כשארגונים גרמניים פרסמו בשבוע שעבר צילומים חדשים ממחנה ההשמדה הנאצי סוביבור, התקשורת התמקדה בנוכחותו לכאורה של ג'ון דמיאניוק בשני צילומים. אבל מעבר להיותם עדות פוטנציאלית הקשורה לדמאניוק, הצילומים מסוביבור נותנים להיסטוריונים מידע חדש על השואה והפושעים שלה.

בחלק מהתמונות ניתן לחזות במתקני ההרג ובחייהם הפרטיים של המפעילים הגרמנים – גברים ונשים – בפירוט שטרם נראה. "קשה לתאר את החשיבות של האוסף הזה", אומרת לי ההיסטוריונית עדנה פריידברג ממוזיאון ארה"ב לזכר השואה. "הצילומים מרחיבים ומגבשים את הידע שלנו על יישום הפתרון הסופי".

"בצילומים אנחנו רואים הרבה פושעים נאציים באופן שלא ראינו עד כה. אנו יכולים להביט בשפת הגוף שלהם ולקבל מושג על ההזדהות והנינוחות שלהם. הם פעלו כדי להתקדם ולטפס בסולם, והמערכת תמרצה אותם"

השבוע פורסם בגרמניה ספר המכיל 80 צילומים חדשים של סוביבור. רק חלק קטן מהם פורסם עד כה, לרבות צילום רחב של המחנה שצולם ממגדל השמירה. הצילומים כולם הם חלק מאוסף שנתרם למוזיאון על ידי הנכד של יוהאן ניימן, סגן מפקד מחנה סוביבור. ניימן היה הקצין הראשון אותו הרגו האסירים היהודים במהלך ההתקוממות של 1943, שאפשרה לעשרות אסירים לשרוד את המלחמה.

שלא כמו אושוויץ-בירקנאו, מעט מאוד מהיהודים שהובאו לסוביבור נבחרו להישרדות זמנית או לעבודה בכפייה. באלבום, תיעד ניימן את הקריירה שלו מהמעורבות ב-T4, תכנית המתת חסד נגד גרמנים בעלי מוגבלויות, ועד לתפקיד שלו בתור השני בשרשרת הפיקוד של סוביבור. בתוך פחות משנתיים של פעילות, יותר מ-200,000 יהודים – רובם מפולין והולנד – נרצחו במספר תאי גזים.

יוהאן ניימן בסוביבור (צילום: אוסף הפושע מסוביבור, המוזיאון לזכר השואה של ארצות הברית)

בחלק מהצילומים, מוצגים טיולים של אנשי SS מסוביבור לגרמניה. הנשים ובנות הזוג של אנשי ה-SS מוצגות – למשל – על סיור אוטובוס בפוטסדאם. בסוביבור, נשים מקומיות מצולמות על הפטיו של חדר האוכל של הקצינים עם בירה ויין.

"בצילומים האלו אנחנו רואים הרבה פושעים נאציים באופן שלא ראינו עד כה", אומרת פריידברג. "אנחנו יכולים להביט בשפת הגוף שלהם ולקבל מושג על ההזדהות והנינוחות שלהם. אנשים אלו פעלו כדי להתקדם במערכת ולטפס בסולם הדרגות, והמערכת תמרצה אנשים כאלו".

לדבריה, מקור האלבום של ניימן מרתק במיוחד. לאחר שניימן נהרג בהתקוממות האסירים היהודים בסוביבור, החפצים שלו הוחזרו לאשתו בגרמניה. בין החפצים הייתה רשימת מלאי המציינת שני אלבומים של הקצין הנאצי שנרצח.

למרות שהיה אסור לצלם במחנות ההשמדה, פריידברג סבורה כי אלבומים דומים הוכנו – אך הושמדו לאחר המלחמה. אחרי הכל, רוב הנאצים היו צריכים לחשוש מחשיפת תמונות שלהם ושימוש בהן במשפט, אך לא ניימן. "במובן הזה", היא אומרת, "היהודים האמיצים שלחמו במרד נתנו לנו את האלבום".

האלבום דומה ל"אלבום לילי ג'ייקוב" מאושוויץ-בירקנאו ולאלבום המכונה "השנים היפות" ששיוך למאסטר של טרבלינקה, קורט פרנץ.

השומרים של סוביבור מול השביל הידוע בשם "הדרך לגן עדן" שעליו הובלו הקרבנות אל תאי הגזים. ג'ון דמאניוק שוכב למטה במרכז (צילום: אוסף הפושע מסוביבור, המוזיאון לזכר השואה של ארצות הברית)

"תואם לעדויות"

מספר צילומים ב"אוסף הפושע מסוביבור" מראים היבטים של שלושת מחנות ההשמדה של "מבצע ריינהרד", שסוביבור היה במיקום המרוחק ביותר מביניהם. באחד הצילומים, כ-24 שומרים – בהם כנראה דמאניוק – שכובים על הקרקע, רוביהם מכוונים כלפי מעלה. ברקע נחשפים חלקים מתוך מכונת רצח העם.

לפני עשור, הארכאולוג הישראלי יורם חיימי חפר בדרך המכונה בציניות "הדרך לגן עדן", שביל דמוי-צינור שדרכו הובלו היהודים ממבני ההתפשטות לתאי הגזים.

בחשיפת המיקומים בהם עמדו עמודי הגדר של השביל, המיפוי החדש של חיימי התאים לעדויות של השביל שהתעקל לפני ההגעה לתאי הגזים. העיקול הזה, בשילוב עם גדר הסוואה התוחמת את "הצינור", עזרו להונות את הקרבנות.

פריידברג מסכימה עם ההערכה של חיימי לגבי הצילום. השותפים האקדמיים של המוזיאון בגרמניה אישרו גם הם את הנוכחות של חלקים מגג בניין תאי הגזים וחלק מהבניין בו גולח שיערן של הנשים.

לפי חיימי, שדודיו נרצחו בסוביבור, "הצילום החשוב ביותר" מהאוסף, הוא תמונה המראה שלט "SS זונדרקומנדו" מעל שער. שני שומרים נראים בתמונה השוממת והנטויה. למרות שחלק מתיאורי הצילומים הגדירו את השער הזה בתור השער למתקן ההרג של סוביבור, או מחנה 3, חיימי טוען כי הדבר אינו נכון.

"חפרנו ממש שם וגילינו היכן היו שני העמודים ממוקמים", אומר חיימי. "זה היה חלק המשרד של הקצינים הגרמנים של המחנה ועבור אנשים שנכנסו לסוביבור ברגל או בעגלות, על פי העדות".

למרות שהצילומים פורסמו רק לפני מספר ימים, כבר עכשיו נעשות טעויות בהסברים שלהם, טוען חיימי. לדוגמה, אחד מהצילומים הבולטים ביותר הוא צילום רחב של המחנה שצולם ממגדל שמירה.

למרות שהצילומים פורסמו רק לפני מספר ימים, כבר עכשיו נעשות טעויות בהסברים שלהם, טוען הארכאולוג יורם חיימי. הוא סבור גם כי התמונה של ניימן על סוס לא צולמה על הרמפה, כפי שכתוב בתיאור הצילום

ה"רמפה" אליה ירדו היהודים מהרכבות, אומר חיימי, תוארה בכיוון הקצה הימני של המתחם דמוי-כפר של הקצינים הגרמנים, או "מחנה חזית", על פי התיאורים. במציאות, אמר חיימי, הרמפה מוקדמת יותר לכיוון שמאל של הבניינים האלו, מעבר לגג המאופיין של Sparrow's Nest, הבניין היחיד ששרד מהצילום המדובר. היום, הבניין הירוק-חום הוא כל מה שנשאר מ"מחנה חזית" של צוות סוביבור.

חיימי גם סבור כי התמונה של ניימן על סוס לא צולמה על הרמפה, כפי שכתוב בתיאור הצילום. "זה היה מסוכן מדי עבור ניימן להצטלם שם", אמר חיימי, כי ניימן היה יוצר עדות שממקמת אותו באזור שבו מתקבלים טרנספורטים.

במקום זאת, אמר חיימי, רוב הסיכויים שהתמונה צולמה בחווה שהייתה ממערב למחנה, ובה גודלו חזירים, ברווזים ואווזים. בנוסף לאופי המסוכן של סגן המפקד המצטלם על הרמפה, אמר חיימי, הבניין מאחוריו לא נראה דומה לבניינים שהיו ממוקמים לאורך הרמפה.

בניין הפיקוד של סוביבור ב-2017 (צילום: מאט ליבוביץ') ו"מחנה חזית" שצולם ב-1943, המראה את אותו בניין מעמדה אחרת (צילום: אוסף הפושע מסוביבור, המוזיאון לזכר השואה של ארצות הברית)

"רואים שהם נהנים"

חלק מרכזי בחפירות של חיימי בסוביבור כלל יצירה של מפה ברורה של המחנה, משום שרק מבנה אחד- ה-Sparrow's Nest – נותר כיום.

למרות שהגרמנים פירקו את מתקני ההרג כמה שבועות לאחר המרד באוקטובר 1943, הם לא פירקו את "מחנה חזית" בעל המראה השקט, שם גרו אנשי ה-SS והשומרים האוקראינים. הם גם לא הסירו את גדר התיל סביב המחנה.

באוגוסט 1944, הצבא האדום צילם את שטח סוביבור וראיין עדי ראייה. "מחנה חזית" עדיין כלל מספר בניינים, על אף שאחרים פורקו והותירו רק את הארובה.

"הגרמנים לא רצו שבנייני האסירים יהיו קרובים מדי לגדר. כך הם לא יכולים לחפור תעלות ולברוח. וזה היה גם יותר בטוח עבור הגרמנים. לקצינים הגרמנים היו 'בתים יפים וגינות מטופחות, כמו שנכנסים למלון'"

צילומים מתוך הדוח הרוסי מראים גם ערימות של עצמות, שיער של נשים ועגלות המיועדות לגופות. כפי שמוכח מהצילומים והראיונות האלו, הגרמנים לא פירקו ויישרו את השטח ביסודיות בסוביבור, כפי שנטען לעתים קרובות לאחר המלחמה.

"אוסף הפושע מסוביבור" החדש עוזר גם לזקק את ההבנה שלנו לגבי מבנה המחנה, אומר חיימי. למשל, הצילום רחב הזווית של מגדל השמירה מראה כי כמעט כל המפות שנוצרו של מחנה 1 – שם חיו אסירים יהודים ששירתו את ה-SS – מיקמו את שורת הבניינים קרוב מידי לגדר הביטחון.

עבור חיימי, הצילום היה אישור למה שהחפירות שלו הראו, כלומר היעדר מבני מגורים במיקום בו חלק מהעדויות אמרו שהם קיימים. הצילום החדש, אמר חיימי, הוא הגיוני ממספר סיבות.

הכניסה לסוביבור עבור קרבנות שהלכו ברגל או לקחו עגלות אל המחנה (צילום: אוסף הפושע מסוביבור, המוזיאון לזכר השואה של ארצות הברית)

"אפשר לראות שהגרמנים לא רצו שבנייני האסירים יהיו קרובים מדי לגדר. כך הם לא יכולים לחפור תעלות ולברוח. וזה היה גם יותר בטוח עבור הגרמנים לשמור על הפרדה שכזו. עוד אפשר לראות את מה שהשורדת סלמה אנגל אמרה על 'מחנה חזית' של ה-SS, 'עם בתים יפים וגינות מטופחות, כמו שנכנסים למלון', הוא אומר.

עבורו, אוסף הצילומים מראה על משהו ששווה לציין מבחינה פסיכולוגית על הפושעים. "שמענו תמיד את הפושעים הנאצים אומרים כי הם רק מילאו פקודות", אמר חיימי. "אבל אפרש לראות בצילומים האלו שהם נהנו והרגישו בנוח רק 100 מטרים מהמקום בו עמדו תאי הגזים".

מאז 2017, הולך ונבנה מוזיאון ומרכז מבקרים בסוביבור, אך לפני תחילת הבנייה, שדה הקברים ההמוניים כוסה בשיש לבן מרוסק וננקטו צעדים לשימור יסודות תא הגזים שנחפר על ידי חיימי ושותפו הפולני לחפירה, ווצ'ק מאזורק.

על פי נציגי המוזיאון, הצילומים מסוביבור מהאלבום של ניימן יהיו חלק מהתערוכה הקבועה של המוזיאון, כמו גם 500 חפצים ופריטים שנחשפו על ידי חיימי, מאזורק וארכאולוגים נוספים.

היסטוריון גרמני מצביע על דמיאניוק בתמונה שקיבלה את מרב תשומת הלב (צילום: AP Photo/Markus Schreiber)