מערכת הבריאות בישראל ממליצה על השבתה מוחלטת של המשק עקב התפשטות וירוס הקורונה בישראל. האם השבתה כוללת של המשק עתידה להוביל לסגר מוחלט על אזרחי המדינה? האם סגר הוא פתרון מנע במטרה לצמצמם את כמות ההדבקה במרחב הציבורי?

כמו כן, עולה הסוגייה הקריטית של התנגשות בין זכויות. הפגיעה בזכות הפרט לנוע באופן חופשי אל מול פגיעה בביטחון האישי – הבריאותי של היחיד והדבקה קולקטיבית. האם מערכת הבריאות בקריסה טוטאלית עקב תת תקציב? אלו שאלות של מדיניות וקבלת החלטות. האם המדינה נרתעת ונסוגה מלקבל החלטות מהותיות המשפיעות על חיינו או לחילופין המדינה מקבלת החלטות לא מידתיות, כמו חדירה לפרטיות של האזרח דרך טכנולוגיות בילוש.

אלו שאלות של מדיניות וקבלת החלטות. האם המדינה נרתעת מלקבל החלטות מהותיות המשפיעות על חיינו, או לחילופין מקבלת החלטות לא מידתיות, כמו חדירה לפרטיות של האזרח דרך טכנולוגיות בילוש?

הדרך היחידה למנוע את התפשטות הנגיף היא בידוד הרמטי של הציבור למשך כשבועיים בשביל שהמצב יתייצב. כשאנשים לא נחשפים אחד לשני במרחב הציבורי ושומרים על מרחק מספק עם בני הבית, ניתן לצמצמם את הסיכון בתפוצת המחלה. זו אחריות אישית של כל אחד ואחת ומעבר לכך זו אחריות קולקטיבית שמצריכה מאיתנו לחשוב על החברה שאנו חיים בה.

בהיבט הרגולטיבי, בעתות משבר מדינות צריכות לנקוט במדיניות חריפה מוקדם יותר, לפני שמגיעים למצב של איטליה. המטרה היא לעכב את ההדבקות ולא מיגור מלא של המחלה. אף צריך להטיל סנקציות במטרה להרתיע את הציבור לעקוף את הנחיות המדינה בשעת משבר. הסנקציות שיופעלו אלה קנסות גבוהים, באמצעות פיקוח הדוק של השיטור הקהילתי ברחובות העיר, או דרישה מכל הרשויות להעביר חובת דיווח יומי על התושבים הנמצאים תחת סמכותם למשרד הבריאות ולמשרד לביטחון פנים.

האחריות אמורה להיות מקיפה, עם סינכרון והעברת הידע לכלל מוסדות המדינה, לרשויות מקומיות, למשרדי הממשלה ולגופים הביצועיים. נראה שאין נוהל מוסדר בחוק וגם אם יש אף אחד לא מיישם זאת אלא כל אחד פועל בחוסר אחידות משווע. משרד הבריאות פועל בדיעבד, זו הבעיה העיקרית. הצורך הוא בשיתוף פעולה חוצה משרדי ממשלה.

מנגד, התגובה קיצונית עלולה להוביל לפעולה הפוכה וכך זה לא משרת את המטרה שלשלמה אנו מנסים להילחם. התגובה של האיטלקים היא דוגמה לכשלים אופייניים של קביעת רגולציה. הם הפעילו מדיניות מאוד אגרסיבית. אבל יותר חזק זה לא בהכרח יותר טוב.

האחריות אמורה להיות מקיפה, עם סינכרון בין מוסדות המדינה, הרשויות מקומיות, משרדי הממשלה והגופים הביצועיים. נראה שאין נוהל מוסדר בחוק, או לא מיושם. פועלים בחוסר אחידות משווע

עם זאת, התגובה ההתקפית שלהם הגיעה בשלב מאוחר. זה אחד הכשלים המהותיים של הרגולציה – שהיא נקבעת בדרך כלל אחרי שהבעיה קיימת, ולכן היא בעצם תגובה בדיעבד – ולא מראש. היערכות מקדימה, תקצוב מערכת בריאות באופן שוטף, חיזוי מראש של פוטנציאל האנשים העלולים להידבק בקלות ובמהירות, מיון ופילוח אוכלוסיות סיכון, קדימות בבדיקות לאותן אוכלוסיות פגיעות, הקמת מחלקות ייעודיות לנדבקים במחלות שיש קושי להשתלט עליהן כמו הקורונה, והגדלת מספר המיטות אישפוז במדינה.

הדבר החשוב ביותר במצב הנתון הוא העלאת כמות הבדיקות לזיהוי קורונה במעבדות הרפואיות ואף לשקול לקנות בדיקות מסחריות, שמגיעות מוכנות ואין צורך להיערך להן, בשונה מבדיקת מעבדה. משרד הבריאות מסר כי כמות הבדיקות עומד על 1200 ביום, ונערכים בימים הקרובים ל-2400 בדיקות ביום.

הכמות לא פרופורציונאלית ביחס לכמות האוכלוסייה ולכמות האנשים שנשאים בנגיף אך טרם אומתו. בנוסף, עובדי המעבדות מזהירים מקריסה טוטאלית עקב תת תקצוב במערכת הבריאות והמחסור הקרדינלי בכוח אדם במעבדות. לכן בדיקות מעבדה יתעכבו וזה עלול להוביל לקורבנות כתוצאה ממדיניות לקויה וחסרת אחריות.

השאלה העולה היא איפה האחריות של המדינה כלפי האזרחים שלה? ומהי מידת התערבות הרצויה והנכונה של רשויות המדינה ומשרדי הממשלה במיגור התפשטות הקורונה.

השאלה העולה היא איפה האחריות של המדינה כלפי האזרחים שלה? ומהי מידת התערבות הרצויה והנכונה של רשויות המדינה ומשרדי הממשלה במיגור התפשטות הקורונה

בקיץ האחרון, יצאו למחאה עובדים במעבדה המרכזית לנגיפים של משרד הבריאות. המחאה נועדה לעורר את משרד הבריאות והאוצר ולהניע אותם לפעולה. המחאה באה בעקבות מחסור בתקנים ובאיוש כוח אדם, תת התקציב המועבר בקושי רב לאותן מעבדות המשמשות לזיהוי נגיפים, דפוסי העסקה בעייתיים, עומסי עבודה קשיים. כבר אז היה איתות אזהרה, אך משרד הבריאות והאוצר התעלמו מזה.

במצבי משבר, מוסדות המדינה ובפרט ראש הממשלה, הנציג הממשלתי הבכיר ביותר, מרכזים בידם סמכויות נרחבות וכוח עצום העלולים להוביל לפגיעה דרסטית בדמוקרטיה. מוטלים צווי חירום שנועדו לאכוף את 'המשמעת והסדר במדינה'. עוברים לנגד עיני הציבור צעדים דרקוניים, ואין קול זעקה לנוכח המצב הקיים. הציבור דומם. ראש הממשלה נתן הצהרה, בה הוא מתיר שימוש ב"אמצעיים טכנולוגיים" למאבק בטרור לצורך בלימת התפשטות הנגיף. החשש כאן היא פגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית, ומעבר למה שראינו עד כה במדינת ישראל.

ראש ממשלת מעבר שלא קיבל את המנדט מהציבור משהה את הדמוקרטיה לצרכים האישיים שלו, מבלי ליידע את הציבור במידע הכרחי שעשוי להשפיע על החיים האישיים שלנו. טרם קיבלנו תשובות מעמיקות על אותה החלטה לא פרופורציונאלית. על מי יופעל הניטור והמעקב – נגד חולים? מבודדים? חשודים כנגועים? מהם האמצעים שיופעלו ובאיזה אופן יש חדירה לפרטיות של האדם, מתי יפסיקו להשתמש בידע האישי באמצעות איכון מכשירי הסלולרי הפרטיים. האם ישמרו את זה במאגר מידע מסוים? האם נשקלו כלל האפשרויות במטרה לצמצמם את הפגיעה בזכויות האדם. הפגיעה היא בביטחון המידע של האזרחים. נוסף על כך, שר המשפטים הרחיב את סמכויותיו, כך שיוכל להכריז על מצב חירום בלתי מוגבל בזמן בשל "חשש ממשי לפגיעה חמורה בבריאות הציבור".

כשאדם אחד מרכז את כל הסמכויות בידיו בלי פיקוח ממשי, זו פגיעה במערכת האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה, ובמיוחד כששר המשפטים עלול להימצא בניגוד אינטרסים כמי שכפוף לראש הממשלה, המנסה להימלט מהדין המשפטי.

כשאדם אחד מרכז את כל הסמכויות בידיו בלי פיקוח ממשי, זו פגיעה במערכת האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה, ובמיוחד כששר המשפטים עלול להימצא בניגוד אינטרסים כמי שכפוף לראש הממשלה, המנסה להימלט מהדין המשפטי

אי המדיניות שמוכתבת תחת ראש הממשלה ומשרדי הממשלה נועדה לשרת את צרכי ראש הממשלה. בנימין נתניהו רואה לנגד עיניו את האינטרסים האישיים שלו. כאזרח מהצד זה נראה כניסיון להתחבב על דעת הקהל ולכן הוא נוקט בגישת אי-מדיניות, שעוזרת לשמור על מעמדו הרם.

אנו בתור אזרחים נדרשים לתבוע את ההגנה של מוסדות המדינה עלינו. הגנה על הזכות לפרטיות, הגנה על הביטחון האישי שלנו, הגנה על הביטחון התעסוקתי והכלכלי שלנו. העצמאים נרמסים תחת הנטל של השיתוק הכלכלי. הממשלה נדרשת לדחות את גביית התשלומים. להקל על העסקים. להקל בתחום המשכנתאות. המדינה צריכה לקבל החלטות נחרצות המשפיעות על חיינו ולא החלטות פופוליסטיות שעלולות להוביל למשבר אמון בין האזרחים למדינה. אבל הממשלה מעדיפה לא לעשות אף פעולה פרט לביצור שלטונו של נתניהו.

ניר לוי הוא סטודנט שנה ג' במדעי המדינה ותקשורת פוליטית במכללה האקדמית תל אביב יפו. בעל ניסיון בהתמחות בייעוץ פרלמנטרי בכנסת ישראל. בנוסף, מתמחה בחברת תוכן peach. מתעניין בקשר בין פוליטיקה, מדיניות וקבלת החלטות לבין נושאים חברתיים ומעמדיים. אוהב לצרוך עיתונות ממסדית ועיתונות עצמאית, אלטרנטיבית.