נועה קירל מתגייסת, צילום מסך מוויינטמ

בניגוד למיתוס, העולם לא עובר לצבא מקצועי, אלא לשירות חובה עם אופציה לשירות אזרחי

מדי פעם נשמעות קריאות להפוך את צה"ל לצבא מקצועי, בין השאר בטענה ש"ככה זה בעולם" ● אבל השוואה בינלאומית מראה שהשירות הכללי ממש לא נעלם ● במרבית המדינות הרלוונטיות, השירות קצר בהרבה מאשר בישראל, וכמעט כולן הוסיפו לשירות הצבאי אופציה של שירות אזרחי ● התוכנית לשירות אזרחי קיימת גם בישראל וזוכה לתמיכה, אבל אינה מיושמת בגלל הבחירות

מי שעוקב אחרי התקשורת הישראלית, גם אם אינו בקיא בתרבות צעירה ובסלבים עכשוויים, לא יכול היה לפספס את האייטם הזה: הזמרת, השחקנית, הרקדנית והמנחה נועה קירל התחילה בשבוע שעבר את שירותה בפועל בצה"ל.

"בפועל", כי הכוכבנית התייצבה בב"קום והתגייסה רשמית כבר לפני שבועיים, אבל למחרת הנחתה את "הכוכב הבא", אחר כך נסעה לחופשה של שבועיים באיים המלדיביים, ומשם חזרה כדי להתחיל טירונות. כל צעד במסלול הזה תועד ותוקשר בכל כלי התקשורת, עורר גלים ברשתות החברתיות וסוקר בהרחבה גם בחו"ל.

קשה להתבונן במחזה הזה ולא לתהות בשביל מה בכלל זקוק הצבא לקירל. ואכן, הרעש סביב גיוסה עורר לא רק דאחקות ורכילות, אלא גם דיונים רציניים בסוגיית הגיוס בכלל. היו מי שטענו שגיוסה של קירל חשוב כי "היא מהווה דוגמא לצעירות אחרות", טענה שהיא נופפה בה בעצמה. למרות זאת נשאלת השאלה, מדוע, בכלל, צריך שכל צעיר וצעירה ילבשו מדים ויתגייסו לצה"ל?

לא פעם עולה לכותרות שאלת שירות החובה בצה"ל בגלל הוויכוח הסוער על הפטור הניתן לתלמידי כוללים חרדים משירות צבאי, ו"חוק הגיוס" שאמור לבטל את הפטור. הוויכוח הזה היה גם העילה המיידית לבחירות החוזרות בספטמבר ולסבך הפוליטי שבו נמצאת ישראל.

הקריאה לביטול שירות החובה והפיכת צה"ל ל"צבא מקצועי" של עובדים בשכר, יצאה בשנים האחרונות מחוגים שונים, החל מהתנועה הליברלית החדשה ועד אנשי ימין ושמאל, כמו משה פייגלין מזה ומוסי רז מזה.  יו"ר כחול לבן בני גנץ, וגם ח"כ דוד ביטן מהליכוד הצהירו שניהם לאחרונה כי "יש מקום לשקול מעבר לצבא מקצועי".

מתגייסים חדשים במרכז הגיוס תל השומר (צילום: Roni Shutzer / Flash 90)
מתגייסים חדשים במרכז הגיוס תל השומר (צילום: Roni Shutzer / Flash 90)

לא צריך צבא גדול? נכון, יש את נאט"ו

הטיעון המרכזי של מתנגדי גיוס החובה היא ש"העולם עובר לצבא מקצועי". אחד מהטוענים האלה הוא דרור לביא, יו"ר ארגון "חזית – לוחמים למען צבא התנדבותי" שמקדם את רעיון הצבא המקצועי. "אנו רואים מגמה כלל-עולמית של מעבר לצבא מקצועי. רוב מדינות העולם המערבי (ארה"ב, צרפת, גרמניה ועוד) כבר עברו למודל כזה", כתב לביא בכמה מהמאמרים שפרסם בנושא.

בדיקת השוואתית של המצב בעולם מצביעה על כך שהטיעון הזה נכון עובדתית, אך מבוסס על מניפולציה.

מרבית המדינות שביטלו את שירות החובה בעשרות השנים האחרונות חברות בארגון נאט"ו (הברית הצפון אטלנטית), הכולל 30 מדינות שמקיימות שת"פ ביטחוני, אימונים וכוחות צבא משותפים. חוקת הארגון קובעת כי "התקפה על אחת מהמדינות נחשבת להתקפה על כולן", כך שמדינות אלה מהוות כוח צבאי משותף אחד, הגדול והחזק בעולם, שאין לו כל מגבלה של כוח אדם.

דגלי המדינות החברות בנאט"ו (צילום: (AP / Alberto Pezzali)  )
דגלי המדינות החברות בנאט"ו (צילום: (AP / Alberto Pezzali)  )

כשבודקים מדינות שאינן חברות בנאט"ו מגלים שרק מעטות מהן ביטלו את שירות החובה, וכי במדינות רבות לא היה שירות חובה מעולם. בעיקר דברים אמורים במדינות גדולות מאוד, שיכולות לגייס מאות אלפי חיילים מקצועיים בלא מגבלות כוח אדם, במדינות רחוקות מאזורי עימות ואיומים, ובמדינות עניות וחלשות שאינן יכולות לממן שירות כללי. במדינות אחרות, שאינן חברות בנאט"ו, נותר שירות החובה בצבא כפי שהיה בעבר.

רוב המדינות שמצבן דומה יותר לזה של ישראל מקיימות שירות חובה. הכוונה למדינות מפותחות יחסית, ללא אוכלוסיה ענקית, שנמצאות תחת איומים צבאיים, ושאסטרטגיית ההישרדות שלהן מסתמכת על הגנה עצמית ולא על תלות במדינות אחרות.

ועדת בן בסט המליצה לקצר את שירות הגברים בצה"ל לשנתיים באופן מיידי, ולשקול לקצר את השירות לשני המינים בהמשך. ההמלצות מוסמסו עקב לחצים של צמרת צה"ל, למרות שקצינים רבים תומכים בהן

שירות חובה קבוע קיים בכ-80 מדינות בעולם, בהן אחדות מהמדינות המתועשות והמתקדמות בעולם: שבדיה, פינלנד, דנמרק, נורווגיה, שוויץ, אוסטריה, טייוואן וקוריאה הדרומית. לצדן נמצאות מדינות אותוריטריות כמו רוסיה, קוריאה הצפונית וסינגפור, ומדינות מתפתחות כמו מקסיקו, ונצואלה, קולומביה, אלג'יריה, תוניס, תאילנד ואוקראינה.

מבין השכנות של ישראל במזרח התיכון והים התיכון, קיים שירות חובה באיראן, מצרים, סוריה, טורקיה, יוון, קפריסין, קטאר ואיחוד נסיכויות המפרץ. לצבאות של איראן, מצרים, וטורקיה, שלוש מדינות המהוות במידה מסוימת איום ביטחוני פוטנציאלי על ישראל, יש אוכלוסייה ענקית, וגיוס החובה הופך אותן לשלוש המדינות עם הצבאות הגדולים בעולם.

בעשרות מדינות אחרות אין שירות חובה וגם לא היה מעולם, בהן מדינות מתפתחות רבות כולל סין, הודו, פקיסטאן ואינדונזיה, וכן מדינה מערבית מפותחת אחת בלבד – אירלנד. במדינות נוספות, כמו ברזיל וארגנטינה, נחקק חוק שירות חובה, אך לא התקיים בפועל גיוס כללי.

במזרח התיכון אין שירות חובה בערב הסעודית, עיראק, ירדן ולבנון. שתי המדינות האחרונות הפעילו בעבר לתקופות קצרות שירות חובה, אך ביטלו אותו, לאחר שגילו ששום צבא לא מסוגל להגן עליהן מפני שכנותיהן החזקות, סוריה וישראל. בעיראק בוטל שירות החובה כשהמדינה איבדה את עצמאותה במלחמת עיראק.

מצעד של כוחות הצבא האיראני לציון 39 שנה לפתיחת מלחמת איראן-עירק. ספטמבר 2019 (צילום: (Iranian Presidency Office via AP))
מצעד של כוחות הצבא האיראני לציון 39 שנה לפתיחת מלחמת איראן-עירק. ספטמבר 2019 (צילום: (Iranian Presidency Office via AP))

מאז הקמת נאט"ו ב-1949, 26 מתוך 30 המדינות החברות בו ביטלו את שירות החובה. ארבע מדינות החברות בארגון, שהשאירו את שירות החובה על כנו – נורווגיה, דנמרק, יוון וטורקיה – נמצאות בשוליים של הארגון, והן קרובות יותר למוקדי סכסוך ואיומים: נורווגיה ודנמרק קרובות לרוסיה, טורקיה קרובה גם לרוסיה וגם למזרח התיכון, ויוון נתונה באיום תמידי מחידוש הסכסוך שלה עם טורקיה.

רק מדינות מעטות מחוץ לנאט"ו ביטלו את שירות החובה, לרוב אחרי אירועים היסטוריים דרמטיים ששינו את אופיין. יפן ביטלה את שירות החובה עם סיום מלחמת העולם השנייה, במסגרת החוקה הפציפיסטית שבה הפכה, למעשה, לבת-חסותה של ארה"ב; דרום אפריקה ביטלה אותו עם ביטול משטר האפרטהייד שהשכין שלום מלא עם שכנותיה, וסרביה – אחרי שהפסידה במלחמת קוסובו.

ליטא החזירה את שירות החובה ב-2016 ושבדיה ב-2018 בצל האיום הרוסי. הולנד, שביטלה את שירות החובה בתחילת המאה, הורתה לאחרונה לצעירים וצעירות להירשם בלשכות הגיוס מבלי להתגייס

אוסטרליה וניו-זילנד, שביטלו את שירות החובה ב-1972, נמצאות בברית Anzus עם ארצות הברית, שהיא למעשה ה"זנב" של נאט"ו באוקיינוס השקט.

למעשה, לא רק שאין כיום מגמה לבטל את שירות החובה, אלא שיש מגמה להחזירו במדינות שביטלו אותו בעבר, על רקע התגברות הסכסוכים בעולם בעידן הנוכחי של פופוליזם ולאומנות.

ליטא החזירה את שירות החובה ב-2016 ושבדיה ב-2018 בצל האיום הרוסי. מרוקו החזירה את שירות החובה ב-2018. הולנד, שביטלה את שירות החובה בתחילת המאה הנוכחית, הורתה לאחרונה לצעירים וצעירות להירשם בלשכות הגיוס מבלי להתגייס. בנוסף, יותר ויותר פוליטיקאים באירופה (בעיקר מהימין) מדברים בשנים האחרונות על החזרת שירות החובה.

יתרון לצבא עם כוחות חי"ר ושיריון גדולים

למדיניות שירות החובה יש שתי סיבות עיקריות. ראשית, במצבי מלחמה יש יתרון לצבא עם כוחות חי"ר ושריון גדולים, ואפשר להגיע לממדים האלה רק בגיוס המוני של מאות אלפי חיילים, בהם חיילים סדירים וחיילי מילואים ששירתו בסדיר.

שנית, צבאות זקוקים לשירותיהם של אנשים בעלי כישורים מיוחדים – טייסים, לוחמים בצוללות, מהנדסי תוכנה, מומחי סייבר, ועוד. אם אלה יגוייסו לצבא מקצועי בתנאי שוק, יידרש הצבא לשלם להם משכורות עתק, ובנוסף, ספק אם בתנאי שוק יסכימו לוחמים להתגייס לתפקידים מסוכנים.

שירות החובה לא מותיר לאזרחים ברירה ומחייב את "הטובים ביותר" להתגייס כמו כולם, ולהעניק את השירות הצבאי שלהם בחינם.

בדו"ח ועדת בן-בסט, הוועדה הבינמשרדית לבחינת הגיוס בצה"ל, נכתב:

"רוב המדינות שנמצאות במצב של עימות צבאי מעדיפות לקיים אותו באמצעות גיוס האזרחים, כדי להשיג את איכות הצבא הנדרשת ואת גודל הצבא הנדרש בשעת חירום. רק מדינה המחייבת את כל אזרחיה להתגייס לשירות חובה ושירות מילואים, ולא רק לצבא מקצועי תוכל להעמיד צבא גדול ואיכותי בשעת חירום.

"מודל המבוסס על שירות חובה הוא זול ממודל הצבא המקצועי. התבססות על צבא מקצועי במדינה שבה ההסתברות למלחמה גבוהה תחייב תקציב ביטחון גדול בהרבה מזה הקיים היום. העלות של צעירים בגילים 18-21 נמוכה יחסית לצבא מקצועי, משום שהקריירה שלהם טרם החלה ואין מאחוריהם לימודים וניסיון עבודה".

עוברים משירות צבאי לשירות לאומי

ועם כל זאת, שירות החובה במרבית המדינות שונה מאוד מזה שבישראל.

השירות הצבאי בצה"ל – שנתיים ושמונה חודשים לגברים, שנתיים לנשים – הוא אחד הארוכים בעולם. שירות החובה שחודש לאחרונה בשבדיה ושירות החובה בפינלנד ובדנמרק נמשך שנה; בנורווגיה אורכו 19 חודשים; בשוויץ תשעה חודשים; ברוסיה שנה וחצי, בקוריאה הדרומית 21 חודשים, ובטייוואן נמשך השירות הצבאי שנה.

גם שכנותיה של ישראל מקיימות שירות חובה קצר יותר מהשירות בצה"ל. שירות החובה בטורקיה ובאיראן אורך שנה עד שנה וחצי, בהתאם לתפקיד ולהשכלה של המשרתים; ביוון השירות נמשך שנה עד שנה ורבע; בקפריסין שנה וחצי; במצרים שנה; ובסוריה שנתיים.

שירות חובה לנשים קיים רק בישראל, נורווגיה, שבדיה וקוריאה הצפונית. במרבית הצבאות משרתות נשים כמתנדבות בלבד. אבל רעיון שירות החובה לנשים נמצא בדיונים בכל המדינות המפותחות שיש בהן שירות חובה

שירות חובה לנשים קיים רק בישראל, נורווגיה, שבדיה וקוריאה הצפונית. שירות הנשים בשבדיה ונורווגיה נמשך כמו זה של הגברים (12 ו-19 חודשים, בהתאמה). במרבית הצבאות משרתות נשים כמתנדבות בלבד.  עם זאת, רעיון שירות החובה לנשים נמצא בדיונים ובתכנון בכל המדינות המפותחות, שיש בהן שירות חובה.

במרבית המדינות שבהן יש שירות חובה, נקראים החיילים המשוחררים גם לשירות מילואים, אף שלרוב הוא קצר יותר בהשוואה לשירות המילואים בצה"ל. כמעט בכל המדינות, חיילים משתחררים בקלות רבה יותר מאשר בישראל בשל נישואין ולידת ילד, או בשל בעיות רפואיות. בחלק מהמדינות ניתן לדחות את הגיוס לצורך לימודים אקדמיים, ובוגרי אקדמיה מתגייסים כקצינים.

ישראל החליטה על שירות חובה ארוך של שנתיים בעת הקמת המדינה בגלל האיומים הביטחוניים העצומים והצורך בגיוס רחב של אוכלוסייתה הקטנה של ישראל הצעירה מול מדינות ערב הגדולות.

נשים דתיות עושות את שירותן הלאומי במחלקת היולדות (צילום: Abir Sultan/FLASH90)
נשים דתיות עושות את שירותן הלאומי במחלקת היולדות (צילום: Abir Sultan/FLASH90)

ב-1967 הוארך שירות הגברים לשלוש שנים כדי לספק כוח אדם לביצוע השיטור בשטחים. בשנים האחרונות, עקב גידול האוכלוסייה בישראל והנסיגה מחלק מהשטחים, שורר בצה"ל עודף בכוח אדם.

ועדת בן בסט המליצה בחום לקצר את שירות הגברים בצה"ל לשנתיים באופן מיידי, ולשקול לקצר את השירות לשני המינים בהמשך. ההמלצות עוכבו ומוסמסו עקב לחצים של צמרת צה"ל, למרות שקצינים רבים תומכים בהן. מאז שפורסמו המלצות הוועדה קוצר שירות הגברים בארבעה חודשים ובקיץ הקרוב, לפי החלטת הכנסת, הוא יקוצר בחודשיים נוספים לשנתיים וחצי.

"השירות הצבאי בישראל עונה על שלושה צרכים קיומיים: הצורך לחייב את כולם לשרת כדי שה'טובים ביותר' ישרתו בתפקידים חיוניים, הצורך בכוח מילואים גדול, והעובדה שהשירות הפך לגורם מגבש של החברה"

אבל נוסף על אורך השירות, הבדל חשוב נוסף בין שירות החובה בישראל לזה הנהוג במדינות אחרות, הוא שברוב המדינות לא מדובר בהכרח לשירות צבאי.  המגויסים יכולים לבחור בין שירות צבאי לשירות לאומי אזרחי במערכת החינוך, הבריאות, כוחות ההצלה וכן בפרויקטים חברתיים, למשל שירות בארגוני זכויות אדם, במדינות מערביות.

האפשרות לבחור ב"שירות אלטרנטיבי", כלומר שירות לאומי אזרחי, קיימת בכל המדינות המפותחות שיש בהן שירות חובה. במדינות סקנדינביה, שוויץ, אוסטריה, יוון, קפריסין, טייוואן, קוריאה הדרומית, רוסיה ואפילו במצרים יכולים המתגייסים לבחור בשירות אלטרנטיבי, למעט מקרים שבהם המדינות אינן עומדות בצורכי הגיוס של הצבא.

בישראל קיים מערך של שירות לאומי, אך בניגוד למדינות אחרות השירות הלאומי אינו נחשב תחליף לגיוס חובה, אלא כהתנדבות לאוכלוסיות שפטורות משירות, כלומר נשים דתיות, ערבים וצעירים שמסרבים לשרת בצבא.

שי פירון (צילום: Tomer Neuberg/FLASH90)
שי פירון (צילום: Tomer Neuberg/FLASH90)

תנועת "פנימה" בראשות שר החינוך לשעבר, שי פירון, הכינה תוכנית, שפורסמה בקיץ שעבר, ולפיה השירות האזרחי יורחב, יותאם לצרכים של כלל האוכלוסייה בישראל ויהפוך לאופציה חלופית לשירות בצה"ל במסגרת שירות החובה – כפי שנעשה במרבית המדינות שיש בהן שירות חובה.

"מודל השירות האזרחי כחלק משירות חובה, שקיים בהרבה מאוד מדינות ולא אצלנו, הוא מודל שמתאים במיוחד לישראל ויכול לפתור בעיות שישראל מתמודדת איתן וזקוקה לפתרון שלהן עוד יותר ממדינות אחרות", אמרה לזמן ישראל מנכ"לית תנועת "פנימה", ענבר גיטי.

"אימוץ המודל העולמי של שירות אזרחי, יחד עם קיצור שירות החובה, יענה על הצרכים הביטחוניים, אבל יאפשר להרבה מאוד אנשים שהצבא לא צריך אותם ולא מתאים להם לשרת בצורה אחרת"

"השירות הצבאי בישראל עונה על שלושה צרכים קיומיים: הצורך לחייב את כולם לשרת כדי שה'טובים ביותר' ישרתו בתפקידים חיוניים, הצורך בכוח מילואים גדול לזמן מלחמה, והעובדה שהשירות הצבאי הפך לגורם מגבש של החברה ולכרטיס כניסה למיינסטרים של החברה הישראלית", אומרת גיטי.

"אלא שכיום, עם הגידול באוכלוסיות שאינן משרתות, פחות מחצי האוכלוסייה משרתת, והשירות הפך למעשה עבור אוכלוסיות מסוימות לחסם בפני השתלבות חברתית. ערבים לא יכולים לשרת בצה"ל, זאת לא אשמתם ולא אשמתו של צה"ל אלא מצב נתון, וזה לא טוב שהמצב הזה הפך לחסם שמשאיר אותם במידה רבה מחוץ לחברה. בפועל זה המצב גם לגבי חרדים".

"אימוץ המודל העולמי של שירות אזרחי, יחד עם קיצור שירות החובה, יענה על הצרכים הביטחוניים, אבל יאפשר להרבה מאוד אנשים שהצבא לא צריך אותם ולא מתאים להם לשרת בצורה אחרת. מדובר ב'שירות אזרחי' ולא 'לאומי', כי התוכנית שפיתחנו מותאמת לצרכים של אוכלוסיות שהמסגור 'לאומי' מרתיע אותן ונבנתה יחד איתן".

"ישראל איפשרה למגויסים לשמש בתפקידים חברתיים הרבה לפני מדינות אחרות", אומרת גיטי, "אני שירתתי כמורה חיילת, וזה תפקיד אזרחי לכל דבר. אם הייתי במדינה אחרת, מן הסתם, זה היה השירות האזרחי שלי, אבל עשיתי אותו במדים וזה לא מתאים לכל האוכלוסייה. לפי המודל שלנו, תפקידי חינוך ותפקידים חברתיים נוספים, יצאו מצה"ל ויהפכו לחלק מהשירות האזרחי".

לטענתה של גיטי, אנשי התנועה נפגשו עם פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית וזכו לתמיכתם וברכתם לתוכנית השירות האזרחי. "הבעיה היא שהגשנו את התוכנית בין בחירות מועד א' לבחירות מועד ב', וכעת אנחנו ממתינים לבחירות מועד ג', ובינתיים אין ממשלה, ולכן, למרות התמיכה הגורפת, כמו הרבה מאוד תוכניות ויוזמות חיוביות לקידום מדינת ישראל, גם התוכנית הזו פשוט תקועה".

עוד 1,912 מילים
סגירה