מראה הלבניות של בזן אחרי שאחת קרסה, ב-12 ביוני 2020 (צילום: Meir Vaknin/Flash90)
Meir Vaknin/Flash90

שלוש הערות על קריסת אחד ממגדלי בז"ן במפרץ חיפה

קריסתה הבוקר של אחת הלבניות של בז"ן הוא ארוע סמלי בעל חשיבות כמעט היסטורית - גם אם מהותית אין להתמוטטות כל השפעה, לטוב או לרע, על מצב זיהום האוויר במפרץ חיפה ● אפשר להבין את השמחה של פעילי הסביבה ● ההתלהמות של השרה לאיכות הסביבה פחות לגיטימית ● וגם מותר להעצב על קריסתו של מבנה היסטורי מרתק ● פרשנות

1

פעילי סביבה וחיפאים רבים עלצו הבוקר מול תמונות הקריסה של אחת הלבניות בבתי הזיקוק.

מהותית, אין להתמוטטות הלבנייה שום השפעה על הפעילות התעשייתית והיקף הזיהום של בז"ן. הלבניות לא פעילות כבר יותר מעשור, וממילא מעולם לא זיהמו שום דבר: מדובר במתקן לקירור מים שנבנה על ידי הבריטים, וגם בימים שבהם עדיין היה פעיל, האדים היחידים שעלו ממנו היו של קיטור.

סמלית, מדובר באירוע בעל חשיבות כמעט היסטורית. המערכה על עתיד התעשייה במפרץ נמצאת בעיצומה, וקריסה של האייקון שמזוהה עם בתי הזיקוק משולה לנפילה של קטע מחומת ההפרדה אם וכאשר תפרוץ האינתיפאדה השלישית.

כשהמבנה שמופיע על הלוגו שלך מתפורר לתוך עצמו בענן אבק, זה יוצר תחושה שאתה לא רלבנטי, מיושן, שזמנך עבר. בעולם שנשלט על ידי הדימוי החזותי והציוץ, לפריים של הלבנייה הקטומה עשויות להיות – או עלולות, תלוי מאיזה צד מסתכלים – השלכות מרחיקות לכת על הלך הרוח הציבורי.

2

אני מוכרח להודות שנחמץ ליבי כשראיתי את התמונות. הלבניות הן מבנים ייחודיים ומרתקים מבחינה ארכיטקטונית והנדסית, וכמובן בעלי ערך היסטורי – דרכן אפשר לספר את כל סיפור התפתחות התעשייה במפרץ, שהחלה כאמור כשהבריטים ניהלו את העניינים והעיר הייתה קטנה ורחוקה.

אחרי עשורים של התבוננות מבחוץ, זכיתי לפני מספר שנים להיכנס לתוך אחת מהן, כשזו הפכה למרכז מבקרים, והייתי אחוז השתאות: לעמוד בבסיס הלבנייה ולהסתכל כלפי מעלה, אל החלל העצום שהולך ונהיה צר, זו חוויה בעלת עוצמה. רבים מהמבקרים לא עומדים בפיתוי ומשחררים קריאות רק כדי לשמוע את ההד שחוזר מהדפנות העצומים.

הלבניות של בזן מוארות בלילה, אוקטובר 2006 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)
הלבניות של בז"ן מוארות בלילה, אוקטובר 2006 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

מרכז המבקרים, אגב, קיים ופעיל. ההתמוטטות התרחשה בלבנייה השנייה שבתחזוקה שלה כנראה השקיעו פחות. הביקור במרכז המבקרים עדיין מומלץ – אם כי הוא מגיע בעסקת חבילה עם סרטון ופסקול שמנסה לשכנע את האורחים שבתי הזיקוק הם בעצם הדבר הכי ירוק ובעולם ומה שמייצרים שם זה אוויר שושנים. את התכנים לא חייבים לקחת ברצינות – את המבנה כן.

3

שום תגובה מהצד הירוק לא החמיצה את הסמליות שבקריסה הזו. כל הפעילים והארגונים ששחררו הודעות, ציינו שמדובר בהוכחה לכך שהתעשייה בדרך לצאת ממפרץ חיפה. אלה תגובות לגיטימיות ומובנות.

התגובה של השרה החדשה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, לטעמי כבר פחות לגיטימית.

"סמל משמעותי של תחילת הסוף", היא צייצה הבוקר, "הפעם הקריסה התרחשה בטעות, הפעם הבאה תהיה מכוונת". לקינוח הוסיפה ש"לתושבי חיפה מגיע לחיות בסביבה בריאה".

סביר, ואולי אפילו רצוי, שהשרה תשאף להוציא את התעשייה מהמפרץ, אבל הסגנון, הסגנון. שרה בממשלה שמחה לאיד כשמבנה היסטורי קורס?

אפשר להוביל את התהליך המורכב של הוצאת התעשייה מחיפה בממלכתיות וענייניות, ואפשר בפופוליזם והתלהמות. הציוץ של גמליאל נשמע כמעט כמו איום לעלות על המפעלים עם D9, וזה לא נשמע הרבה יותר טוב מהאיום ששיגר בזמנו ח"כ מוטי יוגב לעבר בית המשפט העליון.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 402 מילים ו-1 תגובות
סגירה