גדעון סער ניסה להוביל שיח אחר ולהחזיר אותנו לכללי המשחק הישנים והטובים, אבל ישראל צופה עדיין בסדרת הריאליטי שבה ביבי בלתי מנוצח.
דור שלם, הליכוד ומדינת ישראל, לכודים במלכוד הקסם של בנימין ביבי ניתאי נתניהו. נס חנוכה הפוליטי תש"פ לא התרחש. אם לרגע נדמה היה כי קל להריע, קשה להזיע, ומתפקדים חפצי שינוי המונעים אידיאולוגית יהיו נחושים יותר להגיע לקלפי, הסתבר שתומכי ביבי אינם "סתם מעריצים". הם נלהבים אמנם להריע, אך יותר להצביע. מזג האוויר הסוער היה הפעם לצדם. לא סערת הגשמים אף לא הסער, יכלו לביבי. קלינטון, בוש, אובמה, טראמפ, ארבעה נשיאים אמריקאים התחלפו, חלקם לאחר שתי כהונות, וביבי עדיין כאן, רלבנטי מתמיד.
לא סערת הגשמים אף לא הסער, יכלו לביבי. קלינטון, בוש, אובמה, טראמפ, ארבעה נשיאים אמריקאים התחלפו, חלקם לאחר שתי כהונות, וביבי עדיין כאן
אך אסור לטעות, ביבי והפלונטר הפוליטי בישראל 2019 שגרר שלוש מערכות בחירות, הם תמונת ראי לפלונטר ערכי חברתי שמתרחש כאן כבר שני עשורים. סוג של משבר זהות שאוחז בכולנו -דור מתניידי הסלולר, צופי תכניות הריאליטי, דתיים, חילוניים, ימין, שמאל, מרכז.
המשבר הוא כה עמוק, עד שאנו מקבלים כמובן מאליו מערכות בחירות שכבר מזמן נדמות לעוד תכנית תחרות ריאליטי פוליטית, דוגמת הוּריקן התכניות הנשקפות אלינו כל ערב ממסכי הטלוויזיה. וכך, מנהיגי מפלגות נבחרים על פי מפתח נתוני האטרקטיביות השיווקית והקסם האישי, וכשזה ידעך, יהיה עליהם לפנות את מקומם ל"כוכב הבא", וחוזר חלילה.
בעידן הפוסט אידאולוגי הזה אין בעיה לנטוש מפלגה ולנסות לחזור אליה כאילו כלום, (ע"ע סתיו שפיר, בנט, שקד). לעבור מימין לשמאל, משמאל לימין, עד כי ההצעה של כחול לבן לאורלי לוי לנטוש את העבודה-גשר ולחבור אליה, מתקבלת באופן טבעי במסגרת משחק הכיסאות הפוליטי. וראשי מפלגות יכולים להכריז בלי להניף עפעף, כי רק ערב הגשת הרשימות יחליטו בהתאם לצפי הרייטינג בסקרים, על מבנה "תכנית הריאליטי" שלהם – התבנית הפוליטית בה ירוצו (ע"ע איילת שקד, עמיר פרץ). מה הפלא שבתחרות "בית האח הגדול" המתחוללת לנגד עינינו, זוג שליטי הבית שלנו, הם ביבי מלך הריאליטי ורעייתו שרה.
וכך, מנהיגי מפלגות נבחרים על פי מפתח נתוני האטרקטיביות השיווקית והקסם האישי, וכשזה ידעך, יהיה עליהם לפנות את מקומם ל"כוכב הבא", וחוזר חלילה
ביבי הוא המגה כשרון במשחק הריאליטי הפוליטי שישראל כולה התדרדרה אליו. במגרש הזה, הוא בלתי מנוצח. ביבי ירד הפעם לשטח לקרב חייו עמוס באדי כריזמה בלתי נגמרת כמעט מחשמלת. הוא היטיב לנגוע בנימים הכי רגישים של המתפקדים, "צופי הריאליטי" המשולהבים, בעיקר במחוזות בהם אחוזי הצפייה שוברים שיאים.
עידן הסלולר ותוכניות הריאליטי, דורש במאי שיודע לייצר ריגושים מיידיים. להציג תמונה צבעונית שיש בה רדיפות, שנאות, ודמעות. אין זמן לבזבז על שכלתנות, ביקורות סולידיות ענייניות, ושכנוע רציונלי. הקהל זקוק לריגושים ודרמות.
גדעון סער הקדים מעט את המחר אבל ישראל עדיין צופה בריאליטי. סער, שקול מידי, נואם טקסטים רהוטים מימין לנתניהו, אבל בשפה שכלתנית, מדודה, ממושקפת, ומחויטת. ביבי לעומתו, פנה לבטן של המתפקדים, והמטיר עליהם כמויות של כריזמה וחשמל.
סער ניסה להוביל שיח חדש- ישן, ולהחזיר אותנו לכללי המשחק הישנים והטובים. אבל הגעגועים לשיח הזה, היו אפקטיביים בעיקר בבועה העירונית המצומצמת של הימין האמיתי יש לומר, בערי המרכז, פחות בפריפריה. כך למרבה האבסורד, הגם שסער התמקם מימין לנתניהו, והופעתו מצודדת וכנה, הוא לא עבר את מסך הרייטינג במשחק הטלוויזיוני הזול וההמוני שדרש דרמות, אמירות קיצוניות, תסריטים צבעוניים, כאלה, שיתסיסו את מיצי הריגוש השבטיים בבטן הרכה של המצביעים.
למרבה האבסורד, הגם שסער התמקם מימין לנתניהו, והופעתו מצודדת וכנה, הוא לא עבר את מסך הרייטינג במשחק הטלוויזיוני הזול וההמוני שדרש דרמות, אמירות קיצוניות, תסריטים צבעוניים
לביבי, גם עם שלושה כתבי אישום אותם הפך בסיוע העיתונות, המשטרה והפרקליטות לעוד נכסים אלקטורליים, אין תחרות נכון להיום, בכל המרחב הפוליטי הנוכחי מימין ומשמאל. הניסיון הפתטי להנדס באופן מלאכותי תואם ביבי תוצרת "כחול לבן" לשבט האלטרנטיבי, לא צלח.
ביבי השכיל לכתוב עבורנו את ספר האגדה על עצמו ולסנוור את כולנו ב-"אותיות גדולות" זוהרות המציגות את הישגי מדיניות האד הוק שאפיינה את דרכו: כלכלה פורחת, מעצמת היי טק, אבטלה בשפל, ועוד.
אבל כל הנ"ל מכסות את ערוות "האותיות הקטנות". כי המעצמה הטכנולוגית הזו, התרוקנה בעשורים האחרונים מהעוצמה הערכית-מוסרית שליוותה את הקמתה, כשתמונות היום יום מספרות את סיפורה
אבל כל הנ"ל מכסות את ערוות "האותיות הקטנות". כי המעצמה הטכנולוגית הזו, התרוקנה בעשורים האחרונים מהעוצמה הערכית-מוסרית שליוותה את הקמתה, כשתמונות היום יום מספרות את סיפורה
באתרי בניה, פועלים נופלים אל מותם כזבובים וחיי אדם הפכו לזולים – ובלבד שמדובר בזרים, בני אדם ללא שם. בבתי אבות שהופרטו לטובת רודפי בצע, עובדים המשתכרים משכורות רעב מתעללים בקשישים. בבתי חולים, אלפי חולים מתים מזיהומים, ומערכות הבריאות והתחבורה קורסות מהזנחה. במערכת החינוך למעלה מ 50% מהתלמידים לומדים במסגרות חינוך נטולות לימודי ליבה, תופעה המאיימת לשנות את אופייה של המדינה.
ישראל של ביבי מוקפת במאות אלפי רקטות מדויקות ומשוכללות מדרום ומצפון. ערב ההתמודדות מול גדעון סער, הוקרן לנו שידור חוזר של תמונת היום, כשמציאות ההווה של "האותיות הקטנות", פרצה שוב לפתע, וחשפה באחת, את ערוות ה"גדולות". המטאור הפוליטי הורד מבמת הנאום בכנס ה"אותיות הגדולות" באשקלון, מושפל וחבוט. ארגון טרור קיקיוני שלח שוב תזכורת רקטית למציאות העגומה של חיינו כאן.
ביבי הוא הדבר הרע ביותר, אך גם הטוב ביותר שקרה לשמאל הישראלי. הרע ביותר – כי בתחרות הפוליטית הרדודה, היה המטאור הפוליטי הכישרוני והכריזמטי הזה, למחסום הבטון היצוק שלא אפשר לשמאל לשוב אל מנעמי השלטון. הטוב ביותר, כי הוא שמר מכל משמר על הרלבנטיות של מדיניות השמאל ומוקדי הכוח שלו, והצליח לשווק לבייס שלו דימוי של ימין, יותר מאשר ממשות של ימין. הוא השכיל להלך בזהירות על ביצי הישרדותו ונזהר מלבצע תיקונים ורפורמות במערכת המשפטית עד שזו הגיעה לפתחו.
ביבי הצליח לשווק לבייס שלו דימוי של ימין, יותר מאשר ממשות של ימין. הוא השכיל להלך בזהירות על ביצי הישרדותו ונזהר מלבצע תיקונים ורפורמות במערכת המשפטית עד שזו הגיעה לפתחו
גדעון סער הכיר בטרגדיה של המנהיג המוכשר ביותר שצמח כאן, מטאור עמוס כישורים מדיניים ויחסים בינלאומיים שידע להביא הישגים כבירים, לצד חסרונות אישיים שרוקנו רבים מהם מתוכן. חמוש בסבלנות אין קץ – סער לא חשש לפרוש לפסק זמן פוליטי, ולא נרתע מאי השתלבותו במשחק הריאליטי הרדוד שמתחולל כאן כבר שני עשורים.
כאמור, האיש הקדים מעט את זמנו. מתחריו על כיבוש הנהגת הליכוד הבינו שבמשחק הנוכחי, מלחמת הירושה תעשה אתחול מחדש רק לאחר עידן ביבי. אבל האמת המחויטת על פוליטיקה אחרת שהרימה ראש לרגע חורפי, החלה לחלחל אט אט. ולאחר עידן ביבי, יתכן ותכבוש מסה גדולה יותר של ציבורים. כי ישראל שבעה מהכישרון והכריזמה. מסיפורי המעצמה הטכנולוגית, המעצמה השמינית בעולם, מהמטוסים המלאים, המחלפים ופקקי העושר הבלתי נגמרים.
בשעת מבחן, כולנו יודעים, כשאלפי טילים ינחתו על ריכוזי מגדלי הבטון שיצרנו כאן בחופזה, כל העוצמה והמעצמה הזו, לא תעמוד במבחן. ישראל עלולה להיות בסכנת קריסה פנימית. כי בשעת מבחן אנו זקוקים למשאבי אחרים : לערכים, לאמונה בצדקת הדרך, ליושר ואהבת אדם.
סער הקדים מעט את זמנו. מתחריו על כיבוש הנהגת הליכוד הבינו שבמשחק הנוכחי, מלחמת הירושה תעשה אתחול מחדש רק לאחר עידן ביבי. אבל האמת המחויטת על פוליטיקה אחרת שהרימה ראש לרגע חורפי, החלה לחלחל אט אט
ישראל ניצחה את מבקשי נפשה כשהייתה קטנה, לא מעצמה, אך בריאה וחמושה בערכים. ישראל של היום, מעצמת כיפת ברזל ממוגנת עד להחריד, ניהלה מלחמת לא כלום של 50 יום ללא הכרעה עם ארגון טרור קיקיוני שממרר את חייה כבר שני עשורים. ישראל של אז, קטנה אך נחושה, ניצחה חמש מדינות בשישה ימים.
אנחנו חיים בדור של שרה-רת הריאליטי, האני והרייטינג. ואולי נצטרך בהמשך להמציא שוב את "בלפור". לאתחל את עצמנו מחדש כדי להביא לשם, ואולי לכולנו, את ה-גאולה.
בנצי גיספאן הוא בוגר מדעי המדינה, פילוסופיה ומשפטים, לשעבר יו״ר, מנכ״ל ובעלי קבוצת "מתחתנים", עו״ד ואיש עסקים, מיוזמי תנועת ״מתחברים - יהדות ישראלית״, שהציעה פלטפורמה רעיונית לזהות יהודית-ישראלית. פרסם מאמרים ומקאמות בעיתונות, כותב בימים אלה ספר פרשנות יהודית-ישראלית למקרא
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ואוו בנצי, זה המאמר הטוב ביותר שלך. מלאכת מחשבת שנונה ומדוייקת. נבואת זעם יחד עם ניתוח של ההווה הדוקר עד כאב. יש לך כמה משפטים וביטויים לפנתיאון כגון: מתניידי הסלולר, אותיות גדולות מול אותיות קטנות, שרה-רה ועוד.
מחכה כבר לפרי הבא. שאפו ענק.