JavaScript is required for our website accessibility to work properly. ד"ר אמיר מזור: "אל האור" – על שמרית אור | זמן ישראל

"אל האור" – על שמרית אור

שמרית אור (צילום: יעל רוזן)
יעל רוזן
שמרית אור

השבוע ימלאו שנתיים לאסון השבעה באוקטובר, והשבוע גם יחול יום הולדתה השמונים של הפזמונאית שמרית אור. הצטלבות הזמנים הזו היא סמלית ותואמת את אופי יצירתה של אור, שעיקרה אופטימיות ובחירה בחיים, על אף הקשיים והשבר.

רבים מפזמוניה של אור הינם שירי עידוד ברגעי משבר. הם מבטאים את הרעיון של כורח מציאותו של הרע כדי להעריך את הטוב. דווקא רגעי השפל מזינים את הרוח, מחזקים ונותנים תקווה. עוד הרבה לפני שמונחים כמו "העצמה אישית" או "חשיבה חיובית" הפכו בישראל לסיסמאות ניו אייג' ו-Well being, אור כתבה על כך, בדרכה הפיוטית.

רבים מפזמוניה של שמרית אור הינם שירי עידוד ברגעי משבר. הם מבטאים את הרעיון של כורח מציאותו של הרע כדי להעריך את הטוב. דווקא רגעי השפל מזינים את הרוח, מחזקים ונותנים תקווה

שירה המפורסם ביותר, "הללויה" (אירוויזיון 1979), מעלה על נס את הטוב והנפלא שבחיים, והוא מלאכת מחשבת של שירת הודיה "על הכול". על פניו, הוא מתעלם מ"הרע", אך ניכר כי שיר ההלל לטוב נובע מתוך הכרה והתמודדות עם הצדדים הפחות זוהרים של הקיום האנושי.

"גלגל ענק", שנכתב בעקבות ההצלחה של הללויה, כבר אינו מתעלם מהרע שבחיים. הוא פותח בשברו של מי שפרי עמלו נהרס בן רגע, ומסיים בשבר חלום של אהבה. אלא שהפזמון החוזר הוא אופטימי. הזמן בהכרח יביא לעלייתו של אדם חזרה מעלה, כי זה טבעו של עולם. אור בוחרת להתייחס למהמורות החיים במטאפורת גלגל ענק ובשורות שכאילו נלקחו מ"פרקי אבות":

"מעגל נפתח בכל שנה
ומעגל נסלח בכל שנה
ואם דבר לא השתנה
מחר ודאי נצחק".

מה שהיה הוא שיהיה, אבל לא במשמעות הפסימית של קהלת. אם מחזור החיים והטבע מתנהל תמיד בחוקיות קבועה, אזי "לא נורא כשמטה", כי אין שום סיבה שמחר לא נשוב לשמוח.

גלגל ענק (לחן: קובי אשרת)

"אולי עוד קיץ", שנודע לימים בעיקר כשיר סיום של מחזורי בית ספר, מתייחס גם הוא לרגעים הקשים הטבועים בהוויה היומיומית, שלעתים נעלמים מעינינו. הזמן רץ, "בקושי אפשר לחלום", והחיים מורכבים ממפגשים קצרים ובעיקר מפרידות. אולם עיקרו של השיר הוא הטוב שנמצא אי שם, וצריך להאמין שיגיע:

"ודאי ישנו מקום בו הכול קורה לאט
הזמן עומד מלכת, אולי זה פה על יד".

בסופו של דבר, תבוא הרוח שתביא ללב הקלה, "ותקווה גדולה".

אולי עוד קיץ (לחן: קובי אשרת)

"עוד נדע ימים טובים מאלה" ו"טוב שעוד יבוא" מבטיח השיר "יחד" (יחד כל הדרך), ואין להתפלא שבמרוצת השנים הפך להמנון של אינספור עמותות וארגונים.

"גלגל ענק", שנכתב בעקבות הצלחת הללויה, כבר לא מתעלם מהרע בחיים. הוא פותח בשבר מי שפרי עמלו נהרס בן רגע, ומסיים בשבר חלום של אהבה. אלא שהפזמון אופטימי. הזמן יביא לעליית האדם חזרה מעלה

הרוח האופטימית עוברת כחוט השני בלהיטים אחרים שכתבה אור, כשרגעי המצוקה נזכרים, נרמזים או אינם זוכים להתייחסות, אך ברורים מאליהם. בין שירי התקווה האלה, שנכתבו בעיקר לתחרויות זמר – "אל האור" (יזהר כהן), "אל הדרך" (אילנית), "שירו שיר אמן" (ירדנה ארזי), "אין דבר" (טל סונדק), ו"שיר היונה" (נתנאלה), המקפל בתוכו תקווה לשלום במישור הלאומי.

אל האור (לחן: קובי אשרת)

אור אכן ידעה בחייה לא מעט אתגרים, בריאותיים ואחרים, והם שהיוו את ההשראה לשיריה ואת הציפייה לטוב המגולמת בהם. שירי ההעצמה האישית והנשית נכתבו דווקא ברגעי שפל, והדוגמה הבולטת ביותר היא "עוד תראי את הדרך", אותו כתבה כשיר עידוד לעצמה כאשר שכבה בבית החולים.

עוד תראי את הדרך (לחן: מתי כספי)

גם במישור האהבה והזוגיות ביכרה אור לכתוב על הטוב, והאהבות שנכשלו נרמזו רק במובלע. "לא מאמינה" (במקור בביצוע אילנית) הוא על הנס של היכולת להתאהב שוב, "כמו בפעם הראשונה". הסאבטקסט הוא שלעולם אין להתייאש מאהבה, גם אם נכשלה בעבר.

לא מאמינה (לחן: קובי אשרת)

ואמנם בחייה הזוגיים ידעה אור משברים לא קלים. אהובה השחקן יוסי וירז'נסקי התגלה כהלום קרב ממלחמת יום כיפור והחיים לצדו לא היו קלים. וירז'נסקי שטח את סיפור חייו בממואר "יוסף בכלוב האווזים", שראה אור לאחר מותו, בשנת 2020.

אור ידעה בחייה לא מעט אתגרים, בריאותיים ואחרים, והם שהיוו השראה לשיריה ולציפייה לטוב המגולמת בהם. שירי ההעצמה האישית והנשית נכתבו דווקא ברגעי שפל, כמו "עוד תראי את הדרך", שכתבה בבית החולים

על היכולת להתגבר על קשיי הזוגיות כתבה בין היתר את "ואולי אותה שתיקה" (הידוע בביצועו של יהורם גאון) ואת "ואחר כך תבוא שלווה". שיר זה הופיע בתקליטה של יהודית רביץ "שֵׁם" (1990), שכולו משיריה היותר אישיים של אור.

"ואולי אותה שתיקה" בביצועם של שמרית אור ורמי הראל (לחן: נורית הירש)
ואחר כך תבוא שלווה (לחן: יהודית רביץ)

אור העדיפה, במודע או שלא במודע, לבדל את אופי שירתה מזה של אביה, המשורר יעקב אורלנד. שירי האב עיקרם בעצב העולם והם מתאפיינים ברוח מלנכולית ("אני נושא עמי", "שלכת", "מיהו המיילל ברוח", "שני שושנים", "היו לילות"). שמרית בחרה לתעל את העצב לתקווה, ולצאת מחושך לאור. לא בכדי בחרה בשם אור, שאין מתאים ממנו לתאר את יצירתה הלירית.

ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 716 מילים
סגירה
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.