הפסקת האש במלחמה מתקבלת במדינות המפרץ בתחושה אמביוולנטית. אומנם ישנה הקלה משום שההתקפות עליהן פסקו, השיט דרך הורמוז צפוי להתחדש בהדרגה והחשש מהסלמה רחבה פחת. אולם, מאחורי ההקלה מסתתרת תחושת החמצה עמוקה.

מנקודת מבטן של מדינות המפרץ, הן נכנסו למלחמה הזו בעל כורחן – והן אף יוצאות ממנה במצב אסטרטגי גרוע יותר מזה שבו היו לפניה.

הסיבה המרכזית לכך היא שהיעדים המרכזיים למערכה לא מומשו. האיום האיראני לא הוסר: תוכנית הגרעין של איראן ספגה פגיעה אך לא ברור מה יעלה בגודל האורניום המועשר. בנוסף, מערך האש האיראני של טילים וכטב"מים נותר על כנו. עבור מדינות המפרץ, המשמעות ברורה: לאחר ארבעים ימי לחימה ונזק עצום, האיום שממנו הן חוששות יותר מכל נותר בעינו.

מנקודת מבטן של מדינות המפרץ, הן נכנסו למלחמה הזו בעל כורחן – והן אף יוצאות ממנה במצב אסטרטגי גרוע יותר מזה שבו היו לפניה. הסיבה המרכזית לכך היא שהיעדים המרכזיים למערכה לא מומשו

חמור מכך, המשטר בטהרן הוכיח יכולת עמידות. הציפיות בארה"ב ובישראל כי לחץ צבאי כבד יערערו את יציבותו לא התממשו. אם המשטר האיראני ישרוד גם בשנים הקרובות, הוא אף עלול להציג את המלחמה כהישג: עימות ישיר עם המעצמה החזקה בעולם ועם ישראל, שממנו יצא מבלי שאיבד את נכסיו האסטרטגיים המרכזיים.

איראן גם הראתה במהלך המלחמה כי ביכולתה להשתמש בפגיעה במדינות המפרץ עצמן כמנוף לחץ אפקטיבי. פגיעה זו והיכולת לשבש את השיט במייצר הורמוז נתפסות כאפקטיביות ומעתה, מרגע שהופעלו באופן גלוי, יהפכו לחלק קבוע מארגז הכלים האסטרטגי של איראן בעימותים עתידיים.

עבור מדינות המפרץ, מחיר המלחמה היה כבד. במהלך הלחימה הן ספגו פגיעות משמעותיות בתשתיות אזרחיות וביטחוניות, במיוחד איחוד האמירויות שספגה יותר מכל מדינה אחרת במזרח התיכון.

מעבר לנזק הכלכלי שנאמד במיליארדי דולרים, נפגעה גם התדמית שהן טיפחו במשך שנים – של אזור יציב, בטוח ומשגשג, מקום "לעשות עסקים". גם אם התשתיות ישוקמו, תחושת הפגיעוּת שנחשפה במהלך המלחמה לא תיעלם במהירות.

למדינות המפרץ, מחיר המלחמה היה כבד. הן ספגו פגיעות משמעותיות בתשתיות אזרחיות וביטחוניות, ומעבר לנזק הכלכלי שנאמד במיליארדי דולרים, נפגעה התדמית שטיפחו – של אזור יציב, בטוח ומשגשג לעסקים

המלחמה גם חשפה את מגבלות הכוח האמריקאי. עבור רבות ממדינות המפרץ, גם ביום שלאחר המלחמה, ארה"ב נותרה השותפה הביטחונית החשובה ביותר, אך העימות האחרון המחיש את מגבלות כוחה.

וושינגטון לא הצליחה למנוע את הפגיעות במדינות המפרץ ולא השיגה הכרעה ברורה מול איראן. התוצאה היא ספקות חדשים לגבי מידת האפקטיביות של ערבויות הביטחון האמריקאיות באזור.

במקביל, גם התדמית של ישראל במפרץ נפגעה. בעיני רבים ישראל היא זו שדחפה לעימות – שפגע קשות במדינות המפרץ אך לא שינה באופן מהותי את מאזן הכוחות במפרץ. במובן זה, חלק מהאשמה על תוצאות המלחמה יופנה מעתה כלפי ישראל. הדבר עלול להקשות על מאמציה של ישראל להעמיק את היחסים עם מדינות המפרץ, דווקא לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח כי המלחמה תחזק את מעמדה האזורי ותביא להרחבת מעגל השלום.

בסיכומו של דבר, התמונה האסטרטגית שמסתמנת לאחר המלחמה מדאיגה מבחינת המחנה הפרו-אמריקאי במזרח התיכון. איראן אמנם ספגה פגיעות קשות, אך אם המשטר בטהרן ישרוד לאורך זמן, איראן עלולה להיתפס בטווח הארוך כמי שיצאה מן העימות כשידה על העליונה. מנגד, יעדי המלחמה, כפי שהוצגו על-ידי ישראל בתחילתה, לא הושגו.

במקביל, גם התדמית של ישראל במפרץ נפגעה. בעיני רבים ישראל היא זו שדחפה לעימות – שפגע קשות במדינות המפרץ אך לא שינה מהותית את מאזן הכוחות במפרץ. במובן זה, חלק מהאשמה יופנה כלפיה

מנקודת המבט של מדינות המפרץ הן יוצאות מהמלחמה במצב פחות טוב משהיו ערב המלחמה. ולכן, לאחר שישקע האבק, רבות מהן עשויות לחזור למדיניות זהירה ומוכרת מול איראן: ניסיון לייצב מחדש את היחסים עמה גם אם מתוך חשד עמוק – פשוט משום שהיא נשארה שם. וישראל? היא תיראה מעתה במדינות המפרץ כמי שבגללה הן שילמו מחיר כבד כל כך.

ד״ר יואל גוז׳נסקי הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אונ׳ תל אביב. מומחה למדינות המפרץ ולסוגיות אסטרטגיות כגון תפוצה גרעינית ויציבות משטרים. לשעבר איש משרד רה״מ וחוקר אורח באונ׳ סטנפורד. באפריל 2020 יצא לאור ספר פרי עטו בנושא יחסי ישראל ומדינות המפרץ בהוצאת אונ׳ אוקספורד. אב לבן ולבת וטייל חובב