אירועי הימים האחרונים מסעירים ומייצרים התנהגות מיוחדת ולא שגרתית. סערת הרגשות שאוחזת בכלל הציבור נגרמת בגלל סכנה לפגיעה ממשית בגוף ובנפש. כל נגיעה בחפץ, בפנים, כל רחש של שיעול מאדם זר מקפיץ את הרגש המיוחד שהוא נושאו של פוסט זה.

מה המקור של כל זה? מה גורם לתחושת הפחד?

בהמשך למערכות הרגש שניסח יאק פאנקספ שאת חלקן סקרנו פה, מצטרפת מערכת הפחד. פחד הוא רגש מוכר לכל אדם וחיה. זהו רגש שיש לו תחושה גופנית שבגיל די מוקדם אפשר לתמלל אותה, בדומה לזעם, בהלה והתשוקה המינית. זהו אחד הרגשות הכי נחקרים מבחינה פיזיולוגית וקשור ישירות להתנהגות הבריחה/קפיאה והתקיפה – fight flight or freeze.

אירועי הימים האחרונים מסעירים ומייצרים התנהגות לא שגרתית. סערת הרגשות שאוחזת בכולנו מקורה בסכנה לפגיעה ממשית בגוף ובנפש. כל נגיעה בחפץ, בפנים, כל רחש שיעול של זר מקפיץ את הרגש המיוחד הזה

ידוע שרעש חזק יכול לגרום לרפלקס אצל חתולים הגורם לקפיצה מרשימה שעשויה להציל חיים. שערת חתול בודדת יכולה לעצור משחק ולשנות התנהגות רביה ואכילה כאשר היא מונחת בכלובי מכרסמים. סוסים עוצרים את נשימתם לנוכח ביטויי חרדה של סוס אחר. כלבים מאבדים עשתונות בזמן מופעי זיקוקים ועוד.

עולם החי מנוהל על ידי הפחד כמו שהוא מנוהל על ידי יצר הטריפה. כל יצור חי יודע שהוא עשוי לשמש ארוחה טובה לחיה אחרת הזקוקה למזון. לכן התפתח הרגש הנ"ל וכן תגובות אפשריות להרחיק את הסכנה.

יש להבדיל בין פחד מגורם אחר בעל כוונת זדון, לבין פחד מגורם לא ידוע/ללא זדון. גורם הזדון מוסיף את החיבור למערכת שכבר דיברנו עליה והיא מערכת הזעם. מטרת מערכת הזעם כזכור היא חיסולו של הגורם המפריע/מאיים בעזרת תוקפנות אלימה חסרת רחמים.

מערכת זו לא תמיד נכנסת לפעולה במקום מערכת הפחד, אך היא יכולה להיות דומיננטית לחלופין עם הפחד. ניתן לראות את הדינמיקה המתחלפת בכל קרב איגרוף/תגרה בין שני אנשים או קרב בין שתי חיות. יש את המוטיבציה לפגוע ביריב ויש את המוטיבציה להתגונן מפניו.

הגנה מפני כל פגיעה יכולה להיות סטטית – מצמוץ ועצימת עיניים בחוזקה, הרמת ידיים לבלום מתקפה, הפניית הפנים והבטן לכיוון ההפוך לכיוון המתקפה, התכדרות כמו זו של הקיפוד, הארמדילו וכו'. הגנה יכולה להיות גם בריחה למקום מסתור או התרחקות משמעותית ממקור הפגיעה. זאת ניתן לראות בכל מקרה של רעש חזק ממקור לא צפוי, נפילה של חפץ גדול ועוד. כאב או מהלומה מפתיעים -גם הם עשויים להביא לתגובה דומה.

רעש חזק יכול לגרום לרפלקס קפיצה מרשימה אצל חתולים. שערת חתול בודדת בכלוב מכרסמים יכולה לעצור משחק ולשנות התנהגות רביה ואכילה. סוסים עוצרים נשימתם לנוכח ביטויי חרדה של סוס אחר ועוד

תגובת הקפיאה היא תגובה מיוחדת של פחד. היא קורית במצבים בהם אין אפשרות לברוח, או שכך נחווה המצב על ידי מי שנמצא בסכנה. התנועה מצטמצמת לעצירה מוחלטת, הערנות עשויה להתערפל והתקשורת יורדת משמעותית. בעלי חיים במצב זה עשויים לקפוא מול פנסי מכונית שועטת או לנוכח טורף כאשר אין מנוס.

תגובה זו נפוצה גם במצבים אנושיים אשר יש בהם התקפה ללא אפשרות לבריחה. מצבי קרב מסוכנים וטראומה מינית הם אירועים בהם תגובת קיפאון היא סימפטום נפוץ גם במהלך האירוע ושנים אחריו באופן תדיר.

הפרשנות הפסיכולוגית לכך היא לרוב שמתרחש 'ניתוק' בין הרגש להתנהגות. בפועל, לפי חוקר מוח בשם סטפן פורג'ס – מה שקורה הוא כניסה לפעולה של אחד הענפים במערכת העצבים האוטונומית, סעיף עתיק יותר של עצב הנקרא עצב הוואגוס (העצב התועה בעברית בשל מסלולו המסתעף ליעדים רבים בגוף). העצב מעצבב את פעילותן של מערכות רבות לרבות נשימה ולב, ובזמן פחד ללא אפשרות לבריחה הוא מפעיל את תגובת הקפיאה האופיינית לבעלי החוליות הוותיקים ממשפחת הזוחלים.

מה קורה במצבים בהם גורם הפגיעה לא נראה לעין?

בספרו 'מדוע לזברות אין אולקוס' מתאר רוברט ספולסקי את מנגנון הסטרס ואופי חווית הלחץ כתוצאה מפחד אצל בני אדם וחיות. אצל חיות, טוען ספולסקי, לחץ כתוצאה מפחד נמשך למספר שניות, עד דקות.

הורמון הסטרס – קורטיזול – מופרש ומסייע בפעילות הדרושה להפעלת תגובת הFight or flight, מזרים דם לאיברי הנשימה השרירים המוח והלב, ומפחית זרימה למערכת העיכול, החיסון ושאר מערכות לא דחופות. אך כאשר חוויית הפחד נמשכת מעבר למספר דקות, התגלו לקורטיזול השפעות רעילות, שפוגעות במיוחד במערכת החיסון, בבריחת סידן ובהפרשת חומציות מוגברת בקיבה שעשויה להביא לאולקוס.

לפי הספר, החוויה שמלווה חיה בזמן בריחתה מטורפת ונגמרת תוך מספר שניות עד דקות. אך איומי פיטורין, סביבת חיים מלחיצה ואוברדראפט משאירים את האדם בחוויית סכנה תמידית, שלא נרגעת בבואו לישון, בתפקודו היומיומי ובסופו של דבר ההשפעות הרעילות של הקורטיזול נותנות את אותותיהן בבריאותו.

החוויה שמלווה חיה בבריחתה מטורפת ונגמרת תוך שניות עד דקות. אך איומי פיטורין, סביבת חיים מלחיצה ואוברדראפט משאירים את האדם בחוויית סכנה תמידית, שלא נרגעת בבואו לישון, וההשפעות הקורטיזול הרעילות משפיעות על בריאותו

בני האדם עם הנפש השפתית שלהם הצליחו לשמר חוויות מורכבות של פחד, ולייצר עלייה של הרגש הנ"ל גם כאשר אין שום סיבה מוצהרת לכך. פחד יכול להיות יעיל במצבים חירומיים. יחד עם זה תיתכן גם החרדה, שמוגדרת לעיתים כפחד מפני חוויה אפשרית של פחד. פחד מגורם ספציפי כמו עכבישים, עמידה בגובה רב, דיבור מול קהל ועוד', עשוי לגרום לתגובת פחד גם כאשר רק מוקרנת תמונה של הגורם או אפילו רק מלדבר על נושא הפחד.

חרדת נטישה – בה יש פחד מפני האפשרות להינטש כאשר אדם אהוב נעדר לזמן קצר, חרדה חברתית בה חשים פחד מפני האפשרות להידחות חברתית, או חרדת בחינות שעולה בזמן בחינות כאשר עולה האפשרות להיכשל – הם מצבי פחד בהם אין גורם סכנה ממשי אך המחשבה להימצא במצב מסוכן מעלה את תגובת הפחד.

גם אצל בעלי חיים קיימת חרדה: חרדת נטישה אצל חולדות קיימת כאשר יש הפרדה בין הוולדות מהאימהות שלהן זמן קצר לאחר לידתן. כלבים רבים יגיבו בפחד קיצוני למראה מרפאת הוטרינר כאשר הם מתקרבים אליה, וחתולים עשויים להימנע ממזון מסוים כאשר הוא עורבב בתרופה לתקופה מסוימת גם כאשר הטיפול נגמר. למידת הפחד נחקרה רבות.

מה יכול לעזור במצבי חרדה?

התיאוריה של ג'יימס לאנג מתארת את הנפש כדבר המושפע מן הגוף תחילה. כך תגובה גופנית לאירוע מסויים מביאה לפרשנות רגשית תואמת. כך אם במצב של פחד הגוף מגיב בדופק מהיר ונשימות מהירות, ואחריו רגש הפחד עולה. אז ניתן גם לפעול כך על מנת להרגיע. אימון בנשימות עמוקות ואיטיות מסייע להרגעה והפחתת תחושת הפחד.

התיאוריה הפסיכודינמית קושרת את החרדה אל משאלה דחפית לא מודעת. כיצד משאלה – משהו רצוי – יכולה לגרום לרגש של פחד? המשאלה מביאה את האדם להיפגש עם המוסר הפנימי ויחד עם רצונו לממש את דחפיו – מאיים עליו המוסר לכלותו. התוצאה של המפגש הנ"ל עולה בתור סימפטום החרדה. פרויד, אבי תורת הפסיכואנליזה, זיהה את מנגנון ההגנה הזה וטען כי הסבל מהחרדה מקורו כאמור במשאלה-פנטזיה לא מודעת, והעלאתה למודעות תפטור את האדם מחרדתו.

הפסיכואנליטיקאי לאקאן טען כי החרדה היא בשל האיום על הסובייקט. הסובייקט – אותה יישות נפשית אשר חווה את האדם כמי שחסר לו תמיד משהו, והוא שואף למלאו, וזהו הדחף לחיות ולהנות. אולם אם ימלא את שחסר תמיד זה יוחלף בחוסר אחר. האיום על היעדר החוסר גורם באופן לא מודע לחרדה. כי אז יאבד האדם את דחפו לחיים.

לאקאן טען כי החרדה היא מהאיום על הסובייקט, שחווה את האדם כמי שחסר לו משהו שהוא שואף למלאו. אולם אם ימלא את שחסר – זה יוחלף בחוסר אחר. היעדר חוסר מעורר חרדה לאבד את הדחף לחיים

הפחד למות, לפי גישות אלו, יתפרש כפחד לסיים את מסע הדחף לחיים, פחד להפסיק לרצות, להפסיק להשתוקק, ולאבד תקווה. באותה מידה שאבדן החיים מגורם ממית עשוי לחסל את את התשוקה, כך גם הגעה למושא התשוקה, להשיג את המטרה של הדחף, יחסל את התשוקה. וזו, לפי הפסיכואנליזה – חרדה אמיתית לא פחות.

רפי לוי הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט בקליניקה פרטית ובמערך בריאות הנפש ומרצה במסגרות שונות. בעל רקע והשכלה ביולוגית ורפואית ומתעניין בדמיון בין בני אדם לבעלי חיים, משורשי אבולוציה ועד לקליניקה של היום. מעבר לכך הוא בעל משפחה מקסימה, טבח מוסמך, נגר חובב ופעיל לזכויות עובדים סוציאליים.

כדי לעקוב אחרי מהלך המגיפה בכל מדינה, די להתבונן בגרף אחד באתר הניטור וורלד-או-מיטרס: גרף עמודות המציג את מספר החולים החדשים בכל יום. הגרף בשלמותו מודגם בשתי מדינות בהן הושלם המהלך – סין ודרום-קוריאה – ונראה כעקומת פעמון המורכבת מחמישה פרקי זמן:

1.  "תקופת הטיפטוף" בה מספר החולים החדשים נמוך ויציב יחסית.
2. תקופת התפרצות המאופיינת בעלייה חדה של מספר החולים החדשים ברוב הימים בהשוואה ליום הקודם.
3. שיא המגיפה בו נצפית יציבות יחסית של מספר החולים החדשים.
4. דעיכת המגיפה בה יורד מספר החולים החדשים ברוב הימים בהשוואה ליום הקודם.
5. תקופה דומה לתקופת הטפטוף בה המחלה נותרת אנדמית (ברקע).

לא תמיד קל לקבוע בזמן אמת אם אחד מהשלבים הסתיים, שכן "מספר המקרים החדשים" אינו מושג יציב בשל תנודות אקראיות, שגיאות מדידה, שינוי מדיניות הבדיקות וכיוצא באלה. למען הדיוק נזכיר כי גרף התמותה היומית מספק מידע דומה, בדרך כלל באיחור מה, ובמחיר של יציבות סטטיסטית מופחתת כשמספר הנפטרים קטן.

השוואת המהלך בין מדינות

כדי להבין אם מגיפת הקורונה מתנהגת על פי "חוקיות סטטיסטית", יש להשוות את המהלך בין מדינות. השוואה שכזאת מחייבת כיול של נקודות ההתחלה, שכן המעבר מתקופת טפטוף להתפרצות לא התרחש באותו תאריך בכל מדינה ואינו בהכרח מעבר חד. יש כמובן מרכיב שרירותי בכל בחירה של נקודת הזינוק, אבל הבחירה בלתי נמנעת לצורך השוואה וניבוי.

כדי להבין אם מגיפת הקורונה מתנהגת עפ"י "חוקיות סטטיסטית", יש להשוות את המהלך בין מדינות. ההשוואה מחייבת כיול נקודות ההתחלה, שכן המעבר מטפטוף להתפרצות לא התרחש באותו תאריך בכל מדינה

תאריך אפשרי הוא בקירוב היום שבו מספר החולים החדשים מנה עשרות אך טרם חצה את המאה. לדוגמה, ה-11 במרץ הוא נקודת זינוק אפשרית של אוסטריה, לעומת ה-17 במרץ בישראל. בהתאם לכך, אפשר להשוות את גרף העמודות (מספר החולים החדשים) של ישראל עד היום – לזה של אוסטריה עד לפני כשבוע. אם יש דמיון ניכר, אפשר לנבא שהשבוע נצפה בישראל את מה שנצפה באוסטריה בשבוע שעבר. ניבוי – לא וודאות.

חומרת המחלה

אין כל ספק שבכל מדינה חבוי שיעור עצום של נדבקים אסימפטומטים וחולים קלים שאינם מאובחנים. מספרם עם פרוץ המגיפה מלמד על האחוז באוכלוסיה שרכש חיסון לנגיף ותרם מרכיב חשוב – אולי מרכזי – להתפתחות "חסינות עדר" והיעצרות המגיפה. מכיון שלא נערכו בדיקות קורונה על מידגמי אוכלוסיה גדולים טרום-מגיפה, התשובה תימצא בדיעבד באמצעות בדיקות סרולוגיות של נוגדנים לנגיף בדגימות דם שנלקחו באותה עת למטרות אחרות.

שיעור הנדבקים האסימפטומטים והחולים הקלים, הן לפני המגיפה והן במהלכה, משפיע דרמטית על חישוב שיעור התמותה ושיעור התחלואה הקשה, שכן יש להוסיפם למכנה. בשלב זה אין ערך למדד המקובל (שיעור תמותה בקרב החולים) בשל שוני בספירת המקרים בכל מדינה, כמו גם שיעור לא ידוע של לא-מאובחנים. אין ספק שחישובים המבוססים על מספר החולים המאובחן רחוקים מהאמת מרחק רב.

אין ספק שבכל מדינה חבוי שיעור עצום של נדבקים אסימפטומטים וחולים קלים לא מאובחנים. מספרם עם פרוץ המגיפה מלמד על האחוז באוכלוסיה שרכש חיסון לנגיף ותרם ל"חסינות עדר"

כדי לקבל כרגע מושג על חומרת המחלה, יש להתבונן באתר הניטור בעמודה שבה חושב מספר המתים מקורונה למיליון תושבים. סביר להניח שהמונה, וכמובן גם המכנה, נספרים במדויק בכל מדינה, מכיון שחולים קשים מגיעים לבתי החולים ומאובחנים בקפידה. מספר המתים למיליון "במחצית הדרך" (תקופת השיא) מאפשר גם להעריך את התמותה הכללית בכל מדינה בסיום המגיפה. לדוגמה, במדינה המונה שמונה מליון תושבים, ושיעור של 10 נפטרים למליון במחצית הדרך, צפויים כ- 160 נפטרים מקורונה. אפשר כמובן גם פשוט להכפיל בשתיים את מספר הנפטרים עד לשיא. יש להתייחס לתרגילי חישוב אלה כהערכת סדרי גודל ולא יותר.

השפעת התערבות לעומת מהלך טבעי

כל חוקר מתחיל יודע שאין אפשרות להעריך את גודל ההשפעה של התערבות רפואית ללא קבוצת ביקורת. נדגים היפותטית. נניח שקבוצה של 50 חולים במחלה זהה מזווגת עם קבוצה של 50 רופאים, כך שנוצרים 50 צמדי רופא מטפל-חולה מטופל. כל הרופאים רושמים לחולים תרופה ממשפחת תרופות אחת (למשל, נוגדי דלקת לא סטרואידלים), אבל הטיפול אינו זהה. כל רופא רשאי להחליט על התרופה הספציפית, על המינון היומי, על מועד התחלת הטיפול וסיומו וכיוצא באלה. בתצפית בת כחודשיים מסתמן מהלך דומה מאד של 50 החולים: החמרה בחודש הראשון, התייצבות, והחלמה כעבור חודש נוסף. מה היתה השפעת הטיפול?

לא ניתן לדעת ללא השוואה לקבוצת בקורת שלא טופלה או טופלה בפלצבו (תרופת דמה). מצד אחד אפשר לטעון שכל הטיפולים היו יעילים מאד במידה רבה ושווה. מאידך, אפשר לטעון שכל הטיפולים היו חסרי ערך בקירוב והמהלך הנצפה הוא המהלך הטבעי של המחלה: החמרה, התייצבות, והחלמה בתוך כחודשיים. מבחינה לוגית אין הכרעה, אבל ככל שמודגמת שונות גדולה יותר בין הטיפולים, אמורה להתחזק האמונה שהמהלך הטבעי – ולא מיגוון הטיפולים – שיחק תפקיד מרכזי. בלשון פשטנית: אם נראה שהכל עבד נפלא, כנראה שדבר לא עבד, או עבד מינימלית. נשוב לאנלוגיה הזאת בסיום.

תופעות לוואי

כל החלטה על התערבות רפואית לוקחת בחשבון את תופעות הלוואי – השפעות לא רצויות של הטיפול ובכללן סבל, תחלואה, ותמותה. לפעמים תופעות הלוואי הן כה חמורות עד שהטיפול מוכרז כאסור, גם אם מאמינים בהשפעתו המיטיבה על מהלך המחלה.

הכלל הזה חל גם על מדיניות אקטיביסטית בתחום בריאות הציבור. לדוגמא, החלטה על השבתת המשק בעטיה של מגיפה תגרום לפשיטות רגל, אובדן מקורות פרנסה, חרדה, דיכאון, ולפעמים נסיונות אובדניים.

באופן דומה, מיקוד תשומת הלב הרפואית על מחלה נגיפית אחת יגרום לתת-טיפול ועליית תחלואה ותמותה ממחלות אחרות. אלא שבניגוד לרפואה, תופעות הלוואי בתחום בריאות הציבור אינן נרשמות בדרך כלל לחובתם של מקבלי ההחלטות. כלל ידוע הוא שככל שהמסובב רחוק יותר מסיבתו על ציר הזמן ועל השרשרת הסיבתית, נוטים לשכוח את הסיבה הראשונה. איש לא שוכח את הרופא שרשם תרופה נוגדת קרישה שגרמה לדימום מוחי כעבור שבוע. רבים ישכחו את הסיבה (מקבלי ההחלטות) לעליית התמותה ממחלות שאינן נקראות קורונה בסטטיסטיקה שתפורסם בעוד שנה.

איש לא שוכח את הרופא שרשם תרופה נוגדת קרישה שגרמה לדימום מוחי כעבור שבוע. רבים ישכחו את הסיבה (מקבלי ההחלטות) לעליית התמותה ממחלות שאינן נקראות קורונה בסטטיסטיקה שתפורסם בעוד שנה

תצפיות ומסקנות

תצפיות מצטברות על סין, דרום-קוריאה, איטליה, ספרד, גרמניה, הולנד, אוסטריה, דנמרק, ומדינות אחרות מלמדות כי מגיפת הקורונה מתקדמת על פי "שעון סטטיסטי" מפתיע בחוקיותו. אם מכיילים את תחילת המגיפה לעשרות חולים חדשים ביום, שיאה מגיע אחרי 2-4 שבועות. השיא נמשך עד כשבוע, והירידה לרמת רקע משלימה עקומת פעמון סימטרית למדי, כנצפה לפי שעה במספר מדינות (סין, דרום-קוריאה, אוסטרליה ואוסטריה).

עד כה מהלך המגיפה בישראל דומה מאד למהלך באוסטריה בתקופה החופפת. כזכור, אוסטריה מקדימה את ישראל בכשבוע והיא נמצאת בשלב הדעיכה מזה כשבוע. אם הדמיון בין המדינות יימשך, אפשר לשער שבימים הקרובים, לכל היותר, נצפה בארץ בשלב הדעיכה. שוב, ניבוי – לא וודאות. למעשה, בעת כתיבת שורות אלה מצטיירת דעיכה אלא שבמקביל מדווח על שיהוי בבדיקת דגימות. כמובן שהפחתה או הגדלה של מספר הבדיקות עלולה לטשטש את התמונה.

לפעמים תצפית חכמה על חולים בודדים מספקת מבט מאלף על גודלו של הקרחון מתחת לקצה הקרחון [קרדיט: ד"ר אמיר שחר]. בתחילת חודש מרץ דווח בארץ על תיירים ישראלים במדינות אירופה שאובחנו כחולי קורונה עם חזרתם ארצה. באותה תקופה נספרו באותן מדינות עשרות בודדות בלבד של חולים. מה היתה ההסתברות של תייר במדינה המונה מיליונים לבוא במגע עם חולה קורונה, אם שכיחות המחלה היתה אפסית?

באותו אופן, כיצד נדבק טום הנקס באוסטרליה בתקופה שבה נספרו שם עשרות בודדות של חולים? ואיך נדבק בוריס ג'ונסון לאחרונה בבריטניה (66 מליון תושבים) כאשר מספר המקרים המדווח היה כ-15,000 (מינוס מחלימים ומבודדים)?

עד להצגת הסבר חלופי ריאלי, אין מנוס מלהקיש שמספר הנדבקים בכל מדינה, טרום-מגיפה ובמהלך המגיפה, גדול עשרות מונים או יותר מהמדווח מידי מיום.

כיצד נדבק טום הנקס באוסטרליה בתקופה שנספרו בה עשרות בודדות של חולים? ואיך נדבק בוריס ג'ונסון לאחרונה בבריטניה (66 מליון תושבים) כשמספר המקרים המדווח היה כ-15,000 (מינוס מחלימים ומבודדים)?

אם כך, אפשר להציע הערכה ראשונית של סדר הגודל המירבי של שיעורי תמותה ותחלואה קשה. נניח שמרנית שמספר החולים האמיתי (נדבקים אסימפטומטים, חולים קלים, וחולים קשים) גדול רק פי עשרה מהנספר כיום. פירושו של דבר ששיעורי התמותה והתחלואה הקשה האמיתיים אמורים להיות עשירית מהמחושב. לדוגמה, שיעורי תמותה של 10%, 5%, ו-1% אמורים להיות מתוקנים ל-1%, 0.5%, ו-0.1%, בהתאמה. תחזיות חולים מונשמים של 5%, 2%, ו-1% אמורות להיות מתוקנות ל-0.5%, 0.2%, ו-0.1% בהתאמה. בל נשכח כי מדינות שלמות הוכנסו לעוצר על בסיס הערכת שיעורי תמותה ותחלואה קשה.

מכיון שלא כל המדינות נמצאות באמצעיתה של עקומת הפעמון (ואין לדעת היכן האמצע עד שהדעיכה ברורה), קשה לדייק בהערכת המספר הסופי של הנפטרים מהמגיפה בכל מדינה. עם זאת מסתמנות שלוש קבוצות:

1. תמותת קורונה נמוכה: 10-100 נפטרים למליון תושבים. גרמניה וישראל, לדוגמה.
2. תמותת קורונה בינונית: 100-200 נפטרים למליון תושבים. בלגיה והולנד, לדוגמה.
3. תמותת קורונה גבוהה: 200-500 נפטרים למליון תושבים. איטליה וספרד, לדוגמה.

אף שמוקדם לקבוע, סדרי הגודל המשוערים במדינות אחדות אינם שונים דרמטית מאלו של תמותה משפעת.

יש לזכור שהמספרים מייצגים שיעור תמותה ממוצע באוכלוסיה. כבר היום ברור בישראל ובמדינות אחרות שהממוצע מסתיר טווח רחב של שיעור תמותה בקבוצות גיל שונות – מתמותה כמעט אפסית בילדים וצעירים ועד תמותה גבוהה בגילאים גבוהים. כמן כן סביר להניח שפילוח עתידי לפי קבוצות גיל יצמצם את רמת השונות בין מדינות.

מגיפת הקורונה תסתיים, ככל המגיפות, ואין ספק שקובעי המדיניות בכל מדינה יצהירו בראש חוצות כי המגיפה נבלמה ודעכה בזכות ההחלטות הקשות, האמיצות והנכונות שקיבלו בלית ברירה. קיימות שתי דרכים לערער את תקיפות הטיעון: ראשית, כשיוודע גודלו של קרחון החולים והנדבקים, יתברר כי הנגיף אלים הרבה פחות מששוער, אולי אפילו באוכלוסיה קשישה. גם כרגע מסתבר שתחזיות-עבר על "מאות מונשמים בארץ תוך יומיים שלושה" היו עורבא פרח.

שנית, יש להזכיר את מינעד "הטיפולים המוצלחים" שניתנו במדינות שונות, החל בצעדים הדרקונים בסין, דרך שיטת הבדיקות בדרום-קוריאה, וכלה בגישה הליברלית בשוודיה. גם בחינה מדוקדקת של ניהול המשבר במדינות אירופה (ובארץ) תראה שונות רבה בין מדינות בטיב הצעדים, בהיקפם, במועדם, ובאכיפתם – בדיוק כמו השונות בגישה הטיפולית של 50 הרופאים באנלוגיה שלעיל. וגם כאן יש לשאול את אותה שאלה פרוזאית: האם הכל עבד נפלא, או שמא…?

למרבה הצער, האווירה הנוכחית מלמדת ששום טיעון לא ישכנע את המשוכנעים פרט לקבוצת ביקורת אחת: שוודיה. פסק הדין נמצא בידיה של מדינה זו ויפורסם בקרוב. מבט חטוף על גרף העמודות של שוודיה בימים האחרונים מרמז על הפסיקה המסתמנת. יש סיכוי סביר שניהול מגיפת הקורונה בעולם יירשם בהיסטוריה כפיאסקו קולוסאלי. נסיון אובדני כלכלי – בשגגה.

תודות: ד"ר רותם לפידות, על קריאת טיוטה והערות בונות

אייל שחר הוא פרופסור אמריטוס לבריאות הציבור (אוניברסיטת אריזונה), בוגר בית ספר לרפואה (אוניברסיטת ת"א), מוסמך באפידמיולוגיה (אוניברסיטת מינסוטה), היה בגימלאות ונהנה מכל רגע עד שפרצה מגיפת הקורונה והכריחה אותו לחזור לעבודה. http://www.u.arizona.edu/~shahar/

16 אלף מתים מקורונה באיטליה. 12,500 בספרד. 9,500 בארצות הברית. 5000 בבריטניה. קרוב ל-9000 בצרפת. בהנחה שאכן מדובר בנפטרים מנגיף הקורונה.

כלומר: מ-5 המדינות האלה ישנם 52 אלף מתים מתוך 69 אלף שמתו עד היום בעולם (ככל שהדיווחים מכל המדינות מדויקים וככל שאכן מדובר במי שמתו בשל הקורונה).

מתוך למעלה ממיליון ומאתיים אלף חולים מאומתים בעולם, 300 אלף הם מארצות הברית. רבע מכלל החולים.

ושוב: ככל שהדיווחים מהמזרח התיכון מדויקים, דווקא במדינות האזור שלנו מספרי החולים והמתים קטנים לאין ערוך. ברצועת עזה, שבה תנאי סניטריה איומים, נרשמו 6 חולים שבודדו באזור רפיח. ברשות הפלסטינית נרשמו 240 חולים. איש מהפלסטינים לא נפטר.

שאלות:

1

האם נגיף הקורונה קטלני פחות ואולי גם מידבק פחות במדינות שבהן האקלים חם יותר? לכאורה, כן: במזרח התיכון ובאפריקה נרשמו יחסית פחות מתים ופחות חולים בהשוואה למדינות אירופה וארצות הברית. מצד שני, ערב הסעודית מדווחת על יותר מתים מאשר פינלנד, למשל. ולא ברור כיצד ברוסיה הקרה לא מדובר בהתפרצות קשה. כמובן שקיימת אפשרות ריאלית שחלק מהמדינות אינן מדווחות אמת. זה הגיוני כשמדובר בדיקטטורות רקובות כדוגמת זו שבראשה עומד פוטין.

2

קרוב לודאי שהנגיף מפיל חללים רבים יותר ככל שבמדינה מסוימת ישנם אזרחים רבים יותר. מכאן המספרים המבעיתים שנוסקים במדינות גדולות: 328 מיליון אזרחים בארצות הברית. 60 מיליון אזרחים באיטליה. 67 מיליון בצרפת. 47 מיליון בספרד. 66 מיליון בבריטניה. 82 מיליון באיראן. מצד שני, 82 מיליון אזרחים בגרמניה. 100 מיליון אזרחים במצרים העצומה. 210 מיליון בברזיל. 200 מיליון בפקיסטן. 44 מיליון בארגנטינה. 32 מיליון בערב הסעודית. 38 מיליון בקנדה. ובמדינות אלו, נגיף הקורונה לא התפרץ בצורה איומה, ככל שהדיווחים מהן מדויקים. כדאי גם לשים לב להבדלי האקלים בין המדינות השונות: ערב הסעודית היא 180 מעלות מקנדה מבחינת האקלים. ובשתיהן לא קיימת התפרצות בממדי ההתפרצות של איראן או ארצות הברית.

3

ומעל הכל, סין: קרוב למיליארד ו-400 מיליון איש. ולפי הדיווחים מסין, נבלמה התפשטות הנגיף במחוז חוביי, לא התקבלו עדכונים על התפשטות הנגיף למחוזות האחרים ולא התקבלו דיווחים על מתים מקורונה בערי הענק בייג'ינג ושנחאי. בשבועות האחרונים גם לא התקבלו דיווחים על מתים בסין בכלל. ייתכן כמובן שהעדכונים מסין (וגם מאיראן) פשוט אינם נכונים. גם באיראן הייתה התפרצות קשה אך לפתע מספרי המתים המעודכנים חדלו מנסיקתם.

4

בהקשר זה, חשוב לזכור שהן ביפן (150 מיליון אזרחים), הן בדרום קוריאה (52 מיליון אזרחים) והן במדינות נוספות במזרח הרחוק (הונג-קונג וסינגפור), נרשמה בלימה מהירה מאד של התפשטות הנגיף. המודל הדרום קוריאני של מכלול בדיקות עצום גם מנע הקפאה טוטאלית של חיי הכלכלה.

ביפן (150 מיליון אזרחים), בדרום קוריאה (52 מיליון אזרחים) ובמדינות נוספות במזרח הרחוק (הונג-קונג וסינגפור), נרשמה בלימת התפשטות הנגיף. המודל הדרום קוריאני של מכלול בדיקות עצום מנע את הקפאת הכלכלה

5

נתון נוסף ודרמטי (ואולי הוא הכי חשוב. אני לא יודע) הוא הגיל הממוצע בכל מדינה. מדינות אירופה זקנות יחסית (בין השאר, בזכות הרפואה המתקדמת). מדינות אפריקה צעירות מאד (צעירות מדי. בין השאר, בגלל מערכות הרפואה הלקויות). ייתכן שזהו הסבר נוסף (לצד ההסבר האקלימי) לפער בין התפשטות הנגיף באירופה ותוצאותיו הקטלניות שם לבין התפשטותו המוגבלת וקטלניותו המוגבלת מאד באפריקה.

מאידך: אולי עוד צפויה לנו התפרצות איומה באפריקה. נתפלל שלא, כי בהיעדר מערכי רפואה ראויים, בהיעדר מכונות הנשמה ובהיעדר מיטות אשפוז ומסכות וציוד מגן, עלולה להתחולל באפריקה קטסטרופה הומניטרית.

6

נתון לפני אחרון: שאלת ההסגר והבידוד במדינות רבות. באירופה, בארצות הברית, בקנדה, במדינת ישראל, במדינות ערב, במדינות אמריקה הלטינית ובמדינות נוספות, ישנם הסגר וכן בידוד משמעותי של חולים ככל הניתן. ההערכה היא ש-3 מיליארד מבני האנוש מצויים כיום בהסגר. ייתכן שנתון זה נרשם לפני הטלת הסגר בהודו העצומה. מכאן שייתכן שלאחר הטלת ההסגר בהודו, המספר הזה נסק.

בכל מקרה, מיליארדים בהסגר. זהו נתון מדהים שיכול להסביר הן בלימה בהיקף ההדבקה במדינות שונות והן שליטה יחסית במספר המתים. מצד שני, זהו הנתון שחושף לפתע את עוצמת זיהום האוויר בפלנטה שלנו עד התפרצות הנגיף.

מפות הלווינים מראות לפתע את ההבדל הלא ייאמן בהיקף זיהום האוויר לפני התפשטות נגיף הקורונה ואחרי התפשטותו. תקישו בגוגל. איזה הבדל. אין לתאר בכלל. וזה כמובן חוסך חיי אדם בהיקף עצום, למרבה האירוניה העצובה.

מיליארדים בהסגר. זהו נתון מדהים שיכול להסביר הן בלימה בהיקף ההדבקה במדינות שונות והן שליטה יחסית במספר המתים. מצד שני, זהו הנתון שחושף לפתע את עוצמת זיהום האוויר בפלנטה שלנו עד התפרצות הנגיף

7

ועכשיו לנתון האחרון. מספר אזרחים בכל מדינה, שאלת האקלים, הגיל הממוצע בכל מדינה ובכל יבשת, היקף ההסגר והבידוד, מידת הדיוק שטמון בעדכונים מכל מדינה, משמעת האזרחים באשר לעמידה בכללי ההסגר, מספר מכשירי ההנשמה ומיטות האשפוז וציוד המגן, המודלים המתמטיים השונים שמניחים תשתית להערכות שונות ולתרחישים שונים – כל אלו חשובים מאד. הכי חשובים. אבל כדאי לזכור שנתון חשוב מאד טמון גם בסוגיית הריסוק הכלכלי.

קריסה כלכלית של מיליונים במדינת ישראל, עשרות מיליונים בחלק ממדינות אירופה, ומאות מיליונים (וחלילה: אף מיליארדים) בכל העולם, פירושה סבל אנושי עצום, פוטנציאל חרדה עצום, פוטנציאל דיכאון קליני רחב היקף, פוטנציאל ייאוש שמוליד התאבדות, פוטנציאל היחלשות מערכת חיסונית, פוטנציאל מוות בשל התקפי לב, שבץ מוחי ואף סרטן ומחלות נוספות, וכמובן גם פוטנציאל להתפרצויות אלימות במדינות שונות. כל אלו הם ביטוי לסבל רפואי ונפשי ואף למוות המוני לא פחות מהקורונה.

8

ועדיין לא אמרנו אף מילה על כך שפגיעה עמוקה בזכויות אדם ואזרח שונות בעת חירום (חופש התנועה, חופש העיסוק, הזכות לפרטיות, חופש ההפגנה ודרישת הציות לכללים קונפורמיסטיים נוקשים) לצד פיתוח אמצעי מעקב מטעם הממשל אחרי האזרחים ולצד תחושת כאוס וחרדה המונית – כל אלו הם קרקע פוריה לעליית דיקטטורות.

בעיניי זה אולי הדבר הכי מפחיד. מאידך, ייתכן שתקופה קשה זו תלמד דווקא על הצורך בסולידריות אנושית ובעמידה נחושה על זכויות האדם והאזרח לרבות הזכות הבסיסית לחיים ושלמות הגוף שניתנת למימוש רק באמצעות מערכת בריאות ציבורית, אוניברסלית ומושקעת מטעם המדינה. סכנת התפשטות נגיף הדיקטטורה מוחשית מאד. אך גם הסיכוי לבצר את יסודות המשטרים הדמוקרטיים. ימים יגידו.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.