כעת, כאשר תכניתו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מתקרבת לשלב הבא שלה, המכריע, של פירוק חמאס מנשקו – צר לקבוע שאין הסכמה על השלב הזה בין הצדדים הערביים המעורבים. חמאס עצמה כמובן, וכן הרשות הפלסטינית ברמאללה ואירגוני הסירוב הפלסטיניים, שמצאו מקלט בקהיר, אחרי שנמלטו מדמשק.

בקהיר התקיימה בימים האחרונים סדרה מגוונת של פגישות בין המודיעין המצרי לגורמי חמאס, אירגוני הסירוב הפלסטיניים והרשות הפלסטינית, וכן פגישות דו-צדדיות בין חמאס לרשות הפלסטינית ובין חמאס לאירגוני הסירוב. מטרת הפגישות האלה הייתה למצוא פתרון לשלב הבא של תכנית טראמפ, הכוללת את פירוק חמאס מנשקו, לצד הסדרת היחסים בין חמאס לרשות הפלסטינית, כי הדברים קשורים בפירוק הנשק של חמאס.

בקהיר התקיימה בימים אלה סדרת פגישות מגוונת בין המודיעין המצרי לגורמי חמאס, אירגוני הסירוב הפלסטיניים והרשות הפלסטינית, לשם מציאת פתרון לשלב הבא של תכנית טראמפ

במעקב אחר הדיונים האלה מתברר, כי הפלגים הפלסטיניים, כולל חמאס, אשר הוא זה שצריך למסור את נשקו, לא מצליחים להיגמל מתרבות התחמנות. להסכים למשהו, כביכול, אבל לא באמת להסכים לו.

הדוגמה הבולטת היא ההבנות אליהן הגיעה שרת החוץ האמריקאית בשעתה, קונדוליסה רייס, עם האחים המוסלמים בהנהגת שיח' יוסוף אל-קרדאווי בקטאר, שנודע בשם "האסלאם הפוליטי", ב-2005. על פי ההבנות האלה, שגובשו בשיחות סודיות בז'נבה, האחים המוסלמים הסכימו לעבור למתכונת פוליטית, כדי להשתתף בבחירות הכלליות בעולם הערבי, ולעלות לשלטון כמפלגה פוליטית. הנשיא האמריקאי ברק אובמה, שבא אחר כך, מינף זאת במה שנודע "הושטת היד לאסלאם".

התוצאה של מדיניות קונדוליסה רייס הייתה ניצחון חמאס בבחירות ברשות הפלסטינית שנה אחר כך, ולחצים על הנשיא המצרי דאז חוסני מובארכ לשתף את האחים המוסלמים בבחירות במצרים – אבל הוא דחה את הלחצים.

התוצאה הייתה הסרת התמיכה של ארצות הברית ממובארכ, ותמיכתה אחר כך בנשיא מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים במצרים, מול הנשיא מובארכ שהודח בסער הערבי במצרים, בליבוי תחנת אל-ג'זירה, שזה יעודה – לערער את היציבות בעולם הערבי.

מה שהאחים המוסלמים לא סיפרו לאמריקאים זה, שלצד המפלגה הפוליטית אשר רצה בבחירות, האחים שמרו על האגף הצבאי. חמאס שמר על עז א-דין אל-קסאם, והנשיא מורסי הקים בסיני את הצבא הנפרד של המפלגה מקרב הבדואים האסלאמיסטים, שגם הם היו קשורים בחמאס בעזה. אגב, זו בדיוק המתכונת של חזבאללה בלבנון – מצד אחד מפלגה פוליטית שרצה בבחירות, ומצד שני צבא של ממש הכפוף למפלגה בלבד.

האחים המוסלמים לא סיפרו לאמריקאים כי לצד המפלגה הפוליטית שרצה בבחירות, האחים שמרו על האגף הצבאי. חמאס שמר על עז א-דין אל-קסאם, והנשיא מורסי הקים בסיני את הצבא הנפרד של המפלגה

ככל שאפשר להתרשם מדיוני הארגונים וחמאס בקהיר, זה בדיוק מה שהם מתכננים לשלב "פירוק הנשק". קשה היה להבחין בחרטה על מה שחולל את האסון הגדול של עזה, או בתובנה לפיה על הפלסטינים להחליף דיסקט.

אולי ההמחשה הכי בולטת הייתה בהשתתפותו של בכיר קבוצת מוחמד דחלאן, סמיר אל-משהראווי, בדיוני "האירגונים". אותו משהראווי התראיין מייד אחרי הטבח ואמר כי זה היה נס שהחזיר את הכבוד לאומה הערבית. עצם העובדה שאיש כזה משתתף בדיונים של היום שאחרי – היא הצהרת כוונות, שיש לשים מעליה כוכב אזהרה בוהק.

ובכלל, הרוח שנשבה בדיונים האלה לא הייתה כזו שלפיה על הפלסטינים להתמסר למלאכת שיקום והפקת לקחים, אלא איך לברור בזהירות את טיב "המאבק" שימשיכו בו, והכוונה היא להמשיך בסגנון המאבק העממי, ביחוד בגדה.

רוח הדברים הזו מסבירה מדוע סעודיה מתרחקת מהצטרפות פעילה ואמיתית לתכנית טראמפ. היא מזהה את התרמית, ובשורש העניין נמצא הוויכוח העקרוני שלה עם קטאר על ביטול המיליציות.

הגורם הפלסטיני שהכי מתקרב לתפיסה הסעודית של ביטול המיליציות הוא הרשות הפלסטינית ברמאללה, אבל יש לעקוב מקרוב אם זה אמיתי או תחמון, כי גם הרשות הפלסטינית, כאשר היא מדברת על מעבר למפלגות פוליטיות, זה תחת קורת הגג של אשף – כלומר: גוף מיליציוני.

עצם זה שבדיוני "היום שאחרי" משתתף אל-משהראווי, שהתראיין מייד אחרי הטבח וקרא לו נס שהחזיר את הכבוד לאומה הערבית – זו הצהרת כוונות עם כוכב אזהרה בוהק. הרוח בדיונים היא על טיב המשך המאבק

על פי מקורות של הרשות הפלסטינית, רמאללה חוששת מן הבחירות במתכונת של מפלגות פוליטיות, כי חמאס יסכים להיות מפלגה פוליטית במתכונת התחמון שעשו לקונדוליסה רייס, ואז הוא יזכה בבחירות – ויקבל את הגדה על מגש של קלפי.

כדי למנוע את התרחיש הזה, אבו מאזן הציב תנאי לפיו בבחירות – אם יקרו – המשתתפים חייבים להכיר בהסכמי אוסלו. חמאס כבר התחיל להתווכח על הדרישה הזאת, ויכול להיות שיקבל אותה, ואז אבו מאזן יעלה את הדרישה שהבחירות יכללו גם את מזרח ירושלים, ופה הכול ייתקע.

אז מה יקרה? כדי לדעת להעריך זאת יש לחזור למה שטראמפ רוצה. הוא לא ייתן לתכנית שלו להיתקע בגלל ויכוחים בין גמדים.

כרגע לא כל כך ברור במי טראמפ בוחר – בסעודיה או בקטאר. אני חושב שבסעודיה. סעודיה היא מנהיגה של העולם הערבי והמוסלמי, ופריצת דרך איתה היא game changer של ברית אזורית. זאת בעוד שקטאר היא מדינה קטנה שמשמעותה המרכזית היא בהקשר של חתרנות מוסלמית באזור ובעולם, ולא של יצירת בריתות אזוריות.

איפה ראינו זאת? כאשר הברית האזורית שהייתה על המדף נחלצה להגן על ישראל במתקפת הטילים האיראנית הראשונה. מי לא השתתף בה? קטאר. זה שישראל בעטה בברית הזאת, כדי לשמור על יחסיה עם קטאר – זה עניין אחר.

כאשר הברית האזורית שהייתה על המדף נחלצה להגן על ישראל במתקפת הטילים האיראנית הראשונה, מי לא השתתף? קטאר. זה שישראל בעטה בברית הזאת כדי לשמור על יחסיה עם קטאר – זה עניין אחר

טראמפ צריך את קטאר לשלב הזה ככוח שישפיע על חמאס להתפרק מנשקו. מישהו צריך למשוך בדש מעילו של טראמפ כדי שייזהר מהתחמונים, וכדי שמה שקרה לקונדוליסה רייס, לא יקרה לו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.