"המידע על התאבדויות בישראל מגיע אלינו באיחור של שנתיים, ובגלל העיכוב הזה אין לנו אף פעם מידע ארצי עדכני על שיעור האובדנות בכל רגע נתון בישראל. לא ניתן לנהל תכנית לאומית בלי מידע עדכני".
כך אומר לזמן ישראל פרופ' גיל זלצמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה מקבוצת כללית, ויו"ר המועצה הלאומית למניעת אובדנות במשרד הבריאות.
בעקבות נתונים אודות המצוקה הנפשית הקשה שחווים הישראלים מאז משבר הקורונה, שבין השאר באה לידי ביטוי בעלייה של 25% בפניות בעלות תוכן אובדני לעמותת ער"ן, פנינו לזלצמן בניסיון לברר מה היקף תופעת האובדנות בארץ.
ואולם בדיקה העלתה כי הנתונים האלה כלל אינם זמינים לגוף שאמור לגבש את התכנית הלאומית למניעת אובדנות בישראל.
זלצמן מציין כי באופן אבסורדי, מקור המידע הרשמי היחידי שזמין למשרד הבריאות בנושא אובדנות הוא תעודות הפטירה של האוכלוסייה הישראלית, שמגיעות מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באיחור רב של שנתיים. לדבריו, "מקור המידע שלנו לזיהוי דגלים אדומים על התאבדויות, הוא מספר המתים שהגיעו לנתיחה באבו כביר. אבל מדובר בנתון חלקי בלבד, כי לא בכל המקרים הגופה מגיעה לנתיחה.
"עוזרות לנו גם עמותות שמרכזות נתונים על פניות בנושא אובדנות, ער"ן (עזרה נפשית ראשונה) וסה"ר (סיוע והקשבה ברשת), אבל הנתונים האלה לא מספקים מענה לשאלה מה קורה בפועל, כי לא כל מי שפונה לבקש עזרה מתאבד. להפך, אותי מדאיגים האנשים שלא פונים לקבלת עזרה".
לטענת זלצמן, הגוף היחיד שיש ברשותו מידע רציף ומעודכן על מקרי האובדנות בישראל הוא משטרת ישראל. "למרות פניות חוזרות ונשנות שלי ושל מנכ"ל משרד הבריאות היוצא, משה בר סימן טוב, הן למפכ"לי המשטרה בעבר ובהווה והן למשרד לביטחון הפנים, לא קיבלנו מענה ואין לנו את המידע הנחוץ להצלת חיים.
"יתרה מכך, ביקשנו מהמשטרה מיפוי של הנקודות החמות (HOT SPOTS), כגון גשרים, בניינים, ומקומות שמשמשים אנשים לביצוע מעשי אובדנות, כדי לטפל במקומות האלה ולהפוך אותם לפחות נגישים, בדומה לנהוג בעולם. אבל המשטרה מתמהמהת, וגם את המידע הזה לא הצלחנו לקבל".
ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית של עמותת ער"ן וחברה במועצה הלאומית למניעת אובדנות, מוסיפה: "תארי לך שהיינו בונים תכנית לטיפול בקורונה על סמך נתונים שהיו לנו לגבי הנגיף לפני שנתיים. בלי נתונים עדכניים על אובדנות אנו מגששים באפלה ועובדים על פי מגמות שאולי בכלל לא רלוונטיות היום, ובכלל לא מודעים לקבוצות סיכון חדשות שנוספו".
בניסיון להבין מדוע נתונים שכל כך נחוצים למועצה אינם מגיעים אליה, פנינו למשרד לביטחון הפנים, אך שם הובהר כי המשרד אינו אחראי על הנתונים שאוספת משטרת ישראל ושלצורך זה יש לפנות ישירות למשטרה.
מדוברות המשטרה נמסר: "המשטרה מטפלת באירועי גרם מוות שעולה בהם חשד לביצוע עבירה פלילית. ככל שלא עולה חשד לגרם מוות כתוצאה מאירוע פלילי, המשטרה אינה קובעת את סיבת המוות. לאור האמור, ככל שגורם כלשהו מבקש לקבל נתונים הנוגעים לאירועי אובדנות עליו לפנות לגורמים הרלוונטיים".
המועצה למניעת אובדנות פועלת למצבור ידע והתמחות מקצועית בנושא, ומייעצת למנכ"ל משרד הבריאות, ואילו הגוף שאמון על יישום המדיניות הוא היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות. אף שהממשלה תקצבה את היחידה ב-18 מיליון שקל בשנה, 8 מיליון שקל מתוכם לא הגיעו אליה בסיכומו של דבר.
"עדיין לא ישבתי עם מנכ"ל משרד הבריאות הנכנס, פרופ' חזי לוי, כי אני מניח שיש לו דברים יותר דחופים לטפל בהם כעת במשבר הקורונה. עם זאת, עד היום מתו בישראל מקורונה 330 איש, ובכל שנה מתים כ-550 איש מאובדנות. האם לא כדאי להשקיע ולו מעט מהכספים והאנרגיה גם בנושא הזה?", אומר זלצמן.
"עד היום מתו בישראל מקורונה 330 איש, ובכל שנה מתים כ-550 איש מאובדנות. האם לא כדאי להשקיע ולו מעט מהכספים והאנרגיה גם בנושא הזה?", אומר זלצמן
הפעלת התכנית למניעת התאבדויות נכשלה
הוועדה לענייני ביקורת המדינה דנה היום (יום ב') בנושא אובדנות, ונציגי המועצה עודכנו כי המידע אודות הנקודות החמות לאובדנות בישראל נמצא בהליך איסוף. עיקר הדיון בוועדה התמקד בהיבטים ביישום התכנית הלאומית למניעת אובדנות, כפי שהופיעו בדוח מבקר המדינה לשנת 2019.
בדוח נמצא כי הפעלת התכנית נכשלה בעיקר בממשק של שיתוף הפעולה בין משרד הבריאות למשרדים השותפים – משרדי החינוך, העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים וקליטת העלייה. נציגי המשרדים הללו זומנו לדיון הוועדה לענייני ביקורת המדינה, כדי לתת דין וחשבון על הפעלת התכנית והמצב בשטח.
על פי הדוח, בדצמבר 2013 החליטה הממשלה על תכנית לאומית למניעת התאבדויות, מתוך תפיסה שמדובר באינטרס לאומי, שיש להשיג במהלך משותף שיוביל משרד הבריאות עם משרדי ממשלה והרשויות המקומיות. ואולם גם 6 שנים לאחר פרסום ממצאי הדוח, יישום התכנית לוקה בחסר.
מנתונים שהופיעו בדוח המבקר עולה כי מספר ניסיונות ההתאבדות בישראל עומד על 6,370 בממוצע בשנה, וכי התאבדות היא סיבת המוות השנייה בקרב בני נוער. העלות של מקרי ההתאבדות למשק נאמדת ב-2-2.5 מיליארד שקל בשנה.
הנתונים מצביעים על כך שתכנית לאומית למניעת אובדנות יכולה להציל חיים ולמנוע את הטרגדיה הבאה. ברשויות מקומיות שהפעילו את התכנית למניעת אובדנות, ירד שיעור מקרי ההתאבדות ב-13%, לעומת רשויות שלא הפעילו את התכנית, ושבהן נרשמה עלייה של בשיעור מקרי ההתאבדות. עם זאת, התכנית הופעלה רק ב-71 מתוך 255 רשויות מקומיות. כמו כן, תכנית למניעת אובדנות בצה"ל הביאה לירידה של 75% בשיעור מקרי ההתאבדות בשנים 2006-2018.
מספר ניסיונות ההתאבדות בישראל עומד על 6,370 בממוצע בשנה. העלות השנתית של מקרי ההתאבדות למשק הישראלי נאמדת ב-2-2.5 מיליארד שקל
דוח המבקר מותח ביקורת על משרד הבריאות שקיבל את ההחלטות בנוגע לתכנית העבודה הרב-שנתית לבד ללא מעורבות השותפים. בנוסף, צמצם משרד הבריאות את תקציב התכנית בכ-54% – מתקציב רב שנתי בהיקף של 110 מיליון שקל ל-51 מיליון שקל, ולא נענה לדרישות התקציביות של המשרדים השותפים.
גם המשרדים השותפים לא קבעו את תחום מניעת ההתאבדות כאחד מיעדי המשרד, ולא ניתנה לנושא עדיפות כלשהי במסגרת עבודתם השוטפת.
בנוסף, משנת 2016 הפסיק משרד החינוך לקיים ועדות בדיקה של אירועי התאבדות או של ניסיונות התאבדות בקרב תלמידי בית הספר.
תגובת משרד הבריאות
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "לגבי סוגיית הנתונים מהמשטרה: משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בהעברת הנתונים על מקרי התאבדות ועל 'נקודות חמות'. טיוב נתוני התאבדות הנו קריטי להבנת היקף התופעה בישראל ואופני ההתמודדות עמה. כמו כן, נושא מיפוי והקטנת הנגישות 'לנקודות חמות' הוא מהאסטרטגיות החשובות במתווה התכנית הלאומית. בכדי לצמצם את שיעורי האובדנות. בכוונת משרד הבריאות לקיים בקרוב דיון עם משטרת ישראל לצורך הסדרת הנושאים הללו.
"לגבי דוח מבקר המדינה: משרד הבריאות מכיר את הטענות העולות מדוח מבקר המדינה ופועל לתיקון הליקויים אשר עלו מהדוח, הסדרת מתווה פעילות התכנית ושיתופי הפעולה במסגרתה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם