דאפי פרצה לעולם המוזיקה בסוף העשור הקודם ראש בראש עם אדל. היו מי שציפו שהיא תגיע רחוק יותר. בינואר 2008, במשאל השנתי שהבי-בי-סי עורך בין בכירי תעשיית המוזיקה בבריטניה כיכבו שתי הזמרות הצעירות בראש רשימת "האמנים שצפויים לפרוץ השנה בגדול". דאפי, שהיתה אז בת 24, כבר היתה חתומה בחברת "ראף טרייד" וסיימה יחד עם ברנארד באטלר מ"סוויד" את המיקסים האחרונים של מה שיהפוך להיות אלבום הפריצה המסחרר שלה, "רוקפרי".
האלבום יצא ב-3 במרץ 2008 וזכה לביקורות נלהבות. הסינגל "מרסי" היה להיט עצום, ושולב באותו שנה בפרק סיום העונה של "האנטומיה של גריי" ובפס הקול של הסרט "סקס והעיר הגדולה". "רוקפרי" היה האלבום הנמכר ביותר בבריטניה ב-2008 ומכר כ-13 מיליון עותקים בעולם, רגע לפני שמכירות האלבומים שקעו בתהום הסטרימינג.
דאפי יצאה לסיבוב הופעות מצליח, שעבר דרך פסטיבל גלסטנברי באנגליה ולולהפלוזה בארה"ב, ביקרה בכל תוכניות הטלוויזיה המרכזיות, כולל "סאטרדיי נייט לייב" וקונן אובראיין, זכתה בגראמי האמריקאי ובבריטס הבריטי והיתה באופן כללי על גג העולם.
ואז היא נעלמה. כלומר – היא הוציאה עוד אלבום, שלא הצליח להתקרב להצלחת קודמו, הופיעה פה ושם בסרטים ובתוכניות טלוויזיה, אבל כמי שהיתה אמורה להיות אדל – היא די נעלמה.
אתמול היא הסבירה לראשונה מה קרה לה, בפוסט שובר לב שפרסמה בחשבון האינסטגרם שלה:
אתם רק יכולים לדמיין כמה זמן אני מתכננת לכתוב את זה, איך אכתוב את זה, ומה ארגיש אחרי. ובכן, אני לא בטוחה למה עכשיו זה הזמן הנכון לעשות את זה, ומהו הדבר שמשחרר אותי עכשיו. אני לא מסוגלת להסביר את זה. רבים מכם סקרנים לדעת מה קרה לי, לאן נעלמתי ולמה. עיתונאי יצר איתי קשר ומצא דרך להתקרב אלי וסיפרתי לו הכל במהלך הקיץ האחרון. הוא היה רגיש וזה הרגיש כל כך מדהים לדבר על זה סוף-סוף. האמת היא – ואנא, האמינו לי שאני במקום טוב ובטוח עכשיו – שנאנסתי וסוממתי והוחזקתי בשבי במשך כמה ימים. כמובן ששרדתי את זה. ההחלמה ארכה זמן. אין דרך קלה לספר את זה. אבל אני יכולה לספר, אחרי אלפי ימים שבהם ייחלתי שהשמש תזרח בנשמתי שוב, השמש שוב זורחת. בטח תישאלו -למה לא השתמשתי בקול שלי לבטא את הכאב? לא רציתי להראות לעולם את הכאב שבעיני. שאלתי את עצמי, איך אני יכולה לשיר מהלב, כשהלב הזה מרוסק? ולאט-לאט הוא התאחה. בשבועות הקרובים אני אעלה ראיון מוקלט. אם יש לכם שאלות אני מעוניינת לענות גם עליהן בראיון הזה. יש בי אהבה מקודשת והערכה כנה לנדיבות של כולכם כלפי כל השנים האלה. נהגתם בי כחברה ואני רוצה להודות לכולכם על כך. באהבה – דאפי
אנא זיכרו שזה מהלך מאוד עדין מבחינתי, למען עצמי, ואני מבקשת שלא תערבו בכך את בני משפחתי. אנא תמכו בי, כדי שזה יהפוך להיות צעד חיובי.
אמיר בן-דוד אוהב מוזיקה מאז סוף שנות השישים. כותב, מלחין, מנגן ושר ב״אבטיפוס״ מאז שנות השמונים. כותב בכיר וחבר מערכת בזמן ישראל
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם