חיות אדם פחד

חתול מפוחד (צילום: iStock-Sparkle)
iStock-Sparkle
חתול מפוחד

אירועי הימים האחרונים מסעירים ומייצרים התנהגות מיוחדת ולא שגרתית. סערת הרגשות שאוחזת בכלל הציבור נגרמת בגלל סכנה לפגיעה ממשית בגוף ובנפש. כל נגיעה בחפץ, בפנים, כל רחש של שיעול מאדם זר מקפיץ את הרגש המיוחד שהוא נושאו של פוסט זה.

מה המקור של כל זה? מה גורם לתחושת הפחד?

בהמשך למערכות הרגש שניסח יאק פאנקספ שאת חלקן סקרנו פה, מצטרפת מערכת הפחד. פחד הוא רגש מוכר לכל אדם וחיה. זהו רגש שיש לו תחושה גופנית שבגיל די מוקדם אפשר לתמלל אותה, בדומה לזעם, בהלה והתשוקה המינית. זהו אחד הרגשות הכי נחקרים מבחינה פיזיולוגית וקשור ישירות להתנהגות הבריחה/קפיאה והתקיפה – fight flight or freeze.

אירועי הימים האחרונים מסעירים ומייצרים התנהגות לא שגרתית. סערת הרגשות שאוחזת בכולנו מקורה בסכנה לפגיעה ממשית בגוף ובנפש. כל נגיעה בחפץ, בפנים, כל רחש שיעול של זר מקפיץ את הרגש המיוחד הזה

ידוע שרעש חזק יכול לגרום לרפלקס אצל חתולים הגורם לקפיצה מרשימה שעשויה להציל חיים. שערת חתול בודדת יכולה לעצור משחק ולשנות התנהגות רביה ואכילה כאשר היא מונחת בכלובי מכרסמים. סוסים עוצרים את נשימתם לנוכח ביטויי חרדה של סוס אחר. כלבים מאבדים עשתונות בזמן מופעי זיקוקים ועוד.

עולם החי מנוהל על ידי הפחד כמו שהוא מנוהל על ידי יצר הטריפה. כל יצור חי יודע שהוא עשוי לשמש ארוחה טובה לחיה אחרת הזקוקה למזון. לכן התפתח הרגש הנ"ל וכן תגובות אפשריות להרחיק את הסכנה.

יש להבדיל בין פחד מגורם אחר בעל כוונת זדון, לבין פחד מגורם לא ידוע/ללא זדון. גורם הזדון מוסיף את החיבור למערכת שכבר דיברנו עליה והיא מערכת הזעם. מטרת מערכת הזעם כזכור היא חיסולו של הגורם המפריע/מאיים בעזרת תוקפנות אלימה חסרת רחמים.

מערכת זו לא תמיד נכנסת לפעולה במקום מערכת הפחד, אך היא יכולה להיות דומיננטית לחלופין עם הפחד. ניתן לראות את הדינמיקה המתחלפת בכל קרב איגרוף/תגרה בין שני אנשים או קרב בין שתי חיות. יש את המוטיבציה לפגוע ביריב ויש את המוטיבציה להתגונן מפניו.

הגנה מפני כל פגיעה יכולה להיות סטטית – מצמוץ ועצימת עיניים בחוזקה, הרמת ידיים לבלום מתקפה, הפניית הפנים והבטן לכיוון ההפוך לכיוון המתקפה, התכדרות כמו זו של הקיפוד, הארמדילו וכו'. הגנה יכולה להיות גם בריחה למקום מסתור או התרחקות משמעותית ממקור הפגיעה. זאת ניתן לראות בכל מקרה של רעש חזק ממקור לא צפוי, נפילה של חפץ גדול ועוד. כאב או מהלומה מפתיעים -גם הם עשויים להביא לתגובה דומה.

רעש חזק יכול לגרום לרפלקס קפיצה מרשימה אצל חתולים. שערת חתול בודדת בכלוב מכרסמים יכולה לעצור משחק ולשנות התנהגות רביה ואכילה. סוסים עוצרים נשימתם לנוכח ביטויי חרדה של סוס אחר ועוד

תגובת הקפיאה היא תגובה מיוחדת של פחד. היא קורית במצבים בהם אין אפשרות לברוח, או שכך נחווה המצב על ידי מי שנמצא בסכנה. התנועה מצטמצמת לעצירה מוחלטת, הערנות עשויה להתערפל והתקשורת יורדת משמעותית. בעלי חיים במצב זה עשויים לקפוא מול פנסי מכונית שועטת או לנוכח טורף כאשר אין מנוס.

תגובה זו נפוצה גם במצבים אנושיים אשר יש בהם התקפה ללא אפשרות לבריחה. מצבי קרב מסוכנים וטראומה מינית הם אירועים בהם תגובת קיפאון היא סימפטום נפוץ גם במהלך האירוע ושנים אחריו באופן תדיר.

הפרשנות הפסיכולוגית לכך היא לרוב שמתרחש 'ניתוק' בין הרגש להתנהגות. בפועל, לפי חוקר מוח בשם סטפן פורג'ס – מה שקורה הוא כניסה לפעולה של אחד הענפים במערכת העצבים האוטונומית, סעיף עתיק יותר של עצב הנקרא עצב הוואגוס (העצב התועה בעברית בשל מסלולו המסתעף ליעדים רבים בגוף). העצב מעצבב את פעילותן של מערכות רבות לרבות נשימה ולב, ובזמן פחד ללא אפשרות לבריחה הוא מפעיל את תגובת הקפיאה האופיינית לבעלי החוליות הוותיקים ממשפחת הזוחלים.

מה קורה במצבים בהם גורם הפגיעה לא נראה לעין?

בספרו 'מדוע לזברות אין אולקוס' מתאר רוברט ספולסקי את מנגנון הסטרס ואופי חווית הלחץ כתוצאה מפחד אצל בני אדם וחיות. אצל חיות, טוען ספולסקי, לחץ כתוצאה מפחד נמשך למספר שניות, עד דקות.

הורמון הסטרס – קורטיזול – מופרש ומסייע בפעילות הדרושה להפעלת תגובת הFight or flight, מזרים דם לאיברי הנשימה השרירים המוח והלב, ומפחית זרימה למערכת העיכול, החיסון ושאר מערכות לא דחופות. אך כאשר חוויית הפחד נמשכת מעבר למספר דקות, התגלו לקורטיזול השפעות רעילות, שפוגעות במיוחד במערכת החיסון, בבריחת סידן ובהפרשת חומציות מוגברת בקיבה שעשויה להביא לאולקוס.

לפי הספר, החוויה שמלווה חיה בזמן בריחתה מטורפת ונגמרת תוך מספר שניות עד דקות. אך איומי פיטורין, סביבת חיים מלחיצה ואוברדראפט משאירים את האדם בחוויית סכנה תמידית, שלא נרגעת בבואו לישון, בתפקודו היומיומי ובסופו של דבר ההשפעות הרעילות של הקורטיזול נותנות את אותותיהן בבריאותו.

החוויה שמלווה חיה בבריחתה מטורפת ונגמרת תוך שניות עד דקות. אך איומי פיטורין, סביבת חיים מלחיצה ואוברדראפט משאירים את האדם בחוויית סכנה תמידית, שלא נרגעת בבואו לישון, וההשפעות הקורטיזול הרעילות משפיעות על בריאותו

בני האדם עם הנפש השפתית שלהם הצליחו לשמר חוויות מורכבות של פחד, ולייצר עלייה של הרגש הנ"ל גם כאשר אין שום סיבה מוצהרת לכך. פחד יכול להיות יעיל במצבים חירומיים. יחד עם זה תיתכן גם החרדה, שמוגדרת לעיתים כפחד מפני חוויה אפשרית של פחד. פחד מגורם ספציפי כמו עכבישים, עמידה בגובה רב, דיבור מול קהל ועוד', עשוי לגרום לתגובת פחד גם כאשר רק מוקרנת תמונה של הגורם או אפילו רק מלדבר על נושא הפחד.

חרדת נטישה – בה יש פחד מפני האפשרות להינטש כאשר אדם אהוב נעדר לזמן קצר, חרדה חברתית בה חשים פחד מפני האפשרות להידחות חברתית, או חרדת בחינות שעולה בזמן בחינות כאשר עולה האפשרות להיכשל – הם מצבי פחד בהם אין גורם סכנה ממשי אך המחשבה להימצא במצב מסוכן מעלה את תגובת הפחד.

גם אצל בעלי חיים קיימת חרדה: חרדת נטישה אצל חולדות קיימת כאשר יש הפרדה בין הוולדות מהאימהות שלהן זמן קצר לאחר לידתן. כלבים רבים יגיבו בפחד קיצוני למראה מרפאת הוטרינר כאשר הם מתקרבים אליה, וחתולים עשויים להימנע ממזון מסוים כאשר הוא עורבב בתרופה לתקופה מסוימת גם כאשר הטיפול נגמר. למידת הפחד נחקרה רבות.

מה יכול לעזור במצבי חרדה?

התיאוריה של ג'יימס לאנג מתארת את הנפש כדבר המושפע מן הגוף תחילה. כך תגובה גופנית לאירוע מסויים מביאה לפרשנות רגשית תואמת. כך אם במצב של פחד הגוף מגיב בדופק מהיר ונשימות מהירות, ואחריו רגש הפחד עולה. אז ניתן גם לפעול כך על מנת להרגיע. אימון בנשימות עמוקות ואיטיות מסייע להרגעה והפחתת תחושת הפחד.

התיאוריה הפסיכודינמית קושרת את החרדה אל משאלה דחפית לא מודעת. כיצד משאלה – משהו רצוי – יכולה לגרום לרגש של פחד? המשאלה מביאה את האדם להיפגש עם המוסר הפנימי ויחד עם רצונו לממש את דחפיו – מאיים עליו המוסר לכלותו. התוצאה של המפגש הנ"ל עולה בתור סימפטום החרדה. פרויד, אבי תורת הפסיכואנליזה, זיהה את מנגנון ההגנה הזה וטען כי הסבל מהחרדה מקורו כאמור במשאלה-פנטזיה לא מודעת, והעלאתה למודעות תפטור את האדם מחרדתו.

הפסיכואנליטיקאי לאקאן טען כי החרדה היא בשל האיום על הסובייקט. הסובייקט – אותה יישות נפשית אשר חווה את האדם כמי שחסר לו תמיד משהו, והוא שואף למלאו, וזהו הדחף לחיות ולהנות. אולם אם ימלא את שחסר תמיד זה יוחלף בחוסר אחר. האיום על היעדר החוסר גורם באופן לא מודע לחרדה. כי אז יאבד האדם את דחפו לחיים.

לאקאן טען כי החרדה היא מהאיום על הסובייקט, שחווה את האדם כמי שחסר לו משהו שהוא שואף למלאו. אולם אם ימלא את שחסר – זה יוחלף בחוסר אחר. היעדר חוסר מעורר חרדה לאבד את הדחף לחיים

הפחד למות, לפי גישות אלו, יתפרש כפחד לסיים את מסע הדחף לחיים, פחד להפסיק לרצות, להפסיק להשתוקק, ולאבד תקווה. באותה מידה שאבדן החיים מגורם ממית עשוי לחסל את את התשוקה, כך גם הגעה למושא התשוקה, להשיג את המטרה של הדחף, יחסל את התשוקה. וזו, לפי הפסיכואנליזה – חרדה אמיתית לא פחות.

רפי לוי הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט בקליניקה פרטית ובמערך בריאות הנפש ומרצה במסגרות שונות. בעל רקע והשכלה ביולוגית ורפואית ומתעניין בדמיון בין בני אדם לבעלי חיים, משורשי אבולוציה ועד לקליניקה של היום. מעבר לכך הוא בעל משפחה מקסימה, טבח מוסמך, נגר חובב ופעיל לזכויות עובדים סוציאליים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,154 מילים
סגירה