1.

בבחירות לראשות מפלגת העבודה המתקיימות היום, יש מועמד רביעי ושמו אהוד ברק. מחוץ לקלפי בבית ויצ"ו באשדוד כינה אותו בתיעוב אחד ממצביעי עמיר פרץ "ערפאת". מצביעה אחרת אמרה שהצביעה בעד "התחדשות", שמשמעה בזמן הזה איחוד כוחות עם ברק ואולי אף מרצ, בתקווה שהעבודה תנצל את הארכת החיים המלאכותית כדי להשתקם.

בכניסה לבניין באשדוד יושבים פעילי פרץ, בהם חיה כהן, יו"ר הסניף המקומי המצומק, שמספר החברים בו צנח משיא של 8,000 בימי יצחק רבין בניינטיז לכ-700 היום. הם מוחקים את שמות המצביעים מהרשימות, כדי שיידעו למי לעשות שיחות המרצה בהמשך היום. פעילי איציק שמולי וסתיו שפיר פחות מאורגנים. קשה להתחרות במי שהיה יו"ר הסתדרות, ועבר בין פלטפורמות פוליטיות כמו שפוליטיקאים אחרים עוברים בין בעלי הון.

פריימריז במפלגת העבודה, סניף אשדוד (צילום: נתי יפת)

הצטמקות העבודה נותנת לפרץ יתרון מסוים, מכיוון שבאופן טבעי הנשארים הם נאמני המפלגה הוותיקים והשמרנים יותר. אך יש גם חריגים. אחד המצביעים הצעירים נתן הסבר מפתיע לבחירתו בפרץ: הוא היחיד שמדבר על שלום. עוד לא אבדה תקוותנו.

אין חשמל בבחירות האלה. אין ג'ינגלים רועשים כמו במערכות הבחירות בליכוד ("לכי תספרי לכולם שאת מירי רגב"), ומדוכני התעמולה של המתמודדים, בשער הכניסה למתחם ויצ"ו, נשמעת דממה. לא נשאר כמעט על מה לריב ואת מי לשכנע.

תנועת המצביעים הדלילה גורמת לכך שהחדרון הקטנטן שבו מוצבות שתי עמדות הצבעה אלקטרוניות ריק חלק ניכר מהזמן. הצליל הבולט ביותר מחוץ לקלפי הוא ציוץ ציפורים, הפסקול המתאים למה שתואר לא פעם כמסע הלוויה של המפלגה.

המריבות בין סתיו שפיר לאיציק שמולי הסתירו מעט את העובדה שהפריימריז בעבודה עשויים להתברר יותר מכל כמאבק בין ברק לפרץ. זכייה של פרץ תהפוך את ברק, שהאשים אותו ב-2005 ב"מפקדי אנוסים ומפקדי ארגזים", לבן ערובה בידיו.

ברצותו, יוכל פרץ לחבור ליריבו הוותיק, ולאפשר לו להיות שוב מועמד סביר לראשות ממשלה. זאת, אם יושג השוויון המיוחל עם כחול לבן – באזור 20 המנדטים – כחלק מגוש של 61.

אלא שהסיכוי לחבירה בין שני האגואים הענקים ובעלי ההיסטוריה המדממת לא נראה גדול במיוחד. פרץ לא יוותר בקלות על עמדת ההובלה הנוחה, ובמקרה כזה ינסה לממש את הבטחתו להביא 2-3 מנדטים של אנשי ימין מהפריפריה. חלק מהמצביעים באשדוד – אחד מהם העיד על עצמו כאיש חרות – בונים על זה בדיוק.

2.

ללא קשר לזהות המנצח או המנצחת בעבודה, המו"מ על איחוד בשמאל יושפע עמוקות מהסקרים של החודש הקרוב. איום ממשי על סיכוייה של העבודה לעבור את אחוז החסימה עשוי לשכנע אפילו את פרץ להתגמש, בתמורה לנדוניה פוליטית מפנקת.

ברק עובד בימים אלה כדי לשפר את הסקרים, ובמהירות. הצירוף אתמול של נועה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין, היה מהלך נכון בגלל הסמליות שמדברת לבייס השמאלני חילוני, ולא פחות מכך בגלל שרוטמן מסתמנת כדמות פוליטית מרתקת, בזכות תועפות הרגש שהיא מפיצה, ונטייתה לדבר בכנות ובישירות.

מימין: יאיר גולן, יפעת ביטון, שגית פרץ-דרעי ואהוד ברק (צילום: יח"צ)

אבל יש גם בעיה. קודם לצירופה היום של עו"ד שגית פרץ-דרעי, פמיניסטית דתייה ומייסדת פורום הנשים של הבית היהודי, החלה מפלגת ברק להסתמן כמפלגה גברית ואשכנזית, צביון שנותנים לה ברק, יאיר גולן, קובי ריכטר ויאיא פינק.

כדי לעמוד ביעד של רשימה שוויונית מגדרית נדרש מהלך בכיוון אחר, ורוטמן ופרץ-דרעי, שמצטרפות לפרופ' יפעת ביטון, הן התחלה טובה. הצטרפות של נשים מרשימות נוספות, שבהן לפחות עוד שתי נשים מזרחיות ומהפריפריה, תהפוך את המפלגה החדשה לאטרקטיבית במיוחד. אם היא רוצה להתרומם בסקרים, אסור לה להיראות כמפלגת ברק ושלל עלי תאנה.

ההצטרפות של פרץ-דרעי מעבירה מסר חשוב נוסף, והוא שבירת המגזריות הדתית-לאומית, והבאת יותר ויותר דתיים ליברליים למחנה הדמוקרטי. לא יהיה מופרך לצפות שפינק ופרץ-דרעי לא יישארו הדתיים היחידים במפלגה.

3.

במשך השנים ליחשו לשונות רעות שהאגדה על מפרק ומרכיב השעונים מסיירת מטכ"ל נכונה רק בחלקה הראשון. ההרכבה, אמרו, הייתה מסובכת מדי אפילו בשבילו. אם זה אכן כך, ברק ודאי נהנה מהפיצוי שבו זכה במלאכת הרכבת הרשימה, ומודה לאלוהי הטבע על כך שבחר לא לחזור לעבודה.

פריימריז במפלגת העבודה, סניף אשדוד (צילום: נתי יפת)

לצד הביקורת על טרנד מפלגות האינסטנט הלא-דמוקרטיות, אי אפשר להתעלם מהיתרון העצום שיש בהן להאצת תהליכים חברתיים. מפלגות היברידיות, כמו יש עתיד של 2013, כחול לבן של הבחירות האחרונות ומפלגת ברק החדשה, הן חממה לכור ההיתוך 2.0, באמצעות חיבורים בין מגזרים מרוחקים לכאורה. כל זה בניכוי הערבים כמובן. אולי כשברק יהיה בן 87 גם זה יקרה.

אנשי הליכוד מבולבלים. הניסיונות לחלץ הסברים מאנשי המפלגה על מהלכיו האחרונים של בנימין נתניהו נתקלים בגמגום.

מכוח ההרגל הם אומרים שנתניהו חושב כמה צעדים קדימה, ולכן יש להניח שאף שאי אפשר להבין לאן הוא מכוון, יש תכלית מדויקת לניסיונותיו לבטל את הבחירות. קשה להתעלם מההיסוס שנלווה להסבר הדחוק הזה.

חבר כנסת בולט במפלגה אמר אתמול, שמהלכו של יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, הוא מהלך דו-שלבי: קודם נבטל את הבחירות, אחר כך נגרום לכחול לבן להצטרף לממשלה. הפרסום הבוקר ב"ידיעות אחרונות", על כך שהמהלך כולו היה בלון ניסוי, הוא ניסיון למזער נזקים. להכניס היגיון במקום שהוא אינו קיים.

הדרך הפשוטה ביותר להבין את נתניהו היא להניח שהוא נקלע להיסטריה המפורסמת שתוארה לא פעם בעבר. שהרי, גם אם היה אפשרי לבטל את הבחירות, וגם אם כחול לבן הייתה מצטרפת לממשלה בראשותו, המשמעות היא ביטול מהלכי החסינות והגשת כתב אישום בתוך חודשים ספורים. ואם זה המצב, למה שלא יהמר על הסיכוי להקים ממשלת ימין צרה?

התשובה לשאלה נעוצה בכך שבאף נקודה בעשור האחרון ריח הדם הפוליטי של נתניהו לא נישא באוויר כמו בימים אלה. הוא חלש מאי פעם ומאבד מהאפיל והכריזמה. ההדלפות באמצע מאי על קידום חסינות לנתניהו, כי לעם מגיע "ראש ממשלה במשרה מלאה", הרתיעו אנשי ימין, שהביעו התנגדות למהלך בסקרים שונים.

סקר "חדשות 13" מייצג מגמה אמיתית שבנימין נתניהו מודע לה. השיח על ההשחתה והכאוס שגורם נתניהו חלחל גם לחלק מקבוצות הווטסאפ של הליכוד

סקר חדשות 13 מאמש, על צניחת גוש הימין (ללא ליברמן) ל-52 מנדטים, ודאי אינו מייצג את תמונת הסקרים בעוד חודש, ועוד פחות מכך את תוצאות הבחירות. אבל לא מן הנמנע שהוא מייצג מגמה אמיתית שנתניהו מודע לה. השיח על ההשחתה והכאוס שגורם נתניהו חלחל גם לחלק מקבוצות הווטסאפ של הליכוד.

חולשתו של נתניהו מתבטאת יותר מכל בנכונות של אנשי ליכוד להודות בפה מלא במרמור כלפיו במפלגה. שרי הליכוד הבכירים מחכים לראות אותו הולך, אך בינתיים שומרים על שקט מפחד המרכז והמתפקדים.

אהוד בריק מקים מפלגה חדשה (צילום: פלאש 90)

מעדיף ריצות למרחקים ארוכים

במבט ראשון אפשר לחשוב שכניסתו המחודשת והסוערת של אהוד ברק לפוליטיקה, אמורה לדחוף את כחול לבן, החוששת מדימום מנדטים, לידיו הפרושות לרווחה של נתניהו. הסיכוי שזה יקרה קטן מאוד, גם אם יתברר שמשפטית אפשר לבטל את הבחירות. תרחיש כזה יהרוס באבחה את הדימוי הנקי המגדיר את כחול לבן.

מסיבת העיתונאים של ברק וחבריו לא הותירה מקום לספקות בנוגע לייחוד של המפלגה. קודם כל באנרגיות. אין מתחרים לברק ביכולת הרטורית, גם במסרים וגם באריזה, וכשלצדו עומדים יאיר גולן ויפעת ביטון, מובטח לנו שלמרות חום יולי-אוגוסט, מערכת הבחירות תספק רגעים מלאי עניין.

נסו להשוות את השלישייה הזאת לגנץ המנומנם, ללפיד מלא הפתוס (הוא אמר השבוע בגל"צ שטקס פתיחת השגרירות בירושלים היה "אחד הרגעים המאושרים בחיי". אמיתי), למרצ הנישתית, או לעבודה המפרפרת בין חיים למוות. מדובר בתחרות ריצה בין יוסיין בולט לשאקיל אוניל. לא כוחות.

נסו להשוות את השלישייה של ברק לגנץ המנומנם, ללפיד מלא הפתוס, למרצ הנישתית, או לעבודה המפרפרת בין חיים למוות. מדובר בתחרות ריצה בין יוסיין בולט לשאקיל אוניל

טענת ברק שהגוש הוא שמכריע נכונה. אם נתניהו לא ישיג 61 חברי כנסת לאחר הבחירות, הסיפור שלו גמור. אך ברק אמר יותר מזה. לא במקרה הוא נתן פעמיים את אותה דוגמה, שבה כחול לבן ומפלגה נוספת זוכות ב-20 ו-22 מנדטים. זהו היעד שהוא מסמן, והבוקר כבר אישר יאיר גולן את המשתמע מכך: ברק רואה בעצמו מועמד לראשות הממשלה.

גולן, שעל פי עדותו מעדיף ריצות למרחקים ארוכים על ריצות קצרות, יצטרך להתאים את עצמו בחודש הקרוב לספרינט אינטנסיבי, עד מועד סגירת הרשימות. כדי לעמוד ביעד 20 המנדטים צריכה המפלגה לצרף דמויות אטרקטיביות, וכמה שיותר מהר, כדי להתעצם בסקרים ולהגיע במצב מיטבי למו"מ על בלוק טכני עם העבודה ומרצ.