המערכת המקצועית הישראלית, משרדי ראש הממשלה, הבטחון, החוץ והמשפטים, עוסקת בנושא ה-ICC – בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג – הרבה למעלה מעשור.

אותם גורמים שנתניהו ושלוחיו מבזים ללא הרף כ"דיפ סטייט" או "שמאלנים", עשו ועושים כל מאמץ למנוע את 'יום הדין' הבינלאומי הפלילי של ממשלות ישראל לדורותיהן, אך מכיוון שהתלונה הפלסטינית הוגשה רק ב-2014, בעיקר של ממשלות נתניהו.

הגורמים שנתניהו ושלוחיו מבזים ללא הרף כ"דיפ סטייט" או "שמאלנים", עושים כל מאמץ למנוע את 'יום הדין' הבינלאומי הפלילי של ממשלות ישראל לדורותיהן. אך מכיוון שהתלונה הפלסטינית הוגשה רק ב-2014, בעיקר של ממשלות נתניהו

הפעילות נעשית בערוצים מדיניים בין ראשי מדינות ושרים; בערוצים דיפלומטיים-מקצועיים בין שגרירים ודיפלומטים במרבית שגרירויות ישראל בעולם; וכן בערוצים משפטיים בין גורמי מקצוע בפורומים רשמיים ובלתי רשמיים, ובזירת הפרסומים המשפטיים, שהיא בעלת חשיבות רבה בעולם המשפט הבינלאומי, המתנהל בשיטת התקדימים.

במגעים בין ישראל לרש"פ עלה נושא הפנייה ל-ICC לאורך השנים כסוג של נשק בלתי קונבנציונלי במחסני הפלסטינים. ברור היה לשני הצדדים כי פוטנציאל הנזק של פסיקת ICC הוא עצום. מדובר הן בנזק ישיר של הגבלות תנועה על אישים בכירים בדרג המדיני והצבאי, כולל נתניהו עצמו, והן ב'נזק אגבי' גדול במיוחד לתדמיתה של ישראל, שתצטרף בכך באופן בלתי חגיגי לשורה לא ארוכה של מדינות מצורעות מן הזן הגרוע ביותר כסודן וקונגו.

ברור היה לשני הצדדים כי פוטנציאל הנזק של פסיקת ICC הוא עצום. מדובר הן בנזק ישיר של הגבלות תנועה על אישים בכירים בדרג המדיני והצבאי, כולל נתניהו עצמו, והן ב'נזק אגבי' גדול במיוחד לתדמיתה של ישראל

אולם המשמעות האסטרטגית של הפנייה ל-ICC חורגת בהרבה מסוגיות חופש התנועה והחירות האישית של בכירים או זוטרים אינדיבידואליים, וגם מן הפגיעה התדמיתית הלאומית. הסיפור איננו טעות מבצעית של מפקד צבאי בשטח, או אפילו הרג מסיבי של אזרחים חפים מפשע – שבו ממילא הודתה ישראל – במהלך מבצע "צוק איתן".

הסיפור האמיתי הוא מדיניות ההתנחלויות במובנה הרחב. הפקעות הקרקעות, הריסות הבתים, וכלל רכיבי המערכת המשפטית, האדמיניסטרטיבית והכלכלית הכה מסועפת שנבנתה בעמל רב לאורך עשרות שנים, כדי לשנות את גבולות ישראל הריבונית באופן חד-צדדי, ולמנוע את הקמתה של מדינה פלסטינית רציפה ובת-קיימא.

המדיניות הזו כוללת צעדים דה-פקטו, בשיטת ה"עוד דונם ועוד עז", ומהלכי דה-יורה, בשיטת "אדמות המדינה", "נכסי נפקדים", "התאמות חקיקה" כדוגמת "חוק ההסדרה", ולאחרונה גם "הצהרות מדיניות-משפטיות", עיינו ערך 'הצהרת פומפאו' שלפיה "ההתנחלויות אינן בהכרח נוגדות את החוק הבינלאומי". התכווננותו המואצת של הימין הישראלי, בתחילה בשוליים הסהרוריים ובאחרונה בהצהרות רשמיות של נתניהו, למהלכי סיפוח בבקעת הירדן ובהתנחלויות, היא שיאו המתוכנן של המהלך ההסטורי הגדול.

התכווננותו המואצת של הימין הישראלי, בתחילה בשוליים הסהרוריים ובאחרונה בהצהרות רשמיות של נתניהו, למהלכי סיפוח בבקעת הירדן ובהתנחלויות, היא שיאו המתוכנן של המהלך ההסטורי הגדול

מנגד, לפסיקה של ה-ICC יש פוטנציאל של אות קין פרמננטי על ההתנחלויות כפשע מלחמה, לדה-לגיטימציה משפטית ומדינית גורפת וסמכותית של מדיניות ישראל באיו"ש, ולחיזוק משמעותי לטיעון הפלסטיני והבינלאומי בדבר מעמד ה"שטחים" כולם – איו"ש, עזה ומזרח-ירושלים – ככבושים.

כל עוד סברו הפלסטינים שיש תוחלת למגעים המדיניים עם ישראל, השיטה שבה אוחסנה חבית החומר הרדיואקטיבי של ה-ICC היתה שיטת 'תג מחיר'. כיוון שמדובר ב'מקל' כבד ביותר ונדיר ביותר בארסנל הפלסטיני, השכילה הרש"פ לגבות תמורת אי-הנפתו מחירים נכבדים מישראל.

מדובר היה בין השאר בסוגיות הקשורות להתנחלויות. ישראל הבטיחה להימנע או להגביל בנייה בהתנחלויות, ובתמורה הבטיחה הרש"פ לא לפנות ל-ICC. אולם מרגע שמחמוד עבאס הבין כי מגעיו עם נתניהו הם בבחינת הסחת-דעת אסטרטגית, המאפשרת לישראל את חיסולו ההדרגתי של רעיון המדינה הפלסטינית באמצעים מגוונים ולהכשיר את הקרקע לסיפוח, הוא החליט – לאחר היסוסים רבים ולמרות איומים כבדי משקל מצד ישראל, ארה"ב ומדינות נוספות – להעביר את מאמציו מן המישור הבילטרלי-מדיני, למישור המולטילטרלי-משפטי.

מרגע שמחמוד עבאס הבין כי מגעיו עם נתניהו הם בבחינת הסחת-דעת אסטרטגית, המאפשרת לישראל חיסול הדרגתי של רעיון  המדינה הפלסטיני והכשרת הקרקע לסיפוח, החליט להעביר את מאמציו למישור המולטילטרלי-משפטי

פנייתו לעצרת הכללית של האו"ם ב-2012 הניבה את ההכרה בפלסטין, ופנייתו ל-ICC בינואר 2015, לאחר "צוק איתן", הניבה את הבדיקה שתוצאותיה פורסמו עתה. באופן בלתי תלוי, ניהל ה-ICC בעבר שתי בדיקות בנושאי ישראל, שנסתיימו בסגירת התיקים – ב-2009 (נסגרה ב-2012), וב-2013 בנושא המשט הטורקי לעזה.

במאי 2018 הגישה "מדינת פלסטין" בקשה מפורטת דחופה ל-ICC לדיון נוסף ב"פשעי" ישראל, בה נטען כי יש להאיץ את הליכי הבדיקה המקדמית, שכן ישראל לא רק שלא השעתה את פעולות ההתנחלות, אלא העצימה אותן מאוד. בין היתר מציין המסמך עלייה של 70% בהיקפי הבנייה בהתנחלויות ב-2017 בהשוואה ל-2016.

במאי 2018 הגישה "מדינת פלסטין" בקשה דחופה ל-ICC לדיון נוסף ב"פשעי" ישראל, בה נטען כי יש להאיץ את הליכי הבדיקה המקדמית, שכן ישראל לא השעתה את פעולות ההתנחלות, ואף העצימה אותן מאוד

יחידת המומחים הפלסטינית לתמיכה במשא ומתן (NSU) עשתה כאן כהרגלה עבודה יסודית ומקצועית. בשנות המשא ומתן עם הפלסטינים נוכחנו, הנושאים והנותנים בצד הישראלי, שוב ושוב ביכולותיהם של אנשי היחידה הקטנה הזו, המורכבת ממשפטנים צעירים ומוכשרים שלמדו במיטב האוניברסיטאות במערב.

היחידה מנהלת מעקב מקצועי שוטף ומחברת מדי חודש דו"ח מפורט, ממוסמך ועתיר-נתונים על מדיניות ישראל באיו"ש ובעזה, אותו היא משגרת למשרדי ה-ICC ולבירות המרכזיות ברחבי העולם.

לדוגמא, כך היא יכולה לקבוע רשמית כי ישראל הרסה 1054 מבנים פלסטינים בשנת 2016, ו-424 בשנת 2017. או כי בשנת 2017 עמד מספר הפלישות הישראליות לשטחים הפלסטינים באיו"ש על 79 מדי שבוע, ובעזה על 67 לכל אורך השנה.

הנוקדנות הטכנית-לכאורה הזו מתנגשת חזיתית בנראטיב הישראלי ובסגנונו. מכיוון שעל חלק גדול מן העובדות הקשות אין לישראל יכולת לחלוק, היא פונה לטיעונים פרוצידורליים, ובראשם "אין ל-ICC סמכות מכיוון שפלסטין איננה מדינה" – טיעון שעשוי אולי עדיין למנוע את הפיצוץ הרדיואקטיבי, במידה ויתקבל על דעת ההרכב שמונה לדון בסוגיה ב-4 החודשים הקרובים. "ישראל חוקרת את עצמה" – מה שקרוי בשפה המקצועית "טיעון המשלימות", טיעון רלוונטי לסוגיות של פשעי מלחמה צבאיים, אך לא לסוגיית ההתנחלויות שאותן ישראל אינה חוקרת כמובן.

מכיוון שעל חלק גדול מהעובדות הקשות אין לישראל יכולת לחלוק, היא פונה לטיעונים פרוצדורליים, ובראשם "אין ל-ICC סמכות מכיוון שפלסטין איננה מדינה" – טיעון שאולי ימנע את הפיצוץ הרדיואקטיבי, אם יתקבל על ידי ההרכב

ישראל אינה בוחלת גם ב-וואטאבאוטיזם – "ומה עם סוריה?" סוריה אינה חברה ב-ICC ולכן לא ניתן לפתוח נגדה בחקירה 'רגילה' לגבי פשעים שבוצעו בשיטחה-גופא, אולם למרות זאת מתנהלת בדיקה בעניינה באמצעות 'טריק' משפטי, באדיבותה של ירדן, עקב גירוש פליטים סוריים לשיטחה שלה.

"ומה עם חמאס והג'יהאד האסלאמי?" המסמך שפרסם ה-ICC קובע מפורשות כי בכוונתו לחקור גם פשעי מלחמה פוטנציאליים שבצעו "ארגונים חמושים" פלסטיניים בעזה.

וכמובן, ישראל מאשימה את בית הדין ב"פוליטיזציה". אין ספק שמדובר בסוגייה פוליטית-מדינית, שמבחינת ישראל נכון היה לעסוק בה בערוץ של משא ומתן מדיני קונסטרוקטיבי ויצירתי. אבל בצומת ה- T בין Settlements (התנחלויות) ל- Settlement  (הסדר) ממשלות נתניהו פנו ימינה, ולא הסתכלו לאחור.

ישראל אינה בוחלת גם ב-וואטאבאוטיזם – "ומה עם סוריה?" (מתנהלת בדיקה בעניינה), "ומה עם חמאס והג'יהאד האסלאמי?" (נקבע מפורשות כי ייחקרו גם פשעי מלחמה פוטנציאליים שבצעו "ארגונים חמושים" פלסטיניים בעזה

הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא יוכרע בהאג. הוא עשוי להיות מוכרע במשא ומתן בין שתי הנהגות חליפיות לנתניהו ולעבאס, או חלילה להדרדר שוב להתלקחות צבאית הסטורית, מיטוט הרש"פ וכיבוש כלל השטח בידי ישראל.

אבל פתיחת חזית משפטית-פוליטית בהאג, אם אכן תיפתח חקירה רשמית בעוד 4 חודשים, תעצים את תחושת הדחיפות בדרג הפוליטי ואולי אף בציבוריות הישראלית, ועשויה להחזיר את השיח הציבורי הישראלי לעיסוק מהותי בסוגייה שהיתה ונשארה החשובה ביותר בפוליטיקה הישראלית – עתיד השטחים, והדרך לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני והישראלי-ערבי.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית