העצמאות התזונתית שלנו מותנית בחזרה לחקלאות הישראלית

הפגנת חקלאים מול משרד האוצר בירושלים 2015 (צילום: Hadas-Parush-Flash90)
Hadas-Parush-Flash90
הפגנת חקלאים מול משרד האוצר בירושלים 2015

היום, יותר מתמיד, ברור כי אנחנו זקוקים לביטחון תזונתי וחקלאי – שהוא עמוד השדרה של המדינה והחברה. המשבר הוא גם הזדמנות להחזיר לחקלאות הישראלית את מקומה המרכזי.

 איום הקורונה עמום ומבהיל, המספרים עולים כל העת וכך גם חוסר ההבנה והוודאות. עם ישראל למוד מצבי חירום מתארגן בהמוניו להסגר בבתים ומסתער על הסופרמרקטים. למרות היותנו חברת שפע, הפחד הקמאי של איום במחסור במזון -עדיין קיים.

התנאי להישרדותה של חברה הוא בעצמאותה התזונתית. משחר ימי האנושות, השכילו בני האדם לנצל את משאבי הטבע העומדים לרשותם כדי לגדל, לקטוף, ללקט, לצוד, לדוג ולייצר את המזון הזמין, בסביבה בה חיו.

התנאי להישרדותה של חברה הוא בעצמאותה התזונתית. משחר ימי האנושות, השכילו בני האדם לנצל את משאבי הטבע העומדים לרשותם כדי לגדל, לקטוף, ללקט, לצוד, לדוג ולייצר את המזון הזמין, בסביבה בה חיו

החברה האנושית הלכה וגדלה, ועימה צרכי התזונה של בני האדם. בחברה החקלאית היה מקובל כי לכל אחד המשק הקטן שלו בו הוא מגדל, מייצר מוצרי מזון ואף מבצע עסקאות חליפין תמורת מוצרים אחרים. הערים שהלכו וצמחו נהנו מקרבה לכפרים ואספקת מזון טרי.

מציאות כזו קיימת עד היום בעולם המערבי בארצות אירופה, בהן שוכנים כפרים עתיקים הממשיכים מסורת רבת שנים של גידול משק חי ירקות, פירות וצמחי ותבלין, ייצור עצמאי של מוצרי מזון הנמכרים גם בשווקים ציוריים. אלו הפכו ממציאות חיים מובנת מאליה גם לאטרקציה תיירותית המושכת אליה תיירים מקצווי תבל.

ישראל הוקמה על ברכי החזון החלוצי המהפכני עבור עם הספר – מאמונה רוחנית לאמונה הנטועה בעבודת האדמה. היישוב טרום הקמת המדינה התבסס על קיבוצים ויישובים כפריים, שתקעו יתד בקרקע ושמרו על גבולות המדינה. אליהם הגיעו העולות והעולים טרום עליית המדינה והיוו מודל לחלוציות במשך עשרות שנים גם לאחר קום המדינה, עת קיבצו סביבם מתנדבות ומתנדבים מרחבי העולם שרצו לחוות חלוציות אמיתית מהי. ישובים אלו הפכו לספקי המזון ליישוב ולעליה ההמונית שהגיעה אליו – רובה ממצבי משבר שנקלעה למצוקה קשה.

לפני 100 שנה קמה בארץ גם החברה הגדולה והחשובה לתוצרת חקלאית – תנובה, אשר עמדה בקשר עם המגזר החקלאי והכפרי ודאגה לקנות את התוצרת ולהפיצה לרחבי הישוב. מצפון ועד דרום.

ישראל צמחה להיות סטארטאפ חלוצי בינלאומי. החקלאות הישראלית הפכה למותג ושם דבר בעולם כולו, מומחי חקלאות ישראליים נסעו לרחבי העולם השלישי, כדי לקדם חקלאות ואספקת מקורות מזון. החקלאות הישראלית שיכללה זני פירות וירקות, מקסמה את היכולת לנצל ביעילות אדמה, מים, להקים חממות גידול ועוד. החקלאות הישראלית היתה התעמולה הישראלית הכי מוצלחת, גאווה גדולה וביטחון עצום לעם היושב בציון, שלעולם לא יחסר לנו אוכל והוא משלנו: טוב, טרי ובריא.

בעשורים האחרונים יש נסיגה משמעותית במעמדם של החקלאים. חקלאי ישראל, המורגלים בהתמודדות עם משברים ונזקי טבע, מהם הם קמים בכל פעם חזרה לשיקום וצמיחה, מוצאים עצמם מול שוקת שבורה ויחס לא פשוט של ממשלת ישראל המעדיפה לרעות בשדות זרים. מה שהופך את החקלאות הישראלית ללא רלבנטית: מייבאים תוצרת חקלאית של פירות וירקות מארצות כמו טורקיה, הרשות הפלשתינית וירדן. אוניות של משלוחים חיים מובילות צאן ועגלים חיים בתנאי זוהמה והתעללות מאוסטרליה, מזרח אירופה ופורטוגל.

בעשורים האחרונים יש נסיגה במעמדם של החקלאים. חקלאי ישראל, המורגלים בהתמודדות עם משברים ונזקי טבע, מוצאים עצמם מול שוקת שבורה ויחס לא פשוט של ממשלת ישראל המעדיפה לרעות בשדות זרים

חקלאים ובעלי משקים שנוסדו לפני למעלה מ-100 שנים, מצאו עצמם חסרי אונים, ודור ההמשך הבין כי אין עתיד ואין תוחלת בחקלאות בישראל. חקלאים אלו העדיפו לייבש עצים ושדות או למכור את האדמה למי שיעשו בה שימוש.

לפני 100 שנים, קק"ל קנתה אדמות כדי לגאול אותן ולמסור אותן לידיים עבריות למטרת הפרחת השממה ועצמאות העם בישראל, אולם במציאות השוררת היום, אלו הפכו לנטל על החקלאים, פוטנציאל ליזמי נדל"ן ונגיסה מתמדת על ידי המרחב העירוני המבקש להתרחב ולבנות שכונות חדשות על חשבון המרחב הכפרי. אפילו תנובה, הסמל הכי ישראלי – נמכרה, עברה ידיים והיא בבעלות סינית.

אנו נמצאים כעת בעיצומה של מגיפת הקורונה. אין איש יודע מה יקרה בהמשך ואנה אנו הולכים. הצורך באספקה זמינה ובלתי תלויה של מזון טרי ברור ומוחשי מתמיד. מטוסים קורקעו, היבוא והיצוא נבלם, המשקים והכלכלה העולמית משותקים, ספקות וחשדות בתוצרת חקלאית משווקים זרים, שכל יתרונה הוא מחירה הזול.

במרחב הכפרי בו אני ראשת מועצה, עדיין קמים מדי בוקר חקלאים וחקלאיות  לעבודת המשק והשדה. אולם אסור לטעות, המרחב הכפרי והחקלאי, נלחם מלחמת חורמה על המשך קיומו.

זוהי העת לחזור לעצמנו. כשם שאנו מתכנסים בימים אלו בבתינו-מבצרינו, מסירים מעלינו תשוקת צרכנות מיותרת, מתמקדים ומתחברים למה שחשוב באמת, ליקרים לנו, לערכי תמיכה וקהילה.

אנו נמצאים כעת בעיצומה של מגיפת הקורונה. אין איש יודע מה יקרה בהמשך. הצורך באספקה זמינה ובלתי תלויה של מזון טרי – ברור. מטוסים קורקעו, היבוא והיצוא נבלם, המשקים והכלכלה העולמית משותקים

הגיעה העת להחזיר את החקלאות הישראלית לתפארתה ואת ימיה כקדם. לקדם את החקלאות, את החקלאים ולשים על סדר היום את הבטחון התזונתי של כולנו. בצד הסטארטאפ ניישן ותעשיית ההייטק המפוארת, אנו זקוקים לביטחון תזונתי וחקלאי, כי הוא עמוד השידרה של מדינה וחברה ואת זה אנו חייבים להחזיר לעצמנו. היום אנו יודעים זאת יותר מתמיד!

החיבור בין האדם לאדמה הוא החיבור הכי קדום ובראשיתי. להיות עצמאים זה גם להיות עם המחובר לאדמתו במובן הכי בסיסי ושורשי ולגדל עליה את מזונותיו. רק כך נהיה באמת עם חופשי בארצנו.

ד"ר גלית שאול היא ראשת המועצה האזורית עמק חפר. עורכת דין ובעלת דוקטורט בקרימינולוגיה מאוניברסיטת L.u.d.e.s בלוגאנו, שווייץ. ניהלה את תחום ההתנדבות במערכות ציבוריות במשרד הרווחה ושמשה מנכ"לית מרכז רקמן, המרכז לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן. שאול נשואה ללירון ואם לארבעה ילדים. מתגוררת במושב חגלה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 791 מילים
סגירה