רגע האמת של הזוג המוזר ליברמן את כחלון

F151118YS56-e1557915173576 (צילום: FLASH 90)
FLASH 90

לעיתים נדמה כי בנימין נתניהו יכול היה לחדור לדירה, לפרוץ לכספת התכשיטים ולא להוריד מים בשירותים – ובני הבית עדיין יצביעו לליכוד. קצת כמו טראמפ, שהתפאר שהוא יכול לירות במישהו בשדרה החמישית ולא לאבד שום קול בקלפי.

השמאל (סליחה, "מרכז-שמאל") מיואש ממש מיכולות ההיפנוזה הללו של הארדואן הישראלי, ומתפלץ מכך שהימין נראה כבלתי-מנוצח למרות ההרס שהוא זורע. אבל למעשה הימין נאבק תדיר בפגיעות כפולה שמשתקפת בעת הזו בדמות הצמד המוזר, אביגדור ליברמן את משה כחלון.

ראשית, העניין החרדי. ללא 16 המושבים של המפלגות החרדיות לימין יש רק 49 מנדטים, פחות בהרבה מה-61 הדרושים לשלוט. המצב תמיד דומה, וכך הם סוחטים את הזכות למנוע חינוך בסיסי מילדיהם, למלט את נוער הישיבות מאימת הגיוס הצבאי, ולגרוף סובסידיות ענק המאפשרות למבוגרים לא לעבוד. בינתיים, הרוב הלא-חרדי נאלץ לעמוד בדריכות מתמדת נגד סכנת הכפייה הדתית: איומי איסור סחר בשבת, הפרדה בין המינים, דיכוי נשים, שמרנות מכל הסוגים.

שנית, העניין החברתי. התמיכה בימין חזקה במיוחד בקרב המשכילים פחות, העניים יותר, התלויים במיוחד בחסדי המדינה. הימין פוגע בהם בשלוש דרכים: הסטת כספים להתנחלויות (סקטור מסובסד כמעט כמו החרדים); פגיעה בכלכלה באופן כללי, שכואבת לעניים יותר; ומדיניות ניאו-ליברלית של קפיטליזם שמרני. האחרון נכון מתמיד בעידן נתניהו, שנראה בעיני רבים כמעין רפובליקאי ישראלי (האנגלית שלו, וגם הידע הבסיסי, טובים בהרבה מרוב חברי המועדון ההוא).

שתי הבעיות מתחברות יחדיו בסוגיית התחבורה הציבורית בשבת, שנאסרת ברוב הארץ בלחץ החרדים. זה משפיע במיוחד על השכבות החלשות. שם גם רוב אוהדי הכדורגל שמתמודדים מול לחצי הדתיים להעביר את המשחקים ליום אחר מאשר היום היחיד שבו הם חופשיים להגיע ליציעים.

הליכוד נאלץ לחשב תמיד באילו להטוטים שומרים על קואליציה שבירה שכזו. וכאן תפקידם של צמד המכובדים.

תפקידו של כחלון היה לשמר מצביעים "חברתיים" איכשהו בשורות הימין (וכבן ליוצאי לוב הוא בכלל שימושי למנהיגות האשכנזית של מפלגה עם בייס מזרחי). הוא בחור רגיל שלא משדר אידיאולוגיה אך העמיד פני מתנגד להתנתקות מעזה כשהיה בזה רווח מסויים, קנה את שמו הטוב בפתיחת שוק הסלולר כשר תקשורת, ועזב את הליכוד בתואנה כלשהי.

לקראת בחירות 2015 הבליח כחלון עם מפלגה חדשה בשם "כולנו" ובפיו בשורה שאיננו עוד שייך לאף אחד מהגושים – כל מעייניו "חברתיים". לא מעט פראיירים שמאלנים בעלי מצפון חברתי תמכו בו. שנייה לאחר סיום ההצבעה הסתיימה גם אחיזת העיניים: פתיים אלו צפו בכחלון מעביר בצייתנות לנתניהו את עשרת מנדטיו, שבלעדיהם לא היה רוב לימין.

כשר האוצר הוא לא השיג הרבה, אבל כן שיחק תפקיד אחר די מעניין, כקרן האור הכמעט יחידה בקואליציה חשוכה, חוסם המזימות נגד שידור ציבורי, בתי המשפט, ליברלים היכן שיימצאו, ומה לא. ציניקנים חשדו שגם זה סוג של מיצוב: כחלון ישמש כקולט ברקים לימנים ששמרו על צלם אנוש. לכחלון יצביעו כדי "להעניש" את הליכוד, ובימין, נעבעך, השאר ישארו. בבחירות כינה עצמו "ימין שפוי"; זה נראה כהומור שלא בכוונה: הכרה בכך שהיתר לא שפויים, ושפיותו שלו ייחודית, ראויה לציון ממש. אבל זה לא מצחיק עכשיו.

כחלון אמר פעמים רבות שהוא לא יכהן תחת ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום. נתניהו עומד כעת בפני סעיפים של שוחד, מרמה והפרת אמונים (בכפוף לשימוע שעוכב שוב על ידי היועץ המשפטי הנוח לממשלה, לאחר תמרונים קרקסיים שבהם עורכי דינו של נתניהו סירבו לקבל חומרי חקירה ופרשו לאחר שסירב לשלם להם, והמיליונר המרושש נותר ללא ייצוג בעודו מבקש סיוע כספי מקרובי משפחה באישור פקידים מאיזו ועדה). מבחינה טכנית החוק מאפשר לראש ממשלה להמשיך לכהן תחת משפט ואפילו הרשעה עד תום כל ההליכים – בדיוק כפי שהוא מאפשר לנשיא ארה"ב להסתיר דוחות מס ולגרוף הון בזמן אמת מתפקידו. פעם זה לא היה בא בחשבון בלי קשר לחוק, אבל אלה ימים אחרים, והעמדה האתית של כחלון הייתה קצת מרשימה.

עכשיו כל זה מגיע לידי למבחן. לפני הבחירות הכחיש נתניהו שינסה להימלט מאימת החוק. הוא אמר בטון סמכותי שבשימוע הוא יסביר הכל – והחששות יתמוטטו כמגדל קלפים. האמת היא כמובן שנתניהו כבר הסביר שבועות כחודשים אצל חוקריו המרובים, והליך השימוע לא משנה דבר לרוב. אבל מספיק פתיים קנו את הספין כדי לאפשר לליכוד תיקו של 35 מנדטים עם מפלגת האופוזיציה המאוחדת כחול לבן. ובדיוק כמו בפליק-פלאק של כחלון לפני ארבע שנים, לאחר ההצבעה האמת יצאה לאור: נתניהו וסריסיו מתכננים מגוון מהלכי חסינות כדי לשמור על כסאו ולמלטו ממשפט.

אבל ייתכן שהגזימו עם "פסקת ההתגברות", שתאפשר לכנסת לבטל ברוב פשוט החלטות של בית המשפט העליון – כמו, למשל, החלטה לדרוש הסרת חסינותו של נתניהו. משמעות הדבר היא קץ לביקורת השיפוטית על שאר הרשויות, שהיא המפתח לשימור מקומה של ישראל במשפחת העמים המתורבתים (ולמנוע, בין היתר, העמדה לדין של קצינים ישראלים בהאג). גם ישראלים ציניים בדרך כלל – כמו עורכי דין ועיתונאים – יוצאים מגדרם בהבינם כי אם גם זה יעבור הדמוקרטיה הישראלית תתחיל להיראות כמו טורקיה או רוסיה; לא רצינית, קצת אפלה.

לאחר שלא הצליח לעבוד שוב על שמאלנים נותר כחלון עם 4 מנדטים. מה יעשה בהם?

תפקידו של ליברמן היה למשוך מצביעי הימין השונאים כפייה דתית, ואז למסור אותם פק"ל, לאחר כאילו מקח וממכר, חזרה לקואליציית הימין. הוא מתעמת כעת עם המפלגות החרדיות שרוצות להוביל את המדינה עוד כמה צעדים לכיוון משטר נוסח איראן, ונלחם כארי, כך זה נראה, בעד שימור חוק הגיוס המוצע (בהוראת בג"צ).

שומר הברים לשעבר ממוצב כבריון ולאומן קיצוני, אבל לא אחד טיפש. על אף שהוא עצמו מתנחל בגדה המערבית, הוא מרבה לדבר על הצורך לחלק את הארץ כדי לשמר את הרוב היהודי – עד כדי כך שהוא הציע פעם למסור גם אזורים בתוך קווי 67' אם יש בהם ערבים. באופן מוזר, זה ממקם אותו בסוג של שמאל, בקריאת הדמוגרפיה אם לא באופי ההתנהלות. ללא 5 המושבים שלו אין לביבי ממשלה. מה יעשה בהם?

שני ה"מנהיגים" לא מצמצו עד לרגע זה, וישראל נמצאת במצב חסר תקדים של היעדר הסכמים קואליציוניים עם שום מפלגה ימים ספורים לפני פקיעת המנדט שקיבל נתניהו. אם עד יום רביעי לא יציג לנשיא ריבלין קואליציית רוב, המון דברים יכולים לקרות. התרחישים כוללים מתן הזדמנות להקים קואליציה לליכודניק אחר שמוכן לקחת על עצמו מלחמת עולם נגד נתניהו, או למנהיג כחול-לבן בני גנץ, או לאחד משני הגיבורים (באירופה כבר היו ראשי ממשלה ממפלגות קטנות). או כמובן בחירות חוזרות.

יש שילעגו לעצם המחשבה שה"מיקוח" של השניים הוא יותר מעוד ועוד שקרים. אבל אני הייתי שם, בכנס הרצליה בדצמבר 2003, כשאריאל שרון הפך מול עינינו לסוג של שמאלן. מעטים האמינו לו, אבל אני דווקא כן, כי פינוי עזה היה כל כך הגיוני (אפילו רק כאמצעי להמשיך ולהחזיק בגדה). אני לא מנבא שהם יתגלו כרציניים, אבל גם לא פוסל דבר. יתכן שליברמן, למשל, מריח דם.

הממסד והאליטות בישראל בוערים מרוב להט להיפטר מנתניהו – אפילו יותר מאשר רצו בזמנו להפטר מהרצועה. הם יקבלו כל תכסיס שיוביל לכך, מגוחך ככל שיהיה, ויגידו תודה. הרבה ליכודניקים, בשקט בשקט, יאמרו תודה גם כן.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,046 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 26 במאי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

שופט בית המשפט העליון דוד מינץ מצא את עצמו אתמול שוב בדעת מיעוט ● כשנבחר לפני שלוש שנים, הצהירה איילת שקד: "עשינו היסטוריה" ● מאז הספיק מינץ לכתוב כמה דעות מיעוט חשובות, להרגיז את עמיתיו בכס השיפוט ולהוכיח כי ההערכה המוקדמת בדבר האוריינטציה השיפוטית שלו הייתה נכונה ● יובל יועז משרטט את דרכו של מינץ לצד השמרני ביותר של בית המשפט העליון

עוד 1,016 מילים

פוסט דיסטופי

הדיבור המפורש על סיפוח בקעת הירדן מזמין חשיבה על השלב הבא של החיים הפוליטיים בארץ הזו: שלב המדינה הדו-לאומית. גם אני מדי פעם מפלרטט בחיוך מריר ולא נלהב עם האפשרות הזו שנראית עתה לכאורה בלתי נמנעת, בין אם בקעת הירדן תסופח בקרוב כפי שנתניהו הבטיח (חחחחח נתניהו הבטיח) ובין אם זה לא יקרה בזמן הקרוב, כפי שאני מניח שיקרה.

הדיבור המפורש על סיפוח בקעת הירדן מזמין חשיבה על השלב הבא של החיים הפוליטיים בארץ: שלב המדינה הדו-לאומית. גם אני מדי פעם מפלרטט בחיוך מריר עם האפשרות, שנראית עתה לכאורה בלתי נמנעת

אבל האמת היא שמדובר בהתפתחות שהיא בהחלט כן נמנעת ולא בגלל שישראל תפרק את ההתנחלויות ותיסוג משם בעתידה הנראה לעין. הסיבה שהיא נמנעת: כשאנחנו מדברים על המדינה הדו לאומית אנו בעצם מניחים "פרוגרס". כלומר אנו מניחים שהאנושות מתקדמת לעבר עתיד טוב יותר ושהיא למדה והפיקה לקחים ממשוגותיה בעבר. אנו מניחים שזוועות המאות ה-19-20 שבמהלכן הושמדו עמים וקבוצות אתניות, לא יכולות לחזור על עצמן. אבל מה אם אנחנו לא מקבלים את הנחת היסוד שישנו פרוגרס בהיסטוריה ושהאנושות משייטת לה בבטחה (עם כמה מעידות פה ושם) לחוף מבטחים אוטופי?

ומה אם אנחנו דוחים את ההנחה הילדותית והגזענית שגורסת ש"היהודים" אינם מסוגלים לעשות דברים אשר "חברות מתנחלים" אחרות שנתקלו בעבר בהתנגדות של חברות ילידיות, בצעו גם בצעו?

ומה אם אנחנו מניחים שיתקיים שינוי רדיקלי במאזן הכוחות העולמי כך שבנות הברית המרכזיות של ישראל בעוד 50 שנה תהיינה סין וסעודיה ולא ארה"ב שמצויה במה שנראה כרגע, כמו תהליך התפוררות דמנטי.

ומה אם אנו מניחים שבעוד כמה עשרות שנים מדינות האיחוד האירופי לא תהיינה שותפות הסחר המרכזיות של ישראל, אלא הודו לאומנית ואלימה, בהנהגת יורשיו הלאומניים הקיצוניים של נרנדרה מודי ממפלגת  BJP?

בהינתן מציאות גיאו פוליטית עולמית שונה בתכלית, לא בלתי אפשרי לדמיין תסריטים אחרים לגמרי מאלו של המדינה הדו לאומית הדמוקרטית שאנו מדברים עליה, מי בהתלהבות ומי בפחות. תסריטים שנעים על הספקטרום שבין אפרטהייד אלים, טרנספר ואף ג'נוסייד.

זה לא בלתי אפשרי לדמיין זאת, מכיון שהכוחות הללו קיימים בחברה הישראלית והם הולכים ומתחזקים ככל שהמבוי הסתום הפוליטי הולך ומתעבה. את נציגים הפוליטיים של הכוחות הללו ניתן לאתר כיום על הקשת שנמתחת בין הליכוד – איילת שקד (שהיא נטולת הרבה פחות מעצורים משותפה לדרך בנט) – מנהל ביה"ס לנבואה "הרברפי" – בוזז האדמות הגזען סמוטריץ ורבניו הקלריקליים – ורבים מקרב מצביעי המפלגות החרדיות שבינם ובין הציבור שמצביע עוצמה יהודית, הפערים הולכים ומטשטשים.

כשאנחנו מדברים על המדינה הדו-לאומית אנו מניחים "פרוגרס". שהאנושות הפיקה לקחים ומתקדמת לעתיד טוב יותר, וזוועות המאות ה-19-20 לא יחזרו. אבל מה אם אנחנו לא מקבלים את הנחת היסוד הזו?

במבט מפוכח ניתן לומר אפוא, שלמעלה ממחצית מהציבור היהודי בישראל חי כיום מאוד בשלום, או לחליפין תומך באופן אקטיבי, בווריאציה כזו או אחרת של אפרטהייד.

חז"ל למדו אותנו שאין אפוטרופוס לעריות. ההיסטוריה לימדה אותנו שגם לתהליכים של ברבריזציה אין אפוטרופוס.

חלק ניכר מזמנו של דרור אטקס במהלך שני העשורים האחרונים הוא בילה בגדה המערבית, בנסיון להבין ולתעד את מדיניות ההתנחלות וגזל האדמות שישראל מנהלת שם. בעבר עבד עבור מספר ארגוני שמאל ישראלים וכיום פועל מתוך פלטפורמה קטנה בשם 'כרם נבות' שעוסקת בעניינים אלו. הוא מתכוון לתעד כאן מדי פעם אנשים או תופעות בהם הוא נפגש במהלך עבודתו. https://www.keremnavot.org/hebrew

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 438 מילים

אחרי הלחץ האמריקאי, נמנעה זכיית הסינים במכרז ענק להקמת מתקן התפלה בפלמחים

דיווח: גורמים בליכוד ובכחול לבן אומרים שההצעה לשינוי אופן בחירת היועץ המשפטי לכנסת יורדת מסדר היום כדי למנוע חיכוך בין הסיעות ● מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף כמיל אבו רוקון, הזהיר בדיונים סגורים, שבהם השתתפו שר הביטחון והרמטכ"ל, שהחלת הריבונות הישראלית בשטחים עלולה להביא לגל של פיגועים

09:38 עריכה

אחרי הלחץ האמריקאי על ישראל – שבא לידי ביטוי, בין היתר, בביקורו של מזכיר המדינה פומפאו בארץ – החליטה ועדת המכרזים הבין-משרדית, שחברת האצ'יסון הסינית לא תקים את מתקן התפלת המים בפלמחים. מדובר במתקן ההתפלה הגדול מסוגו בעולם, שיוקם, כך נקבע, על ידי חברת IDE הישראלית. בכך נמנע משבר בין ישראל לארצות הברית.

ועדת המכרזים מורכבת מגורמים ממשרד האוצר, משרד האנרגיה, רשות המים וחברת ענבל.

09:19 עריכה

גורמים בליכוד ובכחול לבן אומרים שהיוזמה לשינוי השיטה לבחירת היועץ המשפטי לכנסת צפויה לרדת מסדר היום כדי למנוע חיכוך בין שתי הסיעות – כך דיווח הבוקר זאב קם בתאגיד השידור כאן.

08:54 עריכה

חבר הכנסת איתן גינזבורג מכחול לבן מתח ביקורת על הדברים שנשא ראש הממשלה נתניהו לפני פתיחת משפטו: "לא אהבתי את זה, זה לא הסגנון שלנו". בראיון בתחנת הרדיו 103fm אמר חבר הכנסת בהתייחס לתגובת חברי כחול לבן: "לא קיבלנו הוראות איך לדבר".

07:32 עריכה

מחר תתקיים בכנסת הצבעה על החוק הנורבגי, המאפשר לשרים להתפטר מהכנסת ולאחר מכן, אם הם חפצים בכך, לשוב ולהתמנות לחברי כנסת. זאת אחרי שבשבוע שעבר נדחתה ההצבעה על החוק בשל חילוקי דעות בין הליכוד וכחול לבן.

07:11 עריכה

מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף כמיל אבו רוקון, הזהיר בדיונים סגורים, שבהם השתתפו שר הביטחון והרמטכ"ל, שהחלת החוק הישראלי בשטחים עלולה להביא לגל פיגועים ולשבירה של התיאום הביטחוני בין הצדדים – כך דיווח הבוקר צחי דבוש בגלי צה"ל.

עוד 5 עדכונים

תקשורת אהובתי

התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, והיכן שהידיעה העיתונאית מקדימה את מערכת אכיפת החוק ומדרבנת או מבקרת אותה, היא עושה עבודת קודש. אך כאן הגבול שצריך לשים, וחייבים לאסור על ניהול חקירות ומשפט בתקשורת, בין אם מדובר על ראש הממשלה או על אחרון האזרחים.

בשם חופש העיתונות, משפט-תקשורתי מספק אולי את יצר המציצנות של הציבור, אך בעיקרו הוא מלהיט את היצרים, ואינו תורם לאמון. לא במערכת המשפט, לא בגורמי אכיפת החוק ולא בתקשורת עצמה. לפיכך משפט-תקשורתי אינו שומר על חירות האדם ואינו מקדם את הדמוקרטיה.

בשם חופש העיתונות, משפט-תקשורתי מספק אולי את יצר המציצנות של הציבור, אך בעיקרו הוא מלהיט את היצרים ואינו תורם לאמון. לא במערכת המשפט, לא בגורמי אכיפת החוק ולא בתקשורת עצמה

נשיא המדינה ראובן ריבלין, בהיותו יו"ר הכנסת, אמר את הדברים הבאים:

"רבותי חברי הכנסת, אנשי ציבור ומשפטנים מעולים הנמצאים כאן, אנחנו נמצאים גם במדינה שבה יש חשד גדול לסימביוזה בין המשטרה לתביעה ולעיתונות, כאשר בן-אדם יכול למצוא את עצמו עדיין נמצא בחדר, בחקירה, ובאותה שעה, מעל מרקע הטלוויזיה, מצטטים את דבריו ומוסרים מה הוא אומר לשוטרים באותו רגע, בזמן אמת, בו-זמנית" (ועדת החוקה חוק ומשפט, 19.08.2003)

נשיאת מועצת העיתונות והתקשורת בישראל דליה דורנר, בהיותה שופטת בית המשפט העליון, אמרה את הדברים הבאים:

"יש לי חשש מבוסס, כי בפרסומיה התקשורת אכן משפיעה על שיקול דעת השופט בערכאות הדיוניות. הדברים הנכתבים והמשודרים הם כה בוטים, עד כי לא יכול להיות ספק כי קיים אצל המפרסמים הרצון להשפיע על תוצאות המשפט", כנס "האם בתי המשפט בישראל מרשיעים חפים מפשע?" (אוניברסיטת תל-אביב, נובמבר 2003. משה גורלי, הארץ 12.11.2003)

ואני האזרח הקטן, למדתי על הסימביוזה המסוכנת בין התקשורת לגורמי אכיפת החוק, מבשרי.

כמה מהשיעורים שחוויתי פרסתי ברשימה, "עצמאות, חירות ובטיחות במשפט הפלילי", ולהלן שלושה קטעים מתוך יומן שכתבתי בזמן אמת בתקופת מעצרי לפני כ-17 שנה.

הקטע הראשון מתאר את ההפתעה שחיכתה לי בפתח בית המשפט בת"א, כאשר ב"תיאום מופלא" חיכו לי ניידות תקשורת ועשרות כתבים וצלמים.

הקטע השני מתאר את "האחווה" בין השוטרים לכתבים במסדרון בית המשפט.

הקטע השלישי מתאר את "קבלת הפנים" שערכו לכבודי במועד הגשת כתב האישום.

את היומן שיבצתי בלב הספר הקבצן השביעי וכללתי בו מסיפוריהם של האנשים שהכרתי מאחורי הסורגים ושלחלקם שמורה בליבי פינה חמה עד היום. מסגרת הספר מספקת את הרציונל להתגייסותי ליוזמות לתיקון מערכת המשפט. הספר זמין להורדה ולקריאה חופשית באתר.

הארכת מעצר

למחרת המעצר התעוררתי מוקדם, והתפניתי בשירותי בול קליעה שבתא. הוקל לי כשראיתי שלמרות הלחץ הגוף שלי מתפקד. לאחר הנחת תפילין קראתי כדרכי במסכת אבות. הגעתי לפסוק: "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". תפסתי שעליי להיצמד לעובדות, וירדתי ממחשבת ההבל לבקש היפנוזה. הדברים שראו עיניי הם שהיו.

ואני האזרח הקטן, למדתי על הסימביוזה המסוכנת בין התקשורת לגורמי אכיפת החוק, מבשרי, כשחיכתה לי הפתעה בפתח ביהמ"ש בת"א, כאשר ב"תיאום מופלא" חיכו לי ניידות תקשורת ועשרות כתבים וצלמים

כשבאו החוקרים לאסוף אותי לדיון על הארכת המעצר, סירבתי להצעתם להחזיר לי את השרוכים ואת החגורה. כך, אף אחד לא יוכל להוריד אותם ממני שוב. בניידת ביקשתי שיחזירו לי את השרשרת, ולהפתעתי, החוקר הראשי שלח את חברו חזרה לתחנה להביא אותה עבורי, וזה היה אדיב לענוד לי אותה, שכן ידיי היו אזוקות.

בפתח בית המשפט בתל אביב חיכו לנו ניידות תקשורת ועשרות צלמים וכתבים. בתוך ניידת המשטרה, שאלו אותי החוקרים אם אני רוצה לכסות את פניי. בלי לחשוב עניתי, "מה פתאום!" ויצאתי זקוף ככל יכולתי ושלא כהרגלי. מחוץ לניידת החזיקו אותי החוקרים משני צדדיי לראווה מול המצלמות, כאילו הייתי חיה שצדו. מצלמות ומיקרופונים נדחפו לפניי וכתבת שאלה, "יוסף זהר, אתה רצחת את אבא שלך"? חשתי נרדף. בעצבנות משכתי איתי את החוקרים שהיו מחוברים לידיי באזיקים. עכשיו אני הובלתי אותם, בלא לדעת בעצם לאן הולכים. השניים מיהרו בעקבותיי, כשהם נתקלים באנשים מסביב. האטתי ותוך כדי הליכה אמרתי לכתבים שהמשיכו לעקוב אחרי, "עוצרים פה היום אדם חף מפשע…".

בעודי ממתין על הספסל יחד עם שניים מהחוקרים, הגיע דרור עורך הדין. הוא הביא לי מהבית את הז'קט הכחול, וסיפר שבני משפחתי וחברים רבים נמצאים כבר באולם. אחר כך אמר, "אינני יודע למה התכוונה, אבל רחל ביקשה למסור לך שהלביאה שומרת עליך". המלים הללו ריגשו אותי ונסכו בי שלווה.

בניידת המשטרה, שאלו החוקרים אם אני רוצה לכסות את פניי. בלי לחשוב עניתי "מה פתאום!" ויצאתי זקוף ככל יכולתי. מחוץ לניידת החזיקו אותי החוקרים משני צדדיי לראווה מול המצלמות, כאילו הייתי חיה שצדו

כתב אישום

23.03.2003 – יום ראשון, לפני הצהריים, מרתף בית המשפט בתל אביב

כשמעלים אותי מהמרתף לאולם, אברהם, השוטר המזוקן בעל העיניים הטובות, אומר לי: "לא תשים מכשול לפני עיוור", ומזהיר אותי שצלמים נמצאים באולם, כנראה בעקבות פרסום הידיעה בדבר הגשת כתב האישום נגדי. רגע לפני שאנחנו נכנסים למעלית השירות, אברהם מסתובב אליי ואומר לי שהוא מאמין בחפותי, ולכן אינו יכול לאזוק אותי. באותה נשימה הוא מבקש, שכשאראה את קרוביי, לא אצא מעבר לדוכן הנאשמים. עניתי לו שאינני יכול להבטיח זאת, נטלתי את האזיקים מידיו ואזקתי את רגליי בעצמי.

דרור כבר חיכה בפנים, וביקש ממני לא להגיב לתקשורת. הוא מכנה אותי, "דניאל בגוב האריות", ובאמת השתדלתי להפגין שוויון נפש. אני לא שם, אך בכל זאת משתדל ככל יכולתי להקרין כלפי בני משפחתי והחברים רוגע וביטחון. עליי לטעת בהם שוב ושוב את האמונה, שהם לא סתם מגיעים לבית המשפט, שזה חשוב לי ואני מעריך זאת מאוד. קראתי את כתב האישום ומצאתי את רחל בין עדי התביעה. הנחתי שהם ינסו להכשיל אותה, ויהיה לנו קשה לתקשר בתקופת המשפט.

נעמדתי והקראתי את השיר של טשרניחובסקי, "אני מאמין", מול פניה של אמא. היא הזדקפה מול המצלמות. בתחילה בכתה, אך התעשתה ואמרה בצורה ברורה, כי לא ייתכן שפושע יעמוד זקוף מול המצלמות.

השיר "אני מאמין" בכתב ידו של שאול טשרניחובסקי
השיר "אני מאמין" בכתב ידו של שאול טשרניחובסקי

זה ריגש אותי מאוד, ולא יכולתי להתבונן בה. התיישבתי והשתדלתי להתעשת. אחר כך אמרתי לכתבים, "בחוץ חושבים שמאחורי סורג ובריח נמצאות חיות, אבל אני מצאתי כאן בני אדם. חברי סולטאן מכפר ליד שכם שר לי בשבת את סיפור יוסף מהקוראן, והזכיר לי שגם בבור הגדול ביותר אלוהים נמצא, ושמי שהכניס אותי לבור הוא שיוציא אותי". דרור ושרון ניגשו אליי ולחצו את ידי בחוזקה. עיניו של דרור ברקו.

הוציאו אותי מהאולם ולאחר כחצי שעה העלו אותי שוב, והשיבו אותי על ספסל בהמתנה להקראת כתב האישום. עציר התיישב לידי ואחר כך הגיע סולטאן אזוק לעוד שני אסירים. התרוממתי, לחצתי את ידו ואמרתי לעבר רחל, "תכירי, זה סולטאן". בתחילה ניסתה להסות אותי, אך חזרתי והדגשתי, "זה סולטאן חברי", והיא קיבלה זאת.

רגע לפני שאנחנו נכנסים למעלית השירות, אברהם מסתובב אליי ואומר לי שהוא מאמין בחפותי, ולכן אינו יכול לאזוק אותי

ביקשו ממני לעמוד, הקריאו לקונית את כתב האישום ואספו אותי חזרה לפיר המעלית. לפני שיצאתי מהאולם אמא אמרה לי בטון מצווה כהרגלה, "תתרכז רק בעצמך, אם אין אני לי מי לי". חשבתי רגע ועניתי, "אם אני רק לעצמי מה אני?"

דרור נפרד ממני בפתח המעלית ואמר לי שאני חזק מדי. הוא צדק. האדרנלין בכל זאת פעפע בי. עליי ללמוד לפעול בשוויון נפש, מתוך תחושת חוסר כוח מוחלט. חוזק זה אשליה שמתנפצת מהר. רק בשחרור המוחלט מאשליית העוצמה נמצאת העוצמה האמיתית. עליי לעבור עוד כברת דרך כדי להגיע לשם. חברי למעצר שהם כ"קבצנים בבקתה בקרחת היער המוארת תמיד" מהמעשייה, ידריכו ויגדלו אותי עד שאהיה מוכן לכך.

ד"ר יוסף זוהר הוא חוקר ומרצה למשפט פלילי במוסדות טוטאליים להשכלה גבוהה. מנסה להבין מדוע הפתולוגיות במשפט הפלילי נוטות להחריף זו את זו. עדיין מתרגש מהספר הקבצן השביעי שנולד בזמן אמת כיומן באבו-כביר. "כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת, לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז, כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז."

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,098 מילים
עודכן עכשיו

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

השיטה הישראלית נכשלה: אבטלת הקורונה בארץ היא מהגבוהות בעולם

מרבית המדינות המפותחות באירופה ובאסיה "צבעו" את כספי הפיצויים הממשלתיים לעסקים המושבתים - ודאגו שיעברו ישירות לעובדים ● כך העסקים נשארו בחיים, וגם העובדים הצליחו לשרוד את המשבר ● בישראל, הפיצוי היה זעום ולא הותנה בתשלום משכורות ● התוצאה: מיליון עובדים הוצאו לחל"ת, ולא שבו לעבודה גם לאחר הסרת ההסגר ● שיעור האבטלה בישראל גבוה פי 2 מאשר בשאר מדינות העולם המפותח ● הכלכלן שלמה מעוז: "החל"ת זה ישראבלוף"

עוד 1,414 מילים ו-3 תגובות

תגובות אחרונות

במחילת ההוביט של התנחלות אש קודש

פרק 6"אני לא קורא עיתונים. מעדיף לקרוא ספרים. וגם לא שומע חדשות. אז אני לא כל כך יודע מה זה תוכנית הסיפוח הזאת. שמעתי שמדברים על משהו. הבנתי שזה לחיות עם הערבים, תחת הממשל שלהם, או משהו כזה, באזורים מסוימים. לא?" ● אמיר בן-דוד ממשיך במסע לארץ הסיפוח, והיום הוא מתיישב לשיחה עם ש', בן 25, נשוי פלוס תינוקת, מהמאחז אש קודש בגדה המערבית

עוד 1,823 מילים

מערכת החינוך לא הצליחה לעמוד ברבים מהאתגרים של הקורונה, ואילוצי הריחוק החברתי חשפו הזנחה רבת שנים שהתבצעה בימי השרים בנט ופרץ ● אבל במקום לאחד כוחות מול האוצר ויתר משרדי הממשלה, ההורים והמורים מתקוטטים זה עם זה ברשתות החברתיות ומחוצה להן ● וגם ארגוני המורים השונים מתקשים לשתף פעולה

עוד 1,554 מילים

ימינה הגישה את הצעת החוק הצרפתי

משרד הרווחה והאוצר סיכמו על ביטול קיזוז קצבאות בתקופת הקורונה ● גלנט: הכסף ששולם על המסעות לפולין יוחזר להורים ● לפיד: נתניהו גורר את ישראל למלחמת אחים ● נתניהו הודה לשרים שהגיעו לתמוך בו במשפט, בתחילת ישיבת סיעת הליכוד ● בניגוד לנהלי בית המשפט, נתניהו תועד בסרטון במהלך הדיון בעניינו - כך עולה מעתירה שהגיש העיתונאי ניר גונטז', שביקש מבית המשפט היתר לפרסם את התיעוד

עוד 37 עדכונים

"התחושה באוויר הייתה קשה מאד", מספר אחד מבכירי הליכוד שליווה את נתניהו אתמול לבית המשפט ● "זה לא היה נתניהו. הרגשת שיש לו 400 טון על הגב" ● "הבן של נתניהו, אבנר, ישב בצד. הוא היה כל כך עצוב. גם אנחנו הרגשנו מבוכה. לא היה מה להגיד. אני מאמין במערכת המשפט, אבל גם בחפות שלו" ● שלום ירושלמי היה אתמול במחוזי ומביא פרטים נוספים על הארוע ההיסטורי

עוד 715 מילים

תרגיל הכספים האסורים בתלמה ילין נחשף, והמורים ישלמו את המחיר הכבד

מעקב זמן ישראל בית הספר תלמה ילין בגבעתיים ביצע גביית יתר של מאות אלפי שקלים בשנה מהורים, כפי שנחשף בזמן ישראל ● כעת מתברר כי הכסף שימש לניפוח שכרם של חלק מהמורים - בניגוד לכללים, וללא ידיעת ההורים ● מי שישלמו את המחיר הם המורים עצמם, שזומנו לשימועים, ויאבדו חלק ניכר מהכנסתם גם אם לא יפוטרו ● ההורים: "העירייה וביה"ס עושקים את המורים כדי לכסות על ניהול כושל, נתבע את השבת הכסף"

עוד 1,085 מילים

אין מחצבות מאושרות, בטח לא בגדה המערבית

פרק 5מחצבות היו ביזנס חשוב בכלכלה הפלסטינית, ענף ייצוא מרכזי שמעסיק עשרות אלפי עובדים ● אך אחרי שהגדה בותרה במסגרת הסכמי אוסלו, הופרדו למעשה רוב עובדי המחצבות הפלסטינים מכור מחצבתם ● וכך החלו המחצבות הישראליות לשגשג, ולספק כ-20% מחומרי הבנייה בישראל ● אמיר בן-דוד ממשיך במסע על מפת הסיפוח, והפעם הוא הולך אחרי הכסף

עוד 1,588 מילים

לתשובה יש 10 מיליארד סיבות להתנגד לסיפוח

המפסיד הגדול מהדיבורים על הסיפוח צפוי להיות יצחק תשובה, הטייקון האחרון ● ככל שהתכנית תתקדם, והירדנים יתקרבו לנקודה שבה הם צריכים להגיב - הפתרון המושלם עבורם לא יהיה ביטול הסכמי השלום, אלא נסיגה מעסקת הגז מול לוויתן ● לתשובה ודלק, החוזה הזה הוא עניין של להיות או לחדול

עוד 1,282 מילים

דיווח: בלשכת נתניהו דרשו משרים בליכוד להתייצב לפתיחת משפטו; חלקם סירבו לתביעה

בין חברי הממשלה שדחו את הדרישה להגיע למשפט - יובל שטייניץ; כמחצית מחברי סיעת הליכוד, בהם אוחנה, גלנט, רגב, הנגבי וברקת הגיעו לבית המשפט לתמוך בנתניהו ● גנץ הנחה את חברי סיעתו לא להגיב בתקיפות לגבי המשפט ● נתניהו טען שגורמים במשטרה ובפרקליטות תפרו לו תיקים ● הדיון הבא - בעוד כחודשיים ● פילבר העיד בחודש שעבר בעניין תרשומת שערך לגבי בזק

עוד 68 עדכונים

משפט נתניהו היסטוריה והיסטריה ברחוב צלאח א-דין

בנימין נתניהו ינסה להפוך את פתיחת משפטו ההיסטורי היום לדרמה לאומית וחברתית, שתחזיר אותנו שנות דור לאחור ● עד היום הוא ביקש לדחות, לבטל ולגמד את המשפט שלו בפרוצדורה: סדרה של בחירות, שינויי חוקי יסוד, מינויים ● כעת הוא עולה מדרגה ● זה כבר לא נקודתי, לא אישי ולא פרוצדורלי: זה גיוס המונים נגד המערכת ● ורק ראש הממשלה החליפי יושב בצד בשקט ● פרשנות

הרבה אירועים דרמטיים, גם היסטוריים, הספקתי לראות ברחוב צלאח א-דין והסביבה.

במלון אמריקן קולוני בתחילת הרחוב ראיתי בשידור חי את החתימה על הסכמי אוסלו, ביחד עם המנהיגים הפלסטינים וראשי השמאל הישראלי שנשארו בארץ. הרבה דמעות של תקווה היו שם.

בכנסיית סנט ג'ורג' ממול פגשתי את מרגל האטום מרדכי ואנונו זמן קצר אחרי ששוחרר.

בשכונת שיח' ג'ראח הסמוכה ראיתי מלחמות אלימות על בתים בין מתנחלים יהודים ותושבים פלסטינים.

בית המשפט המחוזי ברחוב צלאח א-דין בירושלים (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
בית המשפט המחוזי ברחוב צלאח א-דין בירושלים (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

בבית המשפט המחוזי ישבתי שעות וימים ארוכים במשפטיהם של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והשר אריה דרעי. האחד היה ראש ממשלה ונשלח לכלא. השני נשלח לכלא והיום הוא כמעט ראש הממשלה בפועל.

אבל כזה עוד לא היה לנו. ראש ממשלה שעומד לדין פלילי על מעשים שביצע בזמן כהונתו זה חתיכת תקדים.

בנימין נתניהו ינסה להפוך את המציאות המדהימה הזו לדרמה לאומית וחברתית, שתחזיר אותנו שנות דור לאחור. עד היום הוא ביקש לדחות/לבטל/לגמד את המשפט שלו בפרוצדורה: סדרה של בחירות, שינויי חוקי יסוד, מינויים.

לקראת המשפט הוא עולה מדרגה. זה כבר לא נקודתי, לא אישי ולא פרוצדורלי. זה גיוס המונים נגד המערכת. זה משפט דרייפוס, זה ימין נגד השמאל, זו הפיכה של השמאל והמשפטוקרטיה נגד שלטון הליכוד, אחרי שלא הצליחו להזיז את נתניהו בדרכים אחרות.

"אני מרגיש שהמשפט הזה הוא נגדי", אמר השר לביטחון פנים אמיר אוחנה בראיון אמש לערוץ 12.

אוחנה ילווה את נתניהו אחר הצהריים בדרכו לבית המשפט בצלאח א-דין. בינתיים הא מחמם את האווירה בשליחות ראש הממשלה ומשדר לאלפי המפגינים של הליכוד כי בית המשפט בדרך לנהל משחק מכור, והשופטים מדליפים ולא אמינים.

את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הם כבר הרסו. הדברים מחלחלים הכי עמוק שאפשר. אני מסתובב בהפגנות של הביביסטים השרופים במוצאי שבת ליד מעונו של ראש הממשלה. הדם רותח.

בשבוע שעבר עברה במקום פעילה של הדגלים השחורים שעמדה במדרכה ממול והתבוננה בהם. המפגינים חצו את הכביש והתגודדו סביבה. זה עלול היה להיגמר לא טוב, אלמלא אחת המפגינות המוכרות מהימין סככה בגופה על האישה הזו. המשטרה, אגב, עמדה בסמוך ולא התערבה.

המשפט עלול להרחיב את הקרע בעם לממדים מסוכנים, דווקא בימים שבהם קמה ממשלת אחדות לכאורה. נתניהו הוכיח שהוא יודע להרים גלי שנאה אפקטיביים על אובייקטים שאותם הוא בוחר, ועכשיו אלה הם השופטים היושבים בדין.

אנחנו יוצאים לדרך ארוכה, במהלכה צפויים דיונים מתישים, חקירת עדים ועדי תביעה, טענות הגנה, התבטאויות כאלה ואחרות. בכל רגע נתון יהיה מי שיחפש את המשפט הנפיץ, את ההוכחה שאין כאן דין צדק. את הדעות הקדומות של 'השופטים השמאלנים'.

קשה לתאר מה יקרה כאן אם נתניהו יורשע בשוחד. מהבחינה הזו, אולי מוטב  שגלגלי הצדק טוחנים לאט ודוחקים את הקץ לעוד שלוש במקרה הטוב (או הרע).

קצת קשה לי להבין את ההתנהגות של ראשי כחול-לבן. לאף אחד אין מה לומר על הדברים של השר אוחנה? של השר דודי אמסלם? שר המשפטים אבי ניסנקורן אמנם צייץ בתגובה לדברי אמסלם, שכינה את מנדלבליט "עבריין לכאורה", אבל איפה ראש הממשלה החליפי?

בני גנץ לא יכול להתייצב מול המצלמות ולהגן בכל הכוח על בית המשפט? לחתוך את המתקפות הקשות הללו בעודן באיבן? למה הוא מחכה?

נתניהו עצמו אמר לי פעם, "דברים רעים חותכים באיבם". וזה בדיוק מה שגנץ אמור לעשות היום  בבוקר, לפני ישיבת הממשלה. אחרי הכל, בהסכם הקואליציוני המחפיר שחתם עם נתניהו אין עדיין סעיף שמונע ממנו להתייצב לצד החוק.

עוד 494 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה