פייק ניוז, פייק ניוז בכל מקום. מה אתם יודעים על פייק ניוז? המונח עצמו קיבל את תהילתו הודות לדונאלד טראמפ, שנוהג להתייחס לכל אייטם שלא לרוחו כ"פייק ניוז" בלי לתמוך את טענותיו במשהו, בלי להתייחס לגופו של עניין, ובלי דין וחשבון על דבריו או מעשיו. טראמפ מכנה בעצם את התקשורת הממוסדת "פייק ניוז", כי התקשורת מדווחת על דברים שלא לרוחו.

עם זאת, המשמעות המקורית של המושג נועדה להתייחס למצבים בהם מפברקים ידיעות חדשותיות. בתקופה של לפני המירוץ לנשיאות ארה"ב, למשל, הסיפורים החדשותיים המזויפים והבדויים לחלוטין, קיבלו יותר חשיפה באינטרנט מדיווחי חדשות עיתונאיות אמיתיים. המציאות החדשה היא שידיעות מזויפות מתערבבות כל הזמן ברשתות החברתיות עם ידיעות אמיתיות, ונהיה קשה יותר להבדיל.

המשמעות המקורית של "פייק ניוז" התייחסה לפיברוק ידיעות חדשותיות. לפני המירוץ לנשיאות ארה"ב, למשל, הסיפורים החדשותיים הבדויים קיבלו יותר חשיפה באינטרנט מדיווחי חדשות עיתונאיים אמיתיים

השבוע עלה ביס דוקו סרט בשם "פוסט אמת: המחיר של פייק ניוז". הסרט מתאר מספר מקרים של אנשים שפשוט "עובדים" בייצורן של פייק ניוז, ידיעות חדשותיות מומצאות וחסרות בסיס לחלוטין.

אולם מה שנאמר בסאב-טקסט של הסרט, הוא שהשימוש בכלי הזה של פייק ניוז מהווה נחלתם הכמעט בלעדית של השמרנים: הסרט מתאר טרולים כדוגמת אלכס ג'ונס שממציאים סיפורים הזויים לחלוטין, ואחרי שהם מקבלים תהודה, לך תוכיח עכשיו שאין לך אחות. סיפור אחד, לפיו הילארי קלינטון מנהלת רשת פדופיליה במרתף פיצריה בוושינגטון, הצליח כל כך, עד שאדם חמוש ברובה נכנס לפיצריה הזאת כדי לחפש שם מרתפים בהם הילארי מענה ילדים. החדשות מזויפות, אך ההשלכות לפעמים אמיתיות.

האם אכן פייק ניוז הם כלי של השמרנים?

קודם כל, שיהיה ברור שלליברליזם אין מונופול על האמת. וברור שמשטרים משמאל וימין, דיקטטורים יותר או פחות, ממציאים ומזייפים ידיעות חדשותיות ברמה כזאת או אחרת. אולם – ואני אנסה לצלוח ככל האפשר את השלמת הטענה הזאת – אני סבור כי אכן בכל הנוגע להפרטה של פייק ניוז על ידי המגזר הפרטי, במדינות ליברליות ופתוחות יחסית, נראה שיש צדק מסוים בטענה לפיה יותר סביר שפייק ניוז יגיעו מפי גורמים שמרניים מאשר מגורמים ליברליים.

בהנחה שאני צודק, השאלה היא מדוע זה כך? קודם כל, שליטים שמרניים בכל העולם, דוגמת טראמפ ונתניהו, מחזקים את האמון של הציבור שלהם בהם על ידי הטלת דופי בכל המוסדות הקיימים בחברה: האקדמיה, המשפט, הדרג הביורקרטי והתקשורת. בנוגע לזו האחרונה, הקהל השמרני שנאמן למנהיג שלו, נוטה לקבל כל ראיה לכך שהתקשורת מציגה מציאות מעוותת, כדי לשמר את השקפת העולם שבנה לעצמו.

קהל כזה הוא קרקע פורייה לשתילת ידיעות מזויפות, ותמיד יהיה מי שיעשה זאת. כשיש ביקוש, יש היצע. שנית (וכאן אני ממש מסתכן בגינויים אבל ניחא), נראה שהתפיסה של השמרנים לגבי פטריוטיות היא שמי שמבקר את המדינה לא אוהב אותה. עם זאת, משום שהם אלו שבאמת אוהבים את המדינה, הם יודעים שלפעמים היא צריכה מעט "עזרה", ולכן ראוי לעגל פינות בשבילה.

נראה שתפיסת השמרנים לגבי פטריוטיות היא שמי שמבקר את המדינה לא אוהב אותה. עם זאת, משום שהם אלו שבאמת אוהבים אותה, הם יודעים שלפעמים היא צריכה מעט "עזרה", ולכן ראוי לעגל פינות בשבילה

מקרה מעניין בהקשר הזה היה השבוע עם בחורה צעירה בשם ורד סבן. ורד נקנסה בחמשת אלפים שקלים בגין הפרת בידוד ביתי, וקיבלה הזדמנות להתראיין על כך אצל ניב רסקין בחדשות הבוקר. ורד לקחה את ההזדמנות "בשתי ידיים", אבל משום ש"פחדה לצאת אהבלה" התייעצה בווצאפ עם פעילי ליכוד ושאלה אותם מה כדאי להגיד. חבריה "הנאמנים" לקבוצה ייעצו לה: "לא משנה מה, לא לצאת על ביבי, תצאי על השמאל" אמר פלוני. "תנסי לצאת מזה בזה שאת מפילה את האשמה על לפיד וכל 'לוחמי' הדמוקרטיה למיניהם. יעני אם לא לפיד, את היית נשארת בבית". אמר אלמוני.

האמת כבר לא חשובה

ורד לא ראתה את יאיר לפיד בטלוויזיה אומר שום דבר על הפרת בידוד. עם זאת, זה לא הפריע לעיתונאים שמרניים, בזה אחר זה, לצטט אותה כמקור לכך שיאיר לפיד אמר שצריך להפר בידוד. בשביל נתניהו, כמו בשביל ארץ ישראל, מותר לשקר. מותר גם פשוט להמציא.

שום דבר לא חשוב כמו שמירה על הערך של אהבת המדינה, ואהבה למדינה, היא אהבה ללא סייג וללא תנאים (גם החוק לא חשוב כמו האהבה למדינה: אם חצי מהעם בחר בנתניהו, אז צריך לזכות אותו). ראינו המצאות נוספות של חדשות בשם האהבה למדינה מן המגזר הפרטי בזמן האחרון: "התצהיר הכוזב" של הפרקליטה ליאת בן ארי, פרשת המימד החמישי, פרשיית נאווה ג'ייקובס ודברים נוספים. נצח ישראל לא ישקר. אבל בשביל נצח ישראל, מותר לשקר.

זו המשמעות האמיתית של פוסט אמת: ההבנה כי האמת כבר אינה חשובה עוד. כשהאמת לא מתאימה, אפשר לשפץ אותה או לעזור לה. בעידן הזה של פוסט-אמת, חלפה לה האשליה הישנה לפיה אנשים מעצבים את השקפת עולמם בהתאם למה שהם תופסים כאמת. כלומר, התפיסה הפוליטית שלהם לא נובעת מהבנה של איך שהדברים עובדים במציאות, אלא נובעת מאיך שהם חושבים שהמציאות צריכה להיות. בעשורים האחרונים חלחלה ההבנה לפיה אנשים מעדיפים "אמת", רק כאשר היא נוחה עם תפיסתם הפוליטית, אפילו שהיא מעוצבת לפי משאלות ליבם.

בין החדשות המומצאות שראינו בשם האהבה למדינה: "התצהיר הכוזב" של הפרקליטה ליאת בן ארי, פרשת המימד החמישי, פרשיית נאווה ג'ייקובס וכדומה. נצח ישראל לא ישקר. אבל בשביל נצח ישראל מותר לשקר

אולם הנזק האמיתי של פנייה לפוסט אמת, הוא שהוא מדבק: כאשר צד אחד שובר את הכללים ומצליח לנצח על ידי כך, הוא מדרדר את המשחק כלפי מטה. נוצר מירוץ לתחתית של שימוש בטענות רגשיות ועובדות בדויות במקום שאיפה לשיח רציונלי. אי אפשר לומר, אוקי, אני אשתמש עכשיו בשקרים וסילופים, כדי להגיע לשלטון, ואחר כך נטהר את השיח. כפי שנאמר במשנה:

הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.

אי אפשר לחטוא היום מתוך כוונה לכפר על כך מחר. על הפנייה לפוסט אמת אין כפרה.

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.