עומר כהן
הזמן של
עומר כהן

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.

בחירות 2019 את מה שנתניהו שבר, ספק אם אפשר לתקן

התבטאויות פומביות רבות של פוליטיקאים מימין, מבטאות תפיסה הקושרת בין עמדות שמאל כמו ביקורת כלפי מדיניות הממשלה, התנגדות לכיבוש ביהודה ושומרון ושוויון בין יהודים לערבים, כחוסר נאמנות למדינה. לאורך השנים, מעל כל הקולות הללו בולט קולו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

בראשית דרכו הציבורית, עלה נתניהו לתהילה בתקשורת ארה״ב כמומחה בינלאומי למלחמה בטרור (תחת השם בנג׳מין ניתאי). את תהילתו בישראל, לעומת זאת, עשה במידה רבה כמומחה לאומי למלחמה בשמאל הפוליטי.

התבטאויותיו של נתניהו נגד השמאל הישראלי הן רבות מספור, ושימשו אותו פעם אחר פעם לאורך הקריירה הפוליטית להשגת מטרותיו. בתקופה של תהליך הסכמי אוסלו, ימים של מחלוקות עזות וחסרות תקדים בישראל, השתתף בהפגנה בצומת רעננה נגד ההסכמים, כאשר לידו מפגינים מחזיקים ארון קבורה מדומה שעליו כתוב ״רבין ממית את הציונות״.

מאבקו של נתניהו בהסכמי אוסלו העלה את נתניהו במחנה הימין לתהילת עולמים. בשנת 1997 בהילולה לכבוד הרב כדורי ז״ל, אמר נתניהו לרב כדורי ״השמאל שכח מה זה להיות יהודים״ (אם כי למען ההגינות, נתניהו אמר זאת באופן פרטי לרב כדורי, וקשה לקבוע במדויק אם התכוון לכך שדבריו יישמעו ״בטעות״ על ידי התקשורת, או שמא התכוון כי דבריו יישארו פרטיים בינו לבין הרב).

ב-17.3.2015, יום הבחירות לכנסת ה-20, פרסם נתניהו סרטון בעמוד בפייסבוק שלו, ושם ניפק את אחד הציטוטים הידועים ביותר לשמצה שלו: ״שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אל הקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים״.

כאשר הפך לראש ממשלה המכהן כחשוד במספר פרשיות פליליות שונות, אמר נתניהו: ״גם השמאל וגם התקשורת, שזה אותו דבר כידוע, מתגייסים כעת למסע ציד אובססיבי חסר תקדים נגדי ונגד משפחתי במטרה לבצע הפיכה שלטונית״.

המוח מאחורי המוח

הצלחתו הכבירה של נתניהו בפוליטיקה לאורך כל כך הרבה שנים, הגיעה במידה רבה הודות לאסטרטגיה המוצלחת בה נתניהו נקט בכל מערכת בחירות: מדובר בקמפיין הפחדה, פרי הגותו התפיסתית של יועץ התקשורת הפוליטי המיתי, ארתור פינקלשטיין. פינקלשטיין כינה את האסטרטגיה הזאת ״הצבעה התנגדותית (”Rejectionist Voting”).

אם נתניהו הוא במידה רבה הגורם לזיהוי של רבים בחברה את השמאל כעוין או מסוכן במידה כזו או אחרת, אז ארתור פינקלשטיין הוא במידה רבה המשדל לאסטרטגיה הזאת בה בחר נתניהו.

בשנות ה-70׳ בארה״ב, ייעץ ארתור פינקלשטיין לריצ׳ארד ניקסון הנ״ל בהיותו נשיא בבית הלבן (פינקלשטיין לא היה יועץ בכיר לניקסון, אך עבד בקמפיין שלו. ״המשווק העיקרי״ של ניקסון במירוץ לנשיאות ארה״ב ב-1968 היה איל התקשורת ולימים מייסד רשת פוקס ניוז, רוג׳ר איילס).

״כל קמפיין בחירות צריך אויב״, אמר אז פינקלשטיין לניקסון, ״ועליך להציג את האויב ככזה שמגיע מן השמאל״. דמוניזציה של היריב והפחדה, תוציא יותר בוחרים לצאת ולבחור, היות והמצביעים ירגישו שעל ידי הצבעה הם ירגישו בטחון אישי גדול יותר.

לאורך הקריירה שלו כאסטרטג פוליטי למועמדים מן הימין (ביניהם נשיא אמריקני שמרן נוסף, רונלד רייגן), ייעץ פינקלשטיין ללקוחותיו לדבר על עצמם כמה שפחות, ולהשחיר את היריבים כמה שיותר. עוד ייעץ להם לתייג את יריביהם כשמאל, ״כליברליים מדי״, ״ליברליים באופן מביך״ וכדומה, עד שהמילה ״ליברלי״ תהפוך אט אט למילת גנאי.

מה שעבד שם יעבוד גם כאן

בשנות ה-90׳ ניסה פינקלשטיין את האסטרטגיה שלו לראשונה מחוץ לארה״ב, דווקא בישראל, עם המועמד הישראלי הכי אמריקאי שיש, בנימין נתניהו.

כבר בבחירות הראשונות לראשות הממשלה בהן התמודד נתניהו וניצח, אימץ לראשונה בפוליטיקה הישראלית אסטרטגיה שעיקריה הם הכפשת היריב, תוך מיעוט התייחסות עצמית של המתמודד.

פינקלשטיין הריץ עבור נתניהו קמפיין טלוויזיוני עם הסיסמה האלמותית ״פרס יחלק את ירושלים״ (פרי עטו של מנהל התקשורת של הליכוד מוטי מורל), תוך שילוב דימויים ויזואליים חזקים בדמות תמונות של פרס עם יאסר ערפאת. אף על פי שהרעיון היה מופרך ביסודו, הדמוניזציה של פרס וההפחדה של חלקים בציבור מן המחשבה שפרס יחלק את ירושלים עבדה, ונתניהו ניצח בבחירות.

פינקלשטיין, יחד עם שותפו, ג׳ורג׳ בירנבאום (אשר אף הוא עבד עם נתניהו ושימש כראש הסגל שלו), החלו בשנת 2003 לתת ייעוץ פוליטי במדינות הבלקן. בשנת 2008, החלו השניים לייעץ לויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה, אשר פנה אליהם בהמלצת ידידו הטוב, בנימין נתניהו.

האסטרטגיה שהוצעה לאורבן ותרמה רבות לבחירתו מחדש, הייתה מוכרת: ויקטור אורבן היה ראש ממשלה חזק מאד, ולמעשה ללא איומים מן האופוזיציה. פינקלשטיין ובירנבאום חיפשו יריב דמוני על מנת לייצר קמפיין הפחדה. מכיוון שלא הייתה אופוזיציה אפקטיבית, בחרו השניים באופן מלאכותי, ציני ומחושב, את היהודי המיליארדר, ניצול השואה והפילנתרופ, אשר היה במקרה יליד הונגריה, ג׳ורג׳ סורוס.

קמפיין הסתה עם ניחוח אנטישמי שלם הוקדש לדה-לגיטימציה של סורוס ומטרותיו הליברליות, כמו קבלת פליטים להונגריה. הקמפיין הצליח, וסורוס הפך לאויב האומה ההונגרית. השיטה עבדה שוב, וביתר שאת.

את מה שביבי עשה למדינת ישראל כבר אולי לא ניתן לתקן

ההסתה והפילוג של נתניהו הוכיחו את עצמם כאפקטיביים כל כך, שאין ספק שגם היורש שלו (בהנחה שיום אחד נזכה ליום שכזה), יעשה בדיוק את אותו הדבר.

נתניהו הפך את האופוזיציה שלו למזוהה עם בגידה בעם ישראל. המסרים הגזעניים שלו חלחלו כלפי מטה: ניתוח פעילות הפייסבוק של בנימין נתניהו משנת 2016, מראה כי נתניהו משתמש ברשתות החברתיות כדי לתקוף ארבעה אויבים עיקריים: הקהילה הבינלאומית (32%), התקשורת (28%), ערבים (20%) והשמאל (17%). לפי דו״ח השנאה של מכון ברל כצנלסון לשנת 2016, נכתבו 175,000 אלף תגובות ופוסטים הנושאים תכנים אלימים, מתוכם 60,000 קוראים להפעלת אלימות ישירה. 50% מן הקריאות האלימות ממואנות לערבים, ו-20% לבעלי השקפת עולם שמאלית- ליברלית (״שמאלנים״). 70% מן הקריאות האלימות, נכתבו על ידי פרופילים המזוהים עם עמדות ימניות.

רק השבוע נכתב בפייסבוק של נתניהו כי ״ממשלת שמאל חילונית, חלשה, שסומכת על הערבים שרוצים להשמיד את כולנו – נשים, ילדים וגברים – ותאפשר איראן גרעינית שתחסל אותנו. אסור לנו לתת לזה לקרות״. נתניהו כמובן הכחיש שהוא אחראי לטקסט (הוא לעולם לא היה אחראי לאף כישלון בהיסטוריה). אבל מה הוא מתפלא שזה המסר שאותו עובד זוטר דמיוני הפנים: נתניהו אומר את זה כבר שלושים שנה! הוא לא אומר את המסר באופן מפורש ובוטה, אבל הוא נותן לקהל שלו מספיק חלקים כדי להרכיב אותו בעצמם.

בבחירות השבוע נתניהו עשוי לנצח, והוא עשוי גם להפסיד. אבל אני סבור שבכל מקרה, מדינת ישראל כבר הפסידה מנוכחותו רבת השנים בפוליטיקה. נותר לקוות רק שלא יזכה בכהונה נוספת, שכל מטרתה היא הבטחת חסינותו ממשפט. אם יעמוד לדין, מורשתו תוכתם אולי אפילו גם בפני חסידיו, ואולי נוכל מן ההריסות לבנות משהו אחר.

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 931 מילים

האמת של בן-דרור ימיני, ולעזאזל העובדות

במוסף לשבת האחרון של 'ידיעות אחרונות' התפרסם, כמו בכל שבוע, הטור של העיתונאי בן-דרור ימיני. בטור השבוע התמקד ימיני בביסוס הטענה שלו, לפיה 95% מן הברנז׳ה התרבותית הישראלית מחזיקה בדעות ״שמאלניות״, ומעודדת את הפקתן של יצירות תרבות אנטי-ציוניות ואנטישמיות, במסווה של חופש אומנותי.

כך למשל כתב ימיני:

״היצירה האמנותית לא משכתבת רק את ההיסטוריה. היא עושה את זה גם להווה. עכשיו מצטרפות לרשימה שתי יצירות חדשות. "הנערים", שמצליחה "לאזן" בין ישראלים לפלסטינים בעניין רצח נערים, ובעיקר "שנאת מוות", שמציגה את היהודים בישראל, בעיקר המזרחים, כשונאי ערבים. נכון שיש יהודים ששונאים ערבים. שנאת מוות. בוודאי שיש. גם בשוודיה ובגרמניה ובפינלנד יש שונאי ערבים. שנאת מוות. העניין הוא שיש הרבה יותר שנאה איסלאמית כלפי יהודים וישראלים מאשר להפך…״

וכך המשיך ימיני:

״…אבל איזה כיף שאפשר לשדר פעם נוספת קטע מ"מצעד הדגלים", שבו צעירים יהודים צווחים "מוות לערבים". הקטע הזה שודר בערך אלף ואחת פעמים. הגזענים זכו לאין־ספור גינויים. גם בטור הזה. המניפולציה נוצרת כאשר הופכים אותם לחלון הראווה. הם ישראל וישראל זה הם. "המוות לערבים", אומרת הסדרה, נמצא "בלב ליבו של המיינסטרים הישראלי". שקר. שוודיה היא לא הניאו־נאצים שצועדים שם ברחובות. וישראל היא לא החוליגנים שצעדו במזרח ירושלים. המניפולציה מתחברת לטענה שיהודי המזרח חיו בהרמוניה עם הערבים, עד שהגיעו הציונים. נכון שתחת שלטון מוסלמי היו פוגרומים נגד יהודים לפני שמישהו ידע מהי ציונות. אבל לעזאזל העובדות״

השיטה

ימיני הוא עיתונאי רציני. באמת. אני מרבה לקרוא את הטורים שלו: הם יסודיים, מעניינים ומעשירים. טוב לקרוא גם מישהו שאני לא תמיד מסכים עם דבריו.

ימיני אגב בעיני לא ממש ימין ולא ממש שמאל, שהרי למרות שהוא נוהג להצביע על הקשיים הכרוכים בהסדר מדיני ובהתנהלות הקלוקלת של הרשות הפלסטינית, ניכר מן הטורים שלו כי הוא תומך בהיפרדות מן הפלסטינים.

זוהי שיטת בן-דרור ימיני: לקחת מסקנות שהן תוצרת פרשנותו הסובייקטיבית, להגדירן כעובדות, ואז לכתוב ״לעזאזל העובדות״. הביטוי ״לעזאזל העובדות״ חוזר באופן תדיר בטוריו, והוא תופש אותו כנראה כביטוי מנצח

עם זאת, ימיני מבלבל בין עובדות לבין דעות לא פעם. זוהי שיטת בן-דרור ימיני לטיעונים: לקחת מסקנות שהן תוצרת פרשנותו הסובייקטיבית, להגדיר אותן כעובדות, ואז לכתוב ״לעזאזל העובדות״. הביטוי ״לעזאזל העובדות״ חוזר באופן תדיר בטורים שלו, והוא תופס אותו כנראה כביטוי מנצח.

עובדות אלטרנטיביות

אני סבור שימיני פשוט לא מבין מהו נראטיב היסטורי, או לא מכיר בקיומו: לעתים אותו מסד עובדתי משרת אמת של שני צידי המתרס, ושני הצדדים צודקים. שני הצדדים אומרים אמת, גם אם הדברים שלהם לא מתיישבים האחד עם השני.

כך למשל הוויכוח על אירועי 1948: ישנן ראיות כי היה גירוש של ערביי א״י על ידי כוחות יהודים בעת הקמת המדינה. מצד שני, ישנן ראיות לכך, שרוב הערבים שעזבו את ארץ ישראל, עזבו אותה היות ונענו לקריאתם של מנהיגי מדינות ערב אז

אז מי הצודק? אצל מי שוכנת האמת? אין אפשרות לדעת בוודאות מוחלטת. ככל שדעה מבוססת על יותר נתונים שנאספו, יותר עדויות שנגבו, יותר מחשבה שהושקעו בה, היא רלוונטית יותר לשיח. אולם היא אינה אמת ודאית.

יש הבדל בין ״עובדות אלטרנטיביות״ נוסח טראמפ וקליאן קונוואי, לבין ויכוח על נראטיב היסטורי המתבסס על עובדות, אך מכיל פרשנות סובייקטיבית

יש הבדל בין ״עובדות אלטרנטיביות״ נוסח טראמפ וקליאן קונוואי, לבין ויכוח על נראטיב היסטורי המתבסס על עובדות, אך מכיל פרשנות סובייקטיבית. במקרה הראשון, ברור כי ישנן עובדות הסותרות את המציאות כפי שהיא מתוארת על ידי השקרן: אין מקום לשתי מציאויות נפרדות. במקרה השני, ישנן עובדות מוסכמות על שני הצדדים לוויכוח, אולם כל אחד נצמד לעובדות שהוא סובר שהן יותר רלוונטיות לטיעון שלו.

אסור להשוות

בן-דרור ימיני חוטא לאמת בעצם כי הוא בוחר באופן סובייקטיבי עובדות, ובונה מהן טיעון סובייקטיבי, ואז כותב ״לעזאזל העובדות״. למשל בסדרה ״הנערים״ אותה בחר לתקוף: הסדרה עוסקת באווירה שהייתה לאחר רצח שלושת הנערים, ובהסתה שהייתה אז, מה שהוביל לרציחתו של מוחמד אבו ח׳דיר, שהיה פשוט נער ערבי שנתפס באקראי רק על שום היותו ערבי.

הסדרה מציגה את משפחתו של אבו ח׳דיר, כמשפחה שספגה טרגדיה קשה, ומתמודדת איתה בצורה אנושית. הסיבה שלא בחרו להציג את משפחת הנערים, היא פשוט משום שהיא לא הסיפור של הסדרה.

הסיפור הוא מוחמד אבו ח׳דיר וההסתה. הצגת רצח הנערים היא פשוט סיפור אחר. ימיני נופל למלכודת שנתניהו הטמין בנוגע לסדרה: סדרה שמציגה ערבים באופן הומני ולא מציגה יהודים באופן הומני? אנטישמיות!

הסיפור שם הוא מוחמד אבו ח׳דיר וההסתה. רצח הנערים הוא פשוט סיפור אחר. ימיני נופל למלכודת שנתניהו הטמין בנוגע לסדרה: סדרה שמציגה ערבים באופן הומני ולא מציגה יהודים באופן הומני? אנטישמיות!

האמת היא, שהסדרה דווקא מציגה את דמותו המורכבת של יוסף חיים, הרוצח של אבו ח׳דיר, בצורה אנושית (משחק ענק של השחקן אור בן מלך). היא יכולה לגרום לאנשים להזדהות עם הרוצח. שלא לדבר על הדמות אבישי אלבז (בגילום השחקן אדם גבאי), שבכלל מעוררת הזדהות ואמפתיה כלפיה, ויוצרת הומניזציה ואפילו רחמים כלפי הרוצח.

כמו כן, הסדרה מציגה את איש השב״כ העשוי ללא חת, הנחוש לפתור את התיק ולאתר את הרוצחים, ומציג את מערכת הבטחון בצורה הכי צברית ויפה שיש. אבל, איך אומר בן-דרור ימיני? לעזאזל העובדות.

הוא הדין, לגבי הסדרה ״שנאת מוות״: הסדרה לא טוענת שכל היהודים שונאים ערבים. ממש לא. יוצר הסדרה, רון כחלילי, לא טוען שהחוליגנים שצעדו במצעד הם הדוגמה המייצגת לחברה הישראלית.

אולם הוא כן טוען טענה די מבוססת, והיא ששנאת ערבים חדרה למיינסטרים (באמת חסרות הוכחות לכך?), ושהדרת ערבים מייצגת במידה רבה את החברה הישראלית. הוא מביא ראיות התומכות בטענות הללו. התפישה של ימיני, לפיה ״שנאת מוות״ מציגה את החברה הישראלית כולה לפי החוליגנים ממצעד הדגלים בירושלים, היא על אחריותו בלבד.

כחלילי כן טוען טענה די מבוססת, והיא ששנאת ערבים חדרה למיינסטרים (באמת חסרות הוכחות לכך?), ושהדרת ערבים מייצגת במידה רבה את החברה הישראלית. ומביא ראיות תומכות

ובכלל, בן-דרור ימיני טוען כי ״הבמות נשלטות כמעט לחלוטין על ידי דוברי השקר״, שהם שמאלנים לשיטתו. הוא שכח שרק השבוע עלתה הסדרה ״אלי״ המפארת את פועלו של אלי כהן. שכח את הסדרה ״פאודה״. שכח את ״אתר הצלילה בים האדום״ שעלתה לאחרונה.

ימיני שכח את העובדה שמרבית הסרטים שיוצאים בישראל, כלל אינם פוליטיים, ועוסקים בנושאים אחרים של החברה הישראלית. איך אומר בן-דרור ימיני? לעזאזל העובדות.

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 921 מילים

האחריות של נתניהו לרצח רבין

רצח רבין היה אחד האירועים המכוננים ביותר בחברה הישראלית, אשר למעשה לא התאוששה ממנו עד היום. עם השנים, העם זז ימינה, ורבין הפך לדמות שנויה במחלוקת היסטורית יותר ויותר.

רציחתו של רבין הייתה השיא במסע של פילוג והסתה מצד גורמים בימין. רק בסופ״ש האחרון שחרר יאיר נתניהו ציוץ ובו הביע את דעתו האמיתית על רבין. בין השאר חזר, כמו אביו, על כך שרבין הביא למותם של אלפים, בכך שהביא לישראל את ערפאת ומחבלים נוספים מן הגלות בטוניס.

הציוץ של יאיר אגב, היה בתגובה לטור של קלמן ליבסקינד ממעריב, שם כתב בין השאר:

"בימים הכי סוערים של המחאות נגד יצחק רבין – שלא נחשד בקבלת סיגרים אלא בייבוא של ארגון טרור מחומש ארצה ובנהרות של דם יהודי שנשפכו פה בגלל זה – לא היו בימין עיתונאים שקיללו את ראש הממשלה באופן שבו הם מקללים היום. מקללים ובוכים".

אז היה קל לראות את ההסתה ואת הדה-לגיטימציה שעשו לשמאל. אני טוען כי אמנם גובה הלהבות היום נמוך בהרבה, אך השיטות לדה-לגיטימציה נותרו איתנו עד היום.

יגאל עמיר לא פעל בחלל ריק

רבין אמנם נרצח על ידי הכדורים של יגאל עמיר, אך עמיר בעצמו אמר: ״ללא פסק הלכה או דין רודף, שחלו על רבין מפי מספר רבנים שאני יודע עליהם, הייתי מתקשה לרצוח; …אם לא היה לי גב ולא היו עומדים מאחורי אנשים נוספים לא הייתי פועל״.

אם כן, עמיר הפנה ללגיטימציה שקיבל מרבנים בציונות הדתית. עמיר לא הזכיר לגיטימציה מנתניהו, שרון, רחבעם זאבי (גנדי) ופוליטיקאים נוספים מימין, שהיו בחזית ההתנגדות להסכמי אוסלו.

אף אחד לא מכחיש, שלהבות ההסתה נגד רבין מצד רבנים ומובילי דעה בימין המתנחל בערו לשמיים. טקסי פולסא דנורא, משלוח של פגרי יונים, עקירת הסמל ממכונית רה״מ, תקיפה במרכז וינגייט, קריקטורות אנטישמיות ועוד.

שום דבר מאלה לא נעשה אישית על ידי נתניהו. אך האם נתניהו נקי מאשמה? אני טוען שנתניהו לא הסית לרציחתו של רבין במובן הפלילי של המילה, אולם ביצע הסתה חוקית, חרחור שנאה ופילוג בחברה הישראלית

שום דבר מאלה לא נעשה אישית על ידי נתניהו. אך האם נתניהו נקי מאשמה? הטענה שלי היא, שנתניהו לא הסית לרציחתו של רבין במובן הפלילי של המילה. אולם הוא כן ביצע הסתה חוקית, חרחור שנאה ופילוג בחברה הישראלית. הטקטיקה הזאת, אני סבור, משרתת אותו ואת הימין הישראלי שלמד ממנו עד היום.

.

על תהילתו של יוני

בראשית דרכו הציבורית, עלה נתניהו לתהילה בתקשורת ארה״ב כמומחה בינלאומי למלחמה בטרור (תחת השם בנג׳מין ניתאי). נתניהו היה דובר מחונן באנגלית, וסיפק מסרים עמוקים כנגד הטרור העולמי. הוא אף קיבל חשיפה רבה יותר כשהתראיין בנושא לאחר נפילתו של אחיו הגדול יוני במבצע אנטבה (או מבצע יהונתן).

את תהילתו בישראל, עשה ניתאי במידה רבה כמומחה לאומי למלחמה בשמאל הפוליטי. התבטאויותיו של נתניהו נגד השמאל הישראלי הן רבות מספור, ושימשו אותו פעם אחר פעם לאורך הקריירה הפוליטית להשגת מטרותיו. בתקופה של תהליך הסכמי אוסלו, ימים של מחלוקות עזות וחסרות תקדים בישראל, מאבקו של נתניהו בהסכמי אוסלו העלה את נתניהו במחנה הימין לתהילת עולמים.

ב-4 במרץ 1994 התקיימה בצומת רעננה הפגנה נגד אוסלו. ארבעה מהמפגינים נשאו על כתפיהם ארון קבורה עם שמו של ראש הממשלה אז, יצחק רבין. ניתן לראות בתמונות בבירור כי בראש הטור צועד נתניהו המפקד. עם זאת, נתניהו משתמש בסרטונים מן ההפגנה דווקא כראיה לכך שלא ראה את הארון, היות והיה מאחוריו.

נתניהו היה מטר קדימה, לפני ארון הקבורה. לא יותר מזה. האם לרגע לא סובב את הגב כל משך ההפגנה? האם מישהו יכול לקבל הסבר כזה מאדם בוגר?

עכשיו, נתניהו היה מטר קדימה. לא יותר מזה. האם לרגע לא סובב את הגב כל משך ההפגנה? האם מישהו יכול לקבל הסבר כזה מאדם בוגר? שהוא לא ראה את הארון , אבל ודאי אם היה רואה היה עוזב?

אחרים אומרים, שלא מדובר בהסתה, כי היה כתוב על הארון ״רבין ממית את הציונות״, כלומר הציונות בארון הקבורה, לא רבין. אז מצד אחד, נתניהו טוען ממילא שהוא לא ראה את הארון. מצד שני, אם ראה, אז מה ראה? ארון קבורה חביב. לא מדובר בהסתה כמובן.

בחמישי באוקטובר 1995, חודש בדיוק לפני הרצח, על רקע חתימת הסכם אוסלו ב', נערכה הפגנה סוערת נגד רבין תחת הכותרת: "נגד הפקרת הביטחון ונטישת חבלי מולדת" בכיכר ציון בירושלים. ההמון המשולהב הניף בהפגנה שלטים המציגים את יצחק רבין בכאפייה ובמדי קצין נאצי והשמיעו קריאות הסתה "רבין רוצח", "רבין בוגד" ו"בדם ואש את רבין נגרש" שהדהדו בכיכר.

במהלך ההפגנה הזאת, ראש ממשלתנו בנימין נתניהו עמד במרפסת יחד עם פוליטיקאים מובילים מהימין כאשר על המרפסת מתנוסס שלט ענק בו נכתב: "מוות לרב המרצחים", לאחר הרצח טען נתניהו כי הוא לא ראה את השלטים.

לגבי הקריאות, אין מחלוקת שביבי אמר לקהל ״לא בקריאות האלה״, כלומר, לחדול מן הקריאות המסיתות. עם זאת, דוד לוי, דן מרידור ובני בגין, פוליטיקאים בכירים גם הם בליכוד אז, עזבו את המקום מיד כשראו את המראות ושמעו את הקולות, עוד לפני שעלו למרפסת. נתניהו, לא עזב, אלא עמד ונאם בפני קהל משולהב.

נכון, היו פוליטיקאים שאמרו דברים חריפים יותר, כמו למשל אריאל שרון שאמר כי ״הממשלה גרועה יותר מהיודנראט בימי הנאצים״, והתבטאויות מסיתות נוספות. והאמת, שהם אשמים, אולי אשמים יותר. אבל מרביתם כבר לא איתנו.

נתניהו לעומת זאת, לופת את המדינה כבר עשרות שנים, תוך ששכנע חלקים גדולים שאין עוד מלבדו, כל זאת, כאשר הוא מציב את עצמו כמי שעומד בין עם ישראל לבין השמאל. לא פחות.

כשר אבל מסריח

נתניהו אשר למד בצעירותו העברת מסרים באופן מושלם אצל מאמנת התקשורת ליליאן ויילדר, מעביר למאזיניו את המסר לפיו השמאל הליברלי הוא האויב, וזאת מבלי לומר את המילים הללו מפורשות.

נתניהו מעביר את המסר לפיו השמאל הליברלי הוא האויב, מבלי לומר את המילים מפורשות. הוא זהיר ומחושב ולא חוצה את הגבול הפלילי. נותן למאזיניו חלקים, והם כבר מרכיבים בעצמם את הפאזל

נתניהו אינו מועד בלשונו, אלא הוא זהיר ומחושב: נתניהו נותן למאזיניו חלקים, והמאזינים כבר מרכיבים בעצמם את הפאזל לכדי המסר השלם. הוא מעולם לא חצה את הגבול הפלילי, אשר רואה הסתה רק כקריאה מפורשת לאלימות או לרדיפה על בסיס גזעני או מוצא לאומי. עם זאת, קריאה לרדיפה על בסיס השתייכות פוליטית אינה נכנסת תחת ההגדרה של חוק העונשין.

ההסתה בה משתמש נתניהו היא חוקית, וכן מרומזת ומחוכמת: נתניהו לא טען מעולם במפורש כי השמאל הוא אויב המדינה, אלא פשוט מאזכר את השמאל הפוליטי שוב ושוב (ושוב) בהתבטאויותיו הציבוריות בהקשרים מסוימים, כך שהמסר יחלחל עמוק בקרב מאזיניו: שני עמים יושבים בעם הזה, ״השמאל״ ״והימין״. את ״עם הימין״ קושר נתניהו עם ערכים אוניברסליים חיוביים, אהבת הארץ, נאמנות ותחושת קהילתיות, ואילו את ״עם השמאל״ קושר נתניהו עם חתרנות ופלגנות.

החלוקה בין ימין ושמאל אינה נעשית לפי אידיאולוגיה מסוימת או השקפת עולם, אלא מטרתה היא ליצור הזדהות ותחושת שייכות בקרב חלקים מן הציבור. חלק ממצביעיו של נתניהו מרגישים שהם חלק ממחנה הימין משום תמיכתם בנתניהו, וכך התגבשה בקרבם זהות ותחושת שייכות אישית סביב התמיכה בו.

נתניהו משתמש באופן אירוני בפוליטיקת הזהויות כדי להגביר תמיכה בו. הרי הוא בכלל מנהיג ההגמוניה השלטונית בישראל, אך מעורר הזדהות בקרב קהלו על ידי התקרבנות וליבוי תחושות רדיפה

במידה מסוימת, נתניהו משתמש באופן אירוני בפוליטיקת הזהויות כדי להגביר תמיכה בו, שהרי הוא בכלל מנהיג ההגמוניה השלטונית בישראל, אך הוא מעורר הזדהות בקרב קהלו על ידי התקרבנות וליבוי תחושות של רדיפה.

סאבלימינל מהליכוד

כשרונו האדיר של בנימין נתניהו בהעברת מסרים, מסייע לו לגרום למאזיניו לחשוב על דברים, גם אם לא אמר אותם באופן מפורש.

נתניהו כתב למשל בחשבון הפייסבוק שלו ביום 25.12.2016: ״פוליטיקאים ממפלגות השמאל ופרשנים בערוצי הטלוויזיה התמוגגו מנחת מההחלטה האנטי-ישראלית באו"ם, כמעט כמו ברשות הפלסטינית וחמאס. כמה מהם התמקדו בהתקפה דווקא על… ממשלת ישראל!״.

כך קשר באמנות בין השמאל הישראלי, התקשורת וארגוני טרור. המאזינים הנאמנים מקבלים עוד חיזוק לסברה לפיה שמאל משמעו ״אהבת ערבים״, ובעצם חוסר נאמנות למדינה ולעם היהודי, וכי ביקורת תקשורתית הינה ביטוי לשמאל.

כך קשר בין השמאל, התקשורת וארגוני טרור. המאזינים הנאמנים מקבלים עוד חיזוק לסברה לפיה שמאל משמעו ״אהבת ערבים״, ובעצם חוסר נאמנות למדינה ולעם היהודי

לא קשה לראות כי המתח בחברה הישראלית בין ימין לשמאל משחק לידיהם של פוליטיקאים כמו נתניהו, המבקשים לצייר כל ביקורת נגדם כפוליטית. אם פוליטיקאי כמו נתניהו נחקר במשטרה כחשוד בפלילים, ודאי מדובר ברדיפה ממניעים פוליטיים ולא במנהל תקין של מוסדות החוק במדינה. דברים מסוג זה קשה להפריך בגלל סוג הטיעון.

מדובר בטענה כללית אוניברסאלית: כדי להפריך את דבריו בעניין רדיפה תקשורתית למשל, יש למעשה להוכיח כי כל העיתונאים פעלו ממניעים ענייניים בלבד בסיקור הפרשיות של הפליליות של נתניהו, ולא הונעו משיקולים פוליטיים.

לא ניתן לבדוק כל עיתונאי בישראל בציציות ולהוכיח כי מניעיו טהורים, ולכן נתניהו אינו חושש כי טענותיו יופרכו. בד בבד, נתניהו מנצל כל התבטאות נגדו כעוד הוכחה לרדיפה כנגדו

מדובר בטענה המזכירה את הסיפא של הבדיחה הידועה לפיה ״לך תוכיח שאין לך אחות״. לא ניתן לבדוק כל עיתונאי בישראל בציציות ולהוכיח כי מניעיו טהורים, ולכן נתניהו אינו חושש כי טענותיו יופרכו. בד בבד, נתניהו מנצל כל התבטאות נגדו כעוד הוכחה לרדיפה כנגדו. בעולמו העובדתי של נתניהו, אפשר רק להוכיח את צדקתו, אך אי אפשר להפריכה.

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,363 מילים
כל הזמן // שבת, 21 בספטמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

איך מצאתי את סבתא שלי באלבום תמונות מאושוויץ

"אלבום אושוויץ", שמתעד בתמונות את השמדת יהודי הונגריה, הוא אחד המסמכים החשובים ביותר מתקופת השואה ● מאט ליבוביץ' הופתע לגלות שם את תמונת סבתו בת ה-16 - שהגיעה למחנה המוות מצ'כוסלובקיה ● "הבחנתי בה כבר קודם לכן, בנערה עם הרווח בין השיניים ועם החיוך שלא-במקומו בבירקנאו, אבל עכשיו זיהיתי את עצמי בעיניה"

עוד 1,577 מילים
גיא זהר גיא זהר

אפשר לעשות עסקה עם החרדים

תוצאות הבחירות אינן מאפשרות מהלך רציני לפתרון הבעיה הפלסטינית.  אבל הן כן פותחות פתח לתיקונים רציניים בסוגייה החשובה השניה: הטירוף המכונה הסטטוס קוו ביחסי דתיים-חילוניים בישראל.

ישראל מאפשרת לחרדים, מיעוע הצומח בקצב עצום, למנוע מהצעירים שלהם חינוך בסיסי במתמטיקה, במדע ובאנגלית, דבר שהופך חלק גדול מהאוכלוסייה למובטל בכוח בכלכלה מודרנית. היא גם מאפשרת לאוכלוסייה זו להתחמק מהצבא באופן שיוצר אי שוויון בלתי נתפס בנכס שנקרא בטחון אישי.

היא גם מאפשרת לקבוצה זו, יחד עם עמיתיה לכפייה מהמחנה הדתי-לאומי, להתערב בחייהם של כל שאר הישראלים באופן שלעולם לא היו מעיזים לנסות בברוקלין או בבלגיה.

זה מעמת את ישראל עם השאלה הקלאסית של כיצד להיות ליברלית עם כוחות לא ליברליים (סוגיה מוכרת היטב באירופה בהקשר של מהגרים מארצות האיסלאם). ישראלים מודרניים מתבקשים לכבד ואף לתמוך כלכלית באורח החיים שלעתים מתאפיין בהדרת הנשים, פטריארכליות הארכאית, גזענות הלא מוסתרת, סגידה לכהני דת חשוכים בחלקם, והצמדות קנאית לעבר.

ברור לחלוטין שהמשך המצב ימנע מישראל להתקדם כלכלית, יגרור אותה לעוני ונחשלות, ויפגע בראש ובראשונה בחרדים עצמם.

אסור להגיד את זה בקול רם מדי פן ייפגעו רגשותיהם של הדתיים. איש אינו מדבר על הפגיעה המתמשכת ברגשות החילונים; רגשותיהם שווים פחות בגרסה המקומית המעוותת של תקינות פוליטית.

ובכן, אין שום דבר "אנטישמי" ברצון לשים קץ למצב. התעמולה הדתית העושה שימוש  נלוז בביטוי זה היא ביזיון אדיר לזכר של מי שסבל מאנטישמיות אמיתית. העובדה שזה עובר בשקט היא עוד עדות למידה בה שטויות והבלים השתלטו על השיח הפוליטי בישראל.

רוצים עוד דוגמאות נוספות? רשימה חלקית:

  • לא נכון ש"כולם אותו דבר". יכול להיות שאין טובים. אבל יש רשעים. בני גנץ ככל הנראה לא ימכור את נשמתו להיות ראש ממשלה. זו הסיבה שקוראים לו טירון וחובבן. טוב שהוא כזה. בנימין נתניהו הוא ההיפך, כמובן. ולא נכון ש"כל הפוליטיקאים מושחתים" – ודאי שלא ברמה פלילית. ציניות שכזו מנקה את הרעים והמושחתים באמת.
  • לא נכון ש"כולם משקרים". אמנם כולם משקרים פה ושם. יש שקרים חיוניים ואפילו שקרים ממש טובים. אבל רק חלק קטן מהאנשים משקרים כבדרך אגב, כשיטה, כאינסיקט בסיסי. ההבדל הוא קריטי ולכן האמירה שכולם משקרים מטעה. למרבה הצער היא יעילה. היא מנקה את השקרנים האמיתיים.
  • לא נכון ש"גם השמאל אחראי להתנחלויות". לא באמת. כן, השמאל אחראי לישובי בקעת הירדן ובחולשתו איפשר התיישבות כלשהי בשומרון ובסמוך לחברון. אולם השמאל תמיד רצה "פשרה טריטוריאלית" ובארבעים השנים האחרונות חסם בדרך כלל את ההתנחלויות. הימין הוא האחראי לטמטום הדו-לאומי שנוצר על ידי התנחלות ההמונית מאז הליכוד עלה לשלטון ב-1977.
  • לא נכון ש"ישראל נגררה למערכת בחירות מיותרת". בטח, אפשר היה להימנע מהבחירות השבוע. אבל טוב שזה לא קרה. אין שום דבר פסול בבחירות. הן עולות כסף אבל ממשלה נוראה עולה הרבה יותר. מועד ב' של בחירות 2019 היווה הזדמנות נפלאה לתקן טעות קשה והיא הצליחה בחלקה. אם מערכת בחירות שלישית תידרש כדי להגיע להצלחה מלאה, אין שום בעיה.

ולענייננו כעת, הסיפור עם החרדים. לא נכון שהם "יושבים עם כולם" ולא נכון ש"השמאל גם נותן להם הכל".

כן, הם ישבו בקואליציות של שני הצדדים ושני הצדדים קנו את תמיכתם לעת מצוא.

אבל לא, לא באותה מידה ולא באותה צורה. החרדים מעולם לא תמכו בשמאל בלי שלשמאל כבר היה רוב חוסם – כלומר כאשר הייתה להם אלטרנטיבה. השמאל מעולם לא אפשר לחרדים את מידת ההשתוללות שהימין מאפשר, מהסיבה הפשוטה שלימין אין שום סיכוי להיות בשלטון בלעדיהם. הימין נמצא בכיסם של החרדים. ולכן החרדים בכיס של כולנו.

זו כנראה המשמעות האמיתית של הבגידה (הנראית לעין) של אביגדור ליברמן בנתניהו. אנשים מדברים הרבה על זה שליברמן פתאום שונא את ביבי. קל להאמין שכך הדבר, מסיבות ברורות. אבל קשה לדעת באמת, ואני לא ממש קונה את זה. אני כן מעריך שליברמן שונא לראות את ארצו מתקרבת להיות גרסה יהודית של איראן. אתה לא צריך להיות תמים כדי להאמין בכך – זה פשוט אמין.

אם הימין, בטיפשותו, בלם כל אפשרות של שלום עם הפלסטינים, אז הנושא הזה כבר לא אקוטי כפי שהיה. ואז נשארנו עם סוגיית הדת והמדינה, וכאן מקומו של ליברמן ומקומם של תומכיו בבירור איננו בימין.

אבל יש בעיה. ליברמן לא יישב עם הערבים ולכן קואליציה של ליברמן וגנץ זקוקה לתמיכתם של חלק מהחרדים. אם שניהם לא יישברו ויעמדו כצוק איתן מול המניפולציות של נתניהו, לחרדים לא תהיה ברירה. ואז, כמו שקרה עם רבין ב-1992 ועם ברק ב-1999, הם יגיעו גם יגיעו.

צריך רק שליברמן יתגמש מעט בווטו שלו על שיתוף פעולה עם הרשימה הערבית המאוחדת – דבר מזיק לכשעצמו. טיפשי לדרוש מהערבים להיות ציונים ואי אפשר על רקע זה לפסול את נציגי חמישית מאזרחי המדינה (אולי בל"ד לא הכי נחמדים אבל ישראל דחפה את המגזר להתאחד לרשימה אחת בהעלאת אחוז החסימה).

האם עסקה עם החרדים בהכרח תהיה פשרה מבישה? בכלל לא. היא יכולה אפילו להוות התקדמות חשובה. קווים אפשריםם לדמותה:

  • נישואים אזרחיים יונהגו למי שרוצה בכך ולמי שזקוק לכך.
  • תחבורה ציבורית תותר בשבת באזורים חילוניים.
  • מסחר יותר בשבת באזורים חילוניים.
  • חוק הגיוס יועבר במתכונתו הנוכחית. המחלוקת בעניין זה היתה פיקטיבית; החוק לא מגייס המוני חרדים והדבר האחרון שהצבא צריך זה יותר קנאים דתיים שעושים מהומה כל פעם שהם רואים חיילת.
  • תוקם ועדה מקצועית שתלמד את סוגיית השרות הלאומי כתחליף לגיוס לחרדים, וגם לערבים.
  • תוקם ועדה מקצועית שתלמד את נושא לימודי הליבה בכל בית ספר במימון המדינה. ייתכן ויש לדרוש יישום חלקי מיד.
  • ימשיך המימון המטורף של הישיבות, בינתיים. אין ארוחות חינם, לצערי.

חלק מהעניין כאן הוא שלא כל החרדים זהים. יהדות התורה אכן מייצגת את המוני החרדים האשכנזים. ש"ס היא סיפור אחר. רבים מתומכיה הם מזרחים כועסים ועניים, רובם ימנים וכולם פתוחים לדת. אבל רבים מאד הם לא חרדים.

העסקה המתוארת לעיל תהיה זמנית ותאפשר ממשלה טובה למדי. היא תהיה פופולרית מאוד. כולם יראו בה מה שירצו, וכל צד יטען לניצחון לשיטתו.

בעולם מושלם הייתי מוסיף סובסידיות נדיבות לחוזרים בשאלה. אבל אין שלמות בעולם הזה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 888 מילים

לפני 90 שנה, ילדה אמריקאית בת 4 נעלמה בעיירה מנומנמת בצפון מדינת ניו יורק ● הרשויות מיהרו להאשים את היהודים באזור בכך שחטפו ורצחו את ברברה - כדי להשתמש בדמה למטרות פולחניות ● כך נולדה עלילת הדם היחידה הידועה בהיסטוריה של ארצות הברית

עוד 1,050 מילים

למקרה שפיספסת

סיפורי מלחמה אלטרנטיבים

רגע, רגע, רגע – חדשות מתפרצות: בעודי משכתבת את המעשייה הזאת נפתחה בבורסת היהלומים בניו-יורק תערוכה חדשה, שהיא פרי שיתוף פעולה של אמן בשם דימוט שטרבה (Diemut Strebe) ומדעני  אוניברסיטת MIT, ובה נחשף החומר החדש, שהוא הכי שחור שיכול להיות שחור, ואפילו יותר מהשחור הכי שחור שמככב בסיפור שלעיל.

כל כך חדש שעדיין אין לו שם – אבל הוא בולע 99.96 מהאור ויוצר חושך מצרים כל כך חשוך, שרק מה שיש לנו מול העיניים בחדשות יכול להתחרות בו.

בתערוכה הנקראת The redemption of vanity מוצג היהלום הכי-הכי נוצץ ומואר – החומר הזוהר ביותר שידוע לאנושות – ושוויו 2 מיליון דולר. הציפוי השחור משחור שלו מעלים את היופי הזה לגמרי.

בניגוד לארמון בלנהיים של משפחת צ'רצ'יל, שהניחו לאסלת הזהב הטהור להיעלם באישון לילה – כאן השומר הוא חלק מיצירת האמנות.

בתערוכה הנקראת The redemption of vanity מוצג היהלום הכי-הכי נוצץ ומואר – החומר הזוהר ביותר שידוע לאנושות – ושוויו 2 מיליון דולר. הציפוי השחור משחור שלו מעלים את היופי הזה לגמרי

העובדה שחדשות מדעיות – מופיעות בסצינת האמנות – קשורה ככל הנראה לסיפור המלחמה – והנהו לפניכם, הסיפור על מלחמה בין אמנים.

אזהרת מסע: ממש קשה להִצָמד אל הסיפור, כי מדובר באמנים שכל אחד מהם ראוי לסיפורים ארוכים; ובכל זאת זהו סיפור על צבע.

בזמן שאני מתלבטת על צבע השיער הנכון, שיצעיר אותי בכמה שיותר שנים, וגם תוהה אם מודעות הענק בלונדון המבשרות לי על The Power of color הן בהקשר של תערוכה במוזיאון ה"טייט מודרן" או של מוצר קוסמטי חדש, הסיפור הוא על אמן גדול – אניש קאפּוּר, פסל בריטי ידוע שנולד בהודו – אמן ידוע, מפורסם וחשוב.

העבודות הראשונות שלו היו צורות גיאומטריות מכוסות באבקת פיגמנט בצבעים נקיים וחזקים. היו בהם כח ועוצמה מיוחדים: במבט-על נראו קבוצות הפסלים כציור צבעוני.

העיסוק בצבע בפיסול הוא חדש: הפיסול הקלאסי עוסק בעיקר בצורה ובחומר. השימוש שעושה קאפור בצבעים המאוד נקיים וחזקים מבטל כביכול את הצורה והחומר.

הצורה מכוסה בפיגמנט, ואין חשיבות לחומר ממנו עשוי הפסל עצמו. גם בהמשך דרכו האמנותית, העבודות שלו עוסקות בביטול החומר, בחומר "נגטיבי". שימוש בציפוי כרום  דמוי מראה הופך פסל למשהו כמעט וירטואלי – לחלל המשקף את החלל שמסביבו,  וכאילו מתקיימת צורה בלי חומר. הפסל המפורסם ביותר שלו הוא  "שער העננים" – קלאוד גייט בשיקגו המכונה "השעועית" – וקרבות הצבע לווו בהרבה מימים של השעועית בשחור.

1000-names-blue
1000-names-blue

 

Anish Kapoor <br />White sand, Red millet, Many Flowers, 1982 <br />Mixed media and pigment <br />4 elements <br />101 x 241.5 x 217.4 cm <br />Collection Arts Council, South Bank Centre, London <br />
Anish Kapoor
White sand, Red millet, Many Flowers, 1982
Mixed media and pigment
4 elements
101 x 241.5 x 217.4 cm
Collection Arts Council, South Bank Centre, London

הרבה לפני קאפור היה איב קליין, אמן צרפתי, שהשפיע ושינה את עולם האמנות המודרנית. יש על אודותיו יותר מסיפור אחד: פעם הזמין אנשים לתערוכה בגלריה, אך לאחר שעמדו והמתינו בתור ארוך, גילו שבאו לראות חדר ריק.

הרבה לפני קאפור היה איב קליין, אמן צרפתי, ששינה את עולם האמנות המודרנית. יש על אודותיו יותר מסיפור אחד: פעם הזמין אנשים לתערוכה בגלריה, אך לאחר שעמדו והמתינו בתור ארוך, גילו שבאו לראות חדר ריק

הוא הגדיר את עצמו כאמן חלל: "לא צייר מופשט, פיגורטיבי, וריאליסטי – פשוט בשביל לצייר את החלל הוא צריך להיות בו";  הוא יצר אירועי מופע (פרפורמנס) שבהם, בנוכחות תזמורת וברוב טקס, צָבע דוגמניות-רקדניות עירומות שהחתימו את גופן על יריעת הקנווס.

בעבודת אמנות שנקראה "קפיצה אל החלל הריק", התפרסמה תמונתו בעיתון יומי, כשיום אחד לבש חליפה, עלה על הגג, פרש ידיו לצדדים וקפץ הישֵר אל החלל.

הוא יצר עבודות מונוכרום (צבע יחיד), אותן עבודות שהוציאו שם רע יותר מכל לאמנות המודרנית: ריבוע  של צבע נקי. תחילה היו אלה עבודות בכל מיני צבעים, ואחר כך בכחול.

Yves_Klein_Patent_63471
Yves_Klein_Patent_63471

בכחול הזה עסקינן:  קליין, שבקריירה המאוד קצרה שלו (הוא מת בגיל 34)  יצר עבודות קונספטואליות, מופעים, וציורים, התרכז יותר ויותר בצבע הכחול – צבע העומק והאינסוף.

אלא שהוא לא הסתפק בכך שהוא מזוהה כל כך עם הצבע הכחול – הוא גם רשם פטנט על הגוון, שקרא לו קליין אינטרנשיונאל: גוון אולטרה מרין עמוק ונקי. עד כמה שאני יודעת, קליין הוא האמן היחיד שרשם פטנט על צבע. פטנט רשום: צבע כחול קליין אינטרנשיונל

תערוכת מונוכרום של איב קליין:

monochromblau_neu_mail
monochromblau_neu_mail

 

בחזרה אל קאפור: בעודו חוקר את החורים השחורים של האמנות והנפש – יצרו מדענים חומר שנקרא Vanta black, שהוא השחור הכי שחור בעולם. החומר בולע 99.965 אחוז מהאור, ויוצר חושך מוחלט, המוחק כל תלת מימד וכל מציאות.

בחזרה אל קאפור: בעודו חוקר את החורים השחורים של האמנות והנפש – יצרו מדענים חומר שנקרא Vanta black, שהוא השחור הכי שחור בעולם. החומר בולע 99.965 אחוז מהאור, ויוצר חושך מוחלט, המוחק כל תלת מימד וכל מציאות

החומר מיוצר בתהליך כימי הגורם לפחם "לצמוח" בנָנו-צינוריות מקבילות לגמרי, ויוצר את פני השטח השחורים ביותר המוכָּרים לאנושות, בינתיים.

החומר פוּתח למטרות של מחקר בחלל, ליצירת כלי מדידה אטומים לגמרי לאור: טלסקופים וכיוצא באלה תוצרים שאין להם שום קשר לאמנות.

תהליך הציפוי של החומר מסובך ויקר. אניש קאפור רכש את הזכויות הבלעדיות לשימוש בחומר הזה לאמנות.

החברה שייצרה את השחור הזה החליטה לעבוד רק עם אמן אחד, וקאפור שעבודת חייו ממש הוקדשה, במיטבה, לפני השטח הבוהקים ביותר והחשוכים ביותר – התאים להם מאוד.

ההתבוננות אל תוך הבורות או החורים השחורים היא מוזרה. אתה חושב שהעין תתרגל לחושך, אבל זה לא קורה. כלום לא משתנה. בתערוכה אחת בפורטוגל נפל חובב אמנות לתוך היצירה ונחבל, גם היצירה ניזוקה.

היצירות של קאפור עם השחור הן אכן מרשימות ומופלאות. ההתבוננות אל תוך הבורות או החורים השחורים היא מוזרה. אתה חושב שהעין תתרגל לחושך, אבל זה לא קורה. כלום לא משתנה. בתערוכה אחת בפורטוגל נפל חובב אמנות לתוך היצירה ונחבל, גם היצירה ניזוקה. זה נשמע כמו בדיחה – איש אחד נפל לתוך אניש קאפור.

 

הבלעדיות הזאת עיצבנה אמנים אחרים, ובייחוד את סטיוארט סֶמפּל (http://stuartsemple.com/), אמן אנגלי צעיר בהרבה מאניש קאפור, ופחות מבוסס וידוע, אבל גם הוא אמן נחשב ומעניין, שעוסק בפופ ארט, במיצגים ובאמנות סביבתית וחברתית.

הנושא המלבב ביותר שהוא עוסק בו הוא אושר. סמפל, מכל מקום, הלך ויצר מהלך של קונטרה לשחור הכי שחור. הוא יצר צבע שהוא "הורוד הכי ורוד", במעבדה בסטודיו שלו, ובניגוד לוואנטה בלק, כל אחד יכול לרכוש את הצבע  (ועוד צבעים) בחנויות שלו ברשת, ובמחיר שווה לכל נפש.

אבל הרכישה מותנֵית בחתימה על התחייבות שאתה לא אניש קאפור: מותר להשתמש בצבע לכל תכלית שהיא – מלבד לתת אותו לאניש קאפור. ובכל זאת אניש קאפור פרסם בטוויטר תמונה של האצבע שלו בתנועה מגונה – בורוד הכי ורוד של סמפל.

אבל הרכישה מותנֵית בחתימה על התחייבות שאתה לא אניש קאפור: מותר להשתמש בצבע לכל תכלית שהיא – מלבד לתת אותו לאניש קאפור. ובכל זאת אניש קאפור פרסם בטוויטר תמונה של האצבע שלו בתנועה מגונה – בורוד הכי ורוד של סמפל

סמפל אינו שוקט על שמריו: הוא יצר גם את החומר הנצנצי הכי נוצץ בעולם מאבקת יהלומים, לא פחות.

וגם במאבק על השחור טרם נאמרה המילה האחרונה: סמפל יצר במעבדה בסטודיו שלו את צבע האקריליק הכי שחור שיש, שהוא אמנם פחות שחור מהוואנטה בלק, אבל הוא צבע שאפשר לצבוע במברשת, בניגוד לוואנטה בלק, שגם בגירסתו השניה והפחות מסובכת דורש ריסוס בטמפרטורה גבוהה, ביצוע של מומחים.

וממילא אם אתה אינך אניש קאפור אתה לא יכול לרכוש אותו לצרכי אמנות. גם חברה אמריקאית פיתחה חומר מתחרה בשחור – גם הוא בנָנו טכנולוגיה – והוא כמעט שחור כמו הוואנטה בלק. סמפל, מצידו, גם פתח חנות ממש בלונדון למוצרי הצבע שלו, שניצב בה שומר בכניסה, כדי שאניש קאפור לא יכנס.

בינתיים לקאפור יש בלעדיות על השחור המוחלט לצרכי אמנות אבל לא על עיצוב; ולפיכך יצרו אדריכלים באולימפידת החורף בסיאול את הבניין הראשון בעולם שצבוע בשחור המוחלט, ובחברת ב.מ.וו  יצרו את המכונית האולטימטיבית של באטמן, שצופתה כולה, מלבד הפנסים, בשחור משחור.

לאורך כל הסיפור הזה אני לא יכולה שלא לחשוב על כך שמי שבאמת זקוק לחומר הזה אלה אנחנו בתיאטרון: בייחוד בתיאטרון השחור אבל לא רק בו!

אני כבר רואה בדמיוני את הסטודיו החדש של מעצב התאורה במבי, כמו חור שחור של אניש קאפור, ומקדישה את הסיפור באהבה לשחקן סוהיל חדאד והבמאי אכרם תילאווי שנפל בחלקי העונג לעבוד איתם על הצגת "עיניים מדברות" בפסטיבל המסרחיד שהסתיים בסוף השבוע החולף.

שניהם התלוננו מרה על הקיר הכחול והמבריק בתיאטרון בעכו שהפריע להם בהצגה, ורק מחוסר אמצעים לא יכולתי לרכוש בשבילם את הצבע השחור הזה, שיגאל אותם ממצוקתם.

אניש קאפור, פסל "קלאודגייט" בשיקגו, המכונה "שעועית".

 

black
black

הקצת פחות שחור של סטיוארט סמפל – זמין לכל אדם מלבד אניש קאפור.

הענן סמיילי של סטיוארט סמפל מעבודות על אושר.

 

pink
pink

הורוד הכי ורוד של סטיוארט סמפל

עוד בחנות של סטיוארט סמפל: אבק יהלומים

אבק יהלומים
אבק יהלומים

 

טל יצחקי היא מנהלת תיאטרון אלפא וביתא-ספר לאמנויות המופע, ת"א. לימדה באוניברסיטת ת"א, מכללת ספיר, ייסדה את המגמה לעיצוב בחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ועמדה בראשה. בין 2003 ל-2005 הייתה מרצה ואמנית אורחת באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. עיצבה תפאורות, תלבושות, בובות ומסכות למעלה מ-250 הצגות ומופעים בתיאטרונים ולהקות מחול בארץ ובחו"ל; תרגמה מחזות וקובץ נאומי צ'רצ'יל; הייתה מיוזמי מרכז הפרינג' בת"א; שימשה מזכ"ל איגוד מעצבי הבמה בישראל; אצרה תערוכות עיצוב במה, הרצתה והנחתה סדנאות בארץ ובעולם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,259 מילים

תגובות אחרונות

עודכן לפני 3 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תמורת 2,000 דולר, מדריך אמנויות לחימה ישראלי מלמד את המתפללים האמריקאים להיערך לאירוע של ירי המוני בבית הכנסת ● האופציות שהוא מעמיד בפניהם: לברוח, להסתתר, או להילחם ביורה

עוד 741 מילים

לאחר חשיפת זמן ישראל ועדת הבחירות לא כללה בתוצאות את הקלפי מפרדיס, שהועברה לחקירת משטרה

זמן ישראל חשף שלשום חשד לנסיון זיוף חמור של נציג הליכוד בקלפי בפרדיס ● ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 הודיעה היום כי לא כללה את הקלפי המדוברת בספירת תוצאות האמת, וכי הנושא כולו הועבר לחקירת המשטרה ● ״הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה״, נמסר

פרשת הזיופים בקלפי בפרדיס: ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 לא תכלול בשלב זה את ההצבעות בקלפי מס׳ 9 בפרדיס, לאחר שאישרה כי ישנן ״ראיות ממשיות״ לביצוע זיופים באמצעות הוספת פתקי הצבעה.

זמן ישראל חשף שלשום (רביעי) כי אדם שהתחזה להיות נציג ועדת הבחירות הגיע לקראת ערב אל הקלפי בפרדיס ודרש מכל נציגי המפלגות לעזוב את חדר הקלפי – למעט נציג הליכוד. המתחזה ונציג הליכוד נשארו בחדר לבדם, למרות מחאות הנציגים האחרים שניסו בכל כוח להיכנס בחזרה לחדר.

משהצליחו, סיפר אחד מהנציגים לזמן ישראל, "ראינו דבר מוזר: נציג הליכוד עמד מאחורי הפרגוד, וכשראה שנכנסנו ושאנחנו מסתכלים עליו ומתקדמים אליו, הוא יצא וסידר את מכנסיו וחגורתו, ויצא משם במהירות ובבהלה. נכנסנו לתא, וראינו שהוא השאיר אחריו ערמה של יותר מ-100 מעטפות חתומות, חלקן פתוחות וחלקן סגורות, ובתוך המעטפות הסגורות היו פתקים של מחל".

בהודעה שהוציאה היום ועדת הבחירות המרכזית על התוצאות הסופיות (הלא רשמיות), נאמר (הדגשים במקור):

תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה בקלפי מס' 9.0 בפורידיס בה היה ניסיון לזיוף ע"י הוספת פתקי הצבעה; לקראת סוף יום הבחירות התקבל בוועדת הבחירות המרכזית דיווח ממפקח טוהר הבחירות לעניין האירוע. לאחר התייעצות עם יו"ר ועדת אזורית חדרה, הוחלט כי הקלפי לא תספר במקום אלא תובא בשלמותה לוועדת הבחירות המרכזית ותבדק שם. הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית, בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה והיא תועבר לחקירת המשטרה.

עד כה נספרו 99.8% מהקולות, כאשר 14 קלפיות, כולל זו בפרדיס, לא נכללו בספירה בשל חשד לאי סדרים או זיופים.

"תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה ב-14 קלפיות, אותן ממשיכה הוועדה לבדוק בבדיקה מעמיקה ויסודית, נוכח העובדה שבקלפיות אלו אירעו במהלך יום הבחירות אירועים חריגים בתחום טוהר הבחירות״, נאמר בהודעה.

"בדיקתן הסופית טרם הסתיימה. מקרים אלו נתגלו חלקם ע"י סיירת מפקחי טוהר הבחירות של ועדת הבחירות המרכזית, חלקם ע"י מזכירי ועדות הקלפי וחלקם ע"י נציגי הסיעות".

עוד 289 מילים

״תושבי הנגב סבלו משלטון הימין, מהריסות, הפקעת אדמות, מהשארת ילדים מחוץ לבתי הספר" אומר תושב רהט בניסיון להסביר את שיעורי ההצבעה הגבוהים ביישוב ● 15 ק״מ משם, באופקים, שתי נשים בנות כ-70 מתפלאות על השאלה למי יצביעו. מבחינתן הליכוד זה האפשרות היחידה

עוד 2,351 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אַחְדוּת

נתניהו הבין עוד בליל הבחירות שהמילה "אחדות" היא קרש ההצלה שהוא צריך להיאחז בו כדי לא לטבוע ● אלא שאחדות חלומית כזו היא כמו שמיכה שפורשים במהירות על המיטה כשמגיעים אורחים, כדי להסתיר את הבלאגן ● יש רק בעיה אחת: הכביסה שמתחת לא תקפל את עצמה לבד

עוד 1,021 מילים

בכיר בליכוד: "נתניהו כמו שן מתנדנדת, בסוף היא תיפול"

בכיר הליכוד צוטט בחדשות 12 ● פרשנים פוליטיים מציעים חנינה נשיאותית לנתניהו ● נסראללה: גנץ ונתניהו אותו דבר ● לאחר ספירת 99.8% מהקולות - אין שינוי בחלוקת המנדטים ● נתניהו פגש את גרינבלט, גנץ יפגוש אותו בהמשך ● ליברמן: "אין סיכום ביני לגנץ" ● יועז הנדל: "בלוק הימין מעורער" ● ריבלין יחל בסבב שיחות עם ראשי המפלגות ביום ראשון

עוד 40 עדכונים

ראשות הממשלה זה קלף המיקוח של נתניהו. הוא לא יוותר עליו

בניגוד לביטחון שמפגין נתניהו כלפי חוץ, בשיחות סגורות על עתידו המשפטי הוא רואה שחורות ● עכשיו שאיבד את הרוב הימני שהיה לו, התקווה היחידה שנותרה עבור נתניהו היא להגיע לעסקת טיעון כשיש לו מה להקריב בתמורה להקלה משמעותית באישום ובענישה ● התותח המשפטי רם כספי הצטרף לצוות ההגנה בדיוק לשם כך ● פרשנות

עוד 633 מילים

"מדהים כמה נתניהו מוכן ללכת רחוק כדי לשמור על שלטונו"

יועץ הסקרים האמריקאי סטן גרינברג היה אחד מאדריכלי הניצחון של אהוד ברק ב-1999 ● כעת הוא מאמין כי ימיו של נתניהו בתפקיד ראש הממשלה ספורים ● אבל בהכירו את רה"מ, הוא יודע שהכל עדיין פתוח

עוד 1,385 מילים

שידור חי מול השירותים של התחנה המרכזית, הסתה נוספת נגד הציבור הערבי, הפרת חוקי הבחירות והתקנות של פייסבוק, ושורת בכירים שלא מתביישים להדהד את המסרים הגזעניים שלו ● כך נראו הרגעים הדרמטיים של מערכת הבחירות בעמוד הפייסבוק של נתניהו

עוד 864 מילים

בחינת זהותם של חברי הכנסת הנבחרים, ותיקים וחדשים, יכולה להעיד על החברה הישראלית, שבחרה בהם ● עם רוב מכריע לגברים יהודים, עירוניים ומשפחתיים, ו-10% נציגי ציבור המעורבים בפרשות פליליות, אפשר כבר לנסות ולנבא איך ייראו החלטותיה

עוד 1,136 מילים

משבר כלכלי חמור ברשות הפלסטינית

דוח של הבנק העולמי מצביע על ירידה של 70% בכנסות ממיסים ועל הקושי של הרשות הפלסטינית לגייס הלוואות ● צופה פערי מימון של 1.9 מיליארד דולר עד סוף השנה ● הסיבות למשבר: הפחתה בכספי סיוע המגיעים לרשות, ומחלוקת על העברת המסים שישראל גובה עבורה

עוד 420 מילים
סגירה