ב-1 במרץ, כטב"מים איראניים פגעו בשני מרכזי נתונים של חברת "אמזון" באיחוד האמירויות, ומרכז שלישי ניזוק בבחריין. אפליקציות בנקאיות החשיכו. פלטפורמות תשלום קפאו. במשך שבועות, שירותי הענן ברחבי המפרץ נותרו מושבתים חלקית.
תעשיית הטכנולוגיה דיברה במשך שנים על "הענן" כאילו היה חסר משקל, מבוזר, עמיד וחסר גבולות. המלחמה עם איראן שינתה את המטאפורה הזאת באמצעות אש. לענן יש כתובת. ובכתובת הזאת אפשר לפגוע באמצעות כטב"ם שעולה פחות ממכונית משומשת.
עד כה, אירועי המלחמה עם איראן הוצגו ברובם במונחים מוכרים, תוך התמקדות בסגירת מצר הורמוז, בשיבושים בזרימת האנרגיה, במערכה האווירית האמריקאית-הישראלית ובתקיפות הטילים של איראן ברחבי האזור.
ואולם, המסגור הזה מחמיץ רובד עמוק ורב-משמעות הרבה יותר של הסכסוך: מדובר במאבק על מרכזי הנתונים והתשתית הדיגיטלית של האזור.
מה שהתרחש במפרץ לא היה רק סכסוך אזורי שגרם נזק היקפי לכלכלה הדיגיטלית. זו הייתה חשיפתה של טעות אסטרטגית שקדמה זמן רב למלחמה – ההנחה כי המסדרון הנפיץ והשנוי ביותר במחלוקת בעולם הוא מקום ראוי לבנות בו את עמוד השדרה של עידן הבינה המלאכותית.
![ענני עשן עולים מפגיעה של כטב"ם איראני באיחוד האמירויות, 14 במרץ 2026 (צילום: AP Photo/Altaf Qadri, File)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/04/AP26084750434572.jpg "ענני עשן עולים מפגיעה של כטב"ם איראני באיחוד האמירויות, 14 במרץ 2026 (צילום: AP Photo/Altaf Qadri, File)")
האמונה לפיה הון יכול להוות תחליף לניתוח איומים, לא הייתה רק קריאה שגויה של הטכנולוגיה, אלא גם קריאה שגויה של המציאות הגאוגרפית היסודית.
כאשר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ סיכם את ביקורו במזרח התיכון במאי 2025, היקף השאיפות היה חסר תקדים. מדובר היה בהתחייבויות להשקעה בסך של יותר מ-2 טריליון דולר מצד ערב הסעודית, קטאר ואיחוד האמירויות, שחלק ניכר מהן יועד לתשתיות בינה מלאכותית.
פרויקט Stargate UAE, שחיבר את OpenAI, את "אנבידיה", את חברת G42 מאבו דאבי וענקיות טכנולוגיה נוספות, נועד להיות קמפוס הבינה המלאכותית הגדול ביותר מחוץ לארה"ב
פרויקט Stargate UAE, שחיבר את OpenAI, את "אנבידיה", את חברת G42 מאבו דאבי וענקיות טכנולוגיה נוספות, נועד להיות קמפוס הבינה המלאכותית הגדול ביותר מחוץ לארצות הברית.
"אמזון" התחייבה להשקיע יותר מ-5 מיליארד דולר בריאד. "מיקרוסופט" התחייבה להשקיע 15 מיליארד דולר באיחוד האמירויות. המפרץ, כך הוצהר, יהפוך לעמוד התווך השלישי של תשתית הבינה המלאכותית העולמית, לצד ארצות הברית וסין.
להיגיון הזה הייתה מידה מסוימת של עקביות. קרנות ההון הריבוניות של מדינות המפרץ הציעו הון סבלני בהיקף עצום, בגיבוי של אנרגיה בשפע, מיקום אסטרטגי כשער לדרום הגלובלי, וממשלות שלהוטות להשתלב באקו-סיסטם האמריקאי של הבינה המלאכותית.
אבל מה שנראה כהיגיון כלכלי היה, למעשה, הימור גאופוליטי. ההימור היה שהון, בריתות וערבויות ביטחוניות אמריקאיות יוכלו לפצות על החשיפה המבנית לסיכונים גאופוליטיים.
יוזמת Pax Silica חיזקה את קו המחשבה הזה, ומשכה את איחוד האמירויות ואת קטאר אל תוך גוש טכנולוגי בהובלת ארצות הברית, שנועד להגביל את גישתה של סין למוליכים למחצה מתקדמים. חברת Humain, זרוע הבינה המלאכותית הסעודית, התחייבה שלא לרכוש ציוד סיני, בעקבות ניתוק הקשרים המוקדם יותר של G42 עם חברת Huawei.
הקמת תשתית הבינה המלאכותית במפרץ כבר לא הייתה רק פרויקט מסחרי; היא הפכה לחלק מקו החזית בתחרות בין ארצות הברית לסין על עליונות טכנולוגית. וזה בדיוק מה שהפך אותה למטרה
הקמת תשתית הבינה המלאכותית במפרץ כבר לא הייתה רק פרויקט מסחרי; היא הפכה לחלק מקו החזית בתחרות בין ארצות הברית לסין על עליונות טכנולוגית. וזה בדיוק מה שהפך אותה למטרה.
באפריל 2025, מנכ"ל "גוגל" לשעבר אריק שמידט ניסח, בבוטות חריגה, את ההיגיון המסתמן של עימות סביב בינה מלאכותית. לדבריו, אם יריב אינו מסוגל לסגור את הפער הטכנולוגי באמצעות ריגול או חבלה, החלופה היא פעולת מנע – "להפציץ את מרכז הנתונים שלך".
אלה לא היו תרחישים מופשטים, הוא הזהיר, אלא שיחות שכבר מתקיימות בין מדינות החמושות בנשק גרעיני. שמידט תיאר עימות עתידי בין ארצות הברית לסין, כזה שצפוי להתרחש בתוך עשור.
באופן מפתיע, המלחמה עם איראן חשפה דבר מטריד עוד יותר. מעצמה אזורית הנתונה תחת סנקציות כבדות, שפעלה באמצעים א-סימטריים של כטב"מים וטילים במקום באמצעות כוח מחשוב בקנה מידה עצום, הראתה שאפשר ליישם את ההיגיון של שלילת תשתית בינה מלאכותית בשבריר מהעלות הצפויה.
ישנו גם ממד נוסף שפרשנים רבים במערב עדיין לא הפנימו במלואו: ראיות מצביעות על כך שאיראן לא פעלה לבדה בהשגת דיוק הפגיעות שלה.
לפי הדיווחים, הייתה לה גישה למערכת הלוויינים הסינית BeiDou, שהאותות המוצפנים שלה מציעים דיוק פגיעה שנמצא מחוץ להישג ידה של חסימת ה-GPS האמריקאית.
באותו הזמן פרסמו חברות לוויין סיניות תצלומים ברזולוציה גבוהה של פריסות צבאיות אמריקאיות ברחבי האזור, וסיפקו לאיראן את מה שאנליסטים תיארו כ"נתוני מטרה בחינם". בייג'ינג אומנם לא שיגרה בעצמה שום טיל, אך היא סיפקה את הקואורדינטות.
באותו הזמן פרסמו חברות לוויין סיניות תצלומים ברזולוציה גבוהה של פריסות צבאיות אמריקאיות ברחבי האזור, וסיפקו לאיראן את מה שאנליסטים תיארו כ"נתוני מטרה בחינם"
מה שנראה כמלחמה אזורית הוא, ברובד עמוק יותר, עימות עקיף על שליטה בתשתיות בינה מלאכותית. סין אינה צריכה לתקוף ישירות מרכזי נתונים המזוהים עם ארצות הברית, אם שותפה כמו איראן יכולה לעשות זאת בעלות נמוכה יותר ובסיכון ייחוס נמוך יותר. במפרץ, ההיגיון הזה לא נותר רק במישור התיאורטי, אלא הפך למבצעי לחלוטין.
הקמת תשתית הבינה המלאכותית של האזור נחשפה לפגיעה דרך מלכודת מבנית, שיצרו דרישות רגולטוריות למיקום נתונים. מדינות ערב חייבו לאחסן נתונים רגישים פיזית בתוך אזור החוף הלאומי, והותירו לענקיות הענן אפס גמישות גאוגרפית. הגישה להון, לאנרגיה ולשווקים המקומיים חייבה נוכחות פיזית בשטח.
ההיגיון הרגולטורי התנגש חזיתית במציאות הגאופוליטית. המפרץ אינו רק פלטפורמה של קישוריות רשת; זהו אחד המרחבים האסטרטגיים הנפיצים והשנויים ביותר במחלוקת בהיסטוריה המודרנית
אבל ההיגיון הרגולטורי התנגש חזיתית במציאות הגאופוליטית. המפרץ אינו רק פלטפורמה של קישוריות רשת; זהו אחד המרחבים האסטרטגיים הנפיצים והשנויים ביותר במחלוקת בהיסטוריה המודרנית.
מה שהמשקיעים פירשו כמסדרון צמיחה מניב, הגאוגרפיה כבר הגדירה ממזמן כשדה קרב. ואפילו מערכות ההגנה האווירית האמירותיות המתוחכמות ביותר הוכיחו שאינן מסוגלות להבטיח הגנה הרמטית על קמפוסי נתונים ענקיים, נייחים ותלויי אנרגיה.
ההשלכה הבלתי מכוונת של התקיפות במפרץ כבר משנה כעת את השאלה היכן תיבנה התשתית של הדור הבא של הבינה המלאכותית.
במשך שנים, מרכזי נתונים מבוססי-חלל התקיימו רק בשוליים של התכנון הרציני, ונבלמו בגלל מודל כלכלי שלא הצדיק את העלויות האדירות. המלחמה עם איראן שינתה את החישוב הזה מהקצה אל הקצה, כשתקפה בבת אחת את שני היסודות המרכזיים של תשתיות הבינה המלאכותית הקרקעיות.
התקיפות הבלתי פוסקות של איראן המחישו שקמפוס נתונים בשווי מיליארדי דולרים יכול להיות מושבת כליל בידי כטב"ם שעולה אלפים בודדים.
במקביל, סגירת מצר הורמוז – שדרכו עוברים כ-20% מהנפט הימי בעולם וחלק ניכר מן הגז הטבעי הנוזלי שלו – חשפה עד כמה שברירית באמת אספקת האנרגיה שמזינה את המתקנים העצומים הללו.
שני הלחצים האלה יחד – פגיעות קינטית מעל פני הקרקע ואי-ביטחון אנרגטי מתחתיה – הופכים את הטיעון בעד תשתית חלל משאיפה עתידנית להכרח אסטרטגי
שני הלחצים האלה יחד – פגיעות קינטית מעל פני הקרקע ואי-ביטחון אנרגטי מתחתיה – הופכים את הטיעון בעד תשתית חלל משאיפה עתידנית להכרח אסטרטגי.
חברת SpaceX של אילון מאסק כבר הגישה באופן חסוי תשקיף להנפקה ראשונית בחודשים הקרובים, לפי שווי מדווח של 1.75 טריליון דולר, לאחר שמיזגה לתוכה את חברת xAI וגייסה במהירות אדריכלי תשתיות בינה מלאכותית.
משימת Artemis II של סוכנות החלל נאס"א, ששוגרה ב-1 באפריל ונשאה בני אדם מעבר למסלול נמוך סביב כדור הארץ לראשונה מאז 1972, מוסיפה איתות חד-משמעי: מרוץ החלל השני, בדיוק כמו הראשון, מתחיל כשמשהו על הקרקע הופך ליקר מדי מכדי שיהיה אפשר להגן עליו.
מעצמות גדולות מעולם לא המתינו לכך שהמודל הכלכלי יתבהר לפני שהחליטו מה הן פשוט אינן יכולות להרשות לעצמן לאבד. המלחמה עם איראן הכריעה סופית את הוויכוח בשאלה האם קיים נימוק ביטחוני מוצדק לכוח מחשוב מבוסס-חלל.
ייתכן שמדינות המפרץ עדיין לא סיימו את תפקידן כמרכזי תשתית לבינה מלאכותית; ההון, האנרגיה, הדרישות הריבוניות והיישור הגאופוליטי עם וושינגטון עשויים להמשיך למשוך אליהן השקעות. אבל תקיפות הכטב"מים והטילים של איראן שינו לצמיתות את אופן חישוב הסיכונים.
ביטוח מלחמה למתקן מרכז נתונים בשווי 100 מיליון דולר במזרח התיכון התייקר ב-1,900% מאז חודש פברואר. מנכ"ל חברת Constellation Energy ניסח זאת בפשטות מוחלטת בפסגת תעשייה שנערכה במרץ: "מי הולך לבטח מתקן בשווי 20 מיליארד דולר במזרח התיכון, שאפשר להשמיד באמצעות כטב"ם שעולה 5,000 דולר?" המגבלה העיקרית כעת אינה הון, אלא שרידות.
ביטוח מלחמה למתקן מרכז נתונים במזרח התיכון התייקר ב-1,900% מאז חודש פברואר. "מי הולך לבטח מתקן בשווי 20 מיליארד דולר במזרח התיכון, שאפשר להשמיד באמצעות כטב"ם שעולה 5,000 דולר?"
הדפוס הזה יציב ועקבי. במלחמות, מדינות תמיד כיוונו את האש אל עבר התשתית שמעניקה ליריביהן יתרון מכריע. זהו איננו דבר חדש: החל מחיתוך כבלי הטלגרף במלחמת העולם הראשונה, דרך הפצצת מוקדי הייצור התעשייתי במלחמת העולם השנייה, ועד פגיעה במתקני נפט ובצינורות בסוף המאה ה-20. לאחרונה, ראינו זאת גם במתקפות סייבר על מערכות פיננסיות ורשתות אנרגיה.
מה שהשתנה ב-2026 הוא ששכבת התשתית המדוברת כעת היא כוח המחשוב של הבינה המלאכותית. הלקח המרכזי מהמלחמה עם איראן הוא שהתשתית הזו אינה חסינה יותר להיגיון הזה מכל מה שקדם לה בהיסטוריה.
ההקמה של תשתית הבינה המלאכותית במפרץ נשענה על ההנחה השגויה שההיגיון ההיסטורי הזה כבר לא חל. האמונה שהשקעות עצומות של קרנות הון ריבוניות, המגובות בשותפויות טכנולוגיות דו-צדדיות ובערבויות ביטחוניות אמריקאיות, יוכלו לגבור על הגיאוגרפיה, התבררה כמופרכת.
המלחמה עם איראן הוכיחה שוב שטכנולוגיה לבדה אינה יכולה לאלף את הגאופוליטיקה, משום שהתשתית נמשכת אחרי הגאוגרפיה, והגאוגרפיה נמשכת אחרי ההיסטוריה. ובכל הנוגע למפרץ, ההיסטוריה תמיד הייתה ברורה מאוד באשר לסיכונים.
השלב הבא במרוץ על תשתיות הבינה המלאכותית יתנהל בשתי חזיתות עיקריות. הראשונה על פני כדור הארץ, שם השאלה המרכזית היא אילו מיקומים מסוגלים להגן באופן אמין על נכסים קריטיים אלו. השנייה היא בחלל, שם השאלה היא האם אפשר להרחיק את הנכסים הללו מכלל סיכון באופן מוחלט.
השלב הבא יתנהל בשתי חזיתות עיקריות. על פני כדור הארץ – שם השאלה היא אילו מיקומים מסוגלים להגן באופן אמין על נכסים קריטיים. ובחלל – שם השאלה היא האם אפשר להרחיק את הנכסים מכלל סיכון באופן מוחלט
לגבי אף אחת מהחזיתות אין עדיין תשובה ברורה. אבל המלחמה עם איראן הבהירה מעל לכל ספק ששתי השאלות הללו יקבלו כעת תשובות בדחיפות שיא, מצד כל מעצמה שמבינה בדיוק מה מונח כאן על הכף.
חמיד דהואיי הוא עמית הוראה במחלקה לכלכלה של אוניברסיטת הרווארד.
ארש ראיסינז'אד הוא פרופסור אורח-מסייע בבית הספר פלטשר של אוניברסיטת טאפטס ועמית אורח במרכז למזרח התיכון של בית הספר לכלכלה של לונדון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם