1
מצרים מגלה מחדש את השורשים שלה
בית הכנסת היפיפה "אליהו הנביא" באלכסנדריה, שנהרס על ידי הצרפתים במאה ה-19 ונבנה מחדש ב-1948, שופץ על ידי ממשלת מצרים ב-6 מיליון דולר.
השיפוץ והפתיחה המחודשת של בית הכנסת הפכו השבוע לחגיגה תקשורתית בארץ הנילוס. אבל לא מדובר במקרה בודד, אלא במגמה של ממש.
בעבר, מצרים התנכלה ליהודים, ולבסוף גירשה אותם, הלאימה את רכושם ונטלה מהם את אזרחותם. אבל בשנים האחרונות היא מצאה את שורשיה היהודיים. השגריר המצרי הקודם בישראל, חאזם חיירת, קיים קשר מצוין עם מרכז הארגונים של יהודי ארצות ערב והאסלאם, ובמיוחד עם לבנה זמיר, ילידת קהיר.
בהדרגה, החלו המצרים לשפץ ולפתוח את בתי הכנסת העתיקים בקהיר ובאלכסנדריה, לרוב בתיאום עם ארגונים יהודים-אמריקאים.
הסדרה "חארת אל-יהוד" – שגוללה את סיפורם של יהודי מצרים באור חיובי יותר מכל סדרה אחרת שעסקה בכך – הפכה ללהיט במהלך חודש הרמדאן בשנת 2016, ושידרה מסר ברור: היהודים IN, בעוד שישראל וישראלים עדיין OUT.
גם עכשיו, נציגים ישראלים לא הוזמנו לפתיחת בית הכנסת המשופץ, והפרשנים והכתבים המצריים הרבים שדיווחו מהמקום נמנעו מלהזכיר את ישראל.
בעבר ובהווה, ראשי ממשלה ונשיאים של מדינות ערביות שונות נהגו להשתמש בנושא היהודי כדי לקדם את עצמם בעולם, ובמיוחד בוושינגטון. לעתים תכופות, מתוך אמונה כי היהודים שולטים בארה"ב, וכי מי שרוצה לקדם את ענייניו בבית הלבן ובקונגרס חייב לעשות זאת דרך ישראל או דרך היהודים.
העם היהודי כולו הרוויח מהגישה המשופרת לאתרי המורשת היהודית, אך את בית הכנסת ימלאו מבקרים ממצרים ומהעולם, ורק לעתים ישמע בו קול התפילה היהודית, כי כיום נותרו במצרים רק 20 יהודים
בעוד שלמצרים אין כרגע שום בעיה בבית הלבן, בקונגרס האמריקאי נשמעת לעתים תכופות ביקורת בדבר הפרת זכויות האדם, והיעדר חופש העיתונות שם.
גם אם היחס הציבורי במצרים עוין לישראל , שינוי ביחס אל היהודים והמורשת היהודית שלה משתלב בקריאה של הנשיא א-סיסי למתינות ולשיח בין-דתי.
כך או כך, העם היהודי כולו הרוויח מהגישה המשופרת לאתרי המורשת היהודית (לפני השיפוץ, בית הכנסת באלכסנדריה היה מוזנח והיה חשש רציני לקריסתו). אך עד שלא יתחממו היחסים, את בית הכנסת ימלאו מבקרים ממצרים ומהעולם, ורק לעתים ישמע בו קול התפילה היהודית, כי כיום נותרו במצרים רק 20 יהודים.
2
פתאום הערבית היא נכס
בדף הפייסבוק "ישראל מדברת ערבית" פורסם סרטון ובו ישראלים יוצאי ארצות ערב מדברים בערבית על אהבתם לשפה, לספרות, לבישול ולמוזיקה הערבית.
"אני דיברתי עם הוריי השפה הערבית, ומדבר קצת עם ילדיי בערבית. הם מכירים את המילים 'עמרי', 'עיוני', ואוהבים אוכל תוניסאי", מספר אחד הגיבורים של הסרטון המקסים. קודם כל, שאפו לאנשי משרד החוץ המופקדים על המלאכה.
שנים רבות טוענים אוהבי השפה הערבית בישראל שזאת שפה חשובה בפני עצמה, שיכולה לשמש גם כגשר אפשרי בין ישראל לסביבתה הערבית.
من غير المعروف أن حوالي نصف سكان دولة إسرائيل من اليهود أصولهم من الدول العربية – من المغرب إلى العراق، من سوريا إلى مصر. حافظ العديد منهم على لغتهم العربية وثقافة البلدان التي جاؤوا منها. شاهد لتصدق
פורסם על ידי إسرائيل تتكلم بالعربية ב- יום חמישי, 2 בינואר 2020
כמו-כן, נפלא שעשורים רבים לאחר שאידאולוגיית כור ההיתוך עברה מן העולם, ישראל מציגה לראווה את יוצאי ארצות ערב, ששמרו על שפתם למרות שהמדינה עשתה כל מה שביכולתה כדי שיפסיקו לדבר ב"שפת האויב" ויתביישו בה.
כאשר משרד החוץ מציג את הערבית כנכס, המשרדים האחרים – וכמובן ראש הממשלה עצמו – עושים כל שביכולתם כדי שתלמידי ישראל לא ידעו את השפה הרווחת באזור, שממשיכה לאבד חשיבות ורלוונטיות עבורם
אך כאשר משרד החוץ מציג את השפה הערבית כנכס, המשרדים האחרים – וכמובן ראש הממשלה עצמו – עושים כל שביכולתם כדי שתלמידי ישראל לא ידעו את השפה הרווחת באזור, שממשיכה לאבד חשיבות ורלוונטיות עבור הישראלים.
לימודי הערבית בישראל הם בדיחה עצובה. את הערבית מלמדים כמו שבברית המועצות לימדו אנגלית – כדי שהתלמידים לא ידעו אותה ולעולם לא ידברו בה; חוק הלאום הוריד את הערבית בדרגה והפך אותה לשפה שאינה רשמית; תלמידי ישראל מעדיפים ללמוד ספרדית, רוסית או סינית – כל שפה, מלבד הערבית; ודוברי הערבית חוטפים מכות ברחוב אך ורק כי דיברו בשפת אמם.
שוב, כבוד לאנשי משרד החוץ שמצליחים לעשות עבודה מצוינת למרות קריסת המשרד שלהם אל תוך עצמו. אך אם מדינת ישראל רוצה להשתמש בשפה הערבית ככלי הסברתי, עליה קודם כל לעשות חשבון נפש רציני, לשפר את מעמדה של השפה הערבית ולהתייחס בכבוד לדובריה – יהודים וערבים.
3
איראן: על מה מעידה מחאת השחקניות והעיתונאיות
מאז שאיראן הודתה בהפלת המטוס האוקראיני, אזרחים איראניים רבים הביעו את מחאתם נגד השקר של השלטונות ביחס לתאונה שבה נספו 179 בני אדם. אלפים יצאו לרחובות ומחאו באוניברסיטאות בטהרן, באיספאהן ובשיראז.
אחרים הביעו ביקורת חריפה ברשתות החברתיות, ומספר עיתונאיות, מגישות חדשות ועורכות פרשו בהפגנתיות ממקומות עבודתן, בטענה שהן אינן מסוגלות עוד לחפות על השקרים של המשטר.
טראנה עלידוסתי, אחת השחקניות הפופולריות והאהובות באיראן כתבה באינסטגרם שהיא ואיראנים אחרים אינם אזרחים, אלא שבויים, בעוד שכימיה עליזאדה – האיראנית היחידה שזכתה במדליה אולימפית – ערקה להולנד.
מדוע איראנים הגיבו כל כך בחריפות להפלתו של המטוס האוקראיני?
קודם כל, כיוון שבין נוסעיו היו עשרות סטודנטים איראניים שלמדו בקנדה, אך המשטר – שהכריז על שלושה ימי אבל בעקבות חיסולו של קאסם סוליימאני – לא התאבל עליהם. גולשים איראניים מספרים שאת שמות ההרוגים ניתן היה לברר רק ברשתות החברתיות, ובכלי התקשורת הרשמיים בקושי התייחסו לטרגדיה.
אסון המטוס רק הדגיש שישנם שני סוגים של אזרחי איראן: אלה שהשלטון חפץ בעיקרם, וכל היתר, שלחייהם או למותם אין כל משמעות בעיניו.
השלטונות לא דיכאו את המחאה הזאת באותה רמה של אכזריות כמו את המחאות הרחבות לפני מספר שבועות. אז, רצחו כוחות הביטחון האיראניים כ-1500 אדם במהלך ההפגנות, שהיו נרחבות הרבה יותר
יחד עם זאת, המחאה האותנטית הזאת שגלשה לרחובות וכיכרות איראן ואף זכתה לעידוד מאת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, איננה מסוכנת למשטר.
אולי דווקא בגלל זה, השלטונות לא דיכאו את המחאה הזאת באותה רמה של אכזריות כמו את המחאות הרחבות לפני מספר שבועות. אז, רצחו כוחות הביטחון האיראניים כ-1500 אדם במהלך ההפגנות, שהיו נרחבות הרבה יותר. השבוע, האינטליגנציה והסטודנטים שמחו לא הצליחו לסחוף אחריהם את הרוב, והמשטר נותר לעמוד על כנו – חבול מחיסול סוליימאני ומהפלת המטוס, אך עדיין איתן.
4
ארה"ב מגיעה לדובאי, ומי משלם את החשבון?
מחלקת המדינה של ארה"ב הודיעה בימים אלה כי הצליחה לגייס את ההון הדרוש כדי להשתתף בתערוכת אקספו העולמית, שתתקיים השנה בדובאי.
מדובר בסכום לא קטן, שעומד על כ-60 מיליון דולר, ובקונגרס התנגדו להוצאה כל כך משמעותית מכספי משלם המסים (בישראל, שגם תשתתף ביריד, הסוגיה הזאת לא עלתה כלל, והמדינה עושה כרצונה בכספי האזרחים).
אז מי הגורם המפתיע שהסכים לשלם על שתתפות המעצמה החשובה בעולם ביריד הגדול בעולם? מסתבר שאבו-דאבי תיקח על עצמה את ההוצאה הזאת, כדי להבטיח את נוכחותה של ארה"ב באקספו, שצפויים לבקר בו 25 מיליון בני אדם.
אין זה סוד כי המדינה הקטנה והזוהרת במפרץ הפרסי גם משקיעה הון תועפות בלובינג, כדי להבטיח את האינטרסים שלה מול הממשל האמריקאי. לאחרונה שכרה הנציגות האמירתית את שירותי יועציה לשעבר של סמנתה פאוור, ששימשה כשגרירת ארה"ב באו"ם בין 2013-2017, "כדי להגן על עצמה באו"ם".
כעת, אין לדעת כיצד המתנה הנדיבה של אבו-דאבי לוושינגטון תשפיע על המדיניות האמריקאית במפרץ, בתימן ובמקומות נוספים באזור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם