מלחמת שאגת הארי בין ישראל לאיראן כבר מזמן חרגה מגבולותיה הצבאיים. הפגיעה ההדדית בתשתיות האנרגיה במפרץ הפרסי אינה רק מהלך טקטי בשדה הקרב. המלחמה הפכה לאירוע כלכלי גלובלי בעל השלכות ארוכות טווח.

גם אם הפסקת האש תחזיק, הנזק כבר נעשה: שדות גז ונפט, מתקני הפקה ותשתיות שינוע שנפגעו ידרשו שנים לשיקום. המשמעות ברורה: היצע האנרגיה העולמי מצטמצם, והמחיר עולה.

עליית מחירי האנרגיה אינה נשארת בגבולות תחום הדלק בלבד. מדובר באפקט שרשרת: ייצור מתייקר, תחבורה מתייקרת, ולבסוף גם סל הקניות של האזרח.

גם אם הפסקת האש תחזיק, הנזק כבר נעשה: שדות גז ונפט, מתקני הפקה ותשתיות שינוע שנפגעו ידרשו שנים לשיקום. המשמעות ברורה: היצע האנרגיה העולמי מצטמצם, והמחיר עולה

במצב כזה, האינפלציה אינה רק אפשרות. האינפלציה היא כמעט ודאית. כבר עתה ניתן לראות כיצד השווקים מצפים להעלאות ריבית בארצות הברית, הכלי המרכזי של הבנק המרכזי לבלימת אינפלציה. אלא שהריבית אינה פועלת בחלל ריק. היא משפיעה ישירות על עלויות האשראי של משקי הבית, על משכנתאות, על הלוואות, ועל הפעילות הכלכלית כולה.

אבל הסיפור האמיתי מתחיל דווקא מחוץ לארצות הברית. בעשורים האחרונים, מדינות רבות, בעיקר בעולם המתפתח, נטלו הלוואות במטבע האמריקאי. כאשר הריבית בארה"ב עולה, החוב הזה מתייקר באופן אוטומטי. כך נוצרת מלכודת: מדינות שכבר מתקשות לממן את פעילותן נאלצות לשלם יותר, דווקא כשהכנסותיהן נשחקות בשל עלויות אנרגיה גבוהות והאטה כלכלית.

זהו "המחיר הסמוי" של המלחמה, והוא נופל בעיקר על המדינות העניות ביותר. בשנים האחרונות חלה החמרה דרמטית במצבן הפיננסי של מדינות רבות: שיעור המדינות הנתונות במצוקת חוב הוכפל בתוך עשור. כעת, עם הזעזוע האנרגטי החדש, קיים חשש ממשי לגל של חדלות פירעון, תרחיש שיכול למחוק הישגים של עשרות שנים במאבק בעוני, בריאות הציבור והתפתחות כלכלית.

ההיסטוריה מלמדת עד כמה תרחיש כזה מסוכן. משבר הנפט של שנות ה-70, שהחל בעקבות אמברגו של מדינות אופ"ק, הוביל לעלייה חדה במחירים ולגל אינפלציוני עולמי.

שיעור המדינות הנתונות במצוקת חוב הוכפל בתוך עשור. כעת, עם הזעזוע האנרגטי החדש, קיים חשש ממשי לגל של חדלות פירעון, תרחיש שיכול למחוק הישגי עשורים של מאבק בעוני, בריאות הציבור והתפתחות כלכלית

התגובה האמריקאית, העלאת ריבית חדה, אמנם בלמה את האינפלציה, אך גם דחפה עשרות מדינות למשבר חוב עמוק. התוצאה הייתה "עשור אבוד" עבור חלקים גדולים מהעולם המתפתח, עם קיפאון כלכלי ופגיעה קשה באוכלוסיות חלשות.

היום, התנאים אף מורכבים יותר. אם בעבר מספר מצומצם של בנקים מערביים החזיקו ברוב החוב, הרי שכיום מדובר במערכת מבוזרת ומסובכת: קרנות פנסיה, משקיעים פרטיים, בנקים סיניים ומוסדות בינלאומיים, כולם שחקנים בזירה. המשמעות היא שכל ניסיון להסדר חוב עתידי יהיה מורכב, איטי ורווי מחלוקות.

גם סין, שהפכה בעשורים האחרונים למלווה מרכזית למדינות מתפתחות, ניצבת בפני דילמה. מצד אחד, יש לה אינטרס לשמור על יציבות הלווים שלה; מצד שני, אין לה מנגנון ברור לטיפול במשברי חוב רחבי היקף. עיכובים בתהליכי הסדר עלולים להעמיק את המשבר ולפגוע במעמדה הבינלאומי.

למלחמת שאגת הארי יש אפוא פוטנציאל להצית לא רק משבר אנרגיה, אלא גם משבר חוב עולמי מתמשך. ככל שהלחימה תימשך והפגיעה בתשתיות תעמיק, כך יגבר הלחץ האינפלציוני ויחד אתו גם הלחץ להעלאות ריבית נוספות. המעגל הזה עלול להפוך למלכודת עבור עשרות מדינות.

למלחמה זו יש פוטנציאל להצית, חוץ ממשבר אנרגיה, גם משבר חוב עולמי מתמשך. ככל שהלחימה תימשך והפגיעה בתשתיות תעמיק, יגבר הלחץ האינפלציוני, ואתו הלחץ להעלאות ריבית נוספות – מלכודת לעשרות מדינות

המסקנה ברורה: סיום מהיר של המלחמה אינו רק אינטרס ביטחוני או מדיני, אלא גם צורך כלכלי גלובלי. ללא בלימת ההסלמה, העולם עלול למצוא את עצמו לא רק עם אנרגיה יקרה יותר, אלא עם מערכת פיננסית פגיעה יותר, ושכבות רחבות של אוכלוסייה שיישאו במחיר.

ד"ר אפרים כהנא, לשעבר ראש המחלקה למדע המדינה והתוכנית לביטחון לאומי במכללה האקדמית גליל מערבי וגם מרצה לשעבר במכללה לביטחון לאומי. תחומי המחקר האקדמי שלו הם מודיעין וביטחון לאומי ותפוצת ובקרת נשק בלתי קונוונציונלי.