• מתחם בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, שבו אולם התפילה מוקף במבנים קטנים יותר המשמשים למטרות שונות, 25 בנובמבר 2019 (צילום: מאט ליבוביץ')
    מאט ליבוביץ'
  • בראם פאלש (במרכז), על גג בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, הולנד, לומד על התפקיד שמילאו אביו, ליאו פאלש, ולוחמי האש המתנדבים האחרים בתקופת הכיבוש הנאצי, 25 בנובמבר 2019 (צילום: מאט ליבוביץ')
    מאט ליבוביץ'
  • ההיסטוריונית אנמיק גרינגולד והביוכימאי בראם פאלש בוחנים מסמך אישי של ליאו פלאש שהכינה "מועצת היהודים", בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, 25 בנובמבר 2019 (צילום: מאט ליבוביץ')
    מאט ליבוביץ'
  • בראם פאלש בעליית הגג של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, מתבונן בחלל שבו אביו, לוחם האש ליאו פאלש, החביא את אוצרות הקהילה היהודית מפני הנאצים, 25 בנובמבר 2019 (צילום: מאט ליבוביץ')
    מאט ליבוביץ'
  • פנים בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם בשנות ה-20 (צילום: רשות הציבור)
    רשות הציבור
  • מפה של אמסטרדם שהוכנה ב-1941 על ידי הרשות המקומית. כל נקודה מייצגת עשרה יהודים (צילום: רשות הציבור)
    רשות הציבור
  • תמונה מפורסמת של תפילה ציבורית בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם ב-9 במאי 1945, בהשתתפותם של ניצולי שואה (צילום: רשות הציבור)
    רשות הציבור

בחזרה לבית הכנסת שאבא שלי הציל מהנאצים

ליאו פאלש היה רק בן 16 כאשר סייע להציל את בית הכנסת הפורטוגזי של הולנד מידי הנאצים ● בנו, בראם, לא היה מודע במלואו לתפקידו המרכזי של אביו בסיפור ● כתב זמן ישראל ליווה אותו בביקור מיוחד במקום, שבמהלכו היסטוריונים סיפרו לו על גבורת אביו ועל תולדות משפחתו בשואה ● סגירת מעגל ב"אסנוגה" של אמסטרדם

כשהוא נשאל מדוע הנאצים לא הרסו את בית הכנסת הפורטוגזי היקר ללב משפחתו, בראם פאלש אומר שזוהי "קצת תעלומה". אולם לדעתם של היסטוריוני השואה ההולנדים, אביו של פאלש – ליאו פאלש המנוח – היה כוח מוביל מאחורי הישרדותו של בית הכנסת המפורסם במלחמת העולם השנייה.

אף על פי שליאו פאלש היה רק בן 14 כאשר החל הכיבוש הגרמני, הוא עזר להניא את הנאצים מהפיכתו של ה"אסנוגה" – בית כנסת בפורטוגזית – למרכז לגירוש יהודים. הנער גם שמר על המבנה עד 1944, ויחד עם עמיתיו המתנדבים בבריגדת לוחמי האש החביא תשמישי קדושה בין תקרת אולם התפילה לעליית הגג.

"במלחמה אבי הצטרף לבריגדת לוחמי האש כדי לשמור על המבנה, אם היה על מה לשמור", אומר בראן פאלש, כיום ביוכימאי הידוע בשל מחקרו על שפעת.

בסוף נובמבר, פאלש ואנוכי קיבלנו גישה מיוחדת לעליית הגג של ה"אסנוגה" ולמרתף בעל התקרה המקומרת – שניהם מחוץ לתחום עבור תיירים.

החלל שבו הסתיר אביו של פאלש את תשמישי הקדושה ורשימות של חברי ה"אסנוגה", חבוי בין קורות העץ בעליית הגג, נחשף בפנינו על ידי מאבטח.

כמו באולם התפילה שמתחת, עליית הגג מעולם לא חוברה לחשמל. מאז הקמתו של בניין הלבנים בתור הזהב ועד היום, נברשות שבהן קבועים אלף נרות מספקות אור לאולם התפילה בשעת הצורך.

כמו באולם התפילה שמתחת, עליית הגג מעולם לא חוברה לחשמל. מאז הקמתו של בניין הלבנים בתור הזהב ועד היום, נברשות שבהן קבועים אלף נרות מספקות אור לאולם התפילה בשעת הצורך

מבנה ה"אסנוגה" תוכנן בהשראת בית המקדש, כך שמסגרת מבנים נמוכים מקיפה את החצר הפנימית ואת המבנה המרכזי של אולם התפילה המרשים. בשנים שלאחר חניכתו של בית הכנסת ב-1675, עיצובו שוכפל ברחבי העולם.

בראם פאלש (במרכז), על גג בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, הולנד, לומד על התפקיד שמילאו אביו, ליאו פאלש, ולוחמי האש המתנדבים האחרים בתקופת הכיבוש הנאצי, 25 בנובמבר 2019 (צילום: מאט ליבוביץ')
בראם פאלש (במרכז), על גג בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, הולנד, לומד על התפקיד שמילאו אביו, ליאו פאלש, ולוחמי האש המתנדבים האחרים בתקופת הכיבוש הנאצי, 25 בנובמבר 2019 (צילום: מאט ליבוביץ')

"אבא שלי אהב את הסיפורים האלה"

ערב הפלישה הגרמנית להולנד, הממשלה ההולנדית העניקה ל"אסנוגה" מעמד היסטורי מיוחד. המעמד לווה בתקציב לשיפוץ, כדי להגן על המבנה מפני שרפות במקרה של פשיטה אווירית, בכלל זאת הוספת צינורות מים ודרכי מילוט.

עליית הגג חופתה בשמיכות עבות של צמר סלעים, וההיכל – ארון הקודש – מוגן באמצעות כיסוי מגן ושקי חול.

החלטה גורלית נוספת התקבלה ב-1939 כשראשי בית הכנסת הסכימו להשתתף ב"מעקב" בתקופת המלחמה. עד 1940, לפחות 40 גברים יהודים – בהם ליאו פאלש – פטרלו סביב המתחם כלוחמי אש מתנדבים.

החלטה גורלית נוספת התקבלה ב-1939 כשראשי בית הכנסת הסכימו להשתתף ב"מעקב" בתקופת המלחמה. עד 1940, לפחות 40 גברים יהודים – בהם ליאו פאלש – פטרלו סביב המתחם כלוחמי אש מתנדבים

שורשיה ההולנדיים של משפחת פאלש קדומים מבית הכנסת. לדברי בראם, כמה מאבותיו הגיעו להולנד מספרד וממרוקו, ושימשו דיפלומטים של מלך מרוקו.

בשנים שלפני המלחמה, סבו של פאלש – יהודה ליאון פאלש – היה פרופסור לשפות שמיות ומנהיג הקהילה היהודית הפורטוגזית.

לפי הסיפורים שסיפר ליאו פאלש למשפחתו על אבטחת ה"אסנוגה", התורנות כללה הרבה משחקי לוח ואכילת תפוחי אדמה צלויים.

במהלך חצי עשור של כיבוש נאצי לא נפלה שום פצצה על בית הכנסת או על סביבתו הקרובה, והנאצים הותירו את המתחם על כנו.

"אבא שלי אהב את הסיפורים האלה על היותו לוחם אש", אומר פאלש. "הם לא נשמעו כל כך אפלים".

פנים בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם בשנות ה-20 (צילום: רשות הציבור)
פנים בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם בשנות ה-20 (צילום: רשות הציבור)

"מחריבי תרבות ברבריים"

ביולי 1942, ראש הלשכה המרכזית להגירת יהודים באמסטרדם, פרדיננד הוגו אאוס דר פונטן הגיע לביקור גורלי בבית הכנסת הפורטוגזי.

במסגרת תפקידו, פונטן היה אחראי לגירוש יהודי הולנד למחנות מעבר. משם, רוב היהודים ההולנדים – יותר מ-100,000 איש – נשלחו אל מחנות המוות ונרצחו.

כשהנאצים החלו ביישום "הפתרון הסופי", פונטן חיפש "מכלאה" שניתן יהיה לכנס בה את היהודים לקראת הגירוש. הוא חיפש מקום מרכזי, קרוב למסילת חשמלית, גדול מספיק כדי שאפשר יהיה לדחוס בו מאות רבות של קרבנות.

מבנה ה"אסנוגה" המונומנטלי היה ממוקם בשכונה שמנתה את אוכלוסיית היהודים הגדולה ביותר באמסטרדם, קרוב לקווי חשמלית מרכזיים ולא רחוק מתחנת הרכבת המרכזית. משם יצאו רכבות הגירוש למחנות המעבר.

כאן נכנס לתמונה לוחם האש ליאו פאלש, בנו של מנהיג הקהילה. כאחד היהודים שתושאלו על ידי פונטן במהלך ביקורו ב"אסנוגה", פאלש טען שבית הכנסת יהיה "מאוד לא מתאים" לשמש כמרכז גירוש, מספר בראם פאלש.

כאן נכנס לתמונה לוחם האש ליאו פאלש, בנו של מנהיג הקהילה. כאחד היהודים שתושאלו על ידי פונטן במהלך ביקורו ב"אסנוגה", פאלש טען שבית הכנסת יהיה "מאוד לא מתאים" לשמש כמרכז גירוש, מספר בראם

פאלש יידע את פונטן כי המבנה אינו מחובר לחשמל. ואפילו אם היה בו אור, הסביר הנער בן ה-16 לפקיד הנאצי, יהיה קשה לכסות את החלונות הגדולים לצורך האפלה במקרה של פשיטה אווירית.

"ליאו פאלש הגן על ה'אסנוגה' מפני שימוש בו כאוּמשלאגפלאץ (נקודת איסוף לגירוש)", אומרת לי ההיסטוריונית אנמיק גרינגולד בראיון שנערך בבית הכנסת.

גרינגולד ואני ישבנו יחד עם בראם פאלש סביב שולחן המטבח, לא רחוק מהיכן שהתמקמו ליאו פאלש ולוחמי האש במהלך המלחמה.

לדברי גרינגולד, שמשמשת כאוצרת לענייני שואה ברובע התרבות היהודית בעיר, ליאו מילא תפקיד מכריע בשכנועו של פונטן לוותר על בית הכנסת הפורטוגזי.

"הנאצים לא רצו להיתפס בעיני ההולנדים כמחריבי תרבות ברבריים", היא אומרת. "הם החליטו לשמר את מבנה בית הכנסת, ככל הנראה עבור מוזיאון".

בראם פאלש בעליית הגג של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, מתבונן בחלל שבו אביו, לוחם האש ליאו פאלש, החביא את אוצרות הקהילה היהודית מפני הנאצים, 25 בנובמבר 2019 (צילום: מאט ליבוביץ')
בראם פאלש בעליית הגג של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, מתבונן בחלל שבו אביו, לוחם האש ליאו פאלש, החביא את אוצרות הקהילה היהודית מפני הנאצים, 25 בנובמבר 2019 (צילום: מאט ליבוביץ')

"אף לא כתובת עברית אחת"

מבנה בית הכנסת הפורטוגזי כבר ניצל פעם מניסיון חיסול, עוד לפני ביקורו הגורלי של פונטן. בפברואר 1941, התפשטה שמועה שאנשי הוֶוראפדלינג, המיליציה של התנועה הנציונל-סוציאליסטית בהולנד, מתכננים לפוצץ אותו.

באותו חורף, כנופיות של המיליציה הקיפו שכונות יהודיות כדי לתקוף קרבנות, מבלי צורך לחשוש מפני ענישה. לפי ההיסטוריונים דיוויד כהן פרייפרה ויוס סמית, לוחמי האש חסמו את הגישה למרתף. הם חששו כי חומר נפץ שיוטמן שם יהרוס את המבנה, ולכן מסמרו למקומה את דלת הצוהר הקבועה ברצפה.

בין סוף שנת 1933 ל-2 בפברואר 1944 ליאו פאלש ועמיתיו לוחמי האש גורשו – אבל לא לפני שהחביאו את אוצרות הקהילה הנותרים ואת רשימות חברי הקהילה בין תקרת אולם התפילה לעליית הגג.

בין סוף שנת 1933 ל-2 בפברואר 1944 ליאו פאלש ועמיתיו לוחמי האש גורשו – אבל לא לפני שהחביאו את אוצרות הקהילה הנותרים ואת רשימות חברי הקהילה בין תקרת אולם התפילה לעליית הגג

לאחר גירושם החליפה את מקומם בריגדת לוחמי אש עירונית לא יהודית.

לאחר שבית הכנסת הפורטוגזי רוקן מיהודים, ראש עיריית אמסטרדם, אדוארד פאוטה, ביקר במתחם בלוויית שני מנהלי מוזיאונים גדולים בהולנד.

תמונה מפורסמת של תפילה ציבורית בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם ב-9 במאי 1945, בהשתתפותם של ניצולי שואה (צילום: רשות הציבור)
תמונה מפורסמת של תפילה ציבורית בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם ב-9 במאי 1945, בהשתתפותם של ניצולי שואה (צילום: רשות הציבור)

הם "התרשמו עמוקות" ושאלו את הרשויות הגרמניות אם העיר תוכל לרכוש את בית הכנסת ואת תכולתו כדי להשתמש במבנה כמוזיאון.

במכתבו לכובשים הנאצים מפברואר 1944, פאוטה הילל את האדריכלים ה"אריים" של בית הכנסת. בנוסף, הוא כתב, "אין אף לא כתובת עברית אחת" על נברשות הנחושת או הספסלים, שהיו מהמובחרים ביותר שנותרו מתור הזהב.

לא ברור איך הגיבו הרשויות הגרמניות לבקשת הרכישה, אבל ה"אסנוגה" השתמר.

אפילו במהלך "חורף הרעב" בהולנד, כשבתי כנסת ובתיהם של קרבנות יהודים פורקו כדי לשמש כחומר בערה, לוחמי האש המשיכו לאבטח את המקום.

לדברי ההיסטוריונים כהן פריירה וסמית, ספסלי בית הכנסת, עזרת הנשים ומבני עץ אחרים היו נעלמים אלמלא נוכחותם הבלתי פוסקת של לוחמי האש במקום.

ההיסטוריונית אנמיק גרינגולד והביוכימאי בראם פאלש בוחנים מסמך אישי של ליאו פלאש שהכינה "מועצת היהודים", בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, 25 בנובמבר 2019 (צילום: מאט ליבוביץ')
ההיסטוריונית אנמיק גרינגולד והביוכימאי בראם פאלש בוחנים מסמך אישי של ליאו פלאש שהכינה "מועצת היהודים", בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, 25 בנובמבר 2019 (צילום: מאט ליבוביץ')

"היא הרגישה את חסרונו של כל העבר שלה"

הודות לגישתה של גרינגולד לחומרי ארכיון הולנדיים, היה ביכולתה של ההיסטוריונית להראות לראשונה לבראם פלאש פיסה חשובה מעברו של אביו.

לאחר שסיירתי עם פאלש בעליית הגג ובמרתף של ה"אסנוגה", גרינגולד הגיעה עם עותק של מסמך מתקופת המלחמה ובו פרטיו האישיים של ליאו פלאש, כפי שנשמר על ידי מועצת היהודים, או ה"יודסה ראט".

לאחר שסיירתי עם פאלש בעליית הגג ובמרתף של ה"אסנוגה", גרינגולד הגיעה עם עותק של מסמך מתקופת המלחמה ובו פרטיו האישיים של ליאו פלאש, כפי שנשמר על ידי מועצת היהודים, או ה"יודסה ראט"

המועצה, שמונתה על ידי הנאצים להוציא את פקודותיהם לפועל, הכינה כרטיסייה עבור כל אחד מחברי הקהילה היהודית, שבה נרשמו שמו, שמותיהם של בני משפחתו וכתובתו. המסמכים שימשו למעקב אחר חברי הקהילה ולתיאומים במקרה של בקשות לדחיית גירוש. הגרמנים והרשויות באמסטרדם החזיקו שניהם במסמכים דומים, ואלה שימשו להכנת רשימות הגירוש.

העותק המוגדל של הכרטיסייה של ליאו פאלש שהכינה מועצת היהודים הוא שדה מוקשים של חתימות, חותמות אדומות ומספרי זהות הרשומים בכתב יד.

אחת החותמות מעידה על גירושו למחנה המעבר וסטרבורק, מסבירה גרינגולד. חותמת אחרת, של הצלב האדום, מעידה על שחרורו מבוכנוולד.

בפברואר 1941 הנאצים עצרו מאות יהודים לצורך "עבודות כפייה" מחוץ לבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם (צילום: רשות הציבור)
בפברואר 1941 הנאצים עצרו מאות יהודים לצורך "עבודות כפייה" מחוץ לבית הכנסת (צילום: רשות הציבור)

זמן קצר לאחר שחרורו, פאלש גילה שכל משפחתו נשלחה לאושוויץ-בירקנאו ונרצחה שם. מעמדם של בני המשפחה במה שמכונה "הרשימה הפורטוגזית" הגן עליהם במשך שנתיים, שבמהלכן השתמשו הנאצים במשחק של חתול ועכבר כדי לפלג את האוכלוסייה היהודית.

לאחר שהשלים את לימודיו והקים משפחה חדשה, פאלש המשיך בדרכו של אביו בהנהגת ה"אסנוגה". הוא גייס תרומות לצורך שיפוץ הכרחי של בית הכנסת, היה ציוני נלהב, וייסד מכון על שם אביו באוניברסיטת אמסטרדם.

ל"אסנוגה" היה חלק מרכזי בנוף ילדותו של בראם פאלש, שאף ערך בו את בר המצווה שלו, והוא היווה עבורו מעין בית שני שבו הרצפה מכוסה חול – בסגנון הולנדי – כדי להפחית רעש של צעדים מגושמים.

נוסף על זיכרונות הילדות השמחים שלו, פאלש זוכר את אמו לאה יושבת לבדה בעזרת הנשים ומתבוננת למטה, אל הספסלים הריקים שפעם ישבו בהם יקיריה.

"כשהיא ישבה למעלה, היא הרגישה את חסרונו של כל העבר שלה", אומר פאלש, שמשפחתו חולקת עם ה"אסנוגה" היסטוריה בת מאות שנים.

מפה של אמסטרדם שהוכנה ב-1941 על ידי הרשות המקומית. כל נקודה מייצגת עשרה יהודים (צילום: רשות הציבור)
מפה של אמסטרדם שהוכנה ב-1941 על ידי הרשות המקומית. כל נקודה מייצגת עשרה יהודים (צילום: רשות הציבור)

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
בביקורי באמסטרדם לפני כחמש שנים דאגתי לבקר מספר פעמים בבית הכנסת הזה ולהעביר את אוצרותיו ועושרו לילדים אותם לימדתי אז. אתם יכולים לראות המשך קריאה
עוד 1,328 מילים ו-1 תגובות
סגירה