JavaScript is required for our website accessibility to work properly. פנחס ענברי: הזדמנויות וסכנות לישראל במשבר ונצואלה ובהתפתחויות במזרח התיכון | זמן ישראל

הזדמנויות וסכנות לישראל במשבר ונצואלה ובהתפתחויות במזרח התיכון

צילום מסך מחשבון X של הבית הלבן, מציג את נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו מובל בידי סוכני הסוכנות האמריקאית למלחמה בסמים (DEA) בתוך מטה הסוכנות במנהטן, 3 בינואר 2026 (צילום: הבית הלבן)
הבית הלבן
צילום מסך מחשבון X של הבית הלבן, מציג את נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו מובל בידי סוכני הסוכנות האמריקאית למלחמה בסמים (DEA) בתוך מטה הסוכנות במנהטן, 3 בינואר 2026

משבר ונצואלה הוא קודם כל עניין של יבשת אמריקה, אבל יש לו השלכות גם על המזרח התיכון הנוגעות לישראל – הזדמנויות וסכנות.

ראשית כל, ונצואלה הייתה חלק בלתי נפרד מן הבריתות האיראניות בעולם, והייתה העורף העמוק של טבעת האש של קאסם סולימאני שתוכננה לחנוק את ישראל: חזבאללה, סוריה, עיראק, איראן, תימן וחמאס.

ונצואלה גם הייתה חלק מנתיב הסמים של חזבאללה ומשפחת אסד, ומי שרוצה אילוסטרציה על הקשר בין פוליטיקה לבין קרטלי סמים יכול לצפות בסדרה "מלכת הדרום". הסדרה אומנם עוסקת במקסיקו, אבל זה הדגם גם לוונצואלה, שם פוליטיקאים וקציני צבא בכירים הם ראשי קרטלי סמים.

ונצואלה הייתה חלק בלתי נפרד מן הבריתות האיראניות בעולם, והייתה העורף העמוק של טבעת האש של קאסם סולימאני שתוכננה לחנוק את ישראל: חזבאללה, סוריה, עיראק, איראן, תימן וחמאס

הסדרה גם ממחישה איך קרטלי הסמים מסכנים את ארצות הברית בחדירה העמוקה לתוכה, ובמקרה של ונצואלה החדרת גורמים חתרניים של איראן וחזבאללה.

מבחינת ישראל, יש עוד היבט – תמיכתה של ונצואלה ב-BDS, ובמאמציו של שר החוץ הפלסטיני, ריאד אל-מאלכי, להחרים את ישראל, ולהביא את עניינה לטריבונלים הבינלאומיים בהאג.

הנשיא הקודם, הוגו צ'אבס, העמיד את מטוסו האישי לטובת ריאד אל-מאלכי, כדי לגייס עוד מדינות בדרום אמריקה לטובת העניין הפלסטיני, ודרך זה בעצם הרחיב את השפעתה של איראן ביבשת.

ריאד אל-מאלכי היה נציג החזית העממית ברשות הפלסטינית, ודרכו ונצואלה תמכה בארגוני השמאל שהובילו את ה-BDS כמו החזית הדמוקרטית ודומיהם, וארגונים בלתי ממשלתיים ברמאללה.

מכאן, שמהפך של ונצואלה באוריינטציות שלה לגבי איראן וחזבאללה והשמאל הרדיקלי הפלסטיני – יכולות להיות לברכה לישראל.

המגמה האפשרית הזאת, כאשר היא באה על רקע הזעזועים באיראן, מחלישה את יכולת המיקוח של חזבאללה מול הממשלה המרכזית, ויחד עם לחצים של ישראל לחידוש המלחמה, עשויים לגרום להפתעות לטובה. כוכבית אזהרה: יש להשמיע איומים שיישמעו אמינים – כדי לא לבצע אותם. זה לא לטובת ישראל להסתבך עוד פעם במלחמה בלבנון.

הבעיה היא ששיקולים פוליטיים בישראל עלולים לחבל ביכולת לנהל טקטיקה זהירה, ושוב ניקלע למלחמה שלמדינה אין צורך בה, ונערער את האיזונים העדינים בלבנון, ובמקום לסייע לממשלה המרכזית – נערער אותה.

ונצואלה תמכה ב-BDS, ובמאמצי שר החוץ הפלסטיני, אל-מאלכי, להחרים את ישראל ולהביא את עניינה לטריבונלים הבינל' בהאג. הנשיא הקודם, צ'אבס, אף העמיד את מטוסו האישי לטובת אל-מאלכי

בקשר פחות ישיר להתפתחויות ביבשת אמריקה, אפשר לראות את ההכרה הישראלית בסומלילנד, את ההתפתחויות בתוך סוריה, ואת היריבות המפתיעה בין סעודיה לבין האמירויות.

הפגיעה באיראן, שהתחילה בניצחון של חיל האוויר על איראן, והקמת קשת חיל האוויר במה שהיה פעם הקשת השיעית – חוללו תהליכים בתימן, כאשר נראה באופק סוף שלטונם של החות'ים, והתעוררה השאלה מי יבוא במקום החות'ים. התעוררה מחלוקת, שהתפתחה לעימות צבאי, בין סעודיה לבין האמירויות בשאלה מי יחליף את החות'ים. סעודיה תומכת בממשלה המודחת, והאמירויות תומכות בארגון שמתנגד לממשלה המודחת. סעודיה רואה בזה אתגר למנהיגותה לא רק בחצי האי, אלא בעולם הערבי בכלל.

כאשר סעודיה ביקשה מן האמירויות לסייע לה במלחמה בחות'ים, היא לא שיערה שזה יוביל לניהול מדיניות עצמאית בים סוף, שנתפסת בסעודיה כ"ים שלנו".

וזה מתקשר להכרה של ישראל בסומלילנד. האמירויות לא הצטרפו לגינוי הכלל ערבי להכרה של ישראל בסומלילנד, כלומר: הם בצד של ישראל, בעוד שסעודיה בצד הנגדי. סעודיה רואה בברית השקטה בין ישראל לאמירויות בקרן אפריקה אתגר למנהיגותה בים סוף, ומכאן על העולם הערבי בכלל. כל זה התעורר בגלל המכה שהנחית חיל האוויר על איראן, ועשוי לצבור תאוצה בגלל ההתפתחויות בוונצואלה המחלישות את איראן עוד יותר.

אם אנחנו מכניסים את הסכסוך הסעודי-אמירתי לנוסחה אידאולוגית – סעודיה שומרת על שלמותן של מדינות ערב, ולא רוצה לזעזע אותן. זה יכול להסביר מדוע סעודיה לא הצטרפה לאמירויות במלחמת האזרחים בלוב, ומדוע היא רוצה לשמור על עקרון שלמותה של הרשות הפלסטינית.

אם להכניס את הסכסוך הסעודי-אמירתי לנוסחה אידאולוגית – סעודיה שומרת על שלמות מדינות ערב מבלי לזעזען. אולי לכן לא הצטרפה לאמירויות במלחמת האזרחים בלוב, ומדוע ברצונה לשמור על הרשות הפלסטינית

וזה מוביל אותנו לסוריה. התפרסמו ידיעות על ניסיון התנקשות בנשיא אחמד א-שרע, שהוכחשו אבל באופן לא משכנע. הטלוויזיה הסורית הראתה הבלחות של א-שרע מרחוק, ורק אתמול ראו אותו נפגש עם בן סלמאן בסעודיה.

תחילה נפוצו שתי גרסאות: גרסה אחת, שהשיירה שלו עלתה על מטען בדרכו לארמון, וגרסה שנייה, בעלת משמעויות עמוקות יותר, שהוא נפצע בתוך קרב יריות בתוך הארמון. על פי הגרסה הזאת, במהלך פגישה עם חבריו הישנים בדאעש, כדי להרגיע את המצב בין צבא סוריה לבין התעוררות ההתקפות של דאעש מחדש – הדברים יצאו מכלל שליטה והפכו לחילופי אש בין האורחים למארחים.

יש לאירוע כזה, אילו היה מתרחש, השלכות על השאלה הגדולה במזרח התיכון – האם לתמוך בפיצול מדינות האזור, או לשמור על אחדותן הטריטוריאלית. ההופעה המחודשת של דאעש מעוררת שאלה זאת מחדש.

כזכור, מי שלחם בדאעש בצורה היעילה ביותר היו הכורדים. אם נלחמים בדאעש צריכים את הכורדים, אבל הכורדים ממחישים את פיצולה של סוריה, והם מחסום בפני איחודה מחדש. האם הסיבה שא-שרע ביקש את הפיוס עם דאעש הייתה כדי לחסל את האוטונומיה הכורדית? מכיוון שאין אנו יודעים מה התחולל בדיוק בתוך הארמון, או אם מישהו תכנן להניח מטען בדרכו, ובכלל – האם אחת הגרסאות היא תרחיש אפשרי – אנו יכולים רק לשאול שאלות, ואין לנו תשובות.

לשאלה הזאת יש גם השלכות על השיחות בין ישראל לסוריה – על מה שקרוי "ההסכם הבטחוני". בין א-שרע לישראל יש תהום בתפיסות על עתידה של סוריה. בעוד ישראל רוצה לשמור על הגולן, ופסגת החרמון, ותמיכה בדרוזים – א-שרע רוצה את אחדות סוריה. כלומר: נסיגה של ישראל מן הגולן. כעת ממרומי החרמון, ואחר כך מן הגולן בכלל. ובכל מה שקשור לדרוזים – מבחינתו דמשק אחראית על שמירת ביטחונם ולא ישראל. הבעיה של ישראל – הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ רוצה את ההסכם, כדי לשים אותו בסל ההצלחות שלו בעשיית שלום בעולם. השאלה היא מה ראש הממשלה בנימין נתניהו יחליט – ללכת עם טראמפ או עם ישראל?

בין א-שרע לישראל יש תהום בתפיסות על עתידה של סוריה. בעוד ישראל רוצה לשמור על הגולן, ופסגת החרמון, ותמיכה בדרוזים – א-שרע רוצה את אחדות סוריה. כלומר: נסיגה של ישראל מן הגולן

וכמובן- טורקיה. היא רוצה להסיר מעל דרכה את המחסומים של הכורדים ושל הדרוזים בדהירתה לאל-אקצא ולירדן.

בשנת הבחירות הבאה עלינו לרעה, ישראל לא יכולה לקבל החלטות הנקיות משיקולים אישיים ופוליטיים. השאלה היא: האם יש לנו זמן לחכות?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 948 מילים
סגירה
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.