מערכת היחסים בין ישראל וקפריסין, שידעה עליות ומורדות לאורך השנים, התהדקה עד מאוד ב-15 השנים האחרונות. שתי המדינות השכילו לזהות את מפגש האינטרסים האסטרטגי ביניהן, וניצלו את גילויי הגז הטבעי כדי ליזום ולהשתלב בארכיטקטורה אזורית מרתקת במזרח הים התיכון. זו כוללת בין השאר את יוון ומצרים, ואת הקמתו של פורום הגז האזורי (בינואר 2019).

טורקיה לא השתלבה בכך ולא בכדי. מדיניות החוץ הטורקית נתפסה על ידי מרבית המדינות באזור כאגרסיבית, ועוררה דאגה. אנקרה מצידה איחרה להפנים את המפה האזורית החדשה, ורק בשנים האחרונות מנסה, ודי בהצלחה, לשפר את יחסיה עם מדינות מרכזיות באזור – בראשן מצרים ומדינות המפרץ.

טורקיה לא השתלבה בפורום הגז האזורי ולא בכדי. מדיניות החוץ הטורקית נתפסה על ידי מרבית המדינות באזור כאגרסיבית ועוררה דאגה. אנקרה מצידה איחרה להפנים את המפה האזורית החדשה

לאחרונה, טורקיה הידקה את יחסיה עם שני הצדדים הניצים בלוב, כדי לחזק את ההסכם הימי שחתמה עם לוב בנובמבר 2019 (שנחתם בזמנו רק מול ממשלת טריפולי). למותר לציין, שהסכם זה איננו מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, ומעורר חילוקי דעות ומתח עם יוון.

בחודשים האחרונים, סביב מלחמת "חרבות ברזל", נפילת משטר אסד בסוריה והחולשה האיראנית, אנקרה חידדה את ביקורתה כלפי מערכת היחסים האסטרטגית בין ישראל וקפריסין.

ביקורת זו קיבלה דגש עדכני לנוכח דיווחים אודות חיזוק שיתוף הפעולה הצבאי בין ירושלים וניקוסיה, כולל רכישת מערכת להגנה אווירית, מערכת הטיל "ברק". שר ההגנה הקפריסאי אישר את שיתוף הפעולה הצבאי והבהיר:

"אנו מחויבים לחזק יכולות הגנה אווירית כדי להגן על ריבונותנו…עלינו גם להתאים את יכולותינו לנסיבות הנוכחיות של שדה הקרב, כשמל"טים, הגנתיים והתקפיים, ממלאים תפקיד משמעותי". 

בין ישראל וקפריסין ישנם גם חילוקי דעות, הודה שר ההגנה הקפריסאי. למשל,  ביחס למצב ההומניטרי ברצועת עזה. אולם ישנם, לדבריו, "אינטרסים פוליטיים וביטחוניים לגיטימיים לקפריסין".

כאמור, ולא במפתיע, אנקרה לא רואה בעין יפה את ההתפתחויות הללו. שר החוץ הטורקי הקאן פידאן הזהיר, עוד בדצמבר 2024, ש"חימושם של היוונים-קפריסאים עלול להביא למרוץ חימוש חדש באזור".

בחודשים האחרונים, סביב מלחמת "חרבות ברזל", נפילת משטר אסד בסוריה והחולשה האיראנית, אנקרה חידדה ועדכנה את ביקורתה כלפי מערכת היחסים האסטרטגית בין ישראל וקפריסין

בחודשים האחרונים החריפו קולות הביקורת הטורקיים, ואלו מקבלים ביטוי בולט בשלל ניתוחים מצד מומחים ופרשנים שונים. למשל, בפרשנות נרחבת במכון המחקר SETA (המקורב לממשל הטורקי), שפנה למספר מומחים להסביר את "השאיפות הישראליות סביב קפריסין".

אגב, אל הרחבתו של שיתוף הפעולה בין ישראל וקפריסין "הוכנסה" גם העובדה, שבשנים האחרונות מספר הישראלים שרוכשים נדל"ן באי גדל עד מאוד, ובכלל הדיווחים הטורקיים בנדון זה מוגדר גם כ"חיזוק האלמנט הקולוניאליסטי-ציוני בקפריסין".

ישראל אף שורבבה לבחירות לנשיאות שהתקיימו בשבוע שעבר (19/10) בצפון האי, קפריסין הטורקית, עת אחד משני המועמדים, המזוהה יותר עם אנקרה ותומך ב"פתרון שתי מדינות" באי, האשים את ישראל ואת היוונים-קפריסאים כמי שאינם רוצים בהיבחרו.

בסופו של דבר, וללא קשר כמובן לזווית הישראלית, מתחרהו נבחר ברוב מרשים, לאחר שהבטיח במסע הבחירות שלו "לקרב את צפון האי לאירופה", ובמשתמע לא תומך, בהכרח, בחלוקת האי.

מעניין יהיה לעקוב בתקופה הקרובה כיצד יעצב הנשיא החדש את יחסיו עם אנקרה, וכיצד בחירתו תשפיע על תהליך השלום באי. אין צורך לעצור את הנשימה בהקשר זה.

מערכת היחסים הישראלית-טורקית מתאפיינת בשנים האחרונות ברצף של משברים, שכמובן הוחרפו עד מאוד בשנתיים האחרונות של המלחמה בעזה. ממשל ארדואן הטיל חרם על המשך הסחר עם ישראל, ומוביל את הביקורת החריפה על ישראל, זאת לצד ניגודי האינטרסים בין שתי המדינות מול הממשל החדש בסוריה.

מערכת היחסים הישראלית-טורקית מתאפיינת בשנים האחרונות ברצף משברים, שהוחרפו מאוד בשנות המלחמה בעזה. ממשל ארדואן הטיל חרם על המשך הסחר עם ישראל, ומוביל את הביקורת החריפה עליה

לכך התווספה הזווית הישראלית-קפריסאית, שבשנים האחרונות התהדקה לכדי ברית אסטרטגית הכוללת, כאמור, היבטים ביטחוניים. במקביל, הסכם הפסקת האש בעזה ושחרור החטופים יצר מצב חדש, עת הכניס את אנקרה למעורבות ישירה יותר ביישומו. כזכור, טורקיה הייתה בין ארבע המדינות שחתמו בשארם א-שייח' על ההסכם.

לאן זה מוביל, אם-כן?

היריבות, או התחרות, הישראלית-טורקית באזור, קיבלה בשנים האחרונות ביטוי מורכב ומרתק, בעיקר סביב הארכיטקטורה האזורית במזרח הים התיכון והשאיפה הטורקית לתפקיד מרכזי בנתיב האנרגיה האזורי. ביחס לזה האחרון קשה להאמין ששתי המדינות תצלחנה לחזור לשיתוף פעולה, שיענה על האינטרס ההדדי.

המבט הישראלי בהקשר האנרגטי מופנה דרומה לעבר מצרים, וכמובן הציר היווני-קפריסאי. למחלוקת הטורקית-יוונית סביב כבל החשמל התת-ימי בין יוון וקפריסין (שבהמשך אמור להתחבר גם לישראל) יש השלכות על ישראל, אף שלאירופה ישנם אינטרסים חשובים ביותר להשלמתו, ולפתור את בידודה האנרגטי של מדינה חברה באיחוד האירופי – קפריסין. לכך נוספו המלחמה בעזה, וכניסתה של אנקרה (בדלת הראשית) למעורבות בתהליך ייצובה של הפסקת האש, ובמיוחד השינויים הדרמטיים בסוריה.

האתגר העומד מול שתי המדינות מורכב במיוחד: כיצד "לנהל את התחרות האזורית" מבלי להתדרדר לעימות לא דיפלומטי, ישיר או עקיף. הגורם המייצב המשמעותי ביותר נעוץ בנשיא האמריקאי דונלד טראמפ.

האתגר העומד מול ישראל וטורקיה מורכב במיוחד: כיצד "לנהל את התחרות האזורית" מבלי להתדרדר לעימות לא דיפלומטי, ישיר או עקיף. הגורם המייצב המשמעותי ביותר נעוץ בנשיא טראמפ

מערכת היחסים הקרובה (מאוד) של טראמפ עם שני הממשלים, מול כל אחד מהם בצורה שונה אמנם, אמורה לאפשר לו לשלוט בכללי התחרות, ולמנוע הסלמה לא רצויה. כך או כך, יחסי ישראל-טורקיה נכנסו לשלב מאתגר ומרתק, שיחייב את שתי המדינות לנהל דיפלומטיה מורכבת, לה השלכות חשובות על האזור.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/