האם גל היציאות מהארון של מוזיקאים הגדיל את רפרטואר שירי הגאווה שלנו?

מצעד הגאווה בתל אביב, 2015 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
AP Photo/Ariel Schalit
מצעד הגאווה בתל אביב, 2015

אומרים שישראל עברה מהפכה גאה ואכן יש לקהילה הישגים לא מעטים בלא מעט תחומים. אך אין ספק כי תחום המוזיקה תמיד מעניין יותר את דעת הקהל, תמיד מסקרן יותר ותמיד בכותרות. וזה הרי טבעי, כוכבי זמר יותר מעניינים ונוצצים ממדענים (לא ממש בצדק).

גם שרשרת היוצאים מהארון אינה פוסקת בארצנו מתחילת שנות ה-2000 והיציאה מהארון לרוב מלווה באלבום חדש, במופע, בסינגל, במשהו שניתן ליחצן.

בעבר, לפעמים הופעל לחץ של המדיה על אמנים גאים "לתת את הסקופ", לזרום עם החשיפה. לפעמים כתנאי אימתני ומקדים לכתבת שער.

בעבר, לפעמים הופעל לחץ של המדיה על אמנים גאים "לתת את הסקופ", לזרום עם החשיפה. לפעמים כתנאי אימתני ומקדים לכתבת שער

נדמה לי שאפשר לומר בביטחון מלא שאיש מהיוצאים מהארון לא ניזוק מהעניין, לא איבד קהל, ורובם, נדמה לי, אף יצאו נשכרים מכל העסק. ומוזיקה היא עסק, בל נשכח.

אז לא מעט זמרים ויוצרים יצאו מהארון לקול תרועת היח"צ, אך האם בעקבות כך גדל רפרטואר שירי הגאווה המקומי בעברית? ואינני מתכוון להמנוני הגאווה המסחריים, המפציעים בתחילת חודש הגאווה וממהרים לגזור קופון, אלא לשירי אהבה ויחסים.

שירי אהבה ויחסים כאלו שלא מתחבאים, לא מעורפלים, לא משחקים במחבואים או מתאימים בעצם גם "לסטרייטים". כאלו שזורמים עם העברית "הסקסמניאקית" של יונה וולך ובהם בחור יכול לשיר על בחור שהוא אוהב ובחורה יכולה לשיר שיר לאהובתה. שירים שעוסקים בחוויה הלהט"בקית הרגשית מבלי להתבייש – נדמה לי שתסכימו איתי שלא הרבה.

אינני בא בטענות ליוצרים, כי גם לאחר "המהפכה הגאה" עסקי המוזיקה הם עניין שביר, נזיל ואולי אפילו שמרני בישראל. ואם נוסיף למחבת את ההומופוביה העצמית, שלוקח זמן להשתחרר ממנה ובטח לשחרר את היצירה ממנה, ולא נתעלם גם משמרנות הרדיו – אז ברור שגם אם יוצר מוכר כגאה, לא תמיד יצירתו תמהר לעמוד בקו החזית הגאה.

נדמה לי שבתחומי אמנות כמו שירה או אמנות פלסטית – טיפה יותר קל לאמנות הגאה לפרוח. אולי בגלל שמוזיקה היא עסק יקר ומנסים ללכת "על בטוח".

לא מעט זמרים ויוצרים יצאו מהארון לקול תרועת היח"צ, אך האם גדל רפרטואר שירי הגאווה המקומי בעברית? לא המנוני הגאווה המסחריים, המפציעים וגוזרים קופון בתחילת חודש הגאווה, אלא שירי אהבה ויחסים

לא מזמן בפגישה ספונטנית בבית קפה תל אביבי, לאחר לילה של הקלטות, סיפרתי לזמרת שחיה בארון שאני מתכנן להוציא אלבום שכולו שירים גאים וכל המבצעים בו גאים. "אוי נו באמת ברזוליק" היא גלגלה עיניים ולגמה עמוקות מההפוך, "אני לא אוהבת את ההתעסקות בנושא הזה והרדיו לא יפרגן לך בחיים. תבין, העולם עוד לא מרגיש פתוח לעניין, וגם אם כולם סבבה עם מצעדי הגאווה, את שירי האהבה הם רוצים לשמור בתחום של גבר לאישה", סיכמה וסיימה את הקרואסון.

נדמה לי שהיא צדקה.

פזמונאי, מעבד טקסטים, מלחין ומפיק אמנותי ישראלי. עבד ויצר עם אמנים כמו רמי קלינשטיין, ירמי קפלן, קורין אלאל ,להקת מטרופולין, דנה אינטרנשיונל, מירי מסיקה, שרית חדד, נועה קירל ועוד…מפרסם בפייסבוק טקסטים פוליטיים, מתגורר בחיפה, הומו (צילום: שרי דובא)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 403 מילים
סגירה