לאט לאט, ומבלי שהעניין תלוי בה, ישראל מוצאת את עצמה ניצבת בפני איום אסטרטגי חדש: מעורבות סינית צבאית וכלכלית במזרח התיכון. האיום הזה אולי לא נמצא כרגע על הרדאר התקשורתי, שמופנה כולו לקורונה ולמשבר הכלכלי, אבל סביר להניח שקובעי המדיניות בירושלים בהחלט ערים לו, וערים בלילה.

על פי הדיווח אתמול בניו יורק טיימס, הסכם היסטורי עומד להיחתם בקרוב בין בייג'ינג לטהראן, והוא יכלול השקעה של מאות מיליארדי דולרים בתשתיות תחבורה, טלקומוניקציה, תעופה, ים – והרשימה עוד ארוכה.

ההסכם הזה היה באוויר הרבה זמן בלי שמישהו ידע את פרטיו המדויקים. אבל הטיוטה שלו, שדלפה לניו יורק טיימס, מעידה על עומק הקשר בין המדינות, וכעומקו כך הפוטנציאל שלו לייצר מציאות חדשה באזור – מול השכנות הסוניות של איראן, מול השטן הגדול, ארצות הברית, ומול השטן הקטן, ישראל.

האויב של האויב שלי

גם סין חתומה על הסכם הגרעין שנחתם עם איראן ביולי 2015, על ידי רוסיה, גרמניה, צרפת, בריטניה, וארצות הברית (הסכם ה-JCPOA). מאז, סין גוררת רגליים בכל הקשור לדרישה האמריקאית לדיון מחדש בפרטיו של ההסכם הזה, כל שכן אחרי הפרישה המהדהדת של טראמפ ממנו בשנת 2018.

בהקשר הזה, סין מיישרת קו עם רוסיה. לשתיהן אינטרסים רבים באיראן, לשתיהן המעורבות האמריקאית באזור היא לזרא, ולכן האויב של האויב שלי הוא ידידי.

כסף, נפט, השפעה: להבנת משמעותו הכלכלית של ההסכם די בפרט אחד, משמעותי מאד: סין מייבאת 10 מיליון חביות נפט ביום לצרכיה התעשייתיים. איראן יכולה לספק לה קרוב ל-90% מהכמות ללא הסנקציות, ופה זה מתחיל, אבל לא נגמר. אספקת נפט קבועה במחיר יציב שווה לסין הרבה מאוד, ועל הדרך היא גם גוזרת קופון מול ארה"ב, שמנסה למוטט את איראן באמברגו כלכלי חונק.

נוכחות צבאית קבועה: סין שמה לעצמה למטרה לאתגר כל נוכחות אמריקאית בעולם. זה התחיל בנמל צבאי בג'יבוטי במזרח אפריקה, בתואנה של בסיס לוגיסטי לכוחות שנלחמים בפירטים הסומליים, ויימשך בנוכחות סינית בפתח המפרץ הפרסי. המשמעות היא שארצות הברית כבר לא תהיה הכוח הדומיננטי השולט במצרי הורמוז, מה שמבטיח את נתיבי השיט החופשיים.

נמל צבאי סיני בג'יבוטי, במזרח אפריקה (צילום: Wu Dengfeng/Xinhua News Agencyvia AP)

העימות הסיני-אמריקאי: אין חולק שבהיחתם ההסכם איראן תוקעת טריז משמעותי בין סין לבין ארצות הברית. במקרה כזה, השאלה תהיה מה יהיו צעדיה הבאים של סין: איך היא תתרגם את ההסכם? האם היא תשתחרר לגמרי ממחויבותה לסנקציות צבאיות על איראן, שאמורות להסתיים בסוף השנה הנוכחית, ותעבור לסחר חופשי וגלוי איתה?

סין שמה לעצמה למטרה לאתגר כל נוכחות אמריקאית בעולם. זה התחיל בנמל צבאי בג'יבוטי באפריקה, בתואנה של בסיס לוגיסטי לכוחות שנלחמים בפירטים הסומליים, ויימשך בנוכחות במפרץ הפרסי

נראה כי התשובה לכך טמונה בין דפי הטיוטה שפורסמה בניו יורק טיימס. שם נכתב במפורש, כי סין תאפשר לאיראן גישה למערכת הניווט הלווייני BAIDOU, תשתף פעולה בפיתוח יכולות סייבר, ותפרוס במדינה רשת סלולרית דור 5.

סביר להניח שהשקעה של מאות מיליארדי דולרים סיניים תהיה "מחושקת" גם בנוכחות צבאית סינית באזור, כדי להרתיע כל סכנה.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונשיא סין שי ג'ינפינג (צילום: Susan Walsh, AP)

ישראל: בתוך סבך האינטרסים הזה, שבין סין לארה"ב באדמת איראן וסביבתה, נשאלת השאלה, מה תעשה ישראל בסיטואציה המורכבת שנקלעה אליה? מורכב, אגב, הוא המינוח שבו משתמשים במערכת הביטחון לתיאור מצב מסוכן.

פרויקט הגרעין: הנקודה המטרידה ביותר היא פרויקט הגרעין האיראני, שנמצא בשנה האחרונה במירוץ מהיר קדימה. האם ההסכם יכשיר את הפצצה האיראנית? בעבר, סין יישרה קו עם החברות האחרות במועצת הביטחון, במטרה למנוע התגרענות איראנית. עכשיו לא ברור מהי העמדה הסינית.

עובדה היא שלקוריאה הצפונית, הגובלת עמה, סין אפשרה השגת יכולת גרעינית. מה המשמעות של הסעיף הבא שפותח את ההסכם המתגבש? "שתי התרבויות האסייתיות הן שותפות במסחר, כלכלה, תרבות וביטחון. שתי המדינות, החולקות אינטרסים אזוריים משותפים, יראו האחת באחרת – שותף אסטרטגי".

נשיא איראן, חסן רוחאני, מנופף לקהל בכנס שקיים בעיר יזד. 2019 (צילום: Office of the Iranian Presidency via AP)

התמנון האיראני: אין ספק שאיראן המגובה בסין ובנשק מתקדם, היא איראן אמיצה יותר ומסוכנת יותר. כבר היום, במצב הכלכלי הקטטוני שלה, איראן מצליחה להיות מעורבת צבאית בתימן, בסעודיה, בלבנון בסוריה ובעיראק. ניתן רק לדמיין איך זה ייראה עם רוח גבית סינית.

המירוץ נגד הזמן: בהנחה שההסכם אמור להיחתם בקרוב, חלון הזמן לעצור צבאית את איראן מתקצר, עד כדי לא קיים. כבר הוכח בעבר כמה פעמים כי בישראל ובארצות הברית קיימת רתיעה מהאופציה הצבאית.

אירועי הימים האחרונים מוכיחים שמישהו החליט לפעול נגד פרויקט הגרעין בכוח, באופן מתוחכם, אבל עדיין מתחת לסף ההסלמה; אולי כדי לקבוע עובדות בשטח ולהסיג את פרויקט הגרעין האיראני לאחור לפני בניית "החומה הסינית".

האם סין תאפשר זאת לאחר ההסכם? לא ברור. שלטון האייתולות הוא שיחתום עם בייג'ינג על ההסכם, והיא תראה בו שותף לדרך, בבחינת נכס שחייבים לשמר.

נשיא סין, שי ג'ינפינג (צילום: Nyein Chan Naing/Pool Photo via AP)