חברי מליאת המועצה האזורית חוף הכרמל התכנסו בשבוע שעבר לישיבה, סגרו אחריהם את הדלת, ומאותו הרגע התנהלו כאילו מדובר בדיון בבונקר של הקריה. הם הוחתמו מראש על ידי ראש המועצה והיועצים המשפטיים על הסכמי סודיות נחרצים, ונאלצו להתחייב שלא להדליף או להוציא לציבור דבר ממה שיאמר.
חלקם השתאו לנוכח המהלך, אך גם אלה שלא הבינו או לא הסכימו איתו, צייתו כחיילים טובים. כך התקיימה לה בחשאיות מוחלטת ישיבה של נבחרי ציבור, אותו ציבור שהפקיד בידיהם את המשימה לשמור על הקופה מטעמו.
סגירת ישיבות מליאה של מועצות מקומיות או אזוריות היא עניין חריג במיוחד. המועצה היא מעין "כנסת" של היישוב, ועיקרון הפומביות אמור להיות נר לרגליה. בשנים האחרונות אף התפתחו הסדרים המאפשרים הקלטה וצילום של ישיבות מועצה, וביישובים רבים הן מועברות בשידור חי דרך הרשתות החברתיות.
רק לעתים נדירות יסגור ראש מועצה מקטעים של ישיבה בעילה מוצדקת, לרוב מאחד משני טעמים: ענייני ביטחון או ענייני צנעת הפרט. הישיבה המדוברת של המועצה האזורית חוף הכרמל לא עסקה באף אחד מהשניים. ולמרות זאת היא הייתה "רגישה", בעיקר לראש המועצה אסיף איזק ולאנשיו.
מליאת המועצה כונסה לישיבה "שלא מן המניין" לנוכח שאלות הולכות ומצטברות סביב סדרת המכרזים למתן זיכיון לתכנון ולהפעלת "חוף המבצר" הנמצא צפונית לישוב – מכרזים שמאז נפתחו הסתבכו שוב ושוב בתקלות, ניסוחים מעורפלים, פסילות וטענות חוזרות ונשנות ל"תפירת מכרז" לכאורה.
כפי שפורסם בתחקירי זמן ישראל שעקבו אחרי הסאגה שנמשכת מאז ספטמבר, בחודש שעבר נפסל גם המכרז השלישי, וכעת מתקיים מכרז רביעי. גם הוא יצא לדרך ללא דיון ציבורי וללא שיתוף הציבור, וגם הוא עמוס בסעיפים מעלים תהיות.
תקציר הפרקים הקודמים: בספטמבר הודיע ראש המועצה, בפוסט חגיגי על רקע אדוות החוף התכולות, כי "חוף הכרמל מגייסת את (הזמר) מוש (בן ארי) בבניית כלכלה מקיימת בחופים שלנו"; כמה חודשים אחר כך נודע כי המועצה מתכוונת להעניק לזמר – המפעיל גם את "החוף של מוש" באילת – זיכיון כפול ללא מכרז בהליך של ספק יחיד, כך שהוא יתכנן ויתפעל את החוף. הנימוק לצעד החריג היה: "בחיפוש אינטנסיבי באינטרנט" לא מצאו אף יזם מתאים אחר המעוניין בכך.
בן ארי כבר כמעט זכה בזיכיון הכפול, אלא שאז תושבים החלו להתקומם, חברי ועדת החופים של המליאה תהו מדוע מקדמים מהלך כזה בחאפ-לאפ ללא דיון, ופתאום צצו לא פחות משלושה זכיינים שהביעו עניין בחוף, ודרשו הליך שוויוני.
בן ארי כבר כמעט זכה בזיכיון הכפול, אלא שאז תושבים החלו להתקומם, חברי ועדת החופים של המליאה תהו מדוע מקדמים מהלך כזה בחאפ-לאפ ללא דיון, ופתאום צצו לא פחות משלושה זכיינים שהביעו עניין בחוף
למועצה לא נותרה ברירה, והיא נאלצה לצאת להליך מכרזי מלא. זה נקבע בחופזה, גם הפעם ללא דיון ציבורי, ותוך כדי ימי הקורונה וחופשת הפסח.
למכרז הראשון לא ניגש אף אחד, למכרז השני ניגשה קבוצה אחת – אבל הוא נפסל מכיוון שהיה בלגן עם הטפסים. עכשיו מתנהל הליך מכרזי שלישי. רביעי, אם סופרים את ההליך של "ספק יחיד". המשותף לכל המכרזים שנוהלו עד כה, על אף שינויים מינוריים שבוצעו בהם, הוא העובדה שהם מחוררים כגבינה שווייצרית.
כל המכרזים כללו תנאי סף שנראים בחלקם תפורים עבור בן ארי, בהם:
- דרישה לניסיון קודם בניהול חוף (בן ארי מנהל, כאמור, חוף באילת), אבל בלי התניה של ניסיון בשירותי הצלה ("בחוף של מוש" אין שירותי הצלה).
- דרישה לניסיון בהפקת אירועים קהילתיים ומוזיקליים (בן ארי מקיים באילת מפגשים מוזיקליים אל תוך הלילה – מהסוג שלא ניתן לקיים בחוף אורבני).
- ערבוב בין ההפעלה והתכנון של החוף – על אף שמקובל כי המועצה האזורית מתכננת בעצמה, ורק אחר כך מוציאה את הפעלת החוף לזכיין.
- נקיטה בשפה עמומה באשר לאפשרות של הפעלת חניון בתשלום על ידי הזכיין – שיטה שדה-פקטו יכולה להפוך חוף ציבורי לחוף בתשלום.
הבעיות הללו, לצד הגדרות שונות במכרז – שהיו מטעות או לא ברורות דיין, גרמו לזכיינים האחרים להתרחק ממנו כמו מאש. אחד מהם אמרו לנו בריש גלי: החוף הזה מסתמן כמובטח למישהו, ואין לנו סיכוי להצליח כאן.
הרושם המתקבל הוא שאף אחת מהשאלות שהעלינו בתחקירים לא עלתה לדיון משמעותי במליאה הסודית: לא ההבטחות שניתנו (אם ניתנו) לבן ארי; לא הקשר בין התכניות של חוף המבצר להפעלת "החוף של מוש" (המשמש חוף מוזיקלי עם פרופיל שלא מתאים לכלל הציבור); לא הבלגן במכרזים; לא הסעיפים שנראים "תפורים"; לא סוגיית החניה; לא הדרישה לפיתוח החוף המרהיב במסגרת תכנון כולל של האזור, המשופע בשכיות חמדה בעלות פוטנציאל תיירותי. על פניו, הדיון הזה מסתמן לכאורה כעוד שלב בטיוח הליך מכרזי תמוה, שפוגע באינטרס הציבור.
פקודת העיריות מחייבת הסכמה חתומה מראש של לפחות 75% מחברי המליאה לצורך אישור קיומה של ישיבה סגורה בפני הציבור. על פי מקורות במועצה, מספר החתימות הנדרש לא הושג, ודוברות המועצה התעלמה משאלה שלנו בנושא.
פקודת העיריות מחייבת הסכמה חתומה מראש של לפחות 75% מחברי המליאה לצורך קיום ישיבה סגורה. לפי מקורות במועצה, מספר החתימות הנדרש לא הושג, ודוברות המועצה התעלמה משאלה שלנו בנושא
בשבוע האחרון גם התקשורת המקומית באזור חיפה התעוררה סוף-סוף, והחלה לשאול שאלות. אסיף איזק והמועצה שבראשה הוא עומד, בינתיים, לא מתרגשים.
"הישיבה שהתקיימה הינה ישיבה שלא מן המניין, ונקבעה לבקשתו של חבר המליאה, על מנת להשיב על שאלות שחברי המליאה ביקשו לשאול", נאמר בתגובתה של דוברת המועצה, שהוסיפה: "מאחר והמכרז עודנו תלוי ועומד, לא נפתחה הישיבה לציבור הרחב על מנת לשמור על טוהר המכרז ועל תקינותו".
נדמה שהמשפט האחרון מספר את את הסיפור כולו: מכרזים נפסלו בעקבות ביקורת על טוהרם ותקינותם, חברי המליאה תוהים מה קורה פה, ובמקום לענות להם מנמק איזק את קיום הדיון הסודי בכך שצריך "לשמור על טוהר המכרזים".
לא מעט תושבים בעתלית הביעו בשבועות האחרונים את אכזבתם מראש המועצה ברשתות החברתיות, והזכירו את התקוות הרבות שנתלו בו כאשר נכנס לתפקיד. חלק מהם השוו באוזנינו בינו לבין ז'קי סבג, שהיה ראש עיריית נהריה המיתולוגי, אשר סגר ישיבות בפני הציבור, ואשר תחקירים לא מחמיאים אודותיו פורסמו לאורך השנים. יש לשער שאסיף איזק לא יאהב את ההשוואה.
לא מעט תושבים בעתלית הביעו בשבועות האחרונים את אכזבתם מראש המועצה ברשתות החברתיות, והזכירו את התקוות הרבות שנתלו בו כאשר נכנס לתפקיד. חלק מהם השוו באוזנינו בינו לבין ז'קי סבג
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם