שיבושי האספקה היו אחד המאפיינים הבולטים של המשברים הגדולים בשנים האחרונות. גם עכשיו קמעונאים מתחילים להרגיש את העיכובים באספקת מוצרים, ומנגד במפעלים תעשייתיים מנסים לגשר על הפער באמצעות הגדלת הזמנות לטווח קצר. אף שהמלחמה באיראן נכנסת להפסקת אש, הניסיון מלמד כי החזרה לאיזון לא תתרחש ברגע אחד, ויידרש זמן כדי לגשר על הפערים שנוצרו.
עם תחילת הפסקת האש, נתב"ג חוזר לפעילות מלאה, לאחר שבמהלך המלחמה הבעיה העיקרית הייתה במטעני האוויר, שפחתו באופן משמעותי, ומי שיכול היה ניסה לפצות על כך באמצעות העברת סחורה דרך הים. הנמלים בחיפה ובאשדוד המשיכו לפעול מתחילת המלחמה עם איראן, אולם באילת אין פעילות בשנתיים וחצי האחרונות, למעט אוניות ספורות של כלי רכב שהגיעו בטפטופים.
"יש ירידה של כ־15%–20% בפעילות כתוצאה מהמצב אבל השירות מתבצע באופן מלא והסחורות זורמות לארץ", אומר מנכ"ל רשות נמלי ישראל פנחס צרויה.
"היינו בכל המשברים בשש השנים האחרונות אז עסקים רגילים לשמור על רמת מלאי גבוהה יחסית, בפרט אלה שתלויים בחומרי גלם. הם מאומנים בצבירה של מלאים"
לדבריו, גם העורף הלוגיסטי פועל כסדרו, וכך גם העבודה על תשתיות חדשות. "למרות שחיפה מטווחת, הנמל פועל והמדינה החליטה לממן את עלויות הביטוח שעלו. כל אונייה שמגיעה מקבלת שירות בכניסה וביציאה באמצעות גוררת ונתב, וכן בפריקה ובהעמסה. נערכים לתת פתרונות, כמו למשל כשהוספנו מיגונית באחד הרציפים, משום שזמן ההגעה למיגון הקרוב היה ארוך מדי".
מאומנים בצבירת מלאים
למרות ההשבתה הכפויה של חלקים גדולים במשק, צמצום שירותי התחבורה הציבורית והבריאות, וכן חוסר הוודאות במגזר הפרטי לגבי הפיצויים, מפעלים המסווגים כחיוניים ממשיכים לפעול, וכמעט שאין מגבלה באספקת חומרי גלם.
"בתמונה הגדולה אנחנו במצב טוב, הנמלים עובדים ומגיעות סחורות", אומר נתנאל היימן, כלכלן התאחדות התעשיינים, בשיחה שנערכה כמה ימים לפני שנודע על הפסקת האש.
"היינו בכל המשברים בשש השנים האחרונות אז עסקים רגילים לשמור על רמת מלאי גבוהה יחסית, בפרט אלה שתלויים בחומרי גלם. הם מאומנים בצבירה של מלאים. מחירי הנפט עולים וייתנו את ההשפעה שלהם, גם על הבנזין שעולה יותר, אבל למזלנו יש בישראל גז טבעי אז מערכת החשמל והמפעלים שצורכים אותו מקבלים מחיר יציב יותר בניגוד למגמה בעולם", הוסיף.
לדעתו, התעשייה תוכל להמשיך לתפקד במצב הנוכחי עוד זמן רב: "אנחנו יכולים להמשיך ככה כמה שצריך. עברנו קורונה, מלחמה באוקראינה ו'חרבות ברזל', והתעשייה יודעת להתאים את עצמה.
"היינו רוצים שייתנו להטיס יותר מטענים באוויר. מבחינת הכמות, רוב המטען עובר בים, אבל מבחינת ערך כלכלי – הרוב באוויר"
"התלונה היחידה שאני מקבל היא איך לעבוד יותר. היינו רוצים שייתנו להטיס יותר מטענים באוויר. מבחינת הכמות, רוב המטען עובר בים, אבל מבחינת ערך כלכלי – הרוב באוויר: יהלומים, מוצרים רפואיים ותרופות, הייטק ודברים מהסוג הזה – ואין מספיק קיבולת הובלה.
"יש גם פקק גדול יותר מבדרך כלל במעבר נהר הירדן; לפעמים זה נובע מירדן עצמה, לפעמים בגלל מדינות המפרץ, וגם בשל כך שעובדים יצאו למילואים ונהלי אבטחה חודדו. בנוגע לפיצויים, המחשבה לעשות 'קופי–פייסט' מ'עם כלביא' מנותקת, כי זו מלחמה מסוג אחר, וחלק מהעסקים עם הלשון בחוץ".
היטלי מלחמה
למרות מה שמתואר כמעט כ"עסקים כרגיל", יש זעזועים בשרשרת האספקה. "גם אם האבן שקעה, עדיין יש אדוות במים ומרגישים את הפאניקה בשווקים", אומר ייבואן וסוכן של חומרי גלם לתעשיית הנייר. זה מתחיל בזינוק במחירי האנרגיה, שגורמים להעלאת מחירים, ו"אחד הספקים הודיע שלכל הזמנה הוא מוסיף היטל של 80 אירו לטון, והיו כאלה שהכניסו את זה למחיר הבסיס.
"מחירי ההובלה עולים וכוללים 'סיכון מלחמה', ויש גם שינוי בדרך ההגעה. מכולה שיצאה מוונציה הייתה אמורה להגיע לאשדוד, אבל בגלל ביטוחים ושיקולים ביטחוניים מורידים אותה בלימסול ומשם יש שינוע מחדש. אז במקום אונייה אחת שעוברת בכמה נמלים ופורקת ביעדים השונים, מעמיסים על אונייה אחרת, קטנה יותר, שמגיעה מקפריסין רק לחיפה או אשדוד, וזה מעכב את הסחורות".
"במקום אונייה אחת שעוברת בכמה נמלים ופורקת ביעדים השונים, מעמיסים על אונייה אחרת, קטנה יותר, שמגיעה מקפריסין רק לחיפה או אשדוד, וזה מעכב את הסחורות"
"לאוניות הגדולות יש לו"ז צפוף, והחברות מסתכלות על הסיכונים והביטוחים, אז לפעמים הן פורקות רק בנמל אחד בישראל, נניח בחיפה, ומעבירות ברכבת יבשתית את הסחורה דרומה. סחורות מהמזרח עושות עיקוף דרך כף התקווה הטובה ומצר גיברלטר, והשוק התרגל לזה. אם החות'ים יפסיקו לירות, החזרה לים סוף לא תהיה ברגע אחד".
כאמור, בניגוד למה שאפשר היה לצפות, זה לאו דווקא אומר שיש פחות חומרי גלם, כפי שמעיד היבואן: "המפעלים מלאים, ולא בגלל שיש ביקושים גדולים יותר בארץ או בעולם, אלא שבגלל חוסר היציבות אנשים קולטים את עליות המחירים ואת הבלגן עם האוניות, ומפחדים להיתקע עם חוסרים, אז הם מזמינים יותר, אף שזמני האספקה מתארכים, וזה מזין את עצמו. זה נקרא Panic purchasing.
"למפעל יש קיבולת מסוימת שהוא יכול לייצר, וכרגע היא מלאה, בעוד שלפני חודש רובם לא היו במצב הזה. הם לא יודעים בכמה יעלו המחירים ועד מתי זה יימשך, אז נותנים מחירים לייצור הקרוב, ואי אפשר להכניס הזמנות לחודשים קדימה. זה משנה את ההתנהלות".
אם אפשר ללמוד משהו מתקופת הקורונה, הרי שלאחר התנופה הכלכלית שתודלקה על ידי ההייטק הגיע המשבר של היציאה ממשטר הנגיף. היבואן מעריך כי לאחר המלחמה הנוכחית התעשיינים יצטרכו להתמודד עם מלאי גדול מהביקושים בפועל: "ב־21' ו־22' היה משבר לוגיסטי, והרבה הרוויחו ממנו כי מפעלים התמלאו בהזמנות, אבל אז באה התרסקות ב־23'.
"עכשיו הביקושים גבוהים, אז אף אחד לא מתווכח על סכומים, העיקר להזמין ולהביא, אבל היום שאחרי יגיע וזה יהיה בעייתי"
"הלקוחות התמלאו בסחורה שהשוק לא יכול להכיל, והמכירות צנחו, אז הייתה נפילה במכירות ובמחירים. שרשרת האספקה משתבשת, ויש גם את המלחמה האזורית, שהיא גדולה יותר מסוגיית הטילים – על האנרגיה. אם הסינים הם הלקוח העיקרי של האיראנים, הם יכולים להכתיב עבורם מחירים אטרקטיביים, ויחד עם כוח העבודה הזול התחרות מולנו אינה הוגנת.
"זה עלול להביא לשינוי גדול במובן הזה שהסינים ימכרו בזול יותר לאורך כל השרשרת, וזה מלחיץ את כולם. זה מייצר מעין גלגל שאתה רואה אותו מתחיל לזוז ולהתגלגל, ולא בטוח שיוכלו לעצור אותו כל כך מהר. בתוך כל חוסר הוודאות באירוע שלא ברור איך יוצאים ממנו, בעיקר סביב האנרגיה, אבל גם בשל הבלגן בהובלה, זמני האספקה והסיכון לאינפלציה".
הזעזועים האלה ישתקפו בהמשך בדיווחי החברות התעשייתיות הציבוריות. הצרכנים כבר מרגישים את הלחצים האינפלציוניים, וככל שהמלחמה מתארכת, החזרה לפרופורציות תהיה כואבת יותר: "עכשיו הביקושים גבוהים, אז אף אחד לא מתווכח על סכומים, העיקר להזמין ולהביא, אבל היום שאחרי יגיע וזה יהיה בעייתי. תמיד עדיף להיות בנקודת איזון, עם שוק בריא ורגוע, ולא בקיצוניות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם