• חברי כנסת מבקרים במעברה ליד ירושלים, 1951 (צילום: טדי ברונר לע"מ)
    טדי ברונר לע"מ
  • עולות מתימן במעברה (צילום: דוד אלדן לע"מ)
    דוד אלדן לע"מ
  • עולים מתימן במעברת גבעת יערים (צילום: דוד אלדן לע"מ)
    דוד אלדן לע"מ

היסטוריה באקדמיה סאלח, פה זה הרווארד

משפטנים, אנשי רוח ופוליטיקאים ישראלים ופלסטינים השתתפו בכנס פורץ דרך בהרווארד, שדן בהיבט החוקי של אפליית מזרחיים וערבים בארץ ● נטלי חזיזה, שחוקרת את פרשת ילדי תימן, השוותה בכנס בין הטראומה של הורי הילדים לטראומה של הפיגוע במגדלי התאומים, וקראה למדינה לפצות אותם ● שושנה מדמוני-גרובר אמרה כי היא אינה מאמינה שזה יקרה: "זה מאיים על מעמדו של הנרטיב הציוני. זה לא היה 'המזרחיים ניצלו, חולצו מתנאים פרימיטיביים'"

זו הייתה דרך ארוכה מישראל, הרחק ממדינות המוצא של כמה ממשפחות הדוברים בכנס, בהן מרוקו ועיראק. אבל הכנס הראשון אי פעם ללימודי משפט מזרחיים התנהל החודש בצורה חלקה בבית הספר למשפטים של הרווארד.

הכנס נערך על ידי תכנית ג'וליס-רבינוביץ' למשפט יהודי וישראלי, והתמקד בתחום העולה של לימודי משפט הנוגעים למזרחיים – או יהודים שגורשו או היגרו ממדינות דוברות ערבית או מוסלמיות בעקבות הקמתה של מדינת ישראל.

הדוברים שיקפו קבוצות שונות: מזרחיים ואשכנזים, ישראלים ופלסטינים, הומוסקסואלים והטרוסקסואלים. נוסף על נוכחות של משפטנים, המשתתפים הגיעו מתחומים רבים אחרים, בכלל זאת אקדמיה, כתיבה, דת, פוליטיקה וממשל.

על פי הדוברים, בעוד ששיעורם של המזרחיים באוכלוסייה הישראלית הכללית גדל, רבים מהם עדיין נתקלים באפליה, בגזענות ובסקסיזם וסובלים מהשלכותיהם, כגון הכנסה נמוכה, מחסור בדיור ציבורי, דחייה ממקומות עבודה ומניעת כניסה למועדוני לילה.

פנל אחד דן בפרסומת טלוויזיה שבה חייזרים דיברו במבטא "מזרחי". כמה מהדוברים התייחסו לרגעים כואבים מלפני עשורים שממשיכים להדהד עד היום.

נטלי חזיזה, בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים, בת לאב מרוקאי ואם אשכנזייה, דיברה שם אחרי ששמעה על הקריאה להגשת הצעות לדיון בכנס.

למרות שתכנית הדוקטורט הנוכחית שלה היא בפסיכולוגיה קלינית ולא במשפטים, היא נוגעת לפרק קשה במיוחד בהיסטוריה המזרחית: פרשת ילדי תימן, שבה תינוקות של עולים תימנים ומזרחיים אחרים שהגיעו לארץ לאחר קום המדינה נחטפו לכאורה על ידי אנשי הצוות הרפואי ונמסרו למשפחות אחרות.

חזיזה כותבת על טראומה בין-דורית בקרב משפחות מתימן, מהמזרח ומהבלקן שילדיהן נחטפו לכאורה בישראל בעבודת הדוקטור שלה באוניברסיטת העיר ניו יורק. המחקר שלה כולל תמונות בשחור-לבן של כמה מהילדים.

"אני מקווה שמישהו יזהה אותם", אומרת חזיזה. היא הציגה כמה מהתמונות לקהל, בהן של תינוקת בשם דליה שנולדה לעולים מרוקאים ב-1956. לאמה של דליה נאמר שבתה מתה ונקברה, ושלא תעשה מזה עניין

"אני מקווה שמישהו יזהה אותם", אומרת חזיזה. היא הציגה כמה מהתמונות לקהל, בהן של תינוקת בשם דליה שנולדה לעולים מרוקאים ב-1956.

לאמה של דליה נאמר שבתה מתה ונקברה, ושלא תעשה מזה עניין, מכיוון שהיא ממילא כבר הרה שוב והיא תלד ילד אחר, אומרת חזיזה.

חזיזה חשפה לראשונה בפומבי את ממצאיה הראשוניים, למשל ש-10% מהמדגם שלה עונים לקריטריונים של הפרעת אבל פתולוגי.

בריאיון איתה היא סיפרה על המשתתפת הצעירה ביותר במדגם, דור שלישי לעולים מזרחיים, ש"אפילו בהווה, חוויית הלידה שלה היא מאוד טראומתית… היא אומרת לעצמה בראש שאלה זמנים אחרים".

אחרי הפנל, חזיזה אמרה לנו: "התקווה שלנו היא שהמחקר שלי יחשוף את הטראומה הפסיכולוגית של זה". לדבריה, הטראומה שסובלות משפחותיהם של התינוקות החטופים דומה זו של מגישי העזרה הראשונה במתקפת 11 בספטמבר.

"חייבים להיות פיצויים, פיצוי כספי", היא אומרת. "התינוקות האלה היו באחריות המדינה". היא ממליצה להקים ועדת אמת ופיוס, אבל מוסיפה: "הזמן אוזל, אני חושבת, עבור מבצעי הפשעים לדבר בוועדה. כבר עברו 60, 70 שנה".

תמונתה של התינוקת דליה מוצגת בכנס (צילום: Rich Tenorio)
תמונתה של התינוקת דליה מוצגת בכנס (צילום: Rich Tenorio)

משתתפים מפתיעים

נאום המפתח בכנס היה של יפעת ביטון, יושבת ראש תמורה – המרכז למניעת אפליה בבית הספר למשפטים של המכללה למינהל. ב-2018 ביטון הייתה מועמדת לכהונת שופטת בבית המשפט העליון, אבל לא הפכה לשופטת המזרחית הראשונה והצעירה ביותר שכיהנה בו.

עם חברי הפנל נמנה גם חבר הכנסת ממפלגת ש"ס משה ארבל, ואושרה שייב לרר, מנהלת האגף לשוויון בין המינים במשרד החינוך.

"נאום מפתח בבית הספר למשפטים של הרווארד הוא ציון דרך עבור כל משפטן אקדמי", אומרת ביטון, ומציינת שהפעם האחרונה שהייתה בהרווארד הייתה לפני 15 שנה, כעמיתת מחקר בתכנית פולברייט.

"ראיתי את נאום המפתח כהזדמנות להציג סקירה כללית על פריחתם של לימודי המשפט המזרחיים בימינו, שצריך להכיר תודה למי שאפשרו אותה", היא אומרת.

"אני חושבת שעבור רבים מהדוברים, זה היה גם אקדמי וגם מאוד אישי", אומרת המארגנת השותפה של הכנס, ליהי יונה, ישראלית ממוצא מזרחי בעצמה שלומדת בימים אלה בבית הספר למשפטים קולומביה. "היה אפשר לשמוע את זה בדברים שלהם".

זה היה אישי במיוחד לחברת הפנל שושנה מדמוני-גרבר, עיתונאית לשעבר וכיום פרופסור באוניברסיטת סאפולק בבוסטון.

מדמוני-גרבר, שישבה באותו פנל עם חזיזי, שהתייחסה לפרשת ילדי תימן, אמרה שדודתה היא בין אלה שילדיהם נחטפו.

מדמוני-גרבר, שהציגה סרטון של אם שתינוקה נלקח, מנתה יותר מ-2,000 מקרים מתועדים והביעה תסכול בנוגע לחוסר הרצון של הזרם המרכזי הישראלי להתמודד עם הנושא. "זה מאיים על מעמדו של הנרטיב הציוני"

מדמוני-גרבר, שהציגה סרטון וידאו של אם נוספת שתינוקה נלקח, מנתה יותר מ-2,000 מקרים מתועדים והביעה תסכול בנוגע לחוסר הרצון של הזרם המרכזי הישראלי להתמודד עם הנושא.

"זה מאיים על מעמדו של הנרטיב הציוני", היא אומרת. "זה לא היה 'המזרחיים ניצלו, חולצו מתנאים פרימיטיביים והובלו בנעימים לחיים המודרניים".

יפעת ביטון (צילום: Rich Tenorio)
יפעת ביטון (צילום: Rich Tenorio)

למה הכנס לא נערך בארץ?

הכנס דרש תכנון נרחב, לדבריה של עוזרת מנהל תכנית ג'וליס-רבינוביץ' למשפט יהודי וישראלי, סוזן קאהן, שעמלה עליו במשך שנה עם יונה ועם מנהל התכנית, פרופ' נוח פלדמן. והיא מוסיפה, "אני חושבת שהוא היה צריך להתקיים מחוץ לישראל".

במרחק של אוקיינוס מהמתחים בין אשכנזים למזרחיים ובין ישראלים לפלסטינים, המשתתפים ניהלו במהלך כל הכנס שיח אדיב ומקיף.

בפנל הסופי השתתפו פאדי חורי, סטודנט פלסטיני בבית הספר למשפטים של הרווארד, שנושא ההרצאה שלו היה "עמימות אסדרת הסגרגציה בישראל ביחס לפלסטינים ולמזרחיים".

חורי אומר שאפילו לפני הנכבה, יהודים בישראל חיו ביישובים נפרדים מאלה של הפלסטינים, כשחיפה ויפו היו יוצאות דופן נדירות. לדבריו, המזרחיים חוו גם הם חוסר שוויון במגורים.

חורי מצטט את ההיסטוריון תום שגב, ואומר שהיהודים שהגיעו ממדינות ערביות "קיבלו את החלקים הגרועים והפחות רווחיים" של קרקעות חקלאיות, בעוד ש"אדמות מישור החוף והדרום, הפוריות והקלות יותר לעיבוד, ניתנו לעולים מאירופה, לרוב".

הוא מוסיף לצטט את שגב ואומר שזו "לא קונספירציה אשכנזית" אלא תוצאת הנטייה של ישראלים "לחפש אנשים שדומים להם מבחינת המנטליות, ראיית העולם, הרקע".

ח"כ משה ארבל, ש"ס (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
ח"כ משה ארבל, ש"ס (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

פרק הזמן שהוקדש לשאלות ותשובות בתום הפנל היה מאתגר. אחד הפלסטינים בקהל שאל על מטרתם של לימודי משפט מזרחיים כתנועה. הוא תהה אם המטרות שלהם הן "השתתפות שוויונית יותר של מזרחיים בבתי ספר למשפטים, ייצוג רב יותר במערכת המשפט", והמשיך, "האם אנחנו צריכים לבוא לבית הספר למשפטים של הרווארד כדי לעשות את זה?"

"אני מציע שהמזרחיים יעשו בחירה פוליטית", הוא הוסיף. "זו לא התקפה, זו רק הצעה. אני תומך בנושא של הכנס… זה עניין מכריע, שלא עלה מספיק בכנס הזה".

לאחר סיום הפנל, עוזרת המנהל קאהן אמרה שהמשתתפים הפלסטינים תרמו רבות למילוי פערי ידע.

"חשבתי שהתרומה של הפלסטינים הייתה חיונית, שנקודות המבט שלהם היו חיוניות", היא אמרה. "אני אסירת תודה לשותפים הפלסטינים על כך שהם הביעו את נקודת המבט שלהם. היו שם הרבה כבוד ואדיבות".

קאהן הוסיפה ש"עוד דבר נפלא היה כל השיחות הבלתי צפויות שהתקיימו", למשל בין פמיניסטיות לחבר הכנסת מש"ס, בין אמריקאים לישראלים, בין אשכנזים למזרחיים. "אני חושבת שיש עוד נקודות חיבור אפשריות"

היא הוסיפה ש"עוד דבר נפלא היה כל השיחות הבלתי צפויות שהתקיימו", למשל בין פמיניסטיות לחבר הכנסת מש"ס, בין אמריקאים לישראלים, בין אשכנזים למזרחיים. "אני חושבת שיש עוד נקודות חיבור אפשריות, שאני מקווה שיישאו פירות", אמרה קאהן.

עם סיום הכנס, חברת הפנל חזיזה כבר חשבה על כמה מנקודות החיבור האלה.
"אני מקווה לראות תחומים נוספים", היא אמרה. "פסיכולוגיה מזרחית, פסיכיאטריה מזרחית, מַעבר למחקר מזרחי . זה יכול ללכת להרבה מקומות".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,037 מילים ו-1 תגובות
סגירה