חברי הכנסת של מפלגת יש עתיד מצטיינים בעבודת החקיקה בכנסת. בהובלת יו"ר המפלגה יאיר לפיד, הם מעכבים פעם אחר פעם את התקדמות ההפיכה המשטרית.

הם גם מנסים לחסוך לציבור הישראלי מיליארדים של שקלים בעתירות לבג"ץ נגד העברות לא חוקיות בוועדת הכספים, בעיקר בהובלת חברי הכנסת ולדימיר בליאק ונאור שירי. כמו כן, ח"כ שלי מירון יושבת על כל פסיק ותו בחוק לחיסול התקשורת הישראלית.

בתוך כך, אתמול (רביעי) הודיעה היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, כי ועדת התקשורת, בהובלת ח"כ גלית דיסטל־אטבריאן, מתנהלת בניגוד לכללי עבודת החקיקה וכי הדבר פוגע בהפרדת הרשויות, וקבעה שיש להחזיר את החקיקה לוועדת הכלכלה. יש לכך עוד דוגמאות רבות.

אף על פי כן, ציבור הבוחרים במרכז הפוליטי הוא פריך, נייד ואינו שומר חסד נעורים. כך היה המצב כאשר יש עתיד הצטרפה לזירה הפוליטית בשנת 2012, וכך גם כעבור 14 שנים

אף על פי כן, ציבור הבוחרים במרכז הפוליטי הוא פריך, נייד ואינו שומר חסד נעורים. כך היה המצב כאשר יש עתיד הצטרפה לזירה הפוליטית בשנת 2012, וכך גם כעבור 14 שנים. קהל הבוחרים נודד לכיוונם של גדי איזנקוט ו/או נפתלי בנט.

מפלגות מרכז הן בעלות תוקף פוליטי של כ־12–15 שנים, כפי שלומדים מההיסטוריה הפוליטית של המפלגות הדרך השלישית, קדימה, שינוי, מפלגת המרכז, כולנו, כחול לבן ועוד. אף שיש ביקוש עקבי למפלגות "אמצע הדרך", קהל הבוחרים שלהן אינו דבק במותג.

גדי ונפתלי, די עם זה. בשביל מה זה טוב לנהל את זה בתקשורת? יגיע הרגע הנכון, נשב, נסגור הכל, הקפה עלי. pic.twitter.com/wmlIt3t6XH

— יאיר לפיד – Yair Lapid (@yairlapid) April 11, 2026

אם נפתלי בנט וגדי איזנקוט לא יתעוררו בהקדם, יש עתיד תקרוס לנגד עיניהם והם יפסידו הפסד כפול ומכופל.

ראשית, הכוח הארגוני של יש עתיד עדיין קיים, ומפלגות חדשות כמו של איזנקוט או בנט עשויות להיעזר בו, כפי שכחול לבן נשענה על יכולת הביצוע של לפיד. שנית, עם 24 מנדטים בכנסת היוצאת, יש עתיד היא בעלת תקציב מימון בחירות גדול מאוד, וכסף הוא דבר שכל הסיעות יהיו זקוקות לו.

אבל במפלגת בנט 2026 ובמפלגת ישר! ישנים על הפרצוף. יתרה מכך, בנט פועל לצרף דמויות פוליטיות הנוטות למרכז, כמו המנכ"ליות קרן טרנר ולירן אבישר בן־חורין. אם הוא אמור ללקט בוחרים מגוש הימין כדי שאפשר יהיה להחליף את הממשלה, הרי שלפי הליהוקים שלו הוא חותר להיות יש עתיד החדשה.

אתמול הודיע בנט על צירוף חברי "כתף אל כתף", קבוצת צעירים שהפעילו לובי משמעותי במסדרונות הכנסת נגד העברת חוק הפטור משירות צבאי לחרדים

אתמול הודיע בנט על צירוף חברי "כתף אל כתף", קבוצת צעירים שהפעילו לובי משמעותי במסדרונות הכנסת נגד העברת חוק הפטור משירות צבאי לחרדים. יונתן שלו, חנניה בן שמעון, שחר ורון – כולם חיילים וקצינים קרביים לשעבר ששירתו בעזה, בלבנון ובסוריה, וצברו מאות ימי מילואים.

הנהמות של חברי קואליציית ההשתמטות נגד אותם פעילים נשמעו אתמול מגוחכות ומעליבות. הגדיל לעשות יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ בועז ביסמוט, כאילו הוא עצמו לא עשה פוליטיקה מתוך עמדת העורך הראשי של עיתון "ישראל היום" ומתחת לפלורסנט האולפנים של "ערוץ 12" כמבוא להתמודדות פוליטית.

יונתן שלו וצעירי כתף אל כתף, הדור שהציל את המדינה: ברוכים הבאים להנהגה????????❤️ pic.twitter.com/ENCEdO3H9a

— Naftali Bennett נפתלי בנט (@naftalibennett) April 15, 2026

ברייקינג ניוז: אזרחים בישראל מביעים את דעתם, כולל בכנסת, ומצטרפים לפעילות פוליטית כדי להוביל שינוי. לחיילי מילואים בהווה ובעבר מותר להתלונן בכנסת על חוק פטור לחרדים, ולאחר שהם נתקלים בהיעדר קשב במפלגת השלטון – מותר להם להיכנס לפוליטיקה כדי להחליפה. (גילוי נאות: שניים מחברי הרשימה של "כתף אל כתף" שירתו שירות קרבי בצמוד לבן שלי).

בגוש השינוי הביטו השבוע בעיניים מלאות קנאה בשינוי בהונגריה. בישראל, הצעירים כורעים תחת עומס המילואים, מתח המלחמה והקשיים הכלכליים, אך לרוב לא נמצאים בהפגנות או במהלכים ציבוריים נגד הממשלה. זאת חרף העובדה שמדובר בממשלה שבתקופתה התרחש האסון הגדול בתולדות המדינה.

האם שלו, בן שמעון ורון מייצגים כיוון אחר? בפרסומים של בנט בימים האחרונים הודגש כי שלו עשוי להיות חבר הכנסת הצעיר ביותר אי פעם, בן 23 בלבד. גם בן שמעון הוא בחור צעיר, להט"בק ובן 25 בלבד. קדמו לשניהם (והיו מבוגרות רק מעט) ח"כ לשעבר סתיו שפיר מהעבודה וח"כ לשעבר ענבל גבריאלי מהליכוד. שפיר הייתה תוצר של פעילות שטח, הפגנות והתנגדות לממשלה.

הציבור הצעיר בישראל – שכולל מעל לחצי מיליון בוחרים חדשים – אינו נוטה להתנגדות לממשלה, ואם כבר ההפך: איתמר בן גביר נערץ על ידי רבים

אולם ייתכן שהשניים הצעירים הללו הם רק חריג, שאינו מעיד על הכלל. הציבור הצעיר בישראל – שכולל מעל לחצי מיליון בוחרים חדשים – אינו נוטה להתנגדות לממשלה, ואם כבר ההפך: איתמר בן גביר נערץ על ידי רבים.

מפלגתו של גדי איזנקוט גם מתחילה לקבל פנים. נכון לעת הזו ידועים הבכירים שיובילו את הרשימה: אורית פרקש הכהן, מתן כהנא, ענבר גיטי הרוש (לשעבר מנכ"לית תנועת "אחרי" ומומחית מובילה בתחום גיוס חרדים), וככל הנראה ראש אגף תקציבים לשעבר במשרד האוצר, שאול מרידור.

משרדי המפלגה ממוקמים באזור התעשייה בצומת מורשה – מיקום נגיש על אחת הצמתים הפקוקות והראשיות בישראל.

גדי איזנקוט במקלט עם תושבי קיבוץ יפתח במהלך שיגורי טילים לצפון מלבנון, 9 במרץ 2026 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

בחזרה לגוש השינוי. משיחות בימים האחרונים עם בכירים במגוון מפלגות השינוי, כולל ראש מפלגה אחת, עולה תסכול עצום מההמתנה להחלטות על איחודים.

גישה אחת גורסת שיש לתת לאביגדור ליברמן ולבנט להתאמץ להביא בוחרים מ"דופן ימין", כלומר לנסות לכרסם בבייס של הליכוד והציונות הדתית, ולפיכך האיחוד המתבקש הוא בין יש עתיד, ישר! והדמוקרטים. איחוד מהסוג הזה אינו אמור להיות קבוע, אלא נועד לבחירות בלבד – ולאחר השבעת הכנסת הסיעות יתפצלו (כפי שעשו בן גביר, בצלאל סמוטריץ' ואבי מעוז ב־2022).

גישה אחרת, אותה מוביל איזנקוט, היא איחוד בין יש עתיד, ישר! ומפלגתו של בנט. מכל השיחות עולה כי שאלת זהות האדם שיעמוד בראש הגוף המשותף אינה ה"דיל ברייקר". כלפי חוץ, המנהיגים מקפידים לומר שלשם הפלת גוש בנימין נתניהו הם מוכנים לשקול כל הרכב. כלומר, הדמויות הפוליטיות מעידות על גמישות רבה בהיבט הפרסונלי.

אם מייד לאחר סוף השבוע של יום העצמאות לא יזוזו ראשי המפלגות ויתחילו לשלב ידיים ולתכנן את מבנה הגוש, הם יתישו את ציבור התומכים שלהם ויאבדו זמן יקר

מה מעכב את ההחלטות, אם כן? כולם יודעים שהבחירות במרחק שישה חודשים, וכל המתנה משחקת לידי הצד השני ושוחקת את תומכי גוש השינוי.

ח"כ יאיר לפיד וגדי איזנקוט, 1 בנובמבר 2025 (צילום: משה שי/פלאש90)

כרגע, במהלך שבועיים של החגים הלאומיים, ובמיוחד בהתחשב בכך שאיזנקוט הוא אב שכול טרי, לא יתקבלו החלטות בנושא. אבל אם מייד לאחר סוף השבוע של יום העצמאות לא יזוזו ראשי המפלגות ויתחילו לשלב ידיים ולתכנן את מבנה הגוש, הם יתישו את ציבור התומכים שלהם ויאבדו זמן יקר.