השבוע צויין יום הולדתה של גולדה מאיר, ראשת הממשלה לשעבר. לו היתה חיה היום היתה בת 102. לגולדה שמורה זכות בכורה ופריצת דרך נשית מנהיגותית, בשל היותה ראשת הממשלה הראשונה בישראל, בתקופה שבה היה יחס אמביוולנטי לנושא: היחס לנשים היה מפלה, פוגעני ומטריד, לא רק בישראל, אלא כתופעה חברתית חובקת עולם.
בישראל היה לנשים מעמד בעל חשיבות גבוהה בתנועה החלוצית וכלוחמות להקמת המדינה. הן היו שותפות שוות מעמד שילדו וגידלו ילדים, בישלו וטיפלו, אולם גם סללו כבישים, ייבשו ביצות ונלחמו לצד הגברים כלוחמות עזות ללא חת.
מושג מיוחד שהטביעה גולדה במציאות הפוליטית שלנו הוא "המטבחון". כראש ממשלה, גולדה ניהלה אורח חיים צנוע בדירתה בתל אביב, בישלה במו ידיה במטבח הקטן והפשוט, שנראה בדיוק כמו רוב מטבחי הבתים בישראל של שנות ה-60-70. היא בישלה והגישה אוכל יהודי מסורתי כמו גפילטע פיש, שהיה להיט ידוע בקרב הפורום שארחה במטבחה.
אבל המטבח של גולדה, שניהלה את הפורום הגברי ביותר של המדינה, היה ההפך מכל מה שנתפס כמטבח ומקום לנשים בלבד: שם נרקחו ענייניה של המדינה. סביב שולחן הפורמייקה הירוק, במטבח הקטן האפוף בעשן סיגריות, אמנם גולדה הגישה לנוכחים קפה שחור, עוגת גבינה או שטרודל תפוחים מעשי ידיה, תוך שהיא מתעקשת על אירוח אישי ומסרבת לקבל כל עזרה, אבל במקביל נרקמו שם גם התרגילים הפוליטיים של מחר והתבשלו המהלכים הסודיים ביותר. המטבח של גולדה הפך להיות מושג מיתולוגי הידוע בשם "המטבחון", גם לאחר שהתפטרה בשנת 1978 מתפקידה כראש הממשלה וגם לאחר שהלכה לעולמה.
המושג: "מטבחון" הפך להיות השם הנרדף להתכנסות המצומצמת של צוות המנהיגות הנבחר, כדי להתייעץ לגבי מהלכים בעלי משמעות גבוהה. המטבחון כבר לא בהכרח התקיים במטבח, הוא התקיים גם אצל בגין בדירתו בתל אביב, אצל רבין ופרס. המטבחון ממשיך להתקיים בשם זה עד היום בכל ממשלות ישראל אצל המנהיגים הגברים, בפורומים מצומצמים בחדרי ישיבות, אליהם מגיעים מגשי בורקס ומשקאות קלים וחמים הנישאים בידי עובדות משק, שאף אחד לא יודע מה שמן.
המטבחון ממשיך להתקיים עד היום בכל ממשלות ישראל אצל המנהיגים הגברים, בפורומים מצומצמים בחדרי ישיבות, אליהם נישאים מגשי בורקס ומשקאות קלים בידי עובדות משק, שאף אחד לא יודע מה שמן
שנים לאחר גולדה, נשים חזקות ומובילות דעת קהל הולכות ותופסות יותר ויותר מקום במנהיגות הציבורית וגם כמובילות דעת קהל, בגלל היותן קרובות לצמתים של מקבלי החלטות וחלקן בגלל היותן רעיות של מנהיגים מסויימים. בקבוצת "הרעיות של", יש כאלו הפועלות לקידום נושאים חברתיים ומהותיים, יש כאלו שמשמשות בת לוויה לבן הזוג ויש כאלו שמסרבות להיות "אשתו של", כמו למשל סוניה פרס.
הנשים שהן רעיות של וגם הנשים המנהיגות, הינן נשים בעלות השכלה, אינטליגנטיות ויכולת לתרומה עצומה בשטחי המומחיות שלהן. אולם משום מה, רבות מהן בוחרות להמשיך לייצג עצמן בבישולים ובאפייה, בחיבור לנושאי קולינריה, לבוש וסטיילינג של נראות חיצונית.
כאילו כל המהפכה הפמיניסטית היתה כדי שנעסוק בסוג נעלי העקב המדוייקות, במותגי הלבוש ההולמים את הארוע, בצבע השיער ובקו התספורת, במעצב השיער "האלוהי" בתפקוד האימהי, באיפור "הגאוני" וביכולת להכין עוגות בסקוויטים וקצפת, לבשל ממולאים, קציצות, לגדל ירקות ולעסוק בבישול.
בסרטונים מיוחצנים, בראיונות וכתבות תקשורת, ברשתות החברתיות: פייסבוק ובמיוחד באינסטגרם, שהפך לבמת ההופעה של לא מעט מנהיגות ופוליטיקאיות, המוצאות לנכון להתגאות בבישוליהן ומאפיהן. לא זכורות לי אינדירה גנדי, אנגלה מרקל, מרגרט תאצ'ר, ג'סינדה ארדרן, או סאנה מרין, מצטלמות מבשלות או חולקות את סודות היופי והבישול שלהן. הן היו וישנן מנהיגות נטו ואת העיסוקים האחרים שלהן שמרו ושומרות לחייהן הפרטיים.
על אותו בסיס של עיסוק מגדרי שמרני, לא זכור לי שראיתי מנהיגים וגברים בעמדות הובלה מצטלמים כשהם עורכים שיפוצים בבית, חוטבים עצים, פותחים סתימה בביוב או מנפנפים על המנגל. הם גם לא מעניקים עצות למראה גברי עדכני וטיפוח עצמי כמו: איך לגדל זיפים, להוציא שערות מהאף ולהתמודד עם נשירת שערות וקרחת וגם לא מסבירים כיצד מתחזקים אבהות, זוגיות וקריירה.
הנשים שהן רעיות של וגם הנשים המנהיגות, הינן נשים בעלות השכלה, אינטליגנטיות ויכולת לתרומה עצומה בשטחי המומחיות שלהן. אולם משום מה, רבות מהן בוחרות להמשיך לייצג עצמן בבישולים ובאפייה
לא ברור מדוע נשים בוחרות לייצג עצמן דרך המקום שאליו נשלחו במשך שנים רבות בבוז ובזלזול: "אשה למטבח" ו"תהיי יפה ותשתקי". ביטויים שמיטב השוביניסטים בחרו להטיח בנשים שרצו להתקדם למקום בכיר ומשפיע. חז"ל אמרו: "שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם אשה נאה דירה נאה וכלים נאים". אולי באותם ימים באמת הספיקו שלושה ערכים אלו כדי להרחיב דעתו של אדם ולאו דוקא אשה דעתנית, משכילה ונחרצת בדיעותיה ומהלכיה. אבל הזמנים השתנו. אנו לא "בת של" או "אשתו של". אנו בנות אדם בפני עצמנו, בכל הרמות, כשחלקנו נמצאות בעמדות הובלה, מנהיגות, מחקר, ניהול, תכנון, קובעות מדיניות וכדומה.
לכן מוזרים בעיני הראיונות של נשים מובילות, החשות צורך לפרט ולהסביר אודות התפקוד האימהי והמשפחתי שלהן. ה"העצמה הנשית" הבאה לידי ביטוי בצילומי הפקות אופנה, בישול ואפייה העולים בתקשורת וברשתות החברתיות, בהסכמת וביוזמת נשים שנבחרו לתפקיד מנהיגותי/בכיר ומוביל, לאחר מסלול תובעני ועבודה קשה.
לאחר יום עבודה בו הן מנהלות תהליכים ב"מטבחון", הן בוחרות לייצג את עצמן מהמקום שכאילו מזהיר את הסובבים אותן: "אל תדאגו, זה לא שהתבלבלתי והפכתי באמת לאשה חזקה / מובילה / מנהיגה – העסוקה בסוגיות המשליכות על חייהם של רבים ובדילמות קשות. לא שכחתי מאין באמת הגעתי. וכדי שתדעו שלא השתניתי אז הנה אני, חוזרת למה שבאמת מעניין נשים ומראה שאני גם יפה וגם מבשלת ואופה".
גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם