המלחמה המוזרה בליברלים

ג'יימס בנט, עורך הדעות של הניו יורק טיימס שפוטר (צילום: AP Photo/Larry Neumeister, File)
AP Photo/Larry Neumeister, File
ג'יימס בנט, עורך הדעות של הניו יורק טיימס שפוטר

בני אדם נוטים לסבך דברים. במקום להדוף כמו שצריך את המתקפה הכלל עולמית מטעם הימין הפופוליסטי, הצד שאמור להגן על ערכים דמוקרטיים תקוע במלחמת התשה בין מהפכנים "פרוגרסיבים" הששים אלי קרב לבין "ליברלים" הנאחזים בערכים חביבים כמו חופש הביטוי.

התופעה עוד לא הגיעה במלוא עוזה לישראל, אבל זה רק עניין של זמן. אפשר לסמוך על השמאל הישראלי שלא יוותר גם על הטעות הזאת. זה בדרך.

במקום להדוף כמו שצריך את מתקפת הימין הפופוליסטי הכלל-עולמית, הצד שאמור להגן על ערכים דמוקרטיים תקוע במלחמת התשה בין מהפכנים "פרוגרסיבים" לבין "ליברלים" הנאחזים בערכים חביבים כחופש הביטוי

המאבק משתולל בארה"ב בשבועות האחרונים בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד השחור על ידי שוטרים במיניאפוליס. אפשר להבין את התפוצצות הזעם על המשטרה האמריקאית, שמייצרת בעקביות "תפוחים רקובים" שהורגים שחורים לא חמושים וגם נתפסים בוידיאו בעת מעשה.

זאת ועוד: הצעירים נוטים חזק מאוד לצד הפרוגרסיבי. להבדיל מליברלים שמחוייבים לסדר הקיים וחפצים בשיח מתורבת, חלק ניכר מהנוער מוכן לקרוע לגזרים את כללי השיטה שלא הצליחה לסגור פערים (לא רק בין גזעים אלא גם בין מגדרים), לא חיסלה את ההומופוביה, הניבה אי שוויון אבסורדי, מחקה את הרעיון של קריירה יציבה, והחלישה את רשתות הבטחון. כעת הדמוקרטיה עצמה נראת יותר ויותר כרעיון פגום בעולם בו הנושאים כה מורכבים והמניפולציות כה מתוחכמות.

אפשר להזדהות עם התסכול אך גם להרתע ממשטרת המחשבות שמפעילים אותם "פרוגרסיבים". את כוחה אפשר היה לראות במצעד העיתונאים הבכירים שלאחרונה פוטרו, התפוטרו, או שוכנעו להתנצל פומבית על כישלונם לעמוד בסטנדרטים מחמירים של תקינות פוליטית ופוליטיקת זהויות. אחד מהם היה מיודעי ג'יימס בנט שאיבד את תפקידו כעורך הדעות של הניו יורק טיימס בגלל פירסום מאמר מאת סנטור רפובליקני שתמך בהפעלת הצבא נגד בוזזים.

התקשורת נכנעת כך כי היא חוששת לאבד אפילו עוד צרכן אחד מהדור החדש, אחרי שהאינטרנט החריב את המודל העיסקי שלה. אבל בלי משים היא גם מוותרת מראש על מחצית מהאוכלוסיה.

אפשר להזדהות עם התסכול אך להרתע ממשטרת המחשבות. בין נפגעיה היה מיודעי ג'יימס בנט, שאיבד את תפקידו כעורך הדעות של הניו יורק טיימס כי פרסם מאמר של סנטור רפובליקני שתמך בהפעלת הצבא נגד בוזזים

בעיני ליברלים רבים, הקרב הפנימי הזה מציק אף יותר מהסכסוך עם התנועה הפופוליסטית המסוכנת באמת, שהשתלטה על הימין והפכה את המפלגה הרפובליקנית לחממה לבדלנים, לאומנים וגזענים. במיוחד מבעיתה המחשבה שהפרוגרסיבים עשויים לעזור לדונלד טראמפ להיבחר מחדש ואפילו לא להצטער על כך, שכן מרוב טהרנות מהפכנית הם לא רואים הבדל בין כל הקשישים הלבנים הפריבילגים.

נכון לעכשיו ידם של הליברלים עדיין על העליונה, דבר שניכר בעצם נצחונו של מועמד הממסד ג'ו ביידן בפריימריס הדמוקרטיים. אבל התנופה נמצאת אצל הפרוגרסיבים. נראה שכל יום מביא סקנדל חדש; פעם מחברת הארי פוטר גורמת למהומה באומרה שאישה זאת אישה (אסור להגיד דבר כזה – מגדר זה עניין של בחירה) ופעם כוכב הלייט נייט ג'ימי פאלון נאלץ להתנצל על שלפני שנים רבות חיקה את הקומיקאי השחור כריס רוק תוך צביעת עור פניו לשחור.

זה אירוני, מכיוון שמחוץ לקהילה האקטיביסטית, שחורים באמריקה אינם "פרוגרסיביים" במיוחד: בפריימריז הדמוקרטיים, למשל, הם נוטים להעדיף מועמדים מהממסד. פאלון המסכן זכה להגנה קולנית מהשחקן השחור ג'יימי פוקס, וסביר להניח שגם כריס רוק איננו מהנעלבים.

לפחות המצב פותר את הבלבול העולמי סביב המונח "ליברלי" – שבאמריקה הוגדר כשמאל ובאירופה כסוג של ימין (כפי שהיה גם כאן – ע"ע "הליברלים" ז"ל מהליכוד של פעם, כשעוד הייתה זו מפלגה עם חטיבות רעיוניות). שניהם נובעים מהשורש הלטיני "ליבר" – חופש. הליברלים האירופאים התמקדו בחופש ממיסוי ומרגולציה מעיקים. באמריקה הכוונה הייתה יותר ל"חופש מעוני" (וכמובן לחירויות לא כלכליות אחרות כמו זכות המחאה).

במיוחד מבעיתה המחשבה שהפרוגרסיבים עשויים לעזור לטראמפ להיבחר מחדש ואפילו לא להצטער על כך, שכן מרוב טהרנות מהפכנית הם לא רואים הבדל בין כל הקשישים הלבנים הפריבילגים

ככל שהשיח מתרחק מכלכלה, ניתן לראות יותר ויותר את ה"ליברליזם"  כ"מרכז". הרי הליברלים גם באירופה ממילא מבקשים לא רק חירות אלא גם קורטוב של התקדמות אנושית לעבר עולם טוב יותר – רק שהם רוצים את זה מתון, מנומס וסביר. סבירות היא מה שהליברל מבקש, גם במחיר של להראות מגוחך.

כעת, כשהעולם השתגע, הליברלים האירופאים מוצאים עצמם נקלעים למצב דומה לחבריהם האמריקאים, וגם ההיפך הוא נכון.

פעם היו לרפובליקנים עקרונות שהתכתבו עם הליברליזם האירופאי הישן: הגבלות על מיסוי והתערבות המדינה בכלכלה; חופש ביטוי; סחר חופשי ברחבי תבל; תמיכה במגזר העסקי (שמתקיים ביקום שמונע על ידי מספרים, עובדות ומדע); זכויות הפרט ושלטון החוק; קידום הדמוקרטיה והחופש בעולם.

הטראמפיזם זרק את הרוב לפח, והותיר בעיקר קשר נוסטלגי למסורת ומיסים נמוכים לתאגידים. האמריקה של טראמפ דואגת רק לעצמה וחסרת עקרונות. היא מסוגלת להלאים עסקים, להתערב בסקטור הפרטי, להגביל חרויות, לסגת מהעולם ולנהל ממשלה סמכותנית לעילא.

תמיד היה ברור שחלק מהמצביעים הרפובליקניים יסכימו לתרחיש כזה, אבל מה שטראמפ חשף הוא שרוב מוצק ביניהם מוכן לזרום עם זה. למיעוט שמתנגד – קבוצה שכוללת דמויות תקשורת בעיקר –  אפשר לקרוא גם סוג של ליברלים בעת הזו. הם חולקים בסיס משותף משמעותי עם דמוקרטים מרכזיים: כולם כבר אימצו עמדות מתקדמות כמו נישואים חד-מיניים; וכולם חולקים טינה, במינון כזה או אחר, הן לפופוליסטים והן לפרוגרסיביים.

הטראמפיזם זרק את רוב העקרונות הליברלים לפח, והותיר בעיקר קשר נוסטלגי למסורת ומיסים נמוכים לתאגידים. האמריקה של טראמפ דואגת רק לעצמה וחסרת עקרונות

אולי אין להם מנהיג משכנע, אבל לליברלים יש השקפת עולם שבנתה את המערב שלאחר המלחמה. כנגד הלהט הפרוגרסיבי לשרוף את המועדון הם היו עונים בערך כך:

  • זהות לא צריכה לקבוע את זכותך לדבר על שום דבר. אתה יכול להביע את עמדותיך על גזענות גם אם אתה לבן, או על אנטישמיות אם אתה שחור. הכל בסדר.
  • רגשות זה דבר חשוב אבל זה לא הכל. עובדות ומחשבה חשובים לא פחות ולעיתים יותר. יכולות להיות הרבה השקפות לגיטימיות אפילו לגבי שאלות נפיצות בעניינים כמו זהות מגדרית.
  • פריבילגיה אינה פשע, ואתם עושים שימוש קלוקל במילה כי הכוונה האמיתית היא "יתרון". יש עדיין יתרונות לא הוגנים וזה דורש טיפול חכם. חייבים לסייע למעוטי יכולת, אסור לסבול עוד אי שיוויון מגדרי, אבל כמו כן זה לא בסדר שבאמריקה כיום מקובל לחלוטין בחוגים מסויימים למנוע קידום מגבר לבן וסטרייטי בגיל העמידה בפירוש בגלל זהותו. גישה גסה ואגרסיבית שכזו תדחוף אנשים רבים לימין הפופוליסטי.
  • ארגומנט איננו תקיפה. אם נפגעת, אם חשת "טריגר" מאמירה לא נעימה, זה מצער, ואולי מישהו בחר לא טוב את מילותיו. תתגבר/י על זה. עצוב אם מישהו נפגע אבל זה לא סוף העולם. בגדול, הליברל עדיין מאמין באמירה שיוחסה לוולטייר: "אני מסתייג מדבריך, אבל אגן עד מוות על זכותך לומר אותם".
  • הדבר נכון שבעתיים בקמפוסים שמעולם לא נועדו להיות "מרחב בטוח" אלא מקום בו הסטודנט מאותגר ולומד תרבות ויכוח וחשיבה ביקורתית מהן.
  • אספסוף בטוויטר הוא עדיין אספסוף. הוא לא אמור לשלוט בעולם.

הדמוקרטים בארה"ב עדיין מחוייבים לזכויות המיעוט והנשים (כולל הזכות לבצע הפלה), הגבלות על נשק, רווחה חברתית, הפחתת אי השוויון, ושירותי בריאות לכל. אפשר היה לחשוב שעם בנק מטרות כה חשוב, הם לא היו קורעים את עצמם לגזרים בסוגיות כמו אילו שירותים מתאימים לטרנסג'נדרים.

הדמוקרטים בארה"ב עדיין מחוייבים לזכויות המיעוט והנשים, הגבלות נשק, רווחה חברתית ושירותי בריאות לכל. אפשר היה לחשוב שעם בנק מטרות כזה הם לא היו קורעים את עצמם לגזרים בסוגיות כמו שירותים לטרנסג'נדרים

אבל זה מה שקורה. האדם הרי חרד תמיד מקיצו המתקרב, והכעס מבעבע מתחת לפני השטח. אצל הדור הצעיר הוא מגיע לנקודת הרתיחה. הניידים שלהם נורא חכמים אבל העולם מאד טיפש, והוא עוין אותם באופן קצת מוזר.

הסבלנות פוקעת, והיא מתפוצצת, מעשה שטן, לא רק על גדודי הלאומנים מזילי הריר – אלא גם על ליברלים נחמדים וסבירים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,143 מילים
סגירה