המלחמה באיראן, שנכנסת ליומה הששי, מקבלת ממד נרחב יותר מזה המשולש ארה"ב-ישראל-איראן. ההפתעה בטהרן לנוכח פרוץ ההתקפות, חיסולו של המנהיג הרוחני האייתוללה עלי ח'אמנאי, ובכירים נוספים בצמרת המדינה, הציבו את המשטר האיראני בפני האיום החמור ביותר על קיומו. מבחינה זו, מדובר כעת ב"מלחמת הישרדות", שמחייבת על כן התנהלות אסטרטגית בהתאם.

על פני הדברים, איראן אמורה להתלבט בין שתי דרכי פעולה. האחת, יכולתה לנהל מלחמה התשה ארוכה, כפי שהוכיחה בעבר, בדגש על המלחמה מול עיראק, ובאופן שונה מול הסנקציות הכלכליות הקשות שהוטלו עליה לאורך השנים.

אולם, בנסיבות הנתונות, הן מול האיום המשולב האמריקאי-ישראלי, ובגיבוי אזורי משמעותי, והן מול זירה פנימית נפיצה, פוליטית וכלכלית, לא בטוח שמדובר בדרך פעולה מיטבית.

על פניו, איראן אמורה להתלבט בין שתי דרכי פעולה. האחת, יכולתה לנהל מלחמה התשה ארוכה, כפי שהוכיחה בעבר, בדגש על המלחמה מול עיראק, ובאופן שונה מול הסנקציות הכלכליות הקשות שהוטלו עליה לאורך השנים

השנייה, הפוכה במידה רבה. הרחבת הלחימה לזירות נוספות על מנת "לייקר" את מחיר המלחמה עבור ארה"ב ובנות בריתה באזור, ולהביא בכך להגעה להפסקת אש וחזרה לשולחן המשא ומתן עם ארצות הברית. וזאת בשלב מוקדם יותר מבחינתה של זו האחרונה. נראה, שזו דרך הפעולה שנבחרה. במסגרת זו, ניתן להצביע על שני כיווני פעולה עיקריים:

1

תקיפה נגד אותן מדינות המארחות על אדמתן בסיסים וכוחות אמריקאיים המשתתפים במלחמה נגדה. בהתאם, מדינות המפרץ הנוגעות בדבר הותקפו, כמו גם ירדן.

עומאן היא חריגה, בהיותה המתווכת בין ארצות הברית לאיראן, שלא תכננה לקחת צד במערכה – וזה מעיד על תחושת הדחיפות והלחץ בטהרן. תכליתה של המתקפה האיראנית נגדן הוא להעלות את סיכוני המלחמה ואת מחירה באופן שיגבר הלחץ על ארה"ב לסיים את המערכה בשלב מוקדם יותר. הלחץ הכבד על חזבאללה לתקוף את ישראל, למרות שבטהרן בוודאי יודעים שהתגובה הישראלית תהיה קשה, ממחישה זאת היטב. 

2

מישור האנרגיה מהווה מוקד מרכזי, ועל כן הושמע האיום, שלמעשה יצר כבר בפועל את סגירתם של מיצרי הורמוז, או צמצום דרסטי של התעבורה בהם. כך גם התקיפות של שדות נפט בסעודיה.

השנייה, הפוכה במידה רבה. הרחבת הלחימה לזירות נוספות כדי "לייקר" את מחירה עבור ארה"ב ובנות בריתה באזור, ולהביא בכך להפסקת אש וחזרה לשולחן המו"מ. וזאת בשלב מוקדם יותר מבחינת ארה"ב

מחיר הנפט והגז כבר עלה, ואין זה מפתיע בנסיבות מלחמה מעין זו, אולם שוק האנרגיה העולמי מצוי במצב נוח למדי בשנים האחרונות, ובמיוחד לנוכח העובדה שהתיאום האמריקאי-סעודי הדוק.

בכינוס אופ"ק+ ביום ראשון השבוע החליטו להגדיל במידה לא משמעותית את התפוקה, במעין מסר שניתן להגדילה במידת הצורך כדי לשמור על מחירים סבירים. למרות זאת, התמשכותה של המלחמה, וכאמור התרחבותה, יובילו בהכרח להתייקרותם של מחירי האנרגיה, ויגבירו את הלחץ על ממשל טראמפ לשקול את צעדיו.

*  *  *

התקיפה של הבסיסים הבריטיים בקפריסין, כמו גם האיומים המשתמעים להרחיב גם מעבר להם, מהווים זווית חדשה, וחמורה יותר. מחד, הם עונים על הרציונל לעיל של תקיפה כלפי זירות מהן פועלים נגד איראן. מאידך, מדובר במדינה החברה באיחוד האירופי, וההשלכות עלולות להיות חמורות יותר.

אולם, ואת זה חשוב להדגיש, במלחמת ההישרדות של המשטר האיראני ממד הזמן הוא קריטי, ובמילים אחרות: טהרן כאמור איננה יכולה להרשות לעצמה להאריך מדי את המערכה. על כן, גרירתה של הזירה האירופית עשויה, בראיה האיראנית, להגביר את הלחץ על אירופה, וזו על הנשיא טראמפ.

ביחס לישראל, הרי שטהרן מביטה על החזית האמריקאית-ישראלית כחזית אחת. סביר, שטהרן מבינה את נחישותה של ישראל לנצל את נקודת החולשה ההיסטורית בה מצוי המשטר, ועל-כן המפתח נמצא בידי הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. מערכת השיקולים והלחצים שלו שונה מהותית מזו של ישראל. במידה מסוימת, פרדוקסלית אולי, הוא "לחיץ" יותר מישראל.

במלחמת ההישרדות של המשטר האיראני – ממד הזמן קריטי. טהרן אינה יכולה להרשות לעצמה להאריך מדי את המערכה. על כן, גרירת הזירה האירופית עשויה, בראיה האיראנית, להגביר את הלחץ על אירופה, וזו על טראמפ

מאליו מובן, שנסיבות מלחמתיות, ובמיוחד אלו הנוכחיות, דרכן להשתבש מהתנהלות על פי רציונל סדור, אף אם עומד על קרקע (יחסית) מוצקה. הימים הקרובים יבהירו את הכיוון אליו אנו צועדים.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/