כאשר התערוכה "דֶבֶר!" נפתחה במוזיאון לארכאולוגיה בעיר הרנה שבמערב גרמניה בספטמבר האחרון, היא עוררה עניין מוגבל, בעיקר מצד הקהל המקומי והתקשורת. באמצע מרץ, כשגרמניה נקטה את האמצעים הראשונים לבלימת התפשטות נגיף הקורונה, התערוכה החלה לעשות כותרות ברחבי המדינה.

"העניין הרב מובן, מפני שאפשר למתוח קווים מקבילים – למרות שהדֶבר נגרם על ידי חיידק ולכן הוא ניתן לריפוי, שלא כמו הקורונה, שנגרמת על ידי וירוס", אומר אוצר התערוכה שטפן לינן. "אף על פי שהעניין בתערוכה גבר מאוד, רוב המבקרים הפוטנציאליים, ובעיקר כיתות בית ספר, לא יכלו להגיע, בגלל הגבלות התנועה".

שעות ספורות לאחר הריאיון עם לינן, המוזיאון נסגר. המגפה החדשה גברה על זו הישנה. אבל כעת, אפשר לערוך סיור וירטואלי בתערוכה המעניינת הזאת ברשת.

באמצעות כ-300 פריטים, התערוכה מציגה את התגובות הרפואיות והדתיות למגפות בימי הביניים, בעיקר למגפה השחורה (דֶבר הבלוטות) שהכתה באירופה במאה ה-14. הרופאים האמינו אז שאדים רעים או מערך כוכבים שלילי אשמים. הנוצרים והכנסייה הקתולית סברו שהגורם למגפה הוא חרון אפו של אלוהים.

כדי לפייס את האל, הכנסייה הורתה למאמיניה להכות על חטא. בניסיון לבטל את גזירת המוות, היא ארגנה תהלוכות המוניות, שסביר להניח שרק תרמו להתפשטות החיידק, או טקסי פולחן קדושים. "קיסרים ומועצות עירוניות נדרו לבנות כנסייה או עמוד זיכרון אם המגפה תיבלם או תפסח על התושבים המקומיים", אמר לי לינן. "שבועה מפורסמת כזאת נעשתה בכפר הבווארי אובראמרגאו: אם הדֶבר יחוס עלינו, נשחזר את סיפור צליבת ישו אחת לעשור".

השבועה נעשתה ב-1633, לאחר ש-80 מתושבי הכפר נפלו קרבן למגפה. התהלוכה הראשונה התקיימה כעבור שנה, ומאז תושבי הכפר מקיימים את שבועתם, והאירוע, שהפך למפורסם, נערך בשנה הראשונה לכל עשור, בהשתתפות 2,000 שחקנים, מוזיקאים ואנשי סיוע טכני. השנה, האירוע היה אמור להיפתח ב-16 במאי ולהימשך עד 4 באוקטובר. הכפר ציפה לכחצי מיליון אורחים, אבל בעקבות התפרצות הקורונה, הרשויות דחו אותו למאי 2022.

ד"ר שטפן לינן, אוצר התערוכה "דבר!" (צילום: באדיבות המוזיאון לארכיאולוגיה בהרנה)

בדיוק כמו השפעת הספרדית במאה ה-20, שנדבקו בה 500 מיליון בני אדם, גם את המגפה השחורה הפיצו חיילים. ב-1346, צבא של טטרים הטיל מצור על הנמל הג'נובזי של קאפה שבחצי האי קרים, שהיה הבסיס של נסיכות גנואה. החיילים הטטרים היו נגועים במגפה, והשליכו את מתיהם לתוך העיר כדי לאלצה להיכנע.

באמצעות הספינות של גנואה, המגפה הגיעה לאימפריה הרומית ולשאר אירופה. היא הכתה תחילה בערי נמל – קונסטנטינופול, גנואה וונציה – וב-1348 הגיעה לפריז, ללונדון ולקהיר. בהמשך התפשטה למדריד, לקלן ולווינה וגם לוורשה ולמוסקבה. וכך, בתוך שבע שנים מגפת הדֶבר הביאה למותם של 25 מיליון בני אדם, שליש מאוכלוסיית אירופה.

האירופאים של ימי הביניים ידעו היטב שהמגפה עומדת להגיע. "ערים רבות תקשרו ביניהן באמצעות רשת שליחים", אומר אלכסנדר ברנר, היועץ המדעי של התערוכה. אבל חיידקים טרם התגלו אז, ואף אחד לא ידע מה מקור ההתפרצות.

כשהבהלה גברה, אנשים חיפשו שעירים לעזאזל מקרב הקבוצות החלשות של החברה כדי להטיל עליהם את האשם בהתפרצות המגפה: נשים שהואשמו כמכשפות, קבצנים ויהודים.

האירופאים של ימי הביניים ידעו היטב שהמגפה עומדת להגיע. "ערים רבות תקשרו ביניהן באמצעות רשת שליחים", אומר היועץ המדעי של התערוכה. אבל החיידקים טרם התגלו, ואף אחד לא ידע מה מקור ההתפרצות.

פסל של רוכוס הקדוש, שנחשב למגן מפני המגפה (צילום: באדיבות המוזיאון לארכיאולוגיה בהרנה)

רצח היהודים הגדול ביותר לפני השואה

ברנר מציין שהיהודים סבלו מהיסטוריה של אפליה. במשך דורות הם נרדפו כרוצחיו לכאורה של ישו. במהלך המגפה השחורה הם הואשמו בהרעלת הבארות כנקמה בנוצרים על סבלם, אומר ברנר.

"בעקבות זאת, כמעט כל הקהילות היהודיות בשטח גרמניה של היום הוכחדו", הוא אומר. "אלה היו הרדיפות הנרחבות ביותר של יהודים לפני השואה".

התעמולה האנטישמית הזו משתקפת בתחריט עץ צרפתי, שבו נראה גבר מזוקן האוחז בידו שק קטן, שהוא עומד להשליך לבאר. דמות שטן המטיל מים לבאר רומזת על סכנה. צלב גדול הניצב בסמוך לבאר מזהה אותה בבירור כנוצרית.

תחריט עץ צרפתי מתקופת המגפה השחורה במאה ה-14, שבו נראה יהודי מרעיל באר (צילום: המוזיאון בהרנה)

גל הרדיפות החל באפריל 1348 בטולון שבדרום צרפת, שם נרצחו 40 יהודים, דבר שבישר את סופה של הקהילה היהודית בעיר. משם הוא התפשט במהרה לספרד ולאזורים אחרים בצרפת. בנובמבר 1348 התרחשו הפוגרומים הראשונים בערים דוברות הגרמנית ברן ושטוטגרט. בקיץ 1349, האלימות הגיעה למיינץ, לטריר ולקלן. הפוגרום המתועד האחרון שהיה קשור למגפת הדבר ולהרעלה לכאורה של בארות התרחש ב-1351 באזור פולין של היום. אבל רדיפות היהודים והפוגרומים השתנו מעיר לעיר, כפי שהתערוכה מראה.

"את הפוגרומים יזמו משפחות של סוחרים שהיו להן חובות ליהודים", אומר ברנר. "עם השמדתן של הקהילות היהודיות, הם נפטרו מבעלי החוב המעצבנים שלהם".

בעיר אאוגסבורג שבבוואריה, משפחת פורטנר, שהשתייכה לאצולה, ארגנה התקוממות, שהייתה הן ניסיון הפיכה והן פוגרום נגד היהודים. ניסיון ההפיכה נכשל, אבל רציחת יהודי העיר אפשרה למשפחה להיפטר מנושיהם היהודים.

פוגרומים כאלה בדרך כלל בוצעו בימי שבת – מסיבות פרקטיות. "בשבת, היהודים היו בבתיהם ברובע היהודי או בבית הכנסת, והיה קל יותר מבחינה לוגיסטית למצוא אותם מקובצים במקום אחד ולחסל אותם במהירות", אומר ברנר. "פעמים רבות יהודים נשרפו חיים בבתי הכנסת שלהם".

"בשבת, היהודים היו בבתיהם ברובע היהודי או בבית הכנסת, והיה קל יותר מבחינה לוגיסטית למצוא אותם מקובצים במקום אחד ולחסל אותם במהירות", אומר ברנר. "פעמים רבות יהודים נשרפו חיים בבתי הכנסת שלהם"

מועצת העיר של רגנסבורג הייתה יוצאת דופן לטובה ביחסה ליהודים במהלך התקופה הזאת. האצולה והאדמיניסטרציה המקומיות הגנו על היהודים "שלהן" ואפילו הציעו מקלט ליהודים שגורשו מאאוגסבורג, נירנברג ווינה.

יש להבין היטב מה עמד מאחורי היחס הטוב ליהודים, אומר ברנר. "הם לא דרשו את טובת היהודים, שהיו 'הפרה החולבת' שלהם. ההגנה על היהודים לא הייתה למען טובת היהודים. עמדו מאחורי זה בעיקר אינטרסים כלכליים", הוא אומר.

"מה שמכונה 'המס היהודי' היה פריבילגיה של המלוכה, שהבטיחה את ביטחונם של היהודים האמידים בעיקר, בתמורה למס שהיה עליהם לשלם למלך. המלך היה יכול לחלוק את הפריבילגיה הזאת עם בני האצולה הגבוהה או עם הרשויות המקומיות. לאותם ערים ובני אצולה היה אינטרס משמעותי שלא לטבוח ביהודים, שהיו פרה חולבת עבורם, אלא להמשיך לחלוב אותם", אומר ברנר.

צלב שנועד להגנה מפני המגפה (צילום: באדיבות המוזיאון לארכיאולוגיה בהרנה/peter-juelich.com)

ראשיתו של ההסגר

במאה ה-14 האפיפיור קלמנט השישי, שהתגורר באביניון, אסר על רדיפות יהודים באביניון ובאזורים השייכים לכנסייה. "בפרסומים שלו, קלמנט השישי השתמש בטיעון לוגי כדי להראות שאין שום היגיון בהאשמת היהודים", אומר ברנר. "הוא הזכיר שבמגפה מתו יהודים בדיוק כמו נוצרים. אך דבריו נפלו על אוזניים ערלות".

רק כמה עשורים אחרי המגפה השחורה הונהג אמצעי הגנה יעיל מפני מגפות נוספות: ההסגר. המבקרים בתערוכה מגלים שהנמל הוונציאני של רגוזה (כיום דוברובניק) ייעד לראשונה בשנת 1377 אזורים מיוחדים למלחים, לנוסעים ולסחורות שהגיעו מאזורים שנחשבו לנגועים במגפה. הם הוחזקו בבידוד 40 ימים. מקור המילה quarantine (הסגר) במילה האיטלקית quaranta (ארבעים).

לינן מספר שבעקבות העבודה על התערוכה, הוא רגיש יותר לתגובותיהם של אנשים להתפרצות הקורונה: "גיליתי שאנשים המאוימים על ידי מגפה מתנהגים באופן דומה לאורך שנים. חלקם נתפסים לבהלה, אחרים נעשים יותר דתיים".

לינן מספר שבעקבות העבודה על התערוכה, הוא רגיש יותר לתגובות של אנשים לקורונה: "גיליתי שאנשים המאוימים על ידי מגפה מתנהגים באופן דומה לאורך שנים. חלקם נתפסים לבהלה, אחרים נעשים יותר דתיים"

ההיסטוריון ברנר אומר כי הידע שלו על מגפות קודמות אינו בהכרח מקל עליו את ההתמודדות עם מגפת הקורונה. "מה שחשוב עבורי באופן אישי הוא לא לשכוח את הסולידריות עם קרובי המשפחה ועם החברים הקרובים", הוא אומר.

פסל של סבסטיאן הקדוש, שנחשב למגן מפני המגפה (צילום: באדיבות המוזיאון לארכיאולוגיה בהרנה)