מפגינה נגד התייקרות המים והחשמל, 2018 (צילום: גילי יערי/פלאש90)
גילי יערי/פלאש90

על הנייר, מצבם הכלכלי של הישראלים השתפר פלאים בעשור האחרון ● אבל כל מי שחי פה מרגיש על כיסו את יוקר המחיה המאמיר ● אירה טולצ'ין אימרגליק מסכמת עשור שנפתח במחאה חברתית מבטיחה, ונגמר ב-3 מערכות בחירות יקרות על חשבון הציבור ● סוגרים עשור: כתבה חמישית בסדרה

"יוקר המחיה" הוא אולי המושג השגור ביותר בפי הפוליטיקאים בעשור האחרון. המפלגות שילבו אג'נדה חברתית במצע שלהן, שרי אוצר וכלכלה עסקו ברפורמות שכל מטרתן הייתה להוריד מחירים או לבלום את עלייתם, ושרים אחרים החלו להתייחס לאזרחי ישראל בתור "צרכני שירותים", שאותם אמור לספק המשרד שעליו הם ממונים, בין אם מדובר בתחבורה, בריאות, חקלאות, או איכות הסביבה. אפילו ראש הממשלה של העשור הזה הכריז שהוא "לא שוכח את החיים עצמם".

העשור שנפתח עם המחאה החברתית, הגדולה והמשמעותית ביותר שהייתה כאן, לא הותיר לפוליטיקאים ברירה, אלא לאמץ את השיח שמציב את האזרח במרכז. בתום העשור נשאלת השאלה אם האמירות של נבחרי הציבור היו ריקות מתוכן וקידמו אינטרסים פוליטיים, או שמא אכן התרחש בישראל שינוי אמיתי.

מפגינים הקימו אוהלים ברחוב ארלוזורוב בתל אביב. המחאה החברתית, יוני 2012 (צילום: Uri Lenz/FLASH90)
מפגינים הקימו אוהלים ברחוב ארלוזורוב בתל אביב. המחאה החברתית, יוני 2012 (צילום: Uri Lenz/FLASH90)

נתחיל בנתונים היבשים: יוקר המחיה בארץ נמדד רשמית ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באמצעות מדד המחירים לצרכן. המדידה בוחנת את שיעור השינוי שחל במשך הזמן בהוצאה הכספית הדרושה לקניית "סל קבוע" של מוצרים ושירותים. מרכיבי הסל כוללים מזון, פירות וירקות, דיור, תחזוקת דירה, ריהוט וציוד לבית, הלבשה והנעלה, בריאות, חינוך תרבות ובידור, תחבורה ותקשורת.

בעוד שבעשור הקודם, עלה מדד המחירים לצרכן בשיעור ניכר של 25.6%, הרי שמתחילת 2010 ועד נובמבר 2019 עלה מדד המחירים לצרכן ב-9.4% בלבד. 

אמנם בתחילת העשור, במהלך 2010 ובמחצית הראשונה של 2011, נרשמה עלייה משמעותית במדד המחירים לצרכן בשיעור של 5.7%, ואולם העלייה הזו נבלמה בחודשי המחאה החברתית, ומאז עלה מדד בשיעור של 3.7% בלבד.

תרמו לעלייה הקטנה במדד בעשור החולף מדדים שליליים בשנים 2014-2016     (%0.2- ועד 1.0%-), וזאת עקב ירידת מחירי האנרגיה בעולם, שהובילה לירידה במחירי הנפט, במחירי הדלק והחשמל, ובכל שאר התשומות הנובעות מכך.

אבל הנתון המשמח מכולם הוא שבעוד שמדד המחירים לצרכן וממוצע השכר במשק עלו באופן שווה בעשור הקודם, הרי שבעשור הנוכחי, המדד עלה כאמור ב-9.4%, ואילו השכר הממוצע במשק זינק ב-28.6%. המשמעות של הנתונים האלה היא שלכאורה, עלה כוח הקנייה של הישראלים בצורה משמעותית, שכן שכרם הממוצע עלה בכמעט שליש, בעוד שהמחירים עלו בשיעור נמוך.

בפועל, תמונת המצב שונה, והנתונים המעודדים האלה אינם מתיישבים עם שורה של נתונים אחרים. למשל, איך ייתכן שעדיין יקר בישראל ביחס לעולם? יותר מכל מעידות על כך, בדיקות שעשה משרד הכלכלה לסל הטואלטיקה, ושגילו פערים של עשרות אחוזים במוצרים מיובאים בין ישראל למדינות עולם שונות.

גם הנתון ולפיו החובות של משקי הבית בישראל זינקו במאות אחוזים בעשור האחרון, מ-4 מיליארד שקל בשנת 2010 ל-14 מיליארד שקל בשנת 2017, אינם מתיישבים עם ההנחה שכוח הקנייה של הישראלים עלה.

בנוסף, לא ברור איך יכול להיות שהוצאות הדיור המחושבות במדד הכללי עלו ב-31.5% (מדד הדיור של הלמ"ס, שמודד בכמה עלו הוצאות על דיור, ולא בכמה עלו מחירי הדירות), ואילו מדד מחירי הדירות נסק בלא פחות מ-67.5% בעשור?

משה כחלון ואלי כהן (צילום: Flash90)
משה כחלון ואלי כהן (צילום: Flash90)

הרשתות נלחמות על כיסו של הצרכן

"מדד המחירים מתיישב עם הקביעה של ה-OECD ולפיה בשנים 2015-2017 ירדו מחירי המזון בישראל ב-5%. המדד משקף לגמרי את המציאות הישראלי", אומר אלי כהן, שר הכלכלה והתעשייה בשנתיים האחרונות.

כהן אומר כי מדיניות שהוביל במשרד, ושזכתה לשם "מאבק ביוקר המחיה בישראל", היא זו שמסבירה את נתוני המדד הנמוכים בעשור האחרון.

לדבריו, "המציאות השתנתה בעשור הזה, ושוק המזון הפך תחרותי יותר. פעם שלטו כאן שתי רשתות מזון – מגה ושופרסל, ואילו היום יש הרבה יותר רשתות, והן נלחמות על כיסו של הצרכן ומורידות מחירים. הרשתות האלה נכנסו לתחום המותגים הפרטיים, ובכך הוזילו את הסל.

כהן: "למחאה החברתית היה מקום מכובד. היא כיוונה את מקבלי ההחלטות להסתכל על האזרח הקטן, והציבה את החברות הגדולות תחת זרקור שלילי. אבל האג'נדה של מפלגת כולנו הייתה מתקיימת עם או בלי המחאה"

"מכוח חוק שקיפות המחירים, שחייב את רשתות השיווק והפארם להציג מחירים ברשת, קיבלו הישראלים בעשור הזה את הכלי החשוב מכולם – השוואת מחירים באינטרנט".

כהן אומר כי אין ספק שכוח הקנייה של הישראלים גדל. מה שהשתנה הוא המרכיבים שעליהם הם משלמים. "השאלה היא על מה מוציאים את הכסף. הישראלים אוהבים מותגים ובעשור האחרון הם החלו לצרוך מוצרי פרימיום. כתוצאה מכך גם הוצאות משקי הבית גדלו".

העשור הזה התחיל עם רפורמת הטלפונים הסלולריים של משה כחלון, שהיה שר התקשורת מטעם ליכוד. אתה חושב שכולנו קמה על אדי הרפורמה?

"זו בהחלט רפורמה שהיה לה שכר, ומפלגת כולנו קיבלה ממנה רוח גבית. מעבר לכך, למדנו שכדי לעורר תחרות בתחום, לא חייבים להכניס שחקן גדול, אלא אפשר להסתפק בשחקן קטן. גולן טלקום, למשל, נכנס לשוק הסלולר, ועשה מהפכה אמיתית בתחום, למרות שמדובר בשחקן קטן".

מלבד רפורמת הסלולר, כיצד הצלחתם לתרום, לדעתך, להורדת יוקר המחיה?

"הורדנו חסמי יבוא והפחתנו מכסים על שורה ארוכה של מוצרים. כמו כן שברנו את המונופול של מכון התקנים, שהקשה על ייבוא".

עד כמה המחאה החברתית גיבשה את האג'נדה שלך ושל משה כחלון בכל הקשור ליוקר המחיה?

"אני וכחלון גדלנו בליכוד של בגין, ובגין זכור בזכות שני דברים – שלום עם מצרים וצמצום הפערים בין המרכז לפריפריה. גם מצביעי הליכוד מגיעים ממעמד בינוני עד נמוך, לכן היה זה טבעי שנקדם אג'נדה שתאפשר להם להתפרנס.

"למחאה החברתית היה מקום מכובד. היא כיוונה את מקבלי ההחלטות להסתכל על האזרח הקטן, והציבה את החברות הגדולות במשק תחת זרקור שלילי. אבל האג'נדה של מפלגת כולנו הייתה מתקיימת עם או בלי המחאה".

"לא מספיק להכריז על רפורמה"

אחת מיוזמות המחאה החברתית, ח"כ סתיו שפיר (המחנה הדמוקרטי), קצת פחות מרוצה מהטיפול של משרדי הממשלה ביוקר המחיה בעשור האחרון, ולדבריה, מטרות המחאה החברתית הושגו באופן חלקי בלבד.

"המחאה הכניסה את השוק לתודעה שיש פה צרכנים, והחברות הפסיקו לעלות מחירים, כי לראשונה היה כאן חרם ומחאה אמיתיים שהוציאו אלפי אנשים לרחובות", אומרת שפיר ומתייחסת, בין השאר, לחרם שהוכרז בימי המחאה החברתית על תנובה בעקבות העלאת מחירי הקוטג' (ושגרם לחברה להוריד את מחיר הגבינה). "בהמשך הופנה הזרקור כלפי הממשלה, שבמשך שנים ארוכות לא ניצבה להגנת האזרחים, והפקירה אותם מול אינטרסים כלכליים של טייקונים".

סתיו שפיר (צילום: Tomer Neuberg/FLASH90)
סתיו שפיר (צילום: Tomer Neuberg/FLASH90)

שפיר: "לא מספיק להכריז על רפורמה ולערוך מסיבת עיתונאים, כדי לטפל ביוקר המחיה. אחת הבעיות ברפורמות ממשלתיות, היא חוסר העקביות. כל שר מעביר רפורמה שתירשם על שמו במנותק מהשר הקודם"

עם זאת מציינת שפיר כי מה שמעלה את יוקר המחיה בישראל אינן ההוצאות בסופרמרקט, אלא הפרטת השירותים הציבוריים והקיצוץ בשירותי החינוך, הבריאות, והרווחה, וכמובן הוצאות הדיור.

"מדובר בקיצוצים תקציביים מתמשכים שקשה לראות בדפים של האוצר", אומרת שפיר. "יותר ויותר חלקים מהתקציב הועברו במשך שנים למה שנקרא 'רזרבות סמויות', כלומר לתקציב בתוך תקציב המדינה, שאמנם רשום במשרד מסוים, אך שבפועל המשרד לא יכול להשתמש בו, והוא הולך למטרות פוליטיות".

דוגמאות לפגיעה בשירותים ציבוריים, שמביאים ליוקר המחיה, לא חסרות. "ההורים שלנו, למשל, לא נדרשו לשלם אלפי שקלים בחודש על גני ילדים, כפי שמשלמים הורים כיום. הם גם לא נדרשו להוציא כסף על שירותי רפואה, אבל כשמערכת הבריאות הציבורית מידרדרת, אנשים משלמים יותר על בריאות".

שפיר סבורה כי אחת הבעיות המרכזיות בהתמודדות הממשלה עם יוקר המחיה היא השינויים התכופים מדי במדיניות. "לא מספיק להכריז על רפורמה כזו או אחרת ולערוך מסיבת עיתונאים, כדי לטפל ביוקר המחיה בישראל", אומרת שפיר.

"אחת הבעיות המרכזיות ברפורמות, היא חוסר עקביות. שרים לא מסתכלים בצורה הוליסטית על המצב. כל שר מעביר רפורמה שתירשם על שמו במנותק מקודמו. המקרה של הדיור הוא קלסי. שר האוצר יאיר לפיד בא עם חוק מע"מ אפס, ואילו כחלון הגיע עם מחיר למשתכן, אך בפועל שניהם לא פתרו את הבעיה.

"לא מספיק לבנות דירות שיהפכו לפרוורי שינה, כפי שקרה בפרויקטים של מחיר למשתכן. חשוב לטפל במקביל גם בדיור הציבורי. אחרת, זורקים את המשפחות הזכאיות לדיור ציבורי לשוק השכירות"

"כדי לפתור את בעיית מחירי הדיור צריך להסתכל על שלושה שווקים במקביל: דיור ציבורי, דיור להשכרה ודיור לרכישה. צריך לדאוג שתהיה כאן תחבורה ציבורית מעולה, כדי שאנשים ירצו לעבור לגור גם באזורים מרחוקים מהמרכז, וצריך לדאוג שבאותם אזורים גם תהיה זמינות של השירותים החברתיים.

"לא מספיק לבנות דירות שיהפכו לפרוורי שינה, כפי שקרה בפרויקטים של מחיר למשתכן. חשוב לטפל במקביל גם בדיור הציבורי. אחרת, זורקים את המשפחות הזכאיות לדיור ציבורי לשוק השכירות, וזה מחליש אותן עוד יותר".

גם הורדות מכסים על יבוא לא יוריד את יוקר המחיה, לדעת שפיר. "כשמורידים מכסים על יבוא ירקות ופירות ולא דואגים לחקלאות הישראלית, זה גרוע.

"לא שווה שנקנה עגבנייה בזול אם מקצצים תמיכות ופוגעים בחקלאים, כי בסוף פוגעים בנו. המזון המקומי תמיד יהיה זול יותר מהמיובא, וצריך לפתח אותו".

חקלאים ישראלים שותלים צמחי זעתר בשדות בעמק יזרעאל. נובמבר 2019 (צילום: Anat Hermony/Flash90)
חקלאים ישראלים שותלים צמחי זעתר בשדות בעמק יזרעאל. נובמבר 2019 (צילום: Anat Hermony/Flash90)

הטריק של הפוליטיקאים

על פי הכלכלן ד"ר יצחק ספורטא מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, מדד המחירים לצרכן משקף מגמה כלל עולמית, ולא מספר את הסיפור של כל הישראלים. "אנחנו משק שאינו נפרד מהמשק העולמי, וגם במדינות אחרות העשור הזה מתאפיין במדד נמוך שבא לצד ריבית נמוכה".

ספורטא: "הממוצע אינו רלוונטי, כי לכל משפחה יש מבנה הוצאות אחר. משפחות עניות, למשל, מוציאות את רוב הכסף על דיור ומחירי הדיור עלו, אז מה זה עוזר להן בדיוק שמחירי השמפו ירדו בארבעה שקלים?"

האם ניתן להסיק מהמדד על מה שקורה בישראל?

"מדובר במדד שנותן מחיר מוצע לאלפי מוצרים ושירותים, ומדדים ממוצעים אף פעם לא מהימנים מספיק. מדד הדיור, למשל, כלול בו בצורה חלקית, ולצד עליות במחירי הדיור, היו ירידות בתחומים אחרים. למשל בתחום ההלבשה, שידע ירידת מחירים משמעותית (בעיקר בזכות קניות האונליין באתרים מחו"ל, אט"א).

"הממוצע אינו רלוונטי, כי לכל משפחה יש מבנה הוצאות אחר. משפחות עניות, למשל, מוציאות את רוב הכסף על דיור ומחירי הדיור עלו, מה זה עוזר להן בדיוק שמחירי השמפו ירדו בארבעה שקלים?"

משהו בכל זאת השתפר לדעתך בכלכלה הישראלית בעשור האחרון?

"לא. יש במדינה טריק שהפוליטיקאים משתמשים בו. בוכים על משהו מסוים, ואז כאילו מתקנים רק אותו. כמו מחיר הקוטג', למשל. אין פה הסתכלות עמוקה שאומרת 'בואו נבנה כאן כלכלה שתאפשר לאנשים בכל הגילאים, בכל המעמדות, ובכל האזורים לחיות בצורה סבירה. 'בואו נפענח את מבנה ההוצאות של כל המגזרים – הקשישים, המשפחות במגזר הערבי, הסטודנטים, וכו' – ולפי זה נבנה מדד וכך נדע מה לשפר'.

"אני לא חושב שאנחנו במגמת שיפור, אולי רק בהתמתנות של הרוע. אם המספרים מראים לי שהמחירים יורדים, אבל הקשישים צריכים לבחור בין תרופות לבין מזון, משהו מהותי כאן לא בסדר".

"היו לנו כמה שנים טובות, אבל עכשיו יש לנו גירעון תקציבי, ובעקבותיו שוב יגיע משבר. גדל כאן דור שלם של פרילנסרים, אנשים שחיים ללא ביטחון תעסוקתי, ללא חסכונות או פנסיה, וחסרי יכולת לרכוש דירה"

מה אתה צופה בעתיד?

"הכלכלה עובדת בגלים. היו לנו כמה שנים טובות, אבל עכשיו יש לנו גירעון תקציבי, ובעקבותיו שוב יגיע משבר. גדל כאן דור שלם של פרילנסרים, אנשים שחיים ללא ביטחון תעסוקתי, ללא חסכונות או פנסיה, וחסרי יכולת לרכוש דירה".

מה אתה חושב שצריך לעשות?

"צריך לבנות תכנית לאומית מתוך תפיסה ברורה – לאן אנחנו רוצים להגיע. כל עוד לא יחליטו לפתור אחת ולתמיד את בעיית העוני ואת משבר הבריאות במדינה זה לא יקרה. אף אחד לא לוקח על עצמו את האתגר.

"כל עוד הפוליטיקאים ימשיכו להסתכל על מדדים ממוצעים שמשרתים רק אותם, בעיותיהם של אנשים ספציפיים לא ייפתרו. כל מגזר, כל אזור מגורים וכל אוכלוסיית גיל צריכה טיפול אחר, וצריך לבנות מדדים שישקפו זאת".

עוד 1,639 מילים
סגירה