כנגד ארבעה בנים לא דיברה תכנית המאה

ג'ון בולטון, ג'ארד קושנר, בוריס ג'ונסון, ברני סנדרס (צילום: AP Images)
AP Images
ג׳ון בולטון, ג׳ארד קושנר, בוריס ג׳ונסון, ברני סנדרס

ישראל עברה שבוע מטלטל אפילו בקנה המידה שלנו – הגעתו התקדימית של יו"ר כחול-לבן גנץ לוושינגטון, ההכרזה על עסקת המאה, הגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושחרור נעמה יששכר.

המחולל המרכזי של הסערה היה כמובן פרסום "עסקת המאה" שנועדה להביא שלום בין ישראל לפלסטינים, ושנראה שאימצה את כל הקווים המנחים של ישראל בנוגע לסוגיות הליבה, מירושלים ועד ההתנחלויות.

אבל בתוך הסערה התקשורתית הזו נראה שארבעה אנשים, כל אחד מהם בעל תפקיד דרמטי בעלילה שהיא חיינו, הצליחו להיעלם מהדיון הציבורי. הנה מה שהיה צריך להגיד עליהם, ולא נאמר.

1

ג'ון בולטון, הנץ מוושינגטון

היועץ לביטחון לאומי לשעבר של הנשיא טראמפ תפס (יחד עם קובי בראיינט) את כל תשומת הלב התקשורתית בארה"ב השבוע, כשנודע שבספרו הוא מתאר כיצד הנשיא הורה לו להקפיא את הסיוע הצבאי לאוקראינה. בכך, בולטון ממוטט את קו ההגנה של הנשיא העומד בפני משפט הדחה, לפיו אין עדי ראייה לעסקת התן-וקח שהוא מואשם בה.

בולטון הוא לא איש שמאל שנוטר לנשיא בעקבות פיטוריו, כפי שהתקשורת הימנית בארה"ב מציירת אותו כעת, להפך – הוא אידיאולוג ימני מובהק, נץ טורף שמעולם לא שמע על סכסוך בינלאומי ולא האמין שהדרך היחידה לפותרו היא מלחמה. עדותו, אם וכאשר יזומן להעיד בפני בסנאט במשפט ההדחה, עשויה לטרוף את הקלפים בוושינגטון ולהסיט את תשומת הלב של הממשל בחזרה לצרותיו המשפטיות. עם העסקה נישאר אנחנו.

2

בוריס ג'ונסון, הבדלן מלונדון

בין כל הודעות התמיכה והגינוי, בלטה הודעת הממשלה הבריטית כי היא מברכת על תוכניתו של הנשיא טראמפ. מדהים לראות איך בשבוע הדרמטי של בריטניה, ימים ספורים לפני עזיבתה הרשמית את האיחוד האירופי, מצא ג'ונסון את הפנאי המחשבתי להתייחס לסוגיה בינלאומית, שכמו רבות אחרות נדחקה לשולי סדר היום בממלכה מאז משאל העם בו הוחלט לעזוב את האיחוד.

האם מדובר בהפגנת חיבה לארה"ב ולישראל, שותפות פוטנציאליות להסכם סחר חדש שבריטניה תתבסס עליו כדי להחליף את הסכמי האיחוד? בניסיון להתחיל במיצוב מחדש של בריטניה כמעצמה בעלת אחריות גלובלית? או בסך הכול עוד נושא במחלוקת שג'ונסון יכול להפגין בו כמה הוא מרוחק מהאיחוד האירופי? התשובה, כמו תמיד, היא כנראה איפשהו באמצע.

3

ג'ארד קושנר, הג'נטלמן מניו יורק

חתנו ויועצו המיוחד של הנשיא הוא הארכיטקט של עסקת המאה, לאחר שהופקד עליה בתחילת כהונתו הממשל בידי חותנו, שהודיע "אם ג'ראד לא יצליח להשיג את העסקה הזו, אף אחד לא יצליח". מאז פרסום העסקה קושנר כבר הספיק לסתור בפומבי את שר החוץ מייק פומפיאו והשגריר בירושלים דיוויד פרידמן, לאחר שהודיע שארה"ב מתנגדת למהלכים חד צדדיים לפני הרכבת ממשלה בישראל.

קושנר, שכמו חותנו גם הוא טייקון נדל"ן ניו-יורקי, הוא טיפוס מתעתע: יש לו פני-תינוק, הוא ממעט להתראיין ובתקשורת הליברלית בארה"ב הוא מוצג לעתים קרובות כפיון חסר-דעה על לוח השח של הנשיא, אבל הוא כבר הספיק להפגין אכזריות פוליטית מהסוג שמופגן בדרך כלל רק על ידי שועלי קרבות ותיקים.

ימים ספורים לאחר ניצחונו של טראמפ, מי שאמור היה להיות ראש צוות המעבר לבית הלבן, מושל ניו ג'רזי לשעבר כריס כריסטי, הודח בידי קושנר, ייתכן כנקמה על כך שבהיותו התובע הכללי של המדינה הוא שלח את אבי המשפחה, צ'ארלס קושנר, לבית הכלא.

לו הייתי מייעץ לפומפיאו, הייתי מציע לו להימנע מעימות עם החתן, כי בניגוד ליועצי ומקורבי הנשיא – ג'ארד הוא משפחה.

4

ברני סנדרס, הסנאטור מוורמונט

בשבוע אחר זה היה תופס כותרות ראשיות בישראל – הזינוק המטאורי לצמרת הסקרים של המועמד לנשיאות ברני סנדרס, יריבה בפריימריז של הילארי קלינטון ומי שמוביל את הדגל הפרוגרסיבי והסוציאל-דמוקרטי במפלגה הדמוקרטית, שבוע לפני פתיחת הקלפיות באיווה.

איווה היא מדינה חשובה לא בגלל גודלה אלא בגלל היותה המדינה הראשונה שמצביעה, ובכך היא מאפשרת למועמדים לצבור מומנטום לקראת המשך הפריימריז. היסטורית, איווה נוטה גם להעדיף את האנדרדוג – ב-2008 ניצח בה סנאטור צעיר, שחור ואלמוני ששמו ברק אובמה, וב-2016 טייקון הנדל"ן ומנחה הריאלי דונלד טראמפ, שמועמדותו נתפסה כקוריוז, הגיע למקום השני. סנדרס, שמגדיר עצמו כסוציאל-דמוקרט (מילה גסה בפוליטיקה האמריקאית), הוא בהחלט אנדרדוג שכזה.

סנדרס מגדיר עצמו "מאה אחוז פרו-ישראלי", אבל אהדתו האמוציונלית לישראל לא מונעת ממנו להפגין ביקורת חריפה ביותר כלפיה: ממדיניות הפעלת הכוח בעזה ועד המשך בניית ההתנחלויות בשטחים, סנדרס מוכן להפעיל לחץ מדיני חסר-תקדים, כולל התניית המשך כספי הסיוע האמריקני, כדי שישראל תשנה את מדיניותה.

העובדה שסנדרס נתמך ע"י חברות ה-"Squad", ארבע חברות קונגרס פרוגרסיביות הידועות בביקורתיות שלהן כלפי ישראל (שתיים מהן, אילהאן עומאר ורשידה טלאיב, אף אימצו בפומבי את תנועת ה-BDS ובשל כך נמנעה כניסתן לישראל באוגוסט האחרון), לא מרככת את עמדותיו.

אם ייבחר למועמד המפלגה הדמוקרטית, סנדרס עשוי להוביל חצי מאמריקה, כולל 70 אחוז מיהודיה המצביעים לדמוקרטים, לאמץ עמדות ביקורתיות ביותר כלפי ישראל. אם ייבחר לנשיאות, אפשרי בהחלט שייקח את עסקת המאה וישליכה לפח האשפה של ההיסטוריה.

רותם אורג הוא חוקר, פעיל חברתי והמייסד של העמותה "הברית הישראלית דמוקרטית", המחברת בין ישראלים ודמוקרטים בארה"ב על בסיס ערכים ליברליים משותפים. Ildem.org

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 699 מילים
סגירה