וליהנות מזיו שכינתו".

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

יאיר גרבוז היה המורה שלי לציור.

היו לי כמה מורים לציור בשנות בית הספר היסודי – בשנות ילדותי מקובל היה ללמד ציור בבית הספר כאחת המיומנויות שאדם צריך. לא היה למיומנות הזו שום שימוש מעשי, כל מה שהיה בה זה פיתוח קואורדינציה של יד-עין ושיפור מיומנויות של המוח – אבל כיום, כשהמוח הופך לאחד האיברים הכי פחות שימושיים למרבית בני האדם בחברה האנושית, אין עוד צורך במיומנויות כאלה.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

לאחרונה התחלתי לשיר.

עבור מי שהכיר אותי בילדות, בבית הספר היסודי, בבית הספר התיכון ובתנועת הצופים, זוהי בשורה איומה.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.